פסק-דין בתיק א 11235/06

א.     מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.      עניינה של התובענה שבפני בדרישת התובעים לפיצוי בגין ליקויי בניה ואי התאמות בדירה בקומה הרביעית והאחרונה ברח' הגומא 2, מעלה אדומים (להלן: "הדירה") אותה רכשו מן הנתבעת, חברת בניה, לפי הסכם מכר שנחתם ביניהם ביום 02.05.95 (להלן: "ההסכם").

החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 28.08.97.

2.      יצוין כי תובענה זו הוגשה מלכתחילה בבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 7478/05), והועברה לדיון בפני בית משפט זה לאור טענת חוסר סמכות מקומית שהועלתה על ידי הנתבעת והתקבלה בהחלטת בית המשפט מיום 02.01.06.

3.      עיקר טענות התובעים :

3.1  לאחר קבלת החזקה בדירה, גילו התובעים פגמים רבים וחמורים בה, לרבות ליקויי רטיבות, איטום, אוורור, ריצוף ועוד.

3.2  מאחר שפניות התובעים בעל פה אל הנתבעת לא נענו, פנו התובעים לנתבעת בכתב באמצעות פרקליטם, וכעבור כשנה במהלכה הוחלפו תכתובות בין הצדדים, ביקשו נציגי הנתבעת להגיע לדירה על מנת לבצע בה תיקונים, וזאת בחלוף 4 שנים ממועד מסירת החזקה בדירה לתובעים.

3.3  נציגי הנתבעת לא תיקנו את כל ליקויי הבניה בדירה, ובמהלך עבודתם אף גרמו לנזקים נוספים בה. ליקויים שתוקנו על ידי נציגי הנתבעת, שבו והופיעו בשנית כעבור זמן קצר.

3.4  בעלי הדין לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר המשך תיקון הליקויים בדירה ומינוי מומחה מוסכם, בכך מיצתה הנתבעת, לטענת התובעים, את זכותה לתקן את הליקויים בדירה בעצמה ועליה לפצות את התובעים בגין נזקיהם, לרבות תיקונים שביצעו התובעים בעצמם במסגרת שיפוצים שערכו בדירה.

3.5  התובעים פנו למהנדס מיכאל קרבצ'יק, לצורך קבלת חוות דעת בדבר מצבה הפיזי של הדירה לאחר השיפוצים. בבדיקה שערך אינג' קרבצ'יק בדירה ביום 09.12.04, תועדו ליקויים שונים אשר עלות תיקונם הוערכה על ידו בסך כולל של 26,915 ש"ח.

3.6  התובעים עותרים לחייב את הנתבעת בסכום עלות התיקונים כאמור לעיל, בצירוף פיקוח הנדסי, מע"מ, פיצוי בגין תיקון הליקויים ותוספת של 50% בגין עלויות לתובעים, וסך הכל - 70,528 ש"ח בגין הליקויים. בנוסף דורשים התובעים פיצוי בגין נזקים לרכוש בסך 14,500 ש"ח, פיצוי בגין הוצאות שונות - 6,500 ש"ח, הפסד ימי עבודה - 1,200 ש"ח, דיור חלופי - 14,000 ש"ח ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 60,000 ש"ח.

התובעים העמידו את תביעתם על סך 166,728 ש"ח.

4. טענות הנתבעת :

4.1  התובעים פנו אל הנתבעת לראשונה בכתב ביום 03.08.00, בצירוף חוות דעת מומחה מטעמם שנערכה כ-8 חודשים קודם לכן, ללא הסבר לשיהוי בהגשת חוות הדעת. חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה מעולם לא הועברה לנתבעת אלא לראשונה עם כתב התביעה.

4.2  עם קבלת חוות הדעת בידי הנתבעת, היא החלה בביצוע מספר תיקונים והתאמות בדירה, כבכל מבנה חדש וכעניין שבשגרה. הנתבעת מילאה את חובתה בהקשר זה על הצד הטוב ביותר, כשהיא מונחית על ידי חוות דעת מומחה מטעמה, אשר נערכה על ידי המהנדס מנחם מאיר, בעקבות ביקורו בדירה ביום 24.10.00. אינג' מאיר מעריך את עלות תיקון הליקויים שמצא בדירה בפחות מ- 1,000 ש"ח.

4.3  הנתבעת הביעה נכונות לתקן כל ליקוי קיים או כזה שיתהווה בדירה, אלא שלטענתה התובעים הם אלו שמנעו מנציגי התובעת לבצע התיקונים כשהם דוחים את המועדים שתואמו, מסיבותיהם. לבסוף הודיעו התובעים לנתבעת כי אינם מעוניינים בתיקון על ידה אלא רק בתשלום פיצויים. בנסיבות אלו הנתבעת עומדת על זכותה לתקן את הליקויים בעין.

4.4  הנתבעת נסמכה על חוות דעתו של המהנדס מטעמה (אינג' מאיר), אשר אמד את עלות תיקון הליקויים בסכום של כ- 800 ש"ח.

4.5  הנתבעת טוענת כי התובעים איבדו את זכותם לתבוע בגין מרבית הליקויים המצוינים בחוות הדעת מטעמם, בעוד שחלק אחר מהליקויים שבחוות הדעת אינם מהווים ליקויים כלל ועיקר.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

5. מומחה מטעם בית המשפט

5.1  בהחלטתו מיום 16.01.06, מינה בית המשפט את מר סוקולוב אהרון, מהנדס בניין בהכשרתו, כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך מתן חוות דעת בעניין הליקויים בדירה (להלן: "המומחה"). בפני המומחה הוצגו מסמכי התיק הרלוונטיים, ובכללם כתבי הטענות וחוות הדעת מטעם התובעים.

5.2  המומחה סקר את הדירה ביום 11.04.06, וביום 23.04.06 הוציא תחת ידו חוות דעת שעיקר ממצאיה קיומם של ליקויי ריצוף וחיפוי בדירה אשר תיקונם הוערך על ידו בסך 6,950 ש"ח. המומחה תיעד ליקויים נוספים, זניחים יותר במהותם, ואמד את עלות תיקונם. סך עלות תיקון כל הליקויים שנמצאו בדירה - 10,730 ש"ח, בתוספת 10% בגין פיקוח הנדסי ומע"מ. לצורך ביצוע תיקוני הריצוף קובע המומחה כי יש לפנות את הדירה למשך 7 ימים, בעוד שיתר התיקונים דורשים 2 ימי עבודה.

5.3  הצדדים ויתרו על חקירת המומחה והסתפקו בהפניית שאלות הבהרה. המומחה השיב לשאלות הבהרה מטעם התובעים, ואין בתשובותיו כדי לשנות מחוות דעתו.

ב. דיון וממצאים

1. אחריותה העקרונית של הנתבעת לקיומם של הליקויים

1.1  הנתבעת איננה חולקת על אחריותה העקרונית לקיומם של ליקויים בדירה, ואף מצהירה בסיכומיה כי היא עומדת על זכותה לתקן את הליקויים בדירה בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה תוך שהיא מאמצת את חוות דעת המומחה ומקבלת כבסיס את קביעותיו ( שם, בעמ' 1-2). בהמשך סיכומיה מצהירה הנתבעת כי מעולם לא התכחשה לאחריותה לביצוע תיקונים בדירה, והדברים אף עולים ביתר שאת מתוך סיכומי התובעים שם פורטו מועדי הביצוע של התיקונים שביצעה הנתבעת, מהותם והימשכותם.

1.2  התובעים לעומת זאת, טוענים כי תיקנו, על חשבונם, חלק מן הליקויים, והעריכו את היקף הוצאותיהם בסכום של כ- 20,000 ש"ח. התובעים אף השיגו על התעלמותו של המומחה מירידת הערך המיוחסת לעיבוי בסלון.

1.3  הלכה פסוקה היא כי מקום בו נתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה מטעם בית המשפט, יטה בית המשפט להעדיפה על פני חוות הדעת שמטעם הצדדים. יתר על כך, ביטא בית המשפט מורת רוח כנגד ניסיון להתפלמס על דקויות כאלו או אחרות בחוות הדעת של המומחה מטעמו. דברים ברורים ברוח זו נאמרו על ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח', דינים עליון, כרך מב, 964 (להלן: "עניין סולל בונה"):

"...סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא וכזו אין כאן".

2. אבחן בקצרה את השגות התובעים להלן;

2.1 עלות התיקונים העצמיים

התובעים טענו בתצהיר עדותם (אך לא בכתב התביעה), כי במהלך השנים ביצעו בדירה שיפוצי התאמה שונים, ובמסגרת זו תיקנו גם ליקויים בעבודות צבע וסדקים.

במהלך עדותו, התקשה התובע להבחין בין הסכומים ששולמו בעבור השיפוצים ובין אלה ששולמו בעבור תיקון ליקויים ( עדותו, בעמ' 2). חרף זאת, טען ב"כ התובעים בסיכומיו, כי יש לחייב את הנתבעת בעלות התיקונים העצמיים בסכום של 20,000 ש"ח.

אני  רואה לדחות טענה זו אשר לא זו בלבד שלא נטענה בכתבי הטענות, אלא שגם לא הוכחה כדבעי.

2.2 תוספת בגין עבודות ריצוף

המומחה אמד את עלות תיקון ליקויי הריצוף והחיפוי בסכום של 6,950 (פריט 3 לחוות הדעת), והתובעים הסיקו כי מומחה בית המשפט תימחר את עלות התיקון בתעריף של 117.60 ש"ח למ"ר.

התובעים ביקשו להסתייג מאומדן זה, וטענו כי יש להגדילו בהתבסס על תעריף "דקל", אשר עותק ממנו צורף לסיכום טענותיהם. אין בידי לקבל את ניסיונם של התובעים "להגניב" לסיכומיהם ראיות נוספות בדמות התעריף האמור, מדובר במעשה נפסד שאין להשלים עמו.

אני דוחה אפוא את טענתם גם בסוגיה זו.

ג.      תיקון בעין או תשלום פיצויים

1)      בכתב הגנתה עמדה הנתבעת על זכותה לבצע תיקון בעין של הליקויים, וחזרה על עמדה זו גם בסיכומיה, זאת לשיטתה לאור כשלון התובעים לעמוד בחובת הקטנת הנזק, בכך שלא אפשרו לנתבעת לבצע התיקונים טרם הגשת התביעה ואף הערימו קשיים על פועליה תוך עיכובם בעבודתם (שם, עמ' 6).

2)      מן המסמכים שבפניי עולה בבירור כי היתה התנהלות ארוכה בין התובעים לבין הנתבעת והפועלים מטעמה, התובע הודה בעדותו כי בוצעו תיקונים בדירה על ידי פועלי הנתבעת, אך לגרסתו פועלי הנתבעת נשארו בדירה "4 ימים והרסו את הבית" , ומשכך לא רצה שייכנסו לדירה פעם נוספת (ראה עדותו בעמ' 5 לפרוט'). עם זאת, מעיון בחוות הדעת הרבות שהוצגו מטעם התובעים, ניכר כי ליקויים רבים שנטען להם תחילה ושתועדו בחוות דעת ראשוניות - תוקנו וטופלו על ידי פועלי הנתבעת כך שאינם מתועדים בחוות דעת מאוחרות ובעצם אינם קיימים עוד.

3)     התובעים חולקים על טענות הנתבעת לפיה הערימו קשיים על פועליה בבואם לבצע את התיקונים בדירה, זאת על אף רשמים אחרים שעולים מתכתובת שצרפה הנתבעת לכתב הגנתה (שם, נספחים ה'1 - ה'4). עם זאת, מר וולמן, שהעיד מטעם הנתבעת, הודה כי לא היה נוכח בדירה בעת ביצוע התיקונים, הגם שקיבל דיווחים אודותיהם בעל פה ובכתב (שם, בעמ' 12,13).

4)     לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי חלופת הפיצוי הכספי היא החלופה המתאימה בנסיבות העניין, הן לאור חלוף הזמן הניכר שבין מועד מסירת הדירה ועד הגשת התביעה, והן לאור ניסיונות התיקון הרבים שבוצעו על ידי הנתבעת בדירת התובעים, אשר צמצמו אמנם במידה מסוימת את היקף הליקויים, אך לא פתרו את הליקוי הבסיסי של הריצוף הפגום. [השוו: ע"א 472/95 זלוצין נ. דיור לעולה   נ(2) 858].

ד.      נזק בלתי ממוני

1.   התובעים עתרו לפיצוי בגין עוגמת נפש, בסכום לא זניח (סך 60,000 ש"ח), וכן פיצוי בגין אובדן ימי עבודה בסך של 1,200 ש"ח. דא עקא, התובעים לא הביאו כל ראיות באשר לסכום הפסד ההשתכרות לו הם טוענים, ולפיכך לא ראיתי כל עילה בגינה יש לזכותם בסכומים אלו.

2.   הלכה היא כי פסיקת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בקשר עם ליקויי בניה, תהא בתוך מתחם הסבירות, תוך התחשבות בקריטריונים שונים כגון טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר, מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו,  עלות תיקון הליקויים ועוד (ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, דינים עליון, כרך ע"א, 461, ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות - ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421). 

בשים לב לשיקולים האמורים,וכן לאור הצורך בפינוי הדירה למשך מספר ימים, אני פוסק לתובעים בגין פריט זה בתביעתם סך של  10,000ש"ח.

ה.     פיצויים בגין מיטלטלין שניזוקו

התובעים טענו בתצהירם (סעיף 10) כי במהלך ביצוע עבודות התיקון נגרמו נזקים לפרטי מיטלטלין בסכום כולל של 14,500 ש"ח.

טענה זו לא הוכחה בפניי כדבעי, הן באשר לאחריות הנתבעת בגינה, והן לעניין גובה הנזק.

ו.       סוף דבר

1.      אני מקבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 23,632 ש"ח, כמפורט להלן: