פסק-דין בתיק א 001015/01

1.      זוהי תובענה בה מתבקש בית-המשפט ליתן שני סעדים:

האחד - סעד הצהרתי, לפיו דירה מספר 1 בת 4 חדרים בבניין 805 (להלן: " דירה 805/1") משועבדת לנושים המובטחים- בנק דיסקונט לישראל בע"מ ובנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: " הנושים המובטחים") וכי היא לא שוחררה מתחולת השעבוד  הרובץ עליה. 

השני - עתירה לחיוב כספי בגין חוב בסך 1,365,514 ש"ח, אשר הנתבעים או מי מהם נותרו חייבים למגדלי השמש מ.ה (1990) בע"מ (להלן: " החברה").

רקע עובדתי:

• 2. התובע הינו כונס נכסים על זכויות החברה במקרקעין, הידועים כגוש 5036 חלקות 87, 97 (להלן: " המקרקעין"), לצורך אכיפתם של שעבודים קבועים ושוטפים שנרשמו לטובת הבנקים.

עובר למינויו של התובע בתפקידו ככונס נכסים, החלה החברה בפרויקט בנייה על המקרקעין, הכולל  שישה מגדלי מגורים, שמספרם 801 עד 806. החברה סיימה לבנות חלק מהדירות בפרויקט ומכרה אותן בשוק החופשי.

3.   ביום 29.4.93 חתמו הנתבעים 1-3 (להלן: " הנתבעים"), עם החברה, על הסכם לרכישת דירה 805/1 בפרויקט (להלן: " ההסכם" או " ת/2"). במהלך המו"מ לרכישת הדירה סוכם בין הנתבעים למנכ"ל החברה, דאז, מר אלי ברגרין, כי חלק הארי מהתשלום יעשה בהעברת דירתם הישנה של הנתבעים לחברה (להלן: " דירת התמורה").

בנספח התשלומים להסכם נקבע מחיר הדירה לסך של 418,140 ש"ח, שהוסכם שישולם באופן הבא:

סך של 54,809 ש"ח ביום חתימת ההסכם; סך של 38,089 ש"ח ביום 1.9.93; סך של 298,080 ש"ח בעת מסירת " דירת התמורה", ולא יאוחר ממסירת החזקה בדירה 805/1; סך של 27,162 ש"ח ביום מסירת החזקה.

הנתבעים שילמו את שני התשלומים הראשונים דלעיל וקיבלו בגינם ערבויות בנקאיות לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974. כמו-כן, שילמו הנתבעים תשלומים נוספים.

לטענת התובע, הנתבעים לא שילמו לחברה את חלק הארי ממחיר הדירה החדשה, שהינו הסכום שהתקבל ממכירת דירת התמורה, והוא תובע את תשלומו.

לטענת הנתבעים, בין החברה לבינם נכרתה עסקת " טרייד אין", במסגרתה נקבע, שחלק הארי של מחיר הדירה 805/1 ישולם באמצעות מכירת דירתם הישנה על-ידי החברה.

במועד חתימת ההסכם, ביום 29.4.93, חתמו הנתבעים 2 ו-3 על מכתב, המסמיך את החברה לפעול למכירת הדירה (ת/3), תוך התחייבות להעברת מלוא התמורה שתתקבל בשל מכירת דירת התמורה.

ביום 18.7.94 הועברה החזקה בדירה 805/1 לידי הנתבעים.

4.  דירת התמורה נמכרה לנתבעת 4, שהיא אימו של מנכ"ל החברה דאז, מר אלי ברגרין (להלן: " ברגרין"), על פי חוזה מכר שנכרת בין הנתבעים 2 ו- 3 לנתבעת 4 ביום 2.5.94 (ת/4).  בחוזה נקבע כי מחיר הדירה הינו בסך של 321,000 ש"ח,  שישולם עד למסירת החזקה בדירה ולא יאוחר מיום 31.12.94.

ביום 10.8.95  נרשמה דירת התמורה על-שם הנתבעת 4.

5.   לטענת התובע, במועד מסירת דירה 805/1 לנתבעים, עמד חובם של הנתבעים לחברה על סך 321,000 ש"ח, שהינו הסכום אותו התחייבה לשלם הנתבעת 4, בגין רכישת דירת התמורה, ושהיה אמור להיות מועבר לחברה כתשלום על דירה 805/1. מכיוון שלפי סעיף 5 לנספח התשלומים להסכם נקבע, כי כל תשלום שלא שולם במועד שנקבע בחוזה יחויב בריבית, עומד חובם של הנתבעים על סך 1,365,514 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

להשלמת התמונה יצוין, כי במכתב מיום 14.1.96 (ת/12), אישר הבנק, כי דירה 805/1 תוחרג מתחולת השעבוד בהתקיים התנאים המופעים בו. לטענת התובע, לא התקיימו התנאים הללו לגבי הנתבעים, ומכאן התביעה לסעד הצהרתי, לפיו דירה 805/1 משועבדת לנושים המובטחים.

טענות הצדדים: