פסק-דין בתיק א 1132/01

ההליך

1.         מדובר בתביעה בה מבקשים התובעים לקבוע כי נקשר ביניהם ובין הנתבעים הסכם, לפיו התחייב מינהל מקרקעי ישראל (להלן - "המינהל") להחכיר לתובעים את מגרש מס' 3 בתב"ע 133/03/24, בערד, בו הפעילו התובעים תחנת מוניות (להלן - המגרש), להורות על אכיפת ההסכם האמור, לקבוע כי לא ניתן למכור את המגרש לגורם אחר או לפרסם מכרז בקשר למכירתו, לקבוע כי התובעים עונים על תנאי הפטור ממכרז בקשר לחכירת המגרש, לקבוע כי התובעים אינם חייבים בתשלום דמי שכירות לעירייה עבור המגרש מיום 1.11.98, לחייב את העירייה להשיב לתובעים סכום של 9,120 ש"ח ששילמו כדמי שכירות עבור המגרש, ולחלופין - לחייב את הנתבעים בפיצויים בסך 100,000 ש"ח, בגין הנזקים שנגרמו לתובעים עקב הפרת התחייבות הנתבעים האמורה.

לטענת ב"כ התובעים

2.         התובע 1, מרדכי רוטשס, הפעיל במשך כ-25 שנה תחנת מוניות הממוקמת במגרש האמור, בין בעצמו ובין באמצעות תאגידים שבשליטתו, במשך כ-25 שנה.

בתאריך 30.10.96 נחתם בין עיריית ערד ובין הסעות מוטקה ערד בע"מ (להלן - "החברה"), שהיתה בשליטת התובע 1, הסכם, לפיו הושכר המגרש האמור על ידי העירייה לחברה, לתקופה של 4 שנים מיום 1.08.96 עד ליום 30.06.01, כאשר בהסכם צויין, כי השטח מיועד לשימוש כשטח ציבורי על פי התכנית הקיימת, כי הועדה המקומית לתכנון ובניה דנה בשינוי יעוד של המקום, וכי העירייה מעוניינת כי השוכר יסדיר את רישוי הבניה ורישיון עסק במושכר. כמו כן צויין בהסכם, כי השוכר מתחייב להשיג אישור של מינהל מקרקעי ישראל לניהול תחנת מוניות במושכר, ולהגיש כל מסמך הדרוש לועדה המקומית לתכנון ובניה לצורך שינוי התב"ע, וכן שהשוכר התחייב לסיים את כל ההליכים תוך 11 חודשים מיום אישור שינוי הייעוד, עם אפשרות לקבלת ארכה של ששה חודשים, שאם לא כן, יפקע תוקפו של ההסכם, והשוכר יפנה את המושכר (נספח ו' לכתב התביעה המתוקן).

שינוי הייעוד אושר ביום 16.10.98 על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה, ונמסר למהנדס הועדה המקומית ערד, כי עם קבלת תשריטים ותקנונים מתוקנים חתומים על ידי המינהל, בהתאם לדרישת ועדת התכנון המחוזית, יפורסם אישור התכנית ברשומות.

בתאריך 6.01.97 נחתם נספח להסכם האמור, לפיו תפסיק החברה לשלם דמי שכירות לעירייה, עם חתימתה על הסכם חכירה עם המינהל. (נספח ז' לכתב התביעה המתוקן)

3.         בתאריך 28.12.98, הודיע ראש עיריית ערד לגבי ויסמן, מנהל המחוז של מינהל מקרקעי ישראל, כי העירייה ממליצה להחכיר את המגרש נשוא הדיון במישרין על ידי המינהל ליזם (התובע 1), כאשר התחנה הממוקמת במגרש שייכת לתובע 1, ולאור העובדה שהתחנה קיימת במקום מזה כ-30 שנה, והתובע 1 היה בין יוזמי רעיון התב"ע כפי שהמינהל דרש, ולאור זאת, ממליצה העירייה להעביר לו את החזקה על הקרקע ללא מכרז.

            במכתב של תמי אסטון, רכזת עסקאות במחוז הדרום במינהל, לעיריית ערד, מיום 7.11.99, נאמר שקיימת מניעה לקדם את בקשת העירייה האמורה, בשל אי התאמת החוק חובת פרסום מכרזים ותקנותיו, הואיל וחסר רצף נוכחות בשטח של 10 שנים לפחות (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן).

בישיבה שהתקימה ביום 12.07.99 בין מנכ"ל העירייה, אבינועם ורבנר, מהנדס העיר, אסיר גל וחנה קרוזל, מנהל מחלקת רישוי ופיקוח בעירייה, ובין, גבי ויסמן, מנהל מחוז הדרום במינהל, ועו"ד רוני דובר, ששימש כיועץ משפטי במינהל, על פי פרוטוקול שנרשם על ידי חנה קרוזל, סוכם כי התחנה במגרש האמור תימסר ללא מכרז לתובעים שהיו בעלי חזקה בנכס, על פי תקנה 25(1) לתקנות חובת המכרזים תשנ"ג-1993 (להלן - "תקנות המכרזים") (ת/1). במכתב תגובה לפרוטוקול האמור של הרפז גיל, סגן מנהל המחוז במינהל, צויין שנושא הפטור ממכרז עדיין בבדיקה (ת/2).

בעניין רציפות השימוש של התובע 1 במגרש, נשלח למינהל, מכתב של מנכ"ל העירייה, אבינועם ורבנר, מיום 12.12.99, המאשר כי התובע 1 השתמש במגרש באופן רצוף ב-10 השנים האחרונות ואף יותר, ואף שמבחינה טכנית לא היה חוזה שכירות בין השנים 1.1.93 עד 30.03.00, ידוע שהתובע 1 הפעיל מזה שנים את תחנת המוניות במגרש בהסכמת העירייה, שהוציאה לו רשיונות עסק בהתאם לכך, ולאור זאת ביקש לקבל את הצהרתו האמורה, על מנת לאשר לתובע החכרת המגרש ללא מכרז.

בסמוך לחודש 8/00 פנה תובע 1 למנכ"ל העירייה במכתב בו ביקש לשחרר אותו מתשלום דמי שכירות, הואיל והענין מעוכב בשל מחדל של העירייה, בכך שלא נחתמו איתו הסכמי שכירות ברציפות (נספח ח' לכתב התביעה). בתשובה לכך הודיע מנכ"ל העירייה לתובע, כי עמדת המינהל היא, כי אין אפשרות להחכיר שטחים לתחנות מוניות, אלא באמצעות העירייה, וכי בתקופה הקרובה יתקיים דיון בעירייה ביחס לשינויים במדיניות השכרת שטחי ציבור להפעלת תחנת מוניות, והם יפעלו על פי ההחלטות שתתקבלנה בתום הסכם השכירות איתו. (נספח ט' לכתב התביעה).

בהתכתבות שהיתה בין ב"כ הנתבעים, עו"ד דניאל תומר, ובין המינהל, הודיע עו"ד עינב מנצור, ששימש כיועץ משפטי של המינהל במחוז הדרום, לעו"ד דניאל תמיר, במכתב מיום 4.01.01, כי לא נמצא בסיס לפטור את התובעת ממכרז, הואיל ואין תשתית ראייתית לכך כי התובע החזיק בשטח מעל 10 שנים, ולאור זאת החל המינהל בהקצאת המגרש נשוא הדיון לעיריית ערד לשם הקמת תחנות מוניות, וכן שההתקשרות העתידית תעשה באמצעות העירייה על פי בקשתה, ולאור זאת, הם ממליצים כי יפנה בענין לעירייה (נספח ו' לכתב התביעה המתוקן).

בעקבות מכתב זה, פנה עו"ד דניאל תמיר במכתב מיום 4.03.01 לראש עיריית ערד, בצלאל טביב, בו טען כי עיריית ערד וראשיה הבטיחו למרשו לעשות הכל על מנת להעביר את החזקה במגרש לרשותו בחכירה ישירה בינו ובין המינהל, וכן שעקב טעות טכנית נדחתה הבקשה של מרשו ושל העירייה להעביר לו את החזקה במגרש, ולאור החלטת המינהל, מצפה מרשו לקבל את החזקה במגרש במישרין מהעירייה (נספח יא' לכתב התביעה המתוקן).

בתאריך 23.04.01, פנה פעם נוספת עו"ד איתן ברקאי בשם התובעים במכתב לעירית ערד ולמינהל מקרקעי ישראל, בו טען כי התקיימו התנאים המאפשרים החכרת המגרש ללא מכרז לפי תקנה 25(1) לתקנות חובת המכרזים התשנ"ג - 1993, שעל פי התחייבויות עיריית ערד והמינהל, היה התובע 1 אמור לחכור את המגרש בפטור ממכרז, וכי לדעתו, אין באי הימצאות חוזי שכירות בכתב לגבי התקופה שמיום 1.01.93 עד 31.12.95, כדי לשלול את האפשרות לפטרו ממכרז לפי התקנות האמורות, הואיל והתקנות מתייחסות להחזקה במגרש לתקופה של 10 שנים, ואין בתקנות דרישה להסכמי שכירות בכתב לתקופה של 10 שנים לפחות כתנאי לפטור ממכרז. לאור זאת טען, כי יש בהתנערותם מהתחייבות האמורה משום הפרת התחייבות והתנהגות שלא בתום לב, דרש מהם לקיים את התחייבותם, ואמר במכתב הנ"ל שהתובע 1 ימשיך לשלם דמי שכירות עד ליום 31.05.01 מתוך מחאה (נספח יב).

4.         לטענת ב"כ נתבעת 1

            הענין החל בכך שבשנת 1996, התברר לעירייה שחלק מהמבנה ששימש את המבקשים לצורך תחנת המוניות נבנה ללא היתר בניה, והיא (העירייה) דרשה מהתובע להסדיר את הענין; כתנאי למתן היתר בניה, דרש המינהל לשנות את ייעוד השטח עליו הוקמה התחנה משטח ציבורי פתוח לשטח בעל ייעוד מסחרי, ולאור זאת, נחתם בשנת 1996 ההסכם בין העירייה לתובעת 2. בעקבות כוונת המינהל להחכיר את הקרקע ישירות לתובעים, נחתם נספח ז' להסכם מיום 7.01.97, ולכן נאמר בנספח זה, שעם החכרת המגרש לתובע, תפקע התחייבות התובע לתשלום דמי שכירות חודשיים. לא היתה מעולם התחייבות של העירייה בענין. מכתבו של ראש העיר לגבי וייסמן, מנהל המחוז במינהל מיום 28.12.98, נשלח כמחווה של רצון טוב, על מנת לסייע לתובע להוכיח את החזקתו ארוכת השנים במגרש, אך לא היתה כל התחייבות מצד העירייה בקשר לכך.

בשנת 2000 הובהר לעירייה כי חל שינוי במדיניות המינהל, בכך שהוא לא דורש שתחנות מוניות תוקמנה על שטחים מסחריים, ואינו מחכיר אותן ישירות לבעלי התחנות, אלא שהעירייה תקצה שטחים עבור תחנות מוניות וקיוסקים בתוך שטחי ציבור פתוחים (שצ"פים), כפי שפעלה העירייה קודם לכן.

לאחר דיון בעירייה בענין, הוחלט ביום 3.06.01, בצוות של שני חברי מועצה ומנכ"ל העירייה, שהעירייה תחכור מהמינהל מגרשים להסדרת תחנות מוניות קיימות ולהקמת תחנות חדשים, שאותן ניתן להקים בשטח ציבורי פתוח, והעירייה תשכיר אותן לתאגידים או ליחידים, כאשר העירייה רשאית לפטור ממכרז בעלי זכויות במקרקעין המחזיקים בהם מעל 10 שנים ברציפות, שהמחיר של משרד בתוספת 2 חניות יהיה 800 ש"ח לחודש, ש-25% מהסכום - ייקבע לכל חניה נוספת, וכן שייחתם חוזה באותם תנאים עם בעל תחנות קיימות, עם שתי הארכות אפשריות של שנה אחת כל פעם. כמו כן סוכם שאם לא תהיה הסכמה לתנאים האמורים, יוצא מכרז.