פס"ד בתובענה שהגיש התובע לקבוע שהוא אביו של הקטין ובתובענת אמו של הקטין למתן צו מניעה קבוע כנגד התובע

ובעניין הקטין:                                ע', ת.ז. *********, יליד *****, קטין

                                                         ע"י אפוטרופוס לדין, עוה"ד אביביה ליברמן

                                                         במינוי הלשכה לסיוע משפטי

לפני שתי תובענות:

א.         תובענה שהגיש התובע לקבוע שהוא אביו של הקטין, תמ"ש 50002-07-11.

ב.         תובענת הנתבעת, אמו של הקטין, למתן צו מניעה קבוע כנגד התובע, תמ"ש 14048-05-16.

לשם הקלה, יכונו הצדדים, בשתי התובענות: "התובע" ו"הנתבעת". הקטין יצוין בשמו "ע'".

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המשפטי והסוציאלי שהוגש במהלך ההליכים, החלטתי לקבל את בקשת הנתבעת בתמ"ש 14048-05-16, למתן צו מניעה קבוע כנגד התובע, במגבלות שיקבעו להלן.

בהתחשב בנתונים האמורים, ובנוסף תוך התחשבות ברצונו של ע' ובטובתו כקטין, החלטתי לדחות בעת הזאת את תביעת התובע בתמ"ש 50002-07-11 לבדיקת שאלת האבהות.

הואיל ועמדת ע' עשויה להשתנות בעתיד, בעיקר לקראת הגיעו לבגרות, אין בפסיקה זו כדי לחסום את דרכו של התובע לשוב ולהעלות את שאלת האבהות בעתיד. התובע יוכל להגיש תובענה חדשה בעניין זה בחלוף 3 שנים ממועד מתן פסק דין זה.

מבוא

1. הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובע הוא אביו של ע' אך היא מתנגדת לבקשתו להכרה באבהות. ע' מצדד בעמדת אמו. עמדתו העקרונית של ב"כ היוהמ"ש היא שמתן הסעד המבוקש בתובענה לקביעת אבהות כפוף לביצוע בדיקת סיווג רקמות. הגורמים האחרים, ובכלל זה העו"ס לסדרי דין והאפוטרופוס לדין, מתנגדים לביצוע בדיקה בעת הזו, טוענים שאינה משרתת את טובת הילד ומבקשים לדחותה למועד בו יבשילו התנאים מבחינת ע'.
2. אומנם בשני התיקים מדובר בשתי סוגיות נפרדות, עם זאת הקביעות בכל אחד מהם עשויות להשליך זו על זו. מצד אחד, לו יתברר שהתובע אינו אביו של ע', אפשרות שאינה נראית סבירה אף בעיני הנתבעת, כי אז לא תהיה לתובע כל עילה להימצא בקרבת הנתבעת ובסביבתו של ע'. מצד שני אם בעת הזו ועד לסיום התהליך הטיפולי ב-ע' (ובכפוף למתן תשובה חיובית בשאלת האבהות) יאסר על התובע להימצא במרחק מסוים מהנתבעת ומ-ע' כי אז יפחת במידה מסוימת חששה של הנתבעת מההצהרה שהתובע הוא אביו של ע'. אציין שהנתבעת מתנגדת להצהרה האמורה גם בשל העובדה שהיא יהודייה ואילו התובע מוסלמי. מהסיבות האמורות החלטתי לדון תחילה בתביעת הנתבעת למתן צו מניעה קבוע כנגד התובע ולאחר מכן לדון בתביעת התובע לבירור האבהות.
3. הרקע וטענות הצדדים ישמשו לצורך הדיון בשתי התובענות ולאחר מכן אדון בכל אחת מהתובענות בנפרד.
4. הדיון בתביעת התובע עוכב בתחילה בשל קשיים באיתור התובע. לאחר מכן חלו עיכובים בהגשת המלצות מטעם שירותי הרווחה, שניתן יהיה משום שביקשו למצות אפשרות להגיש חוות דעת מגובשת בשאלת השפעת ביצוע בדיקת הרקמות על ע'. ע', אשר הוגדר על ידי המטפלת שטיפלה בו במשך 4 שנים, כ"ילד בעל כוחות נפשיים דלים יחסית ומבנה נפשי לא מגובש", זקוק ליציבות ולעקביות; הערכת הגורמים המקצועיים הייתה שניתן יהיה להגיש חוות דעת מבוססת בשאלה האמורה רק לאחר שע' "ימשיך להיתרם מההליך הטיפולי המשמעותי בו הוא מצוי", (ראו תסקיר מיום 14.3.2017). על דברים דומים בתוכנם נמסר גם בעדכונים ובתסקירים משלימים שהוגשו לאחר מכן. התובע שב ופנה בבקשה למתן פסק דין. השארת התיק המשפטי פתוח אינה משרתת גם את טובתו של ע' ועל כן הגיע מועד ההכרעה, שלא הייתה קלה במקרה זה וזאת לא רק בשל מורכבות המקרה אלא גם משום שהנתונים שהועמדו לפני בית המשפט, על ידי גורמי המקצוע, היו חסרים.

הרקע

5. כתב התביעה שהגיש התובע בתמ"ש 50002-07-11 נוסח בצורה לקונית ביותר וצוינו בו תקופת ההיכרות בין התובע לבין הנתבעת ופרטים דלים ביותר בעניין הקשר ביניהם. בתביעה זו התמקד התובע בעיקר בטענתו שהוא אביו של ע' וברצונו שאבהותו תוכר באופן רשמי.