1.הצדדים נישאו כדמו"י ביום 19.2.04, חיו בארץ עד חודש יוני 2008, אז עברו לגור בקנדה, שם נולדו להם 3 בנות, כיום בנות 14, 11 וחצי, 10 וחצי.
2.התובע עותר לאזן בין הצדדים את הרכוש שנצבר על ידם בתקופה המשותפת, מיום נישואיהם עד למועד הקרע, ביום 1.6.23, כאשר פתחה הנתבעת הליך יישוב סכסוך בתיק 1015-06-23.
3.ע"ש התובע רשומה דירה הנמצאת ברחוב XXX, בבת-ים. לטענתו, למרות שהדירה רשומה על שמו, היא שייכת לאמו ולא לו, לכן אין לכלול את הדירה כחלק מהרכוש המשותף של הצדדים (להלן: "הדירה").
4.בנוסף, התובע מבקש להחריג מהרכוש המשותף סכום של כ-63,000 דולר ארה"ב (להלן: "הכסף"). סכום זה נמצא בחשבונות בנק הרשומים על שמו ועל שם הנתבעת (חשבון בקנדה וחשבון נוסף בארץ), אולם לטענת התובע, הכסף אינו שייך לו אלא לדודו XXX. לטענתו, התובע מחזיק בכסף בנאמנות עבור דודו (להלן: "הדוד/ XXX").
5.הנתבעת מתנגדת לטענת התובע. לטענתה, כל הרכוש שנצבר בתקופה המשותפת שייך לצדדים בחלקים שווים, לרבות הדירה והכסף.
6.חוק יחסי ממון התשל"ג-1973 קובע כי כל מה שנצבר בתקופה המשותפת שייך לשני בני הזוג, בין אם נרשם על שם שניהם ובין אם נרשם על שם אחד מהם בלבד.
כאמור לעיל, התובע אינו כופר בהוראות החוק, אולם טענתו היא שהדירה והכסף מוחזקים על ידו בנאמנות עבור אחרים, לא מדובר ברכוש שלו או של שני בני הזוג אלא ברישום שאינו מעיד על הבעלות ברכוש.
בעיקרון, רישומו של נכס מעיד על הבעלות בו, ועל המבקש לסתור את הרישום מוטל נטל ראייתי שאינו קל, נטל המוטל על התובע.
7.אשר לדירה, זו נרכשה בסכום של כ-96 אלף דולר ארה"ב (כ-420 אלף ₪), כשנתיים וחצי לאחר נישואי בני הזוג.
8.התובע צירף דפי חשבון בנק מהם עולה כי בחודשים אוקטובר-נובמבר בשנת 2005 הופקדו לחשבון משותף של בני הזוג כ-90 אלף דולר ארה"ב (נספחים 4-5 לתצהיר אמו).
הערה: בסעיף 12 לסיכומיה טוענת הנתבעת כנגד מסמכים אלה, אולם דומה שמחמת טעות היא מתייחסת למסמכים אחרים, הנוגעים לכסף ולדוד XXX ולא למה שרלוונטי לדירה.
9.התובע העיד כי אמו ובן זוגה החליטו לעלות ארצה, הם מכרו את דירותיהם ברוסיה, המירו את כספם לדולר ארה"ב והעבירו את הכסף לחשבון המשותף של הצדדים, בכוונה לרכוש בכספם דירה לעצמם, בישראל (עמ' 9 לפרוטוקול).
10.אמו של התובע, גב' XXX, העידה כי היא ובן זוגה (ז"ל) תכננו משך מספר שנים לעלות ארצה, הם מכרו את דירותיהם ברוסיה, המירו את כספם (רובלים רוסיים) לדולר ארה"ב והפקידו את הכסף בחשבונם המשותף של בני הזוג. לטענתה, לא היו להם בני משפחה אחרים בארץ, מלבד התובע, עליו האם סמכה וסומכת גם כיום ללא עוררין (עמ' 31).
העדה צירפה לתצהירה הסכמי מכר של הדירות ברוסיה, מתורגמים לעברית, לתמיכה בעדותה (נספח 1 לת.ע.ר). מההסכמים נספח 1 עולה שהדירות ברוסיה נמכרו בשנים 2003-2005.
מדפי חשבון הבנק שצורפו לתצהירה עולה שהכסף הופקד בסוף שנת 2005 והדירה נרכשה ביום 9.10.06.
11.לעניין זה העיד התובע, כי אותה עת היה לו רק חשבון בנק אחד בארץ, הוא החשבון המשותף לו ולנתבעת (ע' 13).
12.העדה פירטה כי נוסף לעלות הדירה, היא ובן זוגה שילמו 1,900 $ למתווך ו 450 $ לעו"ד.
13.שניהם, התובע ואמו, העידו כי הדירה נרכשה בכספי האם ובן זוגה ושייכת להם, אולם למרות זאת נרשמה על שם התובע, בכדי שהאם ובן זוגה ייחשבו כחסרי רכוש ויוכלו לקבל מהמדינה עזרה בדיור. לשם כך חתמו על הסכם שכירות בו נרשם שהאם שוכרת מהבן את הדירה, אולם בפועל, מעולם לא שולם שכר דירה כלשהו, מכיוון שהסכם השכירות נעשה למראית עין בלבד (עמ' 11, 33).
14.אין מחלוקת כי העדה, אם התובע, היא ובן זוגה השתתפו בחיפוש ובחירת הדירה ונכחו במעמד חתימת הסכם רכישתה (עמ' 46, 58).
15.עדותם של התובע ואמו נתמכת גם על ידי מר XXX, בנו של בן הזוג (ז"ל) של האם (להלן: "הבן"). הבן העיד על הקושי להעביר כסף מרוסיה לישראל (עמ' 38) ועל כך שהאפשרות הנוחה והיעילה ביותר להעביר כסף ארצה הייתה באמצעות חשבונם המשותף של הצדדים (עמ' 37).
16.הבן צירף לתצהירו מסמכים המעידים על כך שאביו מכר לו את דירתו ברוסיה וכן שרכש דולרים ברובלים, מסמכים התומכים בגרסתם של האם, התובע והבן.
הבן העיד שבמשך השנים ראה שאביו ובת זוגו המירו רובלים לדולרים ושמרו את הכסף בביתם ברוסיה (עמ' 36).
17.לקחתי בחשבון כי על פניו, לתובע, לאמו ולבן יש לכאורה אינטרס משותף, מה שמשפיע על משקל עדותם. עם זאת, עדותם קבילה ועדויותיהם של שלושתם, התובע, אמו והבן, הותירו בי רושם מהימן. התרשמתי מכנותם ואני מאמין להם שהעידו אמת. נוסף לכך, עדויותיהם נתמכות במסמכים אובייקטיביים, בפרט מסמכים בנקאיים המתאימים לגרסתם ולכן תומכים בטענותיהם.
התובע העיד כי לא הצליח להשיג מהבנק מסמכים המעידים על מקור הכסף שהופקד לחשבון הבנק, אולם ממסמכי הבנק שהציג, רואים כי לחשבונם המשותף של הצדדים נכנסו 90 אלף דולר, מה שתומך בגרסת התובע ועדיו.
18.מנגד, הנתבעת אינה יודעת מאומה.
לטענתה, היא לא ידעה ואינה יודעת כיום, כמה כסף היה לצדדים בזמן חתונתם ובזמן רכישת הדירה (עמ' 41).
הנתבעת מודה שהיא הייתה סטודנטית, לא עבדה (עמ' 41).
הצדדים חיו ממשכורתו של התובע בלבד, חיו בצמצום (עמ' 44), גרו בחינם ביחידת דיור השייכת להוריה (עמ' 49) ואין לה מושג כמה כסף היה להם.
19.הנתבעת אינה יודעת מהיכן היה לבני הזוג כסף לרכוש את הדירה, מעולם לא התעניינה בכך ואינה יודעת כיצד ייתכן שבשנתיים וחצי חסכו בני הזוג סכום שהספיק לרכישת הדירה, ללא משכנתא.
בסעיף 19 לסיכומיה טוענת הנתבעת כי ממשכורתו של התובע ניתן היה לחסוך את הסכום כולו.
בפועל, מדובר בתקופה של כ-32 חודשים (מיום הנישואין 19.2.04 עד לרכישת הדירה 9.10.06) בהם נחסכו לכאורה 420 אלף ₪, שהם חיסכון של כ-13,000 ₪ בחודש.
הנתבעת לא העידה מה היו הכנסות בני הזוג באותה תקופה ולא פירטה מאומה שיכול לתמוך בגרסתה זו. יתרה מכך, הנתבעת לא התייחסה כלל לכך ש"לפתע" מישהו אלמוני הפקיד לחשבונם המשותף של בני הזוג 90,000 $. היא לא יודעת על כך מאומה ולשיטתה, אינה צריכה לתת הסבר כלשהו לסכום נכבד זה, שלה עצמה אין מושג מה מקורו.
20.הנתבעת אינה יודעת אם אם התובע הפקיד כסף בחשבונם ואינה יודעת מי הפקיד לחשבון את אותם 90 אלף הדולרים (עמ' 45).
21.הנתבעת מאשרת שהאם ובן זוגה השתתפו בחיפושים לרכישת הדירה ונכחו במעמד חתימת הסכם הרכישה. מדוע? היא אינה יודעת (עמ' 58).
22.הנתבעת אינה יודעת להסביר מדוע בני הזוג גרו ביחידת דיור של הוריה ולא בדירה שלטענתה שייכת להם. מדוע הם חיו בצמצום ומנגד אפשרו לאם התובע ובן זוגה לגור בדירה (עמ' 49).
הנתבעת גם לא יודעת מהו השכר הדירה עליו סוכם עם האם ובן זוגה (עמ' 50).
23.ומדוע נרשמה הדירה על שם התובע בלבד ולא על שם שני בני הזוג?
בסעיף 6 לתצהירה רשמה הנתבעת כי הסיבה לרישום היא כי כך התובע "הציע". בעדותה בבימ"ש שינתה הנתבעת את גרסתה והפעם ידעה לפרט כי הרישום על שם התובע נעשה לצרכי מס, כך הוא הסביר לה, אם כי היא אינה זוכרת בדיוק מה הסביר (עמ' 47).
24.איני מאמין לנתבעת.
איני מאמין לה שלא ידעה מהיכן "צצו" לפתע 90 אלף דולרים בחשבונם, שלא ידעה מדוע אם התובע ובן זוגה השתתפו בחיפושים ובחירת הדירה ונכחו במעמד חתימת ההסכם.
25.יתרה מכך: שעה שהנתבעת אינה יודעת מאומה (לטענתה) ואילו התובע יודע להסביר ולפרט את גרסתו ולתומכה בעדים ובמסמכים, הרי זה בבחינת "ברי ושמא": התובע תמך טענותיו בעדויות אמינות ובמסמכים הנחזים להיות מהימנים ואילו הנתבעת אינה יודעת להסביר את אותם מסמכים ואין לה גרסה סבירה כלשהי.
26.לאור האמור לעיל, אני מקבל את גרסת התובע ופוסק כי הדירה אינה שייכת לצדדים אלא לאמו של התובע. ודוק; איני קובע את יחסי השותפות של האם והבן בדירה, אלא כי הדירה אינה חלק מהרכוש המשותף של הצדדים.
27.התובע טוען כי סכום של כ-63 אלף דולר ארה"ב הנמצא בחשבונותיו, אינו שייך לו אלא מוחזק בנאמנות עבור הדוד XXX.
28.התובע צירף לתמיכה בטענותיו מסמכים הנחזים להיות מסמכים בנקאיים, אולם לא ניתן להבין ממסמכים אלו כי הכסף שייך לדוד, או שהופקד על ידי הדוד לחשבון הבנק של התובע או החשבון המשותף של הצדדים.
29. התובע נחקר ונשאל בעדותו מדוע לא צירף תצהיר מטעם הדוד ולא הביאו לעדות. תשובתו הייתה שהדוד נמצא ברוסיה, הוא מרצה באוניברסיטה, עסוק מאוד והתובע לא רצה להטרידו, לכן לא זימנו לעדות (ע' 27).
30.התובע צירף הסכם הלוואה בינו לבין הדוד, הסכם שנכתב בשפה הרוסית (עמ' 20) ללא תרגום לעברית, ותוכנו מצוי במחלוקת בין הצדדים, כאשר כל אחד מהם מבין בצורה שונה את מה שרשום בהסכם (עמ' 22).
31.בנסיבות המפורטות לעיל, התובע לא עמד בנטל ולא הוכיח שהכסף שייך לדוד.
התובע נמנע מלהביא עדות שיכול וצריך היה להביא, התובע צירף מסמך בשפה הרוסית ללא תרגום לעברית, התובע צירף מסמכים בנקאיים שמהם לא ניתן להבין כי הדוד הפקיד לחשבונו כסף ומה טיבה של ההפקדה הנטענת.
32.מכיוון שהכסף מופקד בחשבונם המשותף של הצדדים ובחשבון התובע, הוא שייך לשני הצדדים, בהתאם ליתרות שהיו בחשבונות הבנק במועד הקרע.
33.לאור כל האמור לעיל, אני ממנה בזה את רו"ח נתן שטרנפלד לאזן את כל רכושם המשותף של הצדדים אשר נצבר בתקופה המשותפת, למעט הדירה.
34.הצדדים יפנו למומחה, ישלמו לו את שכרו מראש בחלקים שווים, ישתפו עימו פעולה וימסרו לו כל מסמך שיבקש.
35.לאור התוצאה אליה הגעתי, משקיבלתי חלק מטענות התובע ודחיתי חלק אחר, איני עושה צו להוצאות.
36.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י' אייר תשפ"ה, 08 מאי 2025, בהעדר הצדדים.
