פסק-דין בתיק א 11713/03

1.         התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבעות לפיצויים בגין ליקויי בנייה בדירה מס' 2 ברחוב פייר קינג 3 בחיפה (להלן: "הדירה").

הנתבעת 1 (להלן: "שיכון עובדים") הינה חברה ציבורית, העוסקת במכירת דירות מגורים. הנתבעת היא זו אשר ביצעה בפועל את עבודות הבניה. רכישת הדירה התבצעה בהתאם להסכם שנחתם ביום 25.8.98 (להלן: "הסכם המכר") בין התובעת מצד אחד לבין הנתבעות מצד שני (ההסכם על כל נספחיו מצורף לכתב התביעה).

לטענת התובעת, מיד עם מסירת הדירה לחזקתה בחודש נובמבר 1998, הבחינה בפגמים וליקויים בדירה. לטענתה היא דיווחה על הליקויים לשיכון עובדים אולם פניותיה נותרו ללא מענה. התובעת פנתה למהנדס מרדכי שטיינר אשר בחן את הדירה ונתן את חוות דעתו ביום 7.11.99. המהנדס שטיינרסיכם את הליקויים בדירת  התובעת בסכום של 99,626 ש"ח כולל מע"מ, נכון ליום עריכת חוות הדעת. התובעת טוענת בתביעתה לפיצוי כספי בגין הנזקים המתוארים בחוות הדעת, בטענה כי אינה מעוניינת בתיקון הנזקים ע"י הנתבעות. בנוסף היא טוענת לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני (עוגמת נפש) שנגרמה לה לטענתה בגין הליקויים, וכן פיצוי עבור ההוצאות שנגרמו לה.

2.         הנתבעות כפרו בטענות התובעת הן בנוגע לנסיבות, לאחריותן ולהיקף הליקויים הנטענים. הנתבעות מפנות לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, בה אעסוק בהרחבה בהמשך. הנתבעות ציינו את העובדה כי מתנהל תיק נוסף בעניין הרכוש המשותף, ת.א. 19563/03 שהוגש מס' חודשים לאחר תיק זה והתובעת היא צד לתיק. הנתבעו סבורות שיש לקחת עניין זה בחשבון על מנת שלא תהיינה פסיקות כפולות או סותרות. פס"ד בת.א 19563/03 ניתן ביום 27.06.06 ומכוח פס"ד שולמו כספים לתובעת. הנתבעות סבורות כי היות והתובעת לא הגישה בקשה לפיצול סעדים, מדובר למעשה בשתי תביעות באותו העניין, והפסיקה בת.א 19563/03 יצרה מעשה בית דין, הן השתק עילה והן השתק פלוגתא בתביעה דנן, ולכן יש לדחות את התביעה.

דיון

הטענה לאי פיצול סעדים:

3.         ראשית יש להתייחס לטענת הנתבעות כי הפסיקה בת.א 19563/03 יצרה מעשה בית דין, הן השתק עילה והן השתק פלוגתא בתביעה דנן.

 תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות") קובעת:

"(א)תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשם עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.

(ב)  תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה".

תקנה 45 ממשיכה וקובעת כי:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

הרעיון העומד בבסיס תקנות אלה הוא שלא יהא זה מן הדין להטריד את הנתבע ואת בתי המשפט בתביעות שונות בשל עילה אחת (ראה: ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז 2617; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב (2)561). ואולם עיקרון לחוד וישומו לחוד, זה אחד המקרים בהם אמנם העיקרון ברור, אך השימוש בו אינו כל כך פשוט (י' זוסמן סדר הדין האזרחי [מהדורה שביעית - 1995] עמ' 170, וכן ראה: ע"א 9542/04 - רותם חברה לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) נ' דורי נחום . תק-על 2005(1), 5078 ,עמ' 5081).

אכן תקנות 44 ו- 45 לתקסד"א קובעות כי על תובעת לתבוע את כל הסעדים להם היא זכאית בשל עילת התביעה בתובענה אחת, אלא אם קיבלה היתר מביהמ"ש לפצל סעדיה. סעד שלא נתבע ולא נתקבל לגביו היתר לפיצול סעדים - לא יוכל להיתבע בתובענה מאוחרת. עולה אם כן, כי תנאי ראשון למניעות בהגשת התובענה הוא שהמדובר בעילת תביעה זהה, שכן באם המדובר בעילות תביעה שונות, אין כל חובה בהיתר לפיצול סעדים ורשאי בעל דין להגיש תובענה חדשה ונוספת בגין עילת תביעה אחרת.

4.         התביעה בת.א 19563/03הוגשה, כאמור, יחד עם תובעים נוספים, בגין ליקויי הבנייה שנמצאו ברכוש המשותף של כלל הדיירים בבניין בו נמצאת דירת התובעת. כעת עולה השאלה האם תביעה בגין ליקויים ואי התאמות ברכוש המשותף, ותביעה בגין ליקויים ואי התאמות בדירה הפרטית, מבוססות על עילת תביעה זהה המולידה מספר סעדים, או שמא המדובר בעילות תביעה נפרדות?

סבורני כי מדובר בעילות תביעה נפרדות. אבהיר מסקנתי זו. עיון בכתב התביעה בתיק זה מעלה כי כתב התביעה  נוקט בלשון אחידה ואינו מערבב את הליקויים שברכוש המשותף עם אימרות על ליקויים דומים בדירת התובעת. בנוסף לכך, התובעת אף מציינת במפורש כי למרות הגשת התביעה בגין הליקויים בדירתה הפרטית, היא שומרת על זכותה לתבוע את הנתבעות, בגין הליקויים המצויים ברכוש המשותף, לפי חלקה היחסי (סעיף 25 לכתב התביעה).

בעניינו אין מדובר בעילות תביעה זהות. סעיף 54 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969, הנמצא בפרק ו' לחוק הנ"ל קובע, כי דירה בבית משותף תהא נושא נפרד לבעלות, לזכויות ועסקאות. משכך, הרי שיש להפריד בין הזכויות המוקנות בגין הרכוש המשותף, המנוהלות ע"י נציגות הבית המשותף, כגוף נפרד, לבין זכויות בגין הרכוש הפרטי. ההבדל וההפרדה בין זכויות אלו יוצר מעצמו שתי עילות תביעה נפרדות אשר לכל אחת סעדים משלה. לפיכך, אני סבור  כי אין המדובר בעילת תביעה זהה ולכן הפסיקה בת.א 19563/03 לא יצרה מעשה בית דין בתביעה דנן.

כעת נעבור לדון בתביעה לגופה.

ליקויי הבנייה:

5.         כאמור, לנוכח חילוקי הדיעות בין הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו, המהנדס רונן שטרנברג (להלן: "המומחה") אשר בדק את הדירה והעריך את שווי הליקויים. בחוות דעתו המפורטת מיום 24.1.05. המומחה המליץ כי שווי הליקויים בדירת התובעת יעמוד על סך של 11,070 + מע"מ ש"ח. כמו כן המליץ כי לסכום זה יתווסף סכום עבור פיקוח הנדסי בסך 800 ש"ח + מע"מ. המומחה נשאל שאלות הבהרה ע"י התובעת, ואף ערך ביקור נוסף בדירה ביום 8.5.06 (להלן: "הביקור השני") בביקור השני ערך המומחה בדיקות נוספות הכוללות לקיחת דגימת חול מילוי מתחת לריצוף הדירה ושליחתה למעבדת הטכניון. ביום 2.7.06 התקבלו תשובתיו של המומחה לשאלות ההבהרה, וביום 3.7.06 התקבלה הבהרה מטעם המומחה בעיקר בעקבות הרטיבות שאותרה בדירה. מהבהרה זו עולה כי אותרו סימני רטיבות במקומות שונים בדירה ובנוסף אותרה החמרה ברטיבות שאותרה כבר בביקור הראשון בדירה. תוצאות בדיקות המעבדה שבוצעו בדגימת חול המילוי שנלקחה מתחת לריצוף הדירה העלו כי שיעור הרטיבות בחול הוא 12%. כמו כן משקופי דלת חדר הרחצה וחדר השינה נמצאו רטובים. המומחה העריך את העלות של החלפת הריצוף בסלון ובמסדרון, כולל פנלים ותיקוני טיח ב - 10,000 ש"ח. בנוסף עקב רטיבות בחלקים שונים של הדירה יש להוסיף עלות של 1,000 ש"ח עבור תיקוני טיח שפכטל וצבע. עלות החלפת המשקופים הרטובים מגיעה לכדי 1,200 ש"ח. כמו כן המומחה סבר כי יש להוסיף לסכומים 150 ש"ח המהווים את העלות של החלפת תריס הגלילה בחדר הכביסה.

ככלל יעדיף ויקבל בית המשפט המלצות המומחה מטעמו על פני המלצות של חוות דעת מטעם הצדדים. (ראו ע"א 5602/03 סגל ואח' נגד שיכון ופיתוח בישראל בע"מ (פורסם באתר פסקדין) וכן ת.א. 1188/02 (שלום ב"ש) אודסקי ואח' נגד פ.א.ארבן בע"מ (פורסם באתר פסקדין).  במקרה שבפני לא מצאתי לסטות מהכלל האמור.

עם זאת, לאור מסמך ההבהרות של המומחה מיום 3.7.06, שנכתב בעקבות הביקור השני בדירה, מצאתי לנכון להתערב בקביעתו של המומחה לגבי דיור חלופי. אני סבור כי מאחר ויהיה צורך בריצוף מחדש של הסלון והמסדרון, יש לפצות את התובעת בגין דיור חלופי בסכום באומדן גלובלי של 4,000 ש"ח, וכן נתתי לעניין ביטוי בפסיקת הנזק הלא ממוני להלן.

אי התאמת הממ"ד: