פסק-דין בתיק א 1193/03

1.                   זהו פסק דין בתביעת התובעים, לחייב את הנתבע, להשיב להם סכומים ששילמו למנהל מקרקעי ישראל, בשל תוספת בניה, במגרש שרכשו מן הנתבע. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.

הנני מתנצל בפני הצדדים,  על האיחור במתן פסק הדין.

2.                   התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר . הנתבע הגיש  בקשת רשות להתגונן  מפני התביעה  ובקשתו התקבלה בהסכמת הצדדים. יוער, כי  ביום 7.3.06, ניתן נגד  הנתבע  פסק דין במעמד התובעים  בלבד, משום  שלא התייצב לדיון שנקבע באותו יום. פסק הדין בוטל, בהחלטת בית המשפט  מיום 22.5.06 (בש"א 2052/06).

טענות הצדדים  תובאנה להלן בתמצית.

3.                   ביום 3.6.2002, נכרת בין התובעים והנתבע הסכם מכר מקרקעין (להלן: ההסכם) , לפיו  רכשו התובעים מהנתבע, את זכויותיו "...בגוש 100466 חלקה 67, מגרש 781 לפי ת.ב.ע

7/במ/205  המהווים מגרש בשטח של כ-617 מ"ר, בלהבים....". סעיף 8 להסכם,  מסדיר את חלוקת תשלומי החובה בין הצדדים.  בס"ק  8 (ב), נקבע כי :"היטל השבחה בגין מכירת המגרש לפי הסכם זה ו/או בגין מימוש זכויות בניה לפי הת.ב.ע הקיימת

ביום חתימת הסכם זה ו/או שינוי יעוד ו/או היתר לשימוש חורג ו/או הקלות, אם ובמידה שהיו עד למועד חתימת הסכם זה יחולו על המוכר וישולמו על ידו". בס"ק 8 (ה) נקבע, כי: "דמי היוון  ו/או דמי הסכמה ו/או תשלומי היתר ו/או אגרות מכל מין וסוג המגיעים למנהל בגין המגרש ו/או בגין העברת הזכויות ו/או רישום העברת הזכויות כאמור בהסכם זה, יחולו על המוכר וישולמו על ידו".

ההסכם נערך על ידי ב"כ התובעים, עוה"ד אילן וויס.

4.            לטענת התובעים, קבלו בחודש אוקטובר  2002 , שומה ממנהל  מקרקעי ישראל  לפיה נדרשו לשלם חוב בסך דמי היתר - היוון בגין המגרש 18,676.63 ש"ח.  זאת לטענתם, משום שטרם כריתת החוזה בין הצדדים, הוגדלו זכויות הבניה המותרות במגרש, מ- 30% ע"פ ת.ב.ע 7/במ/205,  ל- 40% ע"פ ת.ב.ע  16/במ/205, והנתבע לא שילם את דמי ההיוון  הנדרשים, בגין הגדלת הזכויות. לטענת התובעים, נאלצו לשלם  את הסכום האמור, שכן התשלום היווה תנאי לאישור תכניות הבניה שהגישו. לאחר ביצוע התשלום, פנו התובעים לנתבע בדרישה, כי ישלם להם את הסכום ששילמו, ואולם הנתבע לא נענה לפנייתם.

5.              הנתבע טען, כי לא היה כל חוב על המגרש בגין זכויות הבניה, במועד המכירה, וכי באותו מועד  היו זכויות  הבניה על המגרש בשעור 30% משטחו. לטענת הנתבע החיובים המוטלים עליו על פי ההסכם, מתייחסים לזכויות המפורטות בת.ב.ע 7/במ/205.

עוד טען, כי אם הוגדלו זכויות הבניה טרם עסקת המכר, הרי שאינו חייב בתשלום בגין ההגדלה, שכן התובעים הטעוהו, משלא הודיעו לו על כך עובר לחתימת ההסכם. זאת, כאשר  התובעים באמצעות כוחם עוה"ד וייס טיפלו בהליכי הרישום, ולפיכך הניח הנתבע, כי ידעו על הגדלת זכויות הבניה. הנתבע טען, כי עובר לחתימת ההסכם, הודיע לתובעים, כי זכויות הבניה בנכס, הינן   בשיעור 30% משטח הנכס, וכי מחיר הנכס נקבע בהתאם לזכויות הבניה האמורות.  לטענתו, אילו ידע ששיעור הבניה המותרת בנכס הוגדל ל- 40%, היה מחיר הנכס משתנה.

6.              עדויות הצדדים נשמעו במהלך דיון ההוכחות, ולא הוגשו  תצהירי עדויות ראשיות (מלבד תצהיר הנתבע שצורף לבקשת הרשות להתגונן).

א.                  בחקירתו הראשית אישר התובע, כי עו"ד וייס - ב"כ התובעים  הוא שערך את ההסכם. עם זאת  לדבריו, טרם חתימת ההסכם, הועברה טיוטה אל הנתבע והוא  ביקש לערוך בהסכם שינוי אחד בלבד, והוא ביצוע התשלום בערכים שקליים  ולא דולריים . לאחר חתימת ההסכם, הגיש התובע בקשה להיתר בנייה, ואז לדבריו  קיבל את  הודעת תשלום דמי ההיתר.

בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי נפגש עם הנתבע פעמיים בטרם כריתת ההסכם, על מנת לדון בטיוטת ההסכם, ועל מנת לחתום על ההסכם הסופי,  ובשתי הפגישות נכח בא כוחו, עוה"ד וייס. התובע העיד , כי לא קיבל מהנתבע  מסמך כלשהו, בטרם חתימת ההסכם, ואת האישורים כולם, קיבל ממנהל מקרקעי ישראל.  התובע אישר, כי קרא את המבוא להסכם, אך ציין, כי  אינו יודע אם הת.ב.ע הנזכרת בו, היא הת.ב.ע  החלה על המגרש. בהמשך חקירתו הנגדית, אישר התובע חתימתו על חוזה הפיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל, מיום 30.9.2002  (נ/2). בחוזה זה, הוגדר "המגרש" כ: "מגרש(ים)  מס' 781 לפי תוכנית  מפורטת מס' 7/במ/205".

ב.              עד התביעה האדריכל מירון סורין, אישר בחקירתו הראשית, כי  תכנן את בית התובעים, וב"כ הצדדים אישרו, שהעד אכן ערך את תוכנית ההגשה של הבית. לדברי העד הת.ב.ע החלה על הנכס, הינה  ת.ב.ע  16/במ/205.

בחקירתו הנגדית נחקר העד, על תכנית שינוי הבניה שערך, וטען,  כי לא הוסף שטח לבית, אלא כי כל הבית הוזז ביחס לתכנון המקורי, ומיקומו השתנה בחצי מטר ביחס לגבולות החלקה.

ג.               בחקירתו הראשית העיד הנתבע, כי מסר לקונים בטרם כריתת ההסכם, את הסכם הפיתוח, ואת אישור הזכויות ממנהל מקרקעי ישראל. לדבריו, מסר להם את כל המסמכים, אשר היו בידיו באותה העת. הנתבע העיד, כי הת.ב.ע הנזכרת בהסכם הפיתוח - ת.ב.ע. 7/במ/205, היא הת.ב.ע שהיתה בידיו, ועליה הסתמך, עת קבע את מחיר המגרש. הנתבע העיד, כי קבע את המחיר  לאחר התייעצות עם מתווך מקרקעין, כאשר מסר לו לצורך הערכת המחיר,  נתוני שטח  הנכס, וזכויות הבניה.  בחקירתו הנגדית העיד הנתבע, כי ההצעה להפוך את החוזה מדולרי לשקלי, לא היתה ההצעה שלו, כי אם הצעת התובעים, לה הסכים. הנתבע העיד, כי שילם היטל השבחה בגין  הנכס, אך לא ידע לומר, לפי איזו ת.ב.ע שילם. לדבריו, המציא לעו"ד וייס  אישורים שונים, לשם העברת הזכויות,  ובין היתר, מסר לו  אישור תשלום היטל ההשבחה.

הנתבע העיד, כי לא בירר מדוע עליו לשלם היטל השבחה, משום שסבר כי זו  אחת מהתחייבויותיו לפי ההסכם. הנתבע טען, כי אינו מכיר את המתווך  שיעץ לו בענין מחיר הנכס, שכן הגיע למשרדו באקראי.

7.                 הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב.