פסטמן ואח' נ' רוזנברג

החלטה

(בבקשה למתן צו מניעה זמני)

המבקשים 1 ו-2 והמשיבה הינם בעלי הזכויות בחלקה 108 בגוש 10574 בשכונת עין הים בחדרה, ששטחה הכולל הינו 1,102 מ"ר.

הבקשה:

על פי הנטען בבקשה המבקשים מחזיקים ב-700 מ"ר רצופים בחלק הקדמי של המגרש, ועל החלק שלהם הקימו שני בתי מגורים. הבית הראשון נבנה בקדמת המגרש (הבית הקדמי) והבית השני נבנה בחלק האמצעי של המגרש (הבית האחורי).

לטענת המבקשת, המשיבה מחזיקה בשטח כולל של 402 מ"ר משטח המגרש, כששטח זה מורכב משביל מעבר שעובר לאורך המגרש בצידו הדרומי של המגרש ברוחב 3 מ' לאורך 55 מ' והמהווה 166 מ"ר. וחלקה נוספת בשטח 244 מ"ר, הממוקמת בסוף המגרש.

בין הצדדים נערך הסכם חלוקה עפ"י תשריט מודד מוסמך.

ביום 25/11/12 מכרו המבקשים 1ו-2 את זכויותיהם בבית הקדמי לה"ה יוסף אהרוני ו-ליאור אהרוני תמר.

ביום 30/4/13 מכרו את זכויותיהם בבית האחורי למבקשים 3 ו-4, כששטח זה כולל את שאר הזכויות שלהם במגרש.

לטענת המבקשים, מי שמושך בחוטים בפועל זה בן זוגה של המשיבה יוסי המר אשר תיווך מלכתחילה בעסקה והמליץ למבקשים על בעלי מקצוע והאדריכל לבניית הבתים. והוא גם זה שהביא את המודד והכין את הסכמי השיתוף בין הצדדים ועימו נעשו כל ההבנות. לטענתם, עוד בשנת 2008 כשהם התעניינו ברכישת מגרש גדול להקמת שתי יחידות דיור בשכונת עין הים, מר המר תיווך בתהליך הרכישה לאחר שזה האחרון הציג את עצמו כבעל קשרים רבים וכמי שמכר את רוב המגרשים בשכונה.

עוד נטען, כי תחילה הציע להם מר המר לרכוש את החלק האחורי של המגרש אך הם התנגדו לכך מאחר ולא היה ניתן לבנות כלל בחלק האחורי עכב סמיכותו לכביש 2 ומגבלות קווי בנייה ורעש. לטענתם, בניסיון להימנע מסיכול העסקה, הציע להם מר המר לרכוש את החלק הקדמי המערבי של החלקה והוא ירכוש באמצעות המשיבה את החלק האחורי מזרחי בצירוף שביל המעבר תוך כדי שהוא והמשיבה מודעים לבעייתיות בחלקה וכי אין עליה זכויות בנייה נוספות.

בהמשך לאמור ובהמלצתו של מר המר, בסמוך לרכישת המגרש ערכו הצדדים הסכם שיתוף שנוסח והודפס על ידו וגם הוא זה בעצמו ששרטט את התשריט שצורף להסכם לאחר שזה האחרון שכנע אותם כי חבל לבזבז כסף על עורכי דין ושניתן לסמוך עליו ושהוא בקיא בדרישות החוק ובהליכי הבנייה. לטענתם, לאור כך, הם לא ייחסו חשיבות לגדלים הרשומים בתשריט מאחר שהסכם השיתוף שיקף את רצון הצדדים בצורה שנחזתה כברורה ומשקפת את גודל החלקות ואת חלקות השטח למגרש של 700 מ"ר ששייך להם והיתרה של השטח שייכת למשיבה והכוללת את שטח המעבר.

לטענת המבקשים, היה ברור להם בעת עריכת הסכם השיתוף כי שטח המעבר עונה על דרישות החוק ורוחבו לפחות 3 מ' כשהם זכאים להשתמש בו כמעבר לבית האחורי.

לאחר שהמבקשים התחילו בביצוע עבודות הבנייה בשטח, וכבר יצקו כלונסאות הכנה לגדר המפרידה בין השטח שלהם לשטח של המשיבה עפ"י הסכם השיתוף , פנה אליהם מר המר והציע להם לספח לעצמם את כל שטח שביל המעבר והוא ידאג לקבל דרך מעבר למגרש שלו מהצד או מאחורי החלקה ובכך הוא לא יזדקק יותר לשטח המעבר. בתמורה, הוא ביקש כי המבקשים יוותרו על חלק מחלקתם הסמוך למגרש של המשיבה באופן שיגדיל את שטח מגרשה באופן רצוף שיאפשר לה לבנות על החלקה למרות מגבלות קווי הבנייה. בנוסף, הוא הציע להם כי הוא יבנה בשטח הדרומי של המגרש גדר.

לטענת המבקשים, למרות שהמר ידע כי לא ניתן לקבל אישורי בניה ללא שביל המעבר, הוא הציג בפניהם מצג שווא כי השטח הסמוך שהינו שטח ציבורי נמצא בשליטתו וכי הוא יצליח לגרום לכך שחלק משטח זה ייחשב כשביל מעבר.

בהמשך לאמור, חתמו הצדדים על נספח להסכם החלוקה כשהם נסוגים מספר מטרים לתוך מגרשם והכל בהתאם לתוכנית חדשה שנערכה ע"י אדריכל ומודד שהביא המר בעצמו והוא זה שהצביע להם היכן למקם את הגדר החדשה וצירפו לשטחם את שביל המעבר שהופיע בתשריט החלוקה הראשון.

לטענתם, לאורך שנים התנהגו הצדדים בהתאם לנספח עד שהופתעו בשנת 2012 לגלות שהמשיבה הגישה לוועדה לתכנון ובניה בחדרה תוכנית להקמת בית על המגרש שבבעלותה כאשר היא מציגה מצג שווא כאילו גודל מגרשה הינו 400 מ' רציף , לא כולל שטח שביל המעבר ותוך פלישה לשטחם.

המשיבים התנגדו לבקשה למתן היתר בנייה למשיבה, ולאחר שפעמיים דחתה הועדה המקומית את בקשתה עד לתיקון התוכניות שהגישה והתאמתן לגודל השטח בפועל או עד לקבלת החלטת בית-המשפט במחלוקת בין הצדדים.

על החלטות והוועדה המקומית, הגישה המשיבה ערר לוועדה המחוזית תוך שהיא מעלימה מהוועדה המחוזית כי השטח הכולל שלה הינו 402 מ"ר שכוללים שביל מעבר בשטח 166 מ"ר. בהתאם להחלטת הוועדה המחוזית, נקבע כי היתר הבנייה הושהה למשך חודשיים עד להחלטת בית-המשפט בסוגיה.

תגובת המשיבה