פסק-דין בתיק א 10139/07

באי כוח הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה, יוכרע הסכסוך לאחר חקירת מומחה בית משפט ללא הבאת ראיות נוספת.

לב המחלוקת נעוץ בשאלת אי-ההתאמה הנטענת על ידי התובע ביחס לדירת פנטהאוז דו- קומתית בגבעת שמואל (להלן:" הדירה") שהזכויות בה נרכשו על ידו לפי הסכם מיום 26.9.00 (להלן:" ההסכם").

נוכח היבטיו המקצועיים המובהקים של הסכסוך מונה בהסכמה, המהנדס והשמאי יעקובי ירמיהו, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן:" המומחה") לבדיקת טענות התובע המסתמכות על שתי חוות דעת, האחת הנדסית (מהנדס אליעזר גוכמן - 19.5.02) והשנייה שמאית (שמאי גיל לזר - 14.5.02).

בחוות דעתו זיהה המומחה לאחר בדיקה  בדירה קיומם של ליקויי בנייה בהיקף כולל של

כ- 25,000 ש"ח כאשר באלה כלולים נזקים ביחס אליהם סבר כי אין להקנות את זכות הפיצוי

(כ- 6,000 ש"ח). בנוסף, איתר המומחה קיומה של ירידת ערך בשל בליטה בקיר המפלס העליון

(2,000 ש"ח).

ב"כ התובע משיג על קביעותיו של המומחה בנושא העלויות כבלתי ריאליות, על מסקנותיו בעניין הפחתת הפיצוי ומבקש להוסיף על האמור בה פיצוי בסך של 13,000$ כפי חוות דעת המומחה מטעמו בנושא ההטעיה.

הנתבעת לעומת זאת, מסתייגת ממימצאיו של המומחה בתוספת מע"מ לרכיב ירידת הערך ומעצם הקביעות בנושא זה בחלק מהעניינים.

את הסתייגויות התובע מהתימחור שנעשה על ידי המומחה יש לדחות  לדעתי בשתי ידיים.

המומחה שנחקר ממושכות על ידי בא-כוח התובע הניח את דעתי בעניין מהימנותו המקצועית ויושרתו והותיר בעיני רושם רב. לא מצאתי אם כן, כל נימוק שיצדיק את דחיית הערכותיו או מסקנותיו בנושא התימחור.

יחד עם זאת, לא מקובלת עלי האבחנה שנערכה על ידו בין עמודה 6  ל - 7 וסבורני, כי העלויות לפיצוי הנקובות בשתי העמודות משקפות באחת את עלויות הפיצוי להן זכאי התובע.

בה בעת, צודקת הנתבעת לעניין ההפחתה בתוספת המע"מ על כל קביעה בנושא ירידת הערך.

עוד סברתי, כי יש לקבל את טענות הנתבעת ביחס לבליטות שזוהו בדירה ככאלה שאינן מצדיקות פיצוי נוכח ציונן בתשריט הדירה, ממילא לא קבע המומחה פיצוי בעניין זה.

עם זאת, הסתייגויותיה של הנתבעת מקביעתו של המומחה בעניין ירידת הערך שנוצרה בשל בליטה בקיר במפלס העליון אינן מקובלות עלי. טיבם של פגמים מסוג זה הינו כי אין הם מתגלים בבדיקה שטחית וההפרעה הנוצרת בעטיים נחשפת רק לאחר זמן ובינה לבין מידות החדר אין ולא כלום.

לפיכך, זכאי התובע לפיצוי שנקבע ע"י המומחה בעניין זה בסך של 2,000 ש"ח.

המסקנה מן האמור לעיל, הינה כי בכפוף לאמור לעיל, נתקבלת חוות דעתו של המומחה ככתבה וכלשונה כבסיס לזכאותו של התובע.

ומכאן, ללב המחלוקת שבין הצדדים.

זו מתמקדת בשאלת ההטעיה לעניין אי-ההתאמה שבמספר חדרי הדירה.

לטענת התובע, התחייבה הנתבעת בהסכם לקיומם של 4 חדרי מגורים ואולם, בפועל הסתבר, כי אחד מחדרי המגורים אינו עונה למידות המינימליות הנדרשות בחוק ולפיכך, יש לפצותו בגין ירידת ערך הדירה בהיקף שנקבע בחוות דעתו של גיל לזר (13,000$) לאחר שהמומחה אימץ הערכה זו בחקירתו.