פס"ד בתביעה להגדלת מזונות קטינים

לפניי תביעה להגדלת מזונות קטינים שהגישה התובעת כנגד הנתבע.

רקע:

1. התובעת [להלן: "האם"] והנתבע [להלן: "האב"] נישאו כדמו"י בשנת 2002 והתגרשו זמ"ז בשנת 2013. מנישואיהם אלו נולדו שני הקטינים: XXX – יליד X.X.2004 ו-XXX – יליד X.X.2008.

1. ביום X.X.2013  חתמו הצדדים על שני הסכמים: הסכם גירושין [להלן: "הסכם הגירושין"] והסכם ממון [להלן: "הסכם הממון"]. שני ההסכמים אושרו וקיבלו תוקף של פסק דין ביום X.X.2013.

1. בין היתר, הסכימו הצדדים בהסכם הגירושין, כי הילדים יישארו במשמורתה, בחזקתה ובטיפולה של האם [סעיף 3], וכי האב יהיה זכאי לקבל את הילדים לרשותו במועדים כדלקמן: פעם באמצע השבוע, כולל לינה; כל שבת שניה ומחצית מחופשות וחגים [סעיף 8].

לעניין המזונות – התחייב האב לשלם לידי האם בעבור מזונות הילדים וסיפוק צרכיהם השונים עד גיל 18 וכל עוד הילדים בחזקתה וברשותה של האם, סך של 2,500 ₪ לחודש עבור שני הילדים [1,250 ₪ לכל ילד]. הוסכם כי עם הגיע XXX לגיל 18 יעמדו המזונות על סך של 1,250 ₪, ועם הגיעו של XXX לגיל 18 – יופסקו המזונות כליל [סעיף 4].

עוד הוסכם, כי בנוסף לסכום המזונות שלעיל, ישלם האב לידי האם, שבועיים לפני ראש השנה שבכל שנה ושבועיים לפני פסח שבכל שנה, סך של 5,000 ₪, ובסך הכל 10,000 ₪ מדי שנה. עם הגיע XXX לגיל 18, יופחת הסכום האמור במחצית. הובהר כי הסכום האמור מהווה תשלום עבור כל דבר שיידרש לילדים, ובכלל זאת, מדור, טיפולים רפואיים ואחרים, ביגוד, חוגים ושונות [סעיף 5].

כן הוסכם כי קצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם [סעיף 6].

טענות הצדדים:

עיקרי טענות האם: