פס"ד חלוקת רכוש הכולל נכס חיצוני

אישה ואיש הנשואים זה לזו כבר כמעט שלושים שנים, נדרשים לחלק את רכושם המשותף. טרם חלוקת הרכוש יש לקבוע את היקף הרכוש המשותף, זאת לנוכח הטענה כי נכס חיצוני לנכסי הצדדים שנתקבל בירושה, יוכר כנכס בר איזון, על אף המשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), החל על הצדדים.

בית המשפט נדרש להכריע בשתי תביעות רכושיות  האחת, בתלה"מ 4931-02-18 שהגיש התובע כנגד הנתבעת. השניה, בתלה"מ 52686-02-18 שהגישה הנתבעת כנגד התובע.

למען הנוחות, הצדדים יכונו להלן "האיש" ו"האישה".

רקע

1. הצדדים נישאו זה לזו ביום 12.06.91, להם ארבע בנות משותפות, כולן בגירות.
2. בבעלותם של האישה והאיש בית משותף ברחוב XXXX, הידוע גם כגוש XXXX חלקה XX (להלן: "הבית").
3. מועד הקרע נקבע ליום 04.02.18, וזאת לאחר שהאישה הסכימה למועד זה בתגובתה מיום 19.07.20.
4. בתאריך 27.06.17 הלך לעולמו אביה של האישה והותיר אחריו צוואה, על פיה האישה ואחיה יורשים בניין בבעלותו ברחוב XXXX, הידוע גם כגוש XXXX חלקות XX (להלן: "הבניין"). הבניין הפך למיזם נדל"ן שעתיד להניב רווחים נאים.
5. כאמור, הבניין הוא נכס שנתקבל בירושה, אולם לטענת האיש, מאחר ומשך כל שנות נישואי הצדדים חיו הם במשטר רכושי על פיו גם נכסים חיצוניים נכללים במצבת הנכסים המשותפים, הרי שיש לכלול אף את חלקה של האישה בבניין במצבת הנכסים המשותפים.

טענות הצדדים בשתי התביעות במאוחד

טיעוני האיש;

6. במשך למעלה מ-26 שנה ניהלו הצדדים משטר של שיתוף כלכלי ורכושי בכל נכסיהם, לרבות אלו שנצברו שלא כתוצאה ממאמצם המשותף, כגון מתנות וירושות. הצדדים מעולם לא הפרידו כל הכנסה או רכוש שהתקבל על ידם, לרבות מבני משפחתם, וכל רכושם וכספם מכל מין וסוג התערבבו זה בזה והיו לאחד.
7. הרכוש המשותף כולל, בין היתר, את הבניין שהאישה ירשה מאביה המנוח ז"ל. לטענתו אלמלא אותה שותפות מוחלטת והסתמכותו על כך לאורך שנים ארוכות, לא היה מטמיע ברכוש המשותף את נכסי המתנות והירושות שהתקבלו ממשפחתו, לגביהם האישה מודה בקיום שיתוף ספציפי, ומנגד טוענת כי השיתוף אינו חל על הבניין שירשה.