פסק-דין בתיק א 1243/00

מבוא  

1.       עניינה של תביעה זו הוא סכסוך בין שותפים בחלקה שרכשו ביחד. לטענת התובע הגיע עם שותפו, הנתבע, להסכם בקשר לחלוקת החלקה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת, כפי שיוסבר בהמשך, בדרך המעבר והשימוש בה.

בס' 14(א) לכתב התביעה עתר התובע למתן פסק דין הצהרתי "המאשר את ההסכם הנ"ל בין הצדדים והמורה על אכיפתו בדרך של חלוקת הנכס על צמידויותיו בהתאם להסכם בין הצדדים, בין במפורש ובין מכללא, ועל פי המצב שהיה קיים עד כה בנכס בדרך של רישום הבית כבית משותף בהמשך לפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בחיפה בת.א 63523/96".

על מנת להבין את הסעד המבוקש אסקור להלן את טענות ב"כ הצדדים בכתבי הטענות ובהמשך אתייחס לטענות בסיכומיהם. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

אפתח בתיקון טעות מצערת שנפלה ברישום כותרת פרטיכל הישיבה מיום 8.6.04 בכותרת נרשמו שמות הצדדים באופן הפוך - הנתבע מר חיים רוזליו נרשם כתובע ואילו התובע, מר נחום גולדברג, נרשם כנתבע. מצאתי לנכון להפנות את תשומת הלב לטעות זו. תיקנתי את הרישום במקור וחתמתי את תאריך התיקון, 17.3.06.

רקע עובדתי - טענות התובע

2.       על פי הנטען בכתב התביעה ביום 29.08.82 רכשו התובע והנתבע, במשותף, בחלקים שווים ביניהם, את הקרקע הידועה כחלקה 46 בגוש 11038 בקרית אתא בשטח של 998 מ"ר, להלן:" החלקה". החלקה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בחיפה על שמם בחלקים שווים ביניהם. לכתב התביעה צורף, כנספח "א", העתק הסכם הרכישה וכן "שרטוט החתום ע"י הצדדים והמחלק את החלקה ביניהם לשני חצאים שווים".

3.       בס' 5 לכתב התביעה טען התובע כי הצדדים בהתקשרות ביניהם ועל פי תוכנית המפרט הטכני והיתר הבניה, הסכימו כי החלקה תחולק לשני מגרשים והמגרש של התובע יהיה בחלק הקדמי של החלקה, להלן: "המגרש של התובע", עליו יבנה התובע את משכנו כאשר יוצמד למבנה זה "יתרת מחצית המגרש הקדמי לאחר בניית הבית", בעוד שהמבנה של הנתבע ייבנה בחלק האחורי של החלקה, להלן: "המגרש של הנתבע", ולו תוצמד יתרת מחצית המגרש האחורי אשר מסביבו, באופן המחלק את המגרש לשני חלקים שווים - (ההדגשה במקור - ר.ג').

בס' 6 לכתב התביעה טען התובע כי "שני הצדדים יחדיו התקשרו עם מודד מוסמך " משותף" - (ההדגשה במקור - ר.ג'),  להלן: " המודד", אשר ערך להם שתי תוכניות מדידה לבקשתם המשותפת: האחת מפרטת את מידותיו של המגרש לשם הגשתה לועדה המקומית לתכנון ולבניה לקבלת היתר, והתוכנית השניה, המפרטת את חלוקת המגרש לחלקים שווים ובאופן שנתן ביטוי להסכם הראשוני לחלוקת המגרש בין הצדדים, "לפיו חולק המגרש כך שלכל צד באופן שווה יהיה 455 מ"ר, כאשר דרך המעבר המשותפת לכלי רכב, ועל פי הסיכום הראשוני היה ברוחב 3 מטר ובא על חשבון שני הצדדים באופן שווה". העתק התוכנית צורף לכתב התביעה ולתצהיר העדות הראשית של התובע כנספח " ג" ואף הוצג במהלך הישיבה מיום 8.6.04, להלן: " התוכנית".

עוד טען התובע בס' 7 לכתב התביעה כי, הנתבע בחר לוותר על כביש הגישה הרחב ולהסתפק במעבר רגלי ברוחב של 1.20 מ', על מנת שהשטח שיוותר לו לבניה, יהיה גדול יותר. לישום מטרה זו הוכנה תוכנית נוספת, זו אשר הוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובניה בקרית אתא, להלן: " הועדה לתכנון ובניה", לקבלת היתר בניה, בה נקבע, כמוסכם, שביל מעבר רגלי ברוחב של 1.20 מ'. תוכנית זו צורפה למפרט שהוגש לועדה לתכנון ולבניה, נספח " ד" לכתב התביעה, להלן: " התוכנית הנוספת", אשר הוצגה וסומנה ת/1 בישיבה מיום 5.3.03.

          מטענות התובע בס' 7 לכתב התביעה עולה כי, המעבר שנקבע לבסוף אף היה בו משום וויתור מצידו, שכן בניגוד למוסכם מלכתחילה, לפיו המעבר יהא ע"ח שני הצדדים בשווה, הרי שבפועל ומתוך רצון ביחסי שכנות טובים, הסכים התובע להפריש את השביל האמור על חשבון חלקתו בלבד.

          עוד טען התובע כי תכנן את בניית ביתו על פי התוכנית הנוספת כך שחדרי המגורים ממוקמים בסמיכות למעבר, מתוך ידיעה כי המעבר יועד להולכי רגל בלבד, עם סיום הבניה בשנת 1987 בנה התובע סביב חלקתו גדר הגובלת עם חלקתו של הנתבע ו"בנה על חשבונו את השביל שנועד למעבר הולכי רגל בלבד".

4.       בחלוף 8 שנים, ממשיך ב"כ התובע וטוען, ביום 09.07.96, עשה הנתבע דין לעצמו, פירק את הגדר חרף מחאות התובע והחל עושה שימוש במעבר לצורך כניסה עם כלי רכב והחנייתם  בתחום המעבר, כל זאת תוך גרימת הפרעה ומטרד לתובע.

          לסיכום, טען התובע כי הצליח להוכיח לאור התוכנית המחלקת את החלקה לשני מגרשים, תוכנית המודד ותוכנית ההגשה לועדה לתכנון ולבניה - התוכנית הנוספת - הגדר ושביל הולכי הרגל, אשר עמדו על כנם במשך שמונה שנים, מצביעים, באופן חד משמעי על קיומו של הסכם בין הצדדים, בין במפורש ובין מכללא, להלן:" ההסכם", אשר הופר ע"י התובע, הוא מבקש מבית המשפט לאשר את ההסכם ולהורות על אכיפתו ע"י חלוקת המגרש, על צמידויותיו, בהתאם להסכם, לצורך רישומו כבית משותף - קרי, כי שביל הגישה לעניין הרכוש המשותף, יהא ברוחב של 1.20 מ' אשר ייעודו יהא להולכי רגל בלבד - להלן: " המעבר", ובהתאם לתשריט שהוגש לקבלת היתר בניה לועדה המקומית לתכנון ובניה.

ההליך בבית משפט השלום

5.       ביום 03.10.96 הגיש התובע תביעה לבימ"ש השלום בחיפה ת.א. 63523/96, להלן: " ההליך הראשון",  שההעתק ממננ צורף לכתב התביעה, בה טען כי עפ"י ההסכם שבין הצדדים יפריש התובע מחלקתו מעבר רגלי ברוחב 1.20 מ'. לדבריו, בהתאם לאמור, סלל הנתבע, על חשבונו,  בסמוך לסיום בניית הבית בשנת 1987, שביל גרנוליט לצורך המעבר, בעוד התובע הקים גדר בסמוך לשביל על מנת לתחום את חלקתו.

          התובע המשיך וטען כי כ - 8 שנים לאחר עומדה של הגדר על תילה, החל הנתבע, ביום 09.07.96, לפרקה ללא הסכמתו וחרף מחאתו. התובע הגיש תלונה למשטרה. בעקבות הסרת הגדר החל הנתבע להיכנס עם רכבו במעבר שיועד למעבר רגלי בלבד ולהחנות את מכוניתו בסמוך לביתו תוך הריסת הדשא וגרימת מטרד בשל הסמיכות לחדרי המגורים של התובע הממוקמים בסמוך למעבר.

          בנסיבות אלה עתר התובע כמפורט בסק 16 ו - 17 לכתב התביעה בהליך הראשון, לפירוק השיתוף בדרך של רישום הבתים כבית משותף, מאחר וחלוקה בעין היתה בלתי אפשרית מבחינה תכנונית בהתחשב בשטח החלקה. הבסיס לרישום הבית המשותף יהיה בהתאם לתשריט לפיו נתקבל היתר הבנייה במגרש ועפ"י המוסכם בין הצדדים לעניין המעבר, דהיינו מעבר רגלי ברוחב של 1,20 מטר, בנוסף עתר התובע לחייב את הנתבע בגין נזקיו.

6.       בפסק הדין החלקי שניתן ביום 30.12.99, הורה בית משפט השלום, (כבוד השופטת פריאל):

"על פירוק השיתוף...  על דרך רישום הבית כבית משותף, בהתאם לתשריט אשר הומצא לעיון המפקחת על רישום הבתים המשותפים והמשקף את המבנים על המגרש הנ"ל ללא כל צמידויות לעת עתה, דבר שייקבע בין הצדדים בשלב מאוחר יותר".  

בפסק הדין העיקרי שניתן ביום 26.01.00 שהתייחס, בין היתר, לתביעתו הכספית של התובע, הורה ביהמ"ש כי:

"חלק התביעה הנוגע לצמידויות חלקי הרכוש המשותף יועבר לביהמ"ש המוסמך, שהוא ביהמ"ש המחוזי בחיפה.