פס"ד בתובענה לביטול העברת זכויות בין אב לבתו

בפני תובענה בה התבקש ביהמ"ש להצהיר כי הליכי העברת הזכויות שבוצעו במשק X במושב *** (להלן: "המשק" או "הנחלה") מהתובע לנתבעת 1 בטלים וכי הזכויות יישארו על שמו של התובע.

התובעים טענו כי מדובר בהסכם שכלל תמורה כספית, אשר הוסתרה מרשויות המס, בעוד הנתבעת עמדה על כך מדובר בהסכם העברה ללא תמורה.

הרקע לתביעה:

1. התובע 1 נשוי לתובעת 2 ולהם ארבעה ילדים, ביניהם- הנתבעת 1.

2. המשק רשום על שם התובע 1 ועל פי הנחזה, אין כל צו מניעה המונע העברת הזכויות ורישומן על שם הנתבעת 1, אולם, כפי הנראה, עקב שימושים חורגים, לא ניתן בעת הזאת להעביר הזכויות על שם הנתבעת 1.

3. הנתבעת 2, רשות מקרקעי ישראל (להלן גם: "הרשות"), מנהלת על פי חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"כ-1960 את קרקעות המדינה, לרבות הנחלה מושא תביעה זו, אשר העברת הזכויות בה כפופה להוראות הדין, להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ולנהלי הרשות.

4. הנתבע 3, הינו מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן גם "האגודה") אשר המקרקעין הושכרו לו בהתאם לחוזה משבצת תלת צדדי בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") והאגודה.
5. במרוצת הזמן יצאה הסוכנות מהחוזה, כאשר ביום 13.1.2003 נחתם חוזה שכירות, שחל עד היום, בין הרשות לבין האגודה באופן ישיר ולפיו ניתנה לאגודה מעמד של בר רשות מטעם הסוכנות והרשות.

6. בשנת 2008, ביקשו התובעים להעביר את זכויותיהם במשק על שם בתם, הגב' נ' וביום 23.10.2008 התקבלה אצל הנתבעת 2 בקשה להעברת זכויות משמו של התובע לבתו נ' (להלן: "נ'").

7. ביום 3.1.2012 הגישו התובעים תביעה לביטול העסקה על שם הבת נ' וביום 29.5.2012 ניתן פסק דין בהסכמה לביטול ההסכם והעברת הזכויות מהתובעים על שם הבת נ' והכל כפי שיפורט להלן.

8. ביום 4.12.2017 חתמו התובע 1 והנתבעת 1 על הסכם העברה ללא תמורה (יוער כי קיימת סתירה בין תאריכים שהופיעו על המסמכים עליהם חתמו הצדדים, שעל חלקם רשום תאריך זה ועל חלק אחר נרשם התאריך 4.12.2018 וזאת הגם שעל פי העדויות שנשמעו סביר להניח שהללו נחתמו באותו מועד ולא נהיר האם מדובר בטעות סופר או ברישום שגוי מכוון).