פסק-דין בתיק א 1234/02

התביעה :

התביעה הוגדרה במהותה כתובענה לפסק דין הצהרתי, המבטל עסקת מכר מקרקעין אשר נעשתה במסגרת הליך משפטי קודם על פי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בו רכשו הנתבעים קרקע מהמנוחה התובעת, ומורה על רישום הקרקע בלשכת רישום המקרקעין על שם עיזבון המנוחה - התובע בתובענה זו.

העובדות בקליפת האגוז :

בהליך משפטי קודם בין הצדדים הושג הסכם פשרה אשר ניתן לו ביום 14/4/99 תוקף של פסק דין, לפיו, התחייבה המנוחה שעיזבונה תובע כאן, להעביר לנתבעים חלק מחלקה 24 בגוש 16578, מגרש בשטח 548 מ"ר (להלן: "המגרש"), בתמורה לתשלום סך של 70,000$ מתוכם שולם סך של 20,000$ במעמד חתימת ההסכם והיתרה אמורה היתה להיות משולמת ב-10 תשלומים על סך 5,000$ כל אחד.

להסכם הפשרה צורף תשריט שתחם את גבולות מגרש הקרקע שהנתבעים קנו, ובו, בתשריט, נראה שקיים קיר בטון הנוגס משטח המגרש כ-30-40 מ"ר.

הנתבעים, כאמור, שילמו את הסכום הראשוני, 20,000$, חתמו על הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ושילמו 8 תשלומים על סך 5,000$ כל אחד.

לגבי שני התשלומים האחרונים, הנתבעים נתנו הוראות ביטול לשני השיקים והשיקים לא נפרעו עד היום, בתירוץ כי הסתבר להם, בדיעבד, שאותו קיר בטון הוא קיר תומך בגובה כ-5 מטרים, הנוגס 30-40 מ"ר משטח מגרש הקרקע שרכשו ולמעשה הם לא יכולים להחזיק ולהשתמש באותם 30-40 מ"ר; לטענתם, משהתברר להם הדבר, פנו למנוחה אשר ויתרה על שני התשלומים האחרונים - אותם הם מסרבים לפרוע, כנגד ויתורם על טענת הפרת הסכם הפשרה מצד המנוחה, מכיוון שאם המנוחה היתה מחוייבת אז למסור להם חזקה במלוא שטח המגרש, עלות הסרת הקיר התומך היא סכום גדול מאוד, בהשוואה לשני התשלומים.

התובענה דנא מבוססת על סעיף הסנקציה שבהסכם הפשרה, סעיף 6 להסכם, לפיו "אי תשלום שני תשלומים חודשיים רצופים בזמן, גורם ויגרום באופן מיידי ומוחלט לביטול המכירה ו/או ההעברה דלעיל", ובהמשך הסעיף נקבע, כי לנתבעים לא תהיה זכות לדרוש את כספם שכבר שילמו, בחזרה, אף על פי בטלות המכר.

משכך נקבע בהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, ומשלא שולמו שני התשלומים האחרונים, עותרים עתה עיזבון המנוחה ויורשיה להצהיר על בטלות עסקת המכר ותובעים החזרת הקרקע לידיהם והשארת הכספים ששולמו להם בידיהם אף הם. לטענתם, בהסכם הפשרה התחייבה המנוחה להעביר את זכויות המנוחה בלשכת רישום המקרקעין ואת הזכות להחזיק במגרש בשלמותו, ואת זה הם עשו ומוכנים לעשות. לטענתם - הזכות לחזקה אין משמעות חזקה בפועל, מה גם שהנתבעים רשאים ויכולים לפעול לקבלת חזקה בפועל בשטח המגרש בשלמותו.

מאידך, טוענים הנתבעים, בין היתר, כי זכות הבעלות כוללת גם זכות החזקה בפועל, וזו האחרונה לא ניתן למסור לידי הנתבעים, כך שהמנוחה הפרה את הסכם הפשרה ובשל כך, בהסכם בעל פה עם המנוחה, המאוחר להסכם הפשרה, ויתרה המנוחה על שני התשלומים האחרונים, כנגד ויתור הנתבעים על טענת ההפרה מצד המנוחה. הנתבעים בדעה שיש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאותיהם.

ההסדר הדיוני :

בדיון שהתקיים בפניי ביום 28/11/07, הצדדים השכילו להסכים כי פסק הדין בתיק זה יינתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתיהמ"ש, וניתנה להם הזכות לטעון את טענותיהם בפרוטרוט.

הצדדים גם ביקשו כי במסגרת פסק הדין ייקבע אופן תשלום כל סכום שייפסק, כולל תשלומו בתשלומים, והוסכם לאמץ את הסנקציה שבסעיף 6 להסכם הפשרה הקודם, הקובע בטלות המכר באם החוב שייפסק לא ישולם במועדו.

הכרעה :

לאחר ששקלתי בדבר, נחה דעתי והשתכנעתי עמוקות כי הפתרון ההולם והצודק אינו בביטול העסקה, אלא בפיצוי כספי. למעשה, הצדדים - ובעיקר התובע - הסכימו - במסגרת ההסדר הדיוני הנ"ל - כי הפתרון יהיה פתרון כספי שמתחשב בטענות שהועלו מטעם שני הצדדים.

אוסיף כי התרשמתי שהמחלוקת בין הצדדים, על פי טיעוניהם כפי שפורט לעיל היא מחלוקת כנה ואינה נגועה, משני הצדדים, בחוסר תום לב.

לפיכך, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את המסמכים שהוגשו, וכפי הסמכות שהוענקה לי בהסדר הדיוני שהושג, אני מחליט כלהלן:

1.       הנתבעים ישלמו לתובע, באמצעות בא כוחו, עוה"ד אבו נסרה עומר, סך של 69,000 ש"ח בשלושה תשלומים חודשיים רצופים ושווים, על סך 23,000 ש"ח כל אחד, הראשון ישולם בפועל ביום 20/12/07, השני ביום 20/1/08 והשלישי ביום 20/2/08.

2.       אי תשלום אחד משלושת התשלומים הנ"ל יזכה את התובע בהפעלת הסנקציה המוסכמת - היא הסנקציה הקבועה בסעיף 6 להסכם הפשרה שניתן לו ביום 14/4/99 תוקף של פסק דין בע"א 169/96 על ידי כב' הנשיא אברמוביץ וכב' השופטים (כתוארם דאז) מנחם בן דוד ויצחק כהן.