פס"ד בתביעה לאיזון משאבים

1.הצדדים נישאו כדמו"י ביום 19.2.04, חיו בארץ עד חודש יוני 2008, אז עברו לגור בקנדה, שם נולדו להם 3 בנות, כיום בנות 14, 11 וחצי, 10 וחצי.

2.התובע עותר לאזן בין הצדדים את הרכוש שנצבר על ידם בתקופה המשותפת, מיום נישואיהם עד למועד הקרע, ביום 1.6.23, כאשר פתחה הנתבעת הליך יישוב סכסוך בתיק 1015-06-23.

3.ע"ש התובע רשומה דירה הנמצאת ברחוב XXX, בבת-ים. לטענתו, למרות שהדירה רשומה על שמו, היא שייכת לאמו ולא לו, לכן אין לכלול את הדירה כחלק מהרכוש המשותף של הצדדים (להלן: "הדירה").

4.בנוסף, התובע מבקש להחריג מהרכוש המשותף סכום של כ-63,000 דולר ארה"ב (להלן: "הכסף"). סכום זה נמצא בחשבונות בנק הרשומים על שמו ועל שם הנתבעת (חשבון בקנדה וחשבון נוסף בארץ), אולם לטענת התובע, הכסף אינו שייך לו אלא לדודו XXX. לטענתו, התובע מחזיק בכסף בנאמנות עבור דודו (להלן: "הדוד/ XXX").

5.הנתבעת מתנגדת לטענת התובע. לטענתה, כל הרכוש שנצבר בתקופה המשותפת שייך לצדדים בחלקים שווים, לרבות הדירה והכסף.

6.חוק יחסי ממון התשל"ג-1973 קובע כי כל מה שנצבר בתקופה המשותפת שייך לשני בני הזוג, בין אם נרשם על שם שניהם ובין אם נרשם על שם אחד מהם בלבד.

כאמור לעיל, התובע אינו כופר בהוראות החוק, אולם טענתו היא שהדירה והכסף מוחזקים על ידו בנאמנות עבור אחרים, לא מדובר ברכוש שלו או של שני בני הזוג אלא ברישום שאינו מעיד על הבעלות ברכוש.

בעיקרון, רישומו של נכס מעיד על הבעלות בו, ועל המבקש לסתור את הרישום מוטל נטל ראייתי שאינו קל, נטל המוטל על התובע.

7.אשר לדירה, זו נרכשה בסכום של כ-96 אלף דולר ארה"ב (כ-420 אלף ₪), כשנתיים וחצי לאחר נישואי בני הזוג.