פס"ד העוסק בתחולת צו הורות פסיקתי, השיקולים המעצבים צו זה ועוד

בעניין הקטין: י' יליד ****

השופט סארי ג'יוסי – אב"ד

פתח דבר:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הבכירה שושנה ברגר) בתמ"ש 1951-03-17 מתאריך 28.9.2017, במסגרתו ניתן צו הורות פסיקתי לפיו המשיבה 2, גב' ל' (להלן: "ל'"), הינה אמו הנוספת של הקטין י' (להלן: "י'") החל ממועד לידתו ביום ****.*.**

2. המערער – היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועמ"ש") לא חלק על עצם מתן צו ההורות הפסיקתי, אלא על מועד תחולתו, ולדידו זה אמור לחול מיום נתינתו ולא ממועד הולדת י'.

3. במסגרת ההליך שהתקיים לפנינו ביקש המערער לדחות את ההכרעה בערעור בשל שני טעמים, האחד, התכנסותו של צוות בין משרדי אשר דן בסוגיות הרלוונטיות לערעור דנן ועתיד להגיש המלצותיו ליועמ"ש, שעל בסיסן ניתן יהיה לגבש עמדה רשמית ביחס לסוגיות המתעוררות כאן, והשני, מאחר ולפני בית המשפט העליון תלויים ועומדים הליכים שונים העוסקים בצווי הורות פסיקתיים ובשאלות בדבר אופי הצו (מכונן או דקלרטיבי) ומועד תחולתו ("סוגיית הרטרואקטיביות של הצווים"), וכי ראוי להמתין להכרעת בית המשפט העליון.

ביום 7.2.2019 דחיתי את הבקשה וקבעתי כי אין מקום להשהות פעם נוספת את ההליכים.

באופן דומה קבעתי ביום 24.3.2019 כי אין מקום לדחיית שמיעת הערעור.

רקע עובדתי:

4. המשיבות – ד' ו- ל', בנות זוג ידועות בציבור, המנהלות משק בית משותף מזה כ-9 שנים (להלן: "בנות הזוג"). בנות הזוג בחרו שם משפחה משותף, ב', שהוסף לשמן עוד קודם ללידת בנן הראשון ע'.