פסק-דין בתיק א 12705/07

התובע, עוה"ד ישראל שפלר, בתפקידו כמנהל מיוחד (להלן: " כונס הנכסים") לנכסי החייב, קריסי דוד (להלן: " דוד"), פנה בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין כנגד אשתו של דוד, כנתבעת (להלן: " רבקה"). הנכס שפירוקו נדרש הינו דירתם המשותפת ברח' קק"ל 28 בפתח-תקוה (להלן: " הדירה")  המשועבדת לטובת בנק משכן למשכנתאות בשעבוד מיום 20.12.93. הדירה מושכרת כיום בשוק החופשי תמורת 420$ ומשמשת כמקור מימון למגורי דוד, רבקה וילדיהם בדירה אחרת המותאמת יותר, מבחינת גודלה, לצרכיהם.

רבקה התנגדה לפירוק השיתוף בטענה ולפיה לא תהא כל תועלת במימוש חלקו של דוד בדירה, וזאת בהתחשב בצו העיקול המוטל עליה להבטחת תביעת מזונות ילדיהם (ארבעה במספר בגילאים שבין 9 - 18). הצו הנ"ל שהוטל לבקשתה של רבקה הוגבל לסך של 360,000 ש"ח בעוד ששווי הדירה לפי הערכה שמאית בה מחזיקה רבקה אינו עולה על 103,000 דולר.

האחרונה עוד מוסיפה וטוענת כי במסגרת חישובי הכדאיות הכלכלית הגלומים במימוש הדירה יש לכלול את זכאותו של דוד לדיור חלוף בסכום של כ-54,000 ש"ח.

יצוין בהקשר זה כי, הפנייתה הכללית של רבקה בסיכומיה לטענותיה בכתב ההגנה ראויה לגינוי. נקבע בפסיקה לא אחת כי הפנייה גורפת בסיכומים לטענות שנזכרו בכתב ההגנה הינה בבחינת נוהג פסול במיוחד כשהדבר נעשה תוך היתלות באמתלות סרק לעניין הגבלת העמודים (השווה ע"א 172/89 סלע נ' סולל בונה). לפיכך, אתייחס אך ורק לטיעונים שהוצגו בגוף הסיכומים מטעם שני הצדדים.

כנגד טענותיה של רבקה לעניין שיקולי הכדאיות משיב כונס הנכסים בנימוק ולפיו זכות הפירוק הינה מוחלטת, תוך שהוא מפנה לפסיקה שניתנה בעניין. להשקפתו, אין על בית המשפט להתחשב בשיקוליו בקיומה של תביעה תלויה ועומדת בבית המשפט לענייני משפחה שהוגשה בשמם של הקטינים ורבקה וממילא בצו העיקול שניתן בעקבותיה. לשיטתו, אין המדובר אלא בתביעה מופרזת ומופרכת הנעדרת כל משמעות לאחר שלא הוגשה בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם - 1980 (להלן: " הפקודה"), לבית המשפט הדן בהליכים אלה. לפי התחשיב שצורף לסיכומי כונס הנכסים תיוותר לאחר פירעון המשכנתא וסילוק הוצאות המכירה יתרה הנעה בין 140,000 ש"ח ל-180,000 ש"ח.

לגופם של דברים, נראה לי כי לאור הפרשנות המנחה שניתנה בע"א 2388/05 ו-2605/05 אין הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב- 1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר"), פרושה, מקום שבנעלי אחד מבני הזוג נכנס צד ג', ומכאן כי הן דוד והן רבקה אינם רשאים ליהנות מחסותו. הסתמכותה של רבקה, איפוא, בסיכומיה על חוק הגנת הדייר ו"הלכת פרמינגר" אינה במקומה כלל ועיקר.

את עיקר יהבה השליכה רבקה בטיעוניה על השלכותיו של צו העיקול שהוטל כאמור על הדירה והן מבחינת עצם קיומו והן לביטויו המהותי והמעשי.

דומני כי אף בעניין זה או חלקו נתפסה רבקה לכלל טעות שכן מן המפורסמות היא כי צו העיקול לכשעצמו, אינו אלא אמצעי דיוני למימוש זכויות וככזה אין בהטלתו כדי לפגוע בזכויות המהותיות של הנושים הנבחנות על פי דיני הקדימה.

לאחר שהיפכתי בדברים הגעתי לכלל מסקנה כי אף ביטוי מעשי מהותי אינו בנמצא. חיובי המזונות אינם יוצרים חיוב מסוג "INREM" בדירה עצמה אלא "IMPERSONA" כלפי החייב ולכן, לבד מהיות דרישת המזונות מופרזת, אין לכורכה ביחד עם ההחלטה לעניין פירוק השיתוף.  חובות אלה, ככל שייקבעו בבית המשפט לענייני משפחה, יובאו לכדי ביטוי שלם כחלק מסך הנשייה של החייב בפני בית המשפט הדן בהליכי פשיטת הרגל (סעיף 128 לפקודה). התמונה בבית המשפט הדן בהליכי פשיטת הרגל תהא שלמה הרבה יותר מכפי זו המוצגת כאן וממילא בפניו יוצגו סך כל צרכי המשפחה בתחום המדור ומקורות המימון הנדרשים להבטחת תנאי המחיה של הקטינים באופן המיטבי.

השיקולים הרלוונטיים לשאלת מתן צו פירוק השיתוף מתמקדים, אם כן, בסעיף 40 א לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן: " חוק המקרקעין"). לפיו, לא יורה בית המשפט על מכירת דירת מגורים משותפת כל עוד לא נוכח בדבר קיומו של הסדר מגורים אחר המתאים לצרכי הקטינים.

במקרה שבפני אין הדירה משמשת בפועל למגורי דוד, רבקה וילדיהם אלא כמקור מימון חלקי בלבד למדור חלופי. הואיל וכך צריך יישום הוראות החוק להיעשות באופן שונה המותאם ספציפית לנסיבות שבפני. לא נאמר קטגורית כי הדירה איננה משמשת כמקום מגורים ולכן לא תוחל כל התנייה בדבר הסדר מגורים אחר, מאידך, לא נכון להתייחס לדירה כמקום מגורים במובן המהותי של הדברים. האיזון הנכון, אם כן, יושג לדעתי, בהתייחסות לדירה במימד המימוני שלה, היינו שווה ערך ל-420$ שהם כ-1,500 ש"ח לחודש. מימון מסוג זה משמעותו עלות שנתית של כ-18,000 ש"ח וגם במכפלת שנות החיוב מדובר בסכום שאיננו מהווה בסיס לקביעה בדבר העדר הצדקה כלכלית למימוש הדירה.

ההתנייה הקבועה בסעיף 40 א לחוק המקרקעין, אין בה לפיכך, כדי להצר את צעדי הכונס ולמנוע את פירוק השיתוף בדירה באמצעות מכירתה.

לסיכום, טענותיו של כונס הנכסים בדין יסודן ואותן יש בדעתי להעדיף על פני טענותיה של רבקה שבהגנתה לא נמצא ממש.

ניתן צו הפירוק המבוקש ללא צו להוצאות.

ניתן היום, 26.3.08, במעמד ב"כ התובע בלבד.