פס"ד בתביעה בין אחים בקשר להעברת דירה ללא תמורה - פסקדין

[השמות בפסק הדין שונו לצרכי פרסום]

1. הצדדים הם אחים אשר חלקו בעלות על דירה. בשנת 2018 הנתבע באמצעות בא-כוחו העביר את זכויות התובע בדירה על שמו ללא תמורה תוך שימוש במסמכים עליהם התובע חתם לכאורה, ובאופן שהפך הבעלים של מלוא הזכויות הנכס. התובע טען בתביעתו כי חתימתו על שטר המכר זויפה ועתר לביטול העברת הזכויות ולהצהרה על בעלותו על מחצית הזכויות בדירה.

    

   הדירה שבמחלוקת

    

2. הצדדים ירשו מהוריהם מספר חברות בניה שהחזיקו בנכסי מקרקעין. ענייננו בצמד דירות מתוך 24 שנבנו כחלק מפרויקט בניה, ושהיו ידועות כחלקות [...] בגוש [...]. לימים, נרשמו המבנים כבית משותף והדירה שבמחלוקת נרשמה כגוש [...] חלקות [...], תת-חלקה 11 (להלן – "הדירה" או "הדירה מושא ההליך", או "הדירה שבמחלוקת"). הדירה הנוספת נרשמה כתת-חלקה 12 (להלן – "הדירה הנוספת"). בתום הבניה, הזכויות בדירות נרשמו על שם הצדדים ואביהם המנוח.

    

   טענות התובע

    

3. התובע בן 85 ואינו בקו הבריאות. הוא ואחיו הנתבע הם יורשים בחלקים שווים של עזבון הוריהם. התובע ואביו המנוח הקימו מספר חברות שעסקו בתחום הבניה בעוד הנתבע נח על זרי הדפנה. בתום לימודיו האקדמאים ביקש התובע ללמוד בארה"ב אך אביו ביקש שישאר לעבוד עמו בעסקי הבניה והוא נעתר לכך.

    

4. הנתבע יצא ללימודים בארה"ב וזכור לתובע כי הוא ואביו מימנו לימודים אלה. בתום לימודיו הנתבע שב ארצה, והתובע ואביו העניקו לו במתנה דירה ברח' [...] בחיפה ובה מיטב המתקנים והשדרוגים. בנוסף רכשו עבור הנתבע רכב ספורט יוקרתי.

    

5. עורך הדין ראובן שימש בא-כוח של החברות השונות במשך שנים ארוכות ואף ייצג את התובע בהליך פלילי שנוהל נגדו בענייני מס, הליך בו הורשע ונגזר עליו מאסר בפועל.

    

6. בשלהי שנות ה – 80 של המאה הקודמת הקימה חברת [...] ושות' חברה לבניין בע"מ, פרויקט בניה בחיפה והזכויות במקרקעין היו רשומות של שם האב המנוח, התובע והנתבע בחלקים שוווים. לאחר פטירת האב, הזכויות נרשמו על שם התובע והנתבע בחלקים שווים. ברבות הימים עבר הפרויקט איחוד וחלוקה (הכוונה לרישום בית משותף) ושתי דירות, לרבות הדירה מושא הסכסוך, נרשמו על שם הצדדים בחלקים שווים.

    

7. במסגרת ההליכים המשפטיים שניהל התובע נגד הנתבע, התחוור לתובע מעשה המרמה מושא ההליך דנן בשנת 2021. לטענתו מאמצע שנות ה – 90 ועד שנות האלפיים ניהל חברת בניה שלימים נכנסה לפירוק בעקבות חדלות פירעון. בשנת 2000 לערך נלחם התובע על חפותו במסגרת ההליך הפלילי, ובשנת 2009 החל לרצות עונש מאסר בפועל. לאחר שחרורו מהכלא בחודש יולי 2010, אובחנה רעייתו כחולת סרטן והוא סעד אותה עד פטירתה בחודש מרץ 2011. בשנת 2016 עבר התובע ניתוח מעקפים ואחריו תקופת שיקום. באופן זה התפנה לעסוק בענייני הדירה והחברות רק בשנת 2020 לערך.

    

8. רק בשנת 2021 אפוא גילה התובע את מעשה המרמה מצד הנתבע ועורך דין ראובן באופן שאחת הדירות נמכרה בשנת 2010 לצד ג' ללא ידיעתו והנתבע שלשל את התמורה לכיסו. גם זכויותיו בדירת המריבה הועברו לנתבע ללא ידיעתו בחודש אוקטובר 2018. הוא גילה לתדהמתו כי זכויותיו הועברו לנתבע באמצעות שטר מכר מזויף, על גביו זויפה חתימתו. התובע מצהיר כי מעולם לא חתם על שטר מכר או שטר מתנה כנחזה מן המסמכים. יתירה מכך לדבריו, ביום 14.10.18 עורך הדין אישר את החתימה המזויפת ואף הצהיר על גבי השטר כי "אני מעיד כי היום התייצבו לפני המוכרים והקונים הנ"ל ולאחר שזיהיתי אותם והסברתי להם [...] חתמו לפניי מרצונם".

    

9. לטענת התובע לא זו בלבד שחתימתו זויפה, אלא שביום 14.10.2018 שהה בחו"ל. לתצהירו צירף התובע דו"ח כניסות ויציאות והעתק מדרכונו התומכים בטענתו.

    

10. התובע צירף עוד לתצהירו חוות דעת גרפולוגית, ולפיה החתימה על השטר אינה חתימת התובע ברמת וודאות גבוהה (חוות הדעת הוצאה מהתיק בהתאם להחלטה מיום 26.8.22).

     

    טענות הנתבע

     

11. הנתבע כופר בכל המיוחס לו על ידי התובע. לדבריו המחלוקת בינו ובין אחיו נסובה סביב חוסר אחריותו של התובע ורשלנותו בניהול עסקי המשפחה. מחלוקות אלה הביאו את השניים לחתום על הסכם פירוד, ובו חלקו ביניהם את עסקי ונכסי המשפחה. ההסכם נחתם בשנת 1994 ולפיו הדירה מושא התביעה והדירה הנוספת יועברו לבעלותו הבלעדית של הנתבע (העתק הסכם הפירוד צורף לתצהיר הנתבע).

     

12. שתי הדירות היו רשומות של שם התובע הנתבע והאב המנוח וכחלק מהסכם הפירוד חתם התובע על ייפויי כוח בלתי חוזר לטובת הנתבע, ולשם העברת הבעלות על שתי הדירות לשמו של הנתבע, לרבות מקרקעין נוספים ב[...] (העתק ייפויי הכוח צורף לתצהיר הנתבע). שתי הדירות היו חלק מפרויקט בן 12 דירות שבמועדים הרלוונטיים טרם נרשם כבית משותף. לפיכך זכויות הבעלים כולם נרשמו כהערות אזהרה.

     

13. צמד הדירות נמסרו לחזקתו של הנתבע בסמוך להסכם הפירוד בשנת 1994. מאז ועד היום הדירה מושכרת ודמי השכירות משולמים לאורך כל השנים לידי הנתבע, ללא כל טענה מצד התובע. גם הדירה הנוספת הושכרה טרם מכירתה ולא נשמעה מצד התובע כל טענה בהקשר זה.

     

14. בשנים 1994-1995 ביקש הנתבע ליטול הלוואות מבנק הפועלים ומבנק טפחות, כנגד שיעבוד שתי הדירות. מכיוון שאותה עת טרם נרשם בית משותף כאמור, התובע, בשמו ובשם האב (על פי ייפויי כוח) חתם על כתבי הסכמה המופנים לרשם המקרקעין, ביחס לשתי הדירות, ובו הצהיר על בעלותו הבלעדית של הנתבע על הדירות (להלן – "כתב ההסכמה") (העתק כתב ההסכמה צורף לתצהיר הנתבע).

     

15. לטענת הנתבע, בשנת 2009 הוסדר רישום הפרויקט כבית משותף. הרישום נעשה באמצעות משרד [...] ושות'. בכך נפתחה הדרך לרישום הבעלות של הנתבע על שתי הדירות, וכך נעשה באמצעות עו"ד ראובן. לשם כך חתמו הצדדים בפניי עו"ד ראובן על תצהירים, הצהרות למיסוי מקרקעין ושטרי מכר. הנתבע חתם על שטר המכר ביום 24.12.2009.

     

16. הנתבע מציין כי לשם השלמת רישום הזכויות בדירות על שמו נדרש לקבל את הסכמת הבנקים הממשכנים. בעוד לא התקשה לקבל את הסכמת בנק פועלים ביחס לדירה הנוספת, בנק טפחות הערים קשיים פרוצדורליים ביחס לדירה מושא התביעה. הנתבע בחר לסלק את ההלוואה טרם רישום הזכויות על הדירה מושא התביעה, ולאחר סילוקה חתם על שטרי המכר.

     

17. עו"ד משה ראובן הגיש תצהיר מטעם הנתבע. הוא הפנה למסמכים השונים עליהם חתם התובע ביחס לשתי הדירות וכפר בטענת התובע כי אלו זויפו כביכול. ההצהרות לטאבו אומתו על ידי עו"ד שמעון, שהגיש אף הוא תצהיר מטעם הנתבע. עורך הדין ראובן מפנה עוד להליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים בפני כבוד השופט בדימוס דן ביין ז"ל. בתוך כך מפנה לפרוטוקול חקירתו של התובע בהליך הבוררות, שם מודה התובע בפה מלא כי הוא חתום על ייפויי הכוח, בשמו ובשם אביו כאמור (סומן נ/1 בהליך הבוררות).

     

18. עו"ד ראובן מוסיף כי הפרויקט הסתיים בתחילת שנות ה – 90 של המאה הקודמת. לא יעלה על הדעת כי במשך 30 שנה התובע לא דרש זכות כלשהי בדירה. לדבריו אין מדובר בעניין של מה בכך בשים לב לעובדה שעסקינן בדירה ששוויה 10 – 12 מיליון ₪.

     

19. עו"ד ראובן מפנה עוד להליכי חדלות פירעון שננקטו נגד התובע ולחקירת המנהל המיוחד ביחס לרכוש התובע, וכן לדו"ח המנהל המיוחד והתצהיר שהגיש התובע למנהל המיוחד, אשר צורפו לתצהירו. עולה כי רכושו היחיד של התובע הסתכם בקופת גמל וקצבת זקנה, והדירה מושא התביעה, או כל רכוש אחר, לא הוזכרו כלל. שתיקתו של התובע מלמדת כי מעולם לא ראה עצמו בעל זכות בדירה לאחר הסכם הפירוד.

     

20. עו"ד ראובן מתאר את הליך העברת הבעלות בעקבות רישום הבית המשותף בשנת 2009. הוא ועורך הדין נפתלי ממשרדו טיפלו בהעברת הזכויות. בתקופה הרלוונטית, או מרביתה, ריצה התובע מאסר בפועל ועורך הדין ביקר אותו בעת מאסרו לשם חתימה על מסמכים שונים.

     

21. לתצהיר מטעם עו"ד ראובן צורפו התצהירים שהוגשו ללשכה לרישום מקרקעין ביחס לשתי הדירות; תצהירו של התובע לשם העברת הזכויות (שאומת ע"י עו"ד ראובן); טפסי המש"ח (שאומתו ע"י עו"ד ראובן); ומכתבים שנשלחו למיסוי מקרקעין ע"י עו"ד נפתלי. בנוסף, נרשמה הערת אזהרה ביחס להעברת הזכויות (טרם רישומן) כששני הצדדים חתומים על הבקשה וחתימתם אומתה ע"י עו"ד נפתלי.

     

22. עו"ד ראובן חוזר על הטענה כי על הדירה מושא התביעה היתה רשומה משכנתא לטובת בנק טפחות, וביום 24.12.2009 התובע חתם על שטרי המכר עבור הדירה. הנתבע העדיף לסלק את המשכנתא על הדירה לטובת בנק טפחות טרם העברת מלוא הזכויות על שמו נוכח הקושי שהערים הבנק במתן הסכמתו. לאחר סילוק המשכנתא, ביום 14.10.18, חתם הנתבע על שטרות המכר, והעברת הזכויות נעשתה לאחר סילוק המשכנתא. לאמור כי הצדדים חתמו על שטרי המכר בשני מועדים שונים.

     

23. עו"ד ראובן מתאר כיצד נפלה טעות בתום לב במילוי שטרות המכר. בחלק שנועד לאימות החתימות על השטר קיימת עמודה למילוי במקרה בו שני הצדדים חותמים בנפרד, ועמודה שנועדה למילוי במקרה בו שני הצדדים חותמים יחדיו. מתוך שגגה, עו"ד ראובן חתם ואישר את החתימות בעמודה היפה לחתימה בצוותא, וכאילו שני הצדדים התייצבו לחתום באותו המועד, בעוד לא כך היה.

     

24. עו"ד נפתלי ממשרדו של עו"ד ראובן, הגיש אף הוא תצהיר מטעם הנתבע, בו אישר את האמור ואת המיוחס לו בתצהיר עו"ד ראובן.

     

25. תצהיר נוסף מטעם הנתבע הוגש על ידי עו"ד שמעון, המאשר את טענת עו"ד ראובן כי הוא אימת את חתימת הצדדים בבקשתם לטאבו לרישום הערת אזהרה.

     

    דיון והכרעה

     

    נטל ההוכחה

     

26. בענייננו אין חולק כי העברת הזכויות בדירה מן התובע אל הנתבע הושלמה ברישום, המשקף את בעלותו המלאה של הנתבע על מלוא הזכויות בנכס. סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 מורנו כי "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו". הוראה זו מניחה על כתפי התובע נטל הוכחה כבד מן הרגיל מקום בו טענותיו עומדות בניגוד למרשם:

     

    "כאשר בית המשפט נדרש לתובענה בעניין זכויות הרשומות במרשם, נקודת המוצא היא שהרישום משקף נאמנה את זכויות הצדדים [...] בענייננו הנטל להוכיח, כי הנתבעת איננה בעלת הזכויות בבית מוטל על כתפי התובעים – בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. במקרה דנן, המדובר בנטל כבד מהרגיל, עת עסקינן בטענה כנגד זכות הרשומה במרשם המקרקעין, המהווה כאמור ראיה חותכת לתכנו" (תמ"ש (ת"א) 28023-07-19‏ א. ע נ' פ. ח. ע, מיום 15.5.24, ס' 35-34; ר' גם תמ"ש (ת"א) 4850/99 ח.ח נ' ח.ש, מיום 3.9.2006; תמ"ש (ב"ש) 49173-06-11‏ ‏ מ.א נ' מ.א, מיום 24.8.14; תמ"ש (נצ') 3011-07 ל.א נ' מ.א., מיום 26.11.15; תמ"ש (נצ') 46720-06-13‏ ‏ ע' נ' ג'‏, מיום 20.3.18).

     

27. נטל ההוכחה שעל כתפי התובע מוכבד אף יותר בענייננו מקום בו התובע מייחס לנתבע זיוף בפרט, ומרמה בכלל. טענת המרמה מהווה את עמוד השדרה של כתב התביעה, וטענות מסוג זה מניחות על כתפי הטוען נטל נכבד כבד מן הרגיל. בהקשר זה נפסק על ידי בית המשפט העליון:

     

    "טענת תרמית או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגע בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית-המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור [...] את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע לגבי כל ענין וענין ולגבי כל סכום וסכום" (ע"א 292/64 כהן נ' אשד, פ"ד יט(1) 414, 416; ע"א 400/86 עיזבון המנוח בין ציון קריגר ז"ל נ' ד"ר סבינה שטנה קריגר, פ''ד מב(4) 500 (1989); ע"א 2745/12 יורשי סימון סרור ז"ל נ' ניסים גמרסני, "נבו", מיום 20.5.14).

     

28. במקרה אחר נפסק מפי בית המשפט העליון:

     

    "יתרה מכך, הנטל המונח על שכמו של המשיב כבד במיוחד, לנוכח חומרת הטענה שנילווה לה גוון מעין-פלילי, ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות. יפים לענייננו דברי השופטת א' פרוקצ'יה:

     

    'בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשויה להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנילווה להן, על פי רוב סממן של חוסר נקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם התנהגות שיש בה חוסר ניקיון כפיים, מרמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות. כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עיסקה, המשיקות לטענות מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת" (ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, [פורסם בנבו] בפסקה 31 (3.2.2011); וראו גם עניין בר נוי, בפסקה 15; עניין מישאלי, בפסקה 14)' ".

     

    גרסת הזיוף

     

29. לאורך פסק דיני שלהלן, אתייחס בהרחבה ובפירוט לתחלופה הרבה בגרסאות התובע ובטענות העובדתיות עמן עלה לשערי בית המשפט. יש לשוב ולחדד אפוא את גבולות הגזרה שהונחו בכתב התביעה וגדרי המחלוקת שהובאה בפניי בית המשפט, וביחס אליה הועמדה הגנת הנתבע.

     

30. בכתב התביעה התובע טען כי הזכויות בדירה מושא ההליך הועברו לשמו של הנתבע "תוך זיוף חתימתו" על שטר המכר (ס' 9 לכתב התביעה); כי מעולם לא חתם על שטר המכר; וכי בעקבות זיוף חתימתו הגיש תלונה למשטרת ישראל בגין זיוף וקבלת דבר במרמה. התובע הוסיף וצירף לכתב התביעה חוות דעת גרפולוגית לכאורה, שהתייחסה לחתימת התובע על שטר המכר בלבד, ולפיה החתימה על גבי השטר אינה חתימת התובע (חוות הדעת הוגשה בניגוד להוראות תקנה 25(ח) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, ובהחלטתי מיום 26.8.22 הורתי על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט).

     

31. בתצהירו ציין התובע, למען הסר כל ספק, כי "אציין, כי מעולם לא חתמתי על שטר המכר או המתנה המזוייף [...] והחתימה על גבי השטר היא בפירוש חתימה שזויפה או על ידי הנתבע עצמו או ראובן" [הדגשות במקור] (ס' 48).

     

32. בתצהיר התובע "גלשה" עוד טענת הזיוף אל מסמכים נוספים, וארחיב בדבר בהמשך פסק הדין. התובע ציין כי "תביעה זו עוסקת בעניין זיוף מסמכי זכויות בדירת מגורים [...]" (ס' 29). אל עורך דין ראובן התייחס התובע בתצהירו באומרו כי "בשל מעשיו השפלים שביצע ראובן כלפיי, לרבות מעשי מרמה וזיוף בזכויותיי בדירה [...] הגשתי כנגדו 3 תלונות למחוז חיפה שבלשכת עו"ד וכן תלונה למשטרה" (ס' 35). התובע שב על הטענה כי גילה שזכויותיו בדירה הועברו לידי הנתבע "תוך זיוף חתימותיי על מסמכים שונים שהוגשו לרשויות החוק במטרה לגנוב ממני את זכויותיי בדירה, שלמרבה הצער צלחו עד לאותה עת" (ס' 42). הוא הוסיף וטען כי זכויותיו הועברו לנתבע "בהתבסס על שטר מכר ללא תמורה מזוייף שנעשה במרמה [...] וגם חתימתי זוייפה" (ס' 47).

     

33. התובע הוסיף והדגיש בתצהירו כי "התלונות שהוגשו נגד ראובן הן למשטרת ישראל והן ללשכת עורכי הדין, בשל מעשה הזיוף המיוחסות לו ולנתבע היו נחוצות ומוצדקות. גם מצופה מאזרח שמרמים, גוזלים את זכויותיו ומזייפים חתימותיו, לא אחת על גבי מסמכים משפטיים, להגיש תלונות לגופי החוק והאכיפה" (ס' 90).

     

34. הדברים אפוא ברורים וטענת הזיוף שזורה לאורכו ורוחבו של תצהיר התובע (ר' גם ס' 49, 52-50, 59-58, 64-63, 81-79, 84-83).

     

35. זאת ועוד – גם בתצהירו המשלים שב התובע על טענת הזיוף במלים חריפות לא פחות. תחת הכותרת "יפוי הכוח, שטר המכר, אישור העירייה לטאבו והדיווח למיסוי מקרקעין שזוייפו ע"י הנתבע", מצהיר התובע בזו הלשון – "ברצוני לציין כי יפוי כוח זה מעולם לא נחתם על ידי וכי החתימה הנחזית להיות חתימתי על גבי יפוי הכוח הנ"ל אינה חתימתי וכנראה זויפה ע"י הנתבע או מי מטעמו" (ס' 11).

     

36. ביחס לשטר המכר ציין התובע כי "גיליתי לתדהמתי בלשכת רישום המקרקעין כי הוכנס שטר מכר שחתימתי זויפה עליו" (ס' 13)

     

37. לצורך בחינת טענת הזיוף, בית המשפט מינה מומחית לכתב יד מטעמו, גב' מלי קדוש, שהגישה את חוות דעתה ביום 8.10.23 (להלן – "חוות הדעת"). חוות הדעת מפורטת, מנומקת ומקיפה, ומתייחסת לכלל המסמכים הרלוונטיים להליך, לרבות שטר המכר, ייפויי הכוח מתוקף הסכם הפירוד בין הצדדים (בו אעסוק בהמשך הדברים), בקשה לרישום הערת אזהרה, והתצהיר והדיווח לרשויות מיסוי מקרקעין.

     

38. המומחית השוותה את חתימות התובע על שלל המסמכים האמורים כנגד 24 חתימות ידועות של התובע והגיעה למסקנה כי החתימות השונות אינן מזויפות. לגבי חלקן המסקנה החד משמעית היא כי הן חתימות אותנטיות של התובע וכי מספר חתימות נוספות הן חתימות אותנטיות ברמת סבירות גבוהה.

     

39. בפניי המומחית עמדו שני עותקים מקוריים משטר המכר, חתומים על ידי התובע, שצורפו לכתב ההגנה (סומנו על ידי בית המשפט ובחוות הדעת כחתימות במחלוקת מס' 8 ו – 9). בפניי המומחית עמד עוד העתק צילומי משטר המכר, חתום על ידי התובע, שצורף לכתב התביעה (סומנה חתימה במחלוקת מס' 3) (ר' ע' 6-5 לחוו"ד). את חתימות התובע על שטרי המכר האמורים השוותה הממחית לחתימות ידועות של התובע, כאמור 24 במספר. לאחר שאפיינה את חתימת התובע וביססה סגנונות שונים של חתימת התובע, השוותה את חתימותיו בפרמטרים של תנועת הכתיבה, לחץ הכתיבה ודפוס הלחץ, ציר הכתיבה, הכתיבה ביחס לקו החתימה, קווי התחלה וסיום, ואיכות הקו. כל אחד מן הפרמטרים האמורים נבחן בנפרד מול שלל חתימות ידועות של התובע (ע' 25-13 לחוו"ד).

     

40. המומחית הסיקה ביחס להעתק שטר המכר שצורף על ידי התובע, כי "בהחלט ניתן לקבוע כי [...] הן חתימות אותנטיות של מר [התובע], חלק מטווח החתימה שלו ולא חתימות מזוייפות". ביחס לשני העותקים המקוריים של שטר המכר, שהוגשו על ידי הנתבע, קבעה המומחית כי "בסבירות גבוהה שחתימות [...] הן חתימות אותנטיות של מר [התובע], חלק מטווח החתימה שלו ולא חתימות מזוייפות" (ע' 26 לחוו"ד).

     

41. מצאתי את חוות הדעת משכנעת ומנומקת על הצד הטוב ביותר. שטר המכר מושא התביעה נבחן באמצעות שלושה מקורות שונים, שניים מהם מסמכים מקוריים עליהם חתם התובע. מקורות אלה נבחנו במיטב האמצעים שתחת ידי המומחית (כמפורט בע' 2 לחוו"ד).

     

42. התובע לא קרא תיגר על חוות הדעת. לאחר הגשת חוות הדעת התרתי לתובע להגיש שאלות הבהרה למומחית, אך התובע בחר שלא לעשות כן. ביום 25.6.24 הודיע התובע כי הוא מוותר על הגשת שאלות הבהרה. תחת זאת ביקש, מבלי להניח נימוקים של ממש, לזמן את המומחית לחקירה, הגם שלא שלח שאלות הבהרה, בהתאם לשיקול הדעת הנתון לבית המשפט מתוקף תקנה 25(ה) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020. ביום 13.1.25 דחיתי בקשה זו. התובע לא ביקש לערער על ההחלטה. כמו כן, ביום 3.2.25 במסגרת דיון שהתקיים במעמד הצדדים, הצהיר התובע כי אינו עומד על בקשתו לזימון המומחית לחקירה או למשלוח שאלות הבהרה.

     

43. כידוע, סטיה מחוות דעת מומחה שמונה על ידי ביהמ"ש מצריכה נימוקים כבדי משקל המצדיקים זאת (ראו למשל: ת"א (מרכז) 7798-11-16 ניסים נ' חדד (3.9.19) והפסיקה שהובאה שם). בענייננו, לא מצאתי טעם לסטות מחוות הדעת, שעה שהתרשמתי כי היא מנומקת כדבעי ושעה שהתובע לא מצא לנכון לקעקע את ממצאיה וויתר על האפשרות למשלוח שאלות הבהרה או לזימונה לחקירה. בנסיבות אלה אני מקבלת את חוות הדעת ונותנת לה תוקף של פסק דין וקובעת כי התובע חתם בחתימת ידו על שטרות המכר ודוחה את טענת הזיוף ביחס אליהם.

     

    סיכום ביניים

     

44. לשם הכרעתי ביססתי את העילה הנטענת, והיא זיוף חתימת ידו של התובע על שטרי המכר להעברת זכויותיו בדירה מושא התביעה. גרסת התובע היתה גורפת, תקיפה, וחד משמעית, תוך הצהרה מפורשת כי הוא "מעולם" לא חתם על שטרי המכר. כשם שפורט עוד באריכות, לצד טענה זו ניצב נטל שכנוע כבד וכפול – בהיות הטענה מנוגדת לרישום הזכויות בפנקס המקרקעין, ומשום המרמה המיוחסת לנתבע ולעו"ד ראובן. בשים לב לכל אלה הרי שהתובע ניצב הרחק מתחת לרף הראיה הדרוש. חוות הדעת בענייננו חד-משמעית והתובע אף לא התיימר להתמודד עם מסקנותיה. התובע לא הוכיח אפוא את תביעתו. דינה להדחות וכך אני קובעת.

     

45. אך בכך לָא סַגִּי. מבלי לגרוע מהכרעתי דלעיל, מורכבות הנסיבות מחייבת את המשך הדיון בטענות נוספות ואף גרסאות עובדתיות נוספות מצד התובע, שעלו במהלך בירור התביעה. כשם שיבואר, גרסאות אלה עלולות להוות הרחבה ושינוי חזית ביחס לכתב התביעה. מאידך גיסא, טענות אלה מצד התובע עלו בין היתר על רקע אסופת מסמכים נוספים המבססים את העברת זכויותיו לנתבע ושהוצגו כחלק מהגנת הנתבע. כמו כן חלק מהטענות עלו בעקבות פגמים שנפלו בחלק מן המסמכים. לשם שלמות ההכרעה אפוא, יש צורך להוסיף ולברר את טענות התובע, ולכך אפנה כעת.

     

46. כשם שתואר לעיל, במסגרת תצהירו ותצהירו המשלים, "גלשו" טענות הזיוף אל מסמכים נוספים, הגם שכתב התביעה כאמור התייחס לזיוף חתימת התובע על שטרי המכר בלבד. להלן אעמוד על טענות התובע ביחס למסמכים הנוספים, לא לפי סדר חשיבותם. במסגרת ההתייחסות למסמכים, אתייחס אף לטענות עובדתיות חלופיות שעלו על ידי התובע באופנים שונים.

     

    "גרסת התמורה" ו"גרסת השימוש" – כתבי ההסכמה לרישום משכנתא

     

47. לשם הבנת הדברים, יוסבר בתמצית המתחייבת בשלב זה, כי בשלהי שנת 1994 הצדדים ערכו ביניהם הסכם לחלוקת הנכסים שירשו מהוריהם – חברות ומקרקעין (להלן – "הסכם הפירוד"), וזאת לאחר שכלל הנכסים הוחזקו על ידי השניים במשותף. בהתאם להסכם הפירוד, הוסכם כי מספר חברות בניה תועברנה לידיו של הנתבע, לרבות החברה שבנתה את הפרויקט בו מצויות הדירה והדירה הנוספת. מתוקף ההסכם, חברות בניה אחרות הועברו לידיו של התובע. עוד הוסכם כי נכסים פרטיים "שייכים" לנתבע (ס' 4 להסכם הפירוד). מתוקף הסכם הפירוד, הנתבע נהג בדירה מושא התביעה מנהג בעלים, ובכלל זאת, נטל משכנתא על הדירה.

     

48. בסמוך להתקשרות בהסכם הפירוד ובד בבד עמו, ביקש אפוא הנתבע ליטול משכנתא על הדירה והדירה הנוספת. צמד הדירות היו רשומות עדיין על שם התובע, הנתבע ואביהם. לשם כך נדרשה הסכמת שני האחרונים לשם רישום הערות אזהרה לטובת הבנקים על זכויות הנתבע בדירות. כתב הסכמה אחד נועד לרישום הערת אזהרה לטובת בנק "טפחות" ביחס לדירה מושא ההליך (נס' 3 לתצהיר הנתבע), והאחר לטובת בנק "הפועלים", ביחס לדירה הנוספת (שם, נס' 4). התובע חתם על כתב ההסכמה כבעלים רשום (עדיין) בשמו ואף בשם אביו באמצעות ייפויי כוח כללי מאת האב.

     

    לשון ההסכמה לטובת בנק טפחות ביחס לדירה מושא ההליך, מיום 12.1.95, הנה כדלקמן (הדגשות אינן במקור):

     

    "אנו הח"מ, הבעלים במשותף עם מר [הנתבע] בחלקות [...], מסכימים לאמור בכתב ההתחייבות [...] לרבות לכך שהדירה המתוארת בתחילת כתב זה מיועדת לבעלותו הבלעדית ולשימושו הבלעדי של מר [הנתבע]. כמובן אנו מסכימים לכך שהוא רשאי להעבירה לכל צד שלישי ללא הסכמתנו, לכך שהוא רשאי לשעבדה ולמשכנה לטובת 'טפחות' [...], ולכך שלאחר רישום בית משותף היא (הדירה המתוארת בכתב ההתחייבות הנ"ל) תרשם בבעלותו בלבד".

     

    לשון ההסכמה לטובת בנק הפועלים, ביחס לדירה הנוספת, מיום 29.12.94, הנה כדלקמן:

     

    "אנו הח"מ, הבעלים במשותף עם מר [הנתבע] [...] מסכימים לאמור בכתב ההתחייבות המצורף [...] לרבות לכך שהדירה המתוארת בתחילת כתב זה מיועדת לבעלותו הבלעדית ולשימושו הבלעדי של מר [הנתבע], כמו כן אנו מסכימים לכך שהוא רשאי להעבירה לכל צד שלישי ללא הסכמתנו, לכך שהוא רשאי לשעבדה ולמשכנה לטובת משכן – בנק הפועלים [...] ולכך שלאחר רישום בית משותף היא (הדירה המתוארת בכתב ההתחייבות הנ"ל) תרשם בבעלותו בלבד".

     

49. בתצהירו התובע הכחיש את המסמך, טען שלא ויתר על חלקו בדירה, ואף התחכש לחתימתו בשם אביו המנוח (ס' 77-76 לתצהיר התובע). במסגרת תצהירו המשלים העלה התובע גרסה עובדתית חלופית. לטענתו, ובניגוד לטענתו הגורפת כי חתימותיו על גבי המסמכים זויפו, הוא אכן חתם על המכתב המופנה לרשם המקרקעין לשם רישום המשכנתא על גבי הדירה והדירה הנוספת. לדבריו הזכויות בדירה הועברו לנתבע במלואן רק לשם נטילת משכנתא ולבקשת הנתבע. לדבריו עוד "אני התנתי את העברת הזכויות לנתבע בכך שהנתבע ישלם לי את שווי מחצית הדירה", בעוד הנתבע לא עשה כן עד היום. טענה זו נטענה לראשונה בתצהיר המשלים ועומדת בניגוד להסכם הפירוד.

     

50. לא ברור עוד איזה אינטרס מבקש התובע לייחס לנתבע שאחז בידיו את הסכם הפירוד וייפויי כוח בלתי חוזר להעברת מלוא הזכויות בדירה לידיו. בשים לב לאלה, הטענה לא פורטה דייה ולא הוצג בדל ראיה לשם הוכחתה והנתבע לא נחקר לגביה בחקירתו הנגדית. הטענה עומדת אף בניגוד למכתב ההסכמה גופו, במסגרתו מאשר התובע כי הדירה מיועדת לעבור "לבעלותו הבלעדית" של הנתבע, שאף "רשאי להעבירה לצד שלישי" ללא הסכמתו של התובע, וכי הדירה "תרשם בבעלותו בלבד". לא הוצגו סימוכין כלשהם לחיזוקה של גרסה כבושה זו, העומדת ממילא בסתירה לטענת הזיוף.

     

51. בחקירתו הנגדית התובע לא סיפק סימוכין או פרטים כדי לעבּות את גרסתו העובדתית החלופית ביחס לכתבי ההסכמה, ואף התקשה לבאר כיצד גרסה זו מתיישבת עם טענתו מלכתחילה כי חתימתו זוייפה גם על גבי שני מסמכים אלה. לא נעלם מעיני כי בתוך כך, ובמהלך חקירתו, השמיט התובע את טענת התמורה, והעלה גרסה נוספת. לטענתו חתם על ההסכמה לרישום המשכנתא לטובת הנתבע לצורך זה בלבד, ועל מנת שהדירה תשמש לנטילת משכנתא, ולא כדי להעבירה לידיו של הנתבע כקנייננו:

     

    "ש : [...] את חתימתך על שני המסמכים שהצגתי לך עכשיו אתה טוען שמזויפים ואם אתה צריך לזה חיזוק אני אעביר אותך לעוד שני סעיפים שאתה טוען את אותו דבר. סעיף 76 77 גם שם אתה טוען על המסמכים האלה מזויפים [...] אתה טוען שהמסמך הים האלו מזויפים ? אז אני מבין שאתה חוזר בך ? אתה רוצה להשלים את הקריאה של הדברים ?

    ת : נטענתי, השבתי לך עכשיו שהמסמכים האלה נחתמו בשתי הדירות ע"י כדי לקחת משכנתא לא להעברת בעלות רק לשימוש,

    ש : או-קיי אתה צודק, אני גם לא שאלתי שאלה אבל אז פה בתצהיר אתה לא אמרת אמת? הצהרת לא אמת, הצהרת לא אמת ?

    ת : אני לא הצהרתי לא אמת אני לא לא לא כתבתי את הכל, זה הכל

    ש : מה זה לא כתבת את מה ?

    ת : אתה שאלת אותי,

    ש : לא אני שואל על זה עכשיו, על זה אני שואל על זה אני תראה, אני דוחה בשעת נפש את הנטען בסעיף 11 לכתב ההגנה, כאילו הסכמתי שתי הדירות יועברו לחזקתי, וזה כדרכן של נתבע ככל שהוא טוען, הוא מציג מסמכים שכאילו חתמתי, המסמכים האלה זויפו, כפי שזייף את המסמך ו' פה בסעיף 76 6 ו-7 (לא שומעים) הייתה בסעיף 23 לכתב ההגנה, אני כופר בתוכנו קבילותו של המסמך, המסמך הזה שהצגתי לך, אני גם כופר של הסכמה חתמתי בשם אבי ז"ל. המסמך הזה חתום בשמך , בשם אביך ז"ל כפי שנתבע מציג בכתב תביעתו אז זה בסדר, אז יכול להיות שפה הצהרת לא אמת כי טעית, יכול להיות שהצהרת לו אמת כי אתה לא מצהיר את מה אתה .. אתה תבחר, אבל אני שואל רק פה הצהרת לא-אמת אז לא נכון, לא נכון ?

    ת : אז אני חוזר על תשובתי הקודמת, אני חתמתי על שתי המסמכים, על שתי הדירות לשם לקיחת משכנתא לחלק של הנתבע ..

    כב' השופטת : אדוני, למה בתצהיר שלך כתבת שהחתימות שלך מזויפות והיום אתה מודה שאלה חתימותייך ?

    ש : זו שאלה ראשית אבל בית משפט (לא שומעים) אני מעדיף נגדית.

    ת : אני לא זוכר מה חתמתי בתצהיר, התצהיר הוכן ע"י עו"ד, יכול להיות שלא שמתי לב

    כב' השופטת : לא שמת לב ? שאלה הבאה" (ע' 4 ש' 21).

     

52. דברי התובע אינם משכנעים ואינם משקפים מהימנות, פשיטא שגרסת התמורה או גרסת השימוש החדשה שנולדה בחקירה הנגדית, לפיה הסכמת התובע נועדה "לשימוש" של הנתבע בדירה בלבד, הן גרסאות הסותרות את טענת הזיוף, טענה ממנה התובע חזר ביחס לכתבי ההסכמה. את חזרתו מן הגרסה מסביר התובע בכך שאינו זוכר את תוכן התצהיר וכי יתכן ולא שם לב לתוכנו. לא אוכל לקבל הסבר זה, כל שכן ביחס למסמכים מרכזיים ותוכנם החד-משמעי, ובהם ויתור מפורש מצד התובע על כל זכות בדירה תוך הכרה בכך שמלוא הזכויות בדירה מוקנות לנתבע. נדמה עוד כי גרסה זו נזנחה על ידי התובע בסיכומיו. בהקשר זה לא מצאתי ממש בטענת התובע כי שטרי המשכנתא גופם מתייחסים לזכויות במחצית הדירה בלבד. גם אם כך הדבר, ואיני קובעת כך, בכתב ההסכמה התובע מתנער ממלוא הזכויות בנכס ולא רק ממחציתן.

     

53. למען הסר ספק, כתב ההסכמה הובא בפני המומחית (המסמך המתייחס לדירה הנוספת, וחתימת התובע על גבי המסמך סומנה חתימה במחלוקת מס' 4; ע' 5 לחוו"ד). ביחס לחתימה זו קבעה המומחית כי "בהחלט ניתן לקבוע" כי החתימה היא חתימת התובע (ע' 26 לחוו"ד). לא נותר אפוא ספק בעיני כי כך הוא הדבר. מסמך זה מהווה אף הוא ראיה של ממש לעסקת היסוד שעמדה בלב העברת הזכויות, ולויתור ללא תמורה מצד התובע על זכויותיו בדירה. זאת בנוסף לחתימת התובע על שטרי המכר.

     

    תצהיר התובע לרשויות מיסוי מקרקעין 

     

54. על רקע רישום כלל הדירות בפרויקט כבית משותף, ביום 25.2.2009 דיווח הנתבע באמצעות בא-כוחו לרשויות מיסוי מקרקעין על העברת הזכויות בצמד הדירות לידיו. לשם כך נדרש התובע להגיש תצהיר לרשויות מיסוי מקרקעין ביחס להעברת הזכויות לשמו של הנתבע. תמצית הצהרתו של התובע כדלקמן:

     

    "אני הייתי אחד מבעלי הזכויות בנכס [...] על גבי הנכס הנ"ל נבנו על ידינו 2 בניינים בני 12 דירות בכל בניין [...] 11 דירות בכל בניין נמכרו בעבר לרוכשים השונים, נותרו 2 דירות אשר אמורות היו להירשם על שם הבעלים הרשומים [...] הנני מצהיר בזאת כי ביום 29.12.94 העברתי את חלקי הדירה האמורה בסע' 4.1 לעיל, בהעברה ללא תמורה, לאחי [...] וכן ניתנה הסכמה להעברה ללא תמורה של חלקו של אבינו ז"ל בנכס. עוד באותו מועד ניתנה הסכמתנו לרישום משכנתא על הדירה הנ"ל לטובת משכן [...] בגין הלוואה אשר קיבל אחי [...] כן הנני מצהיר בזאת, כי ביום 15.1.95 העברתי את חלקי בדירה האמורה בסע' 4.2 לעיל, בהעברה ללא תמורה לאחי, וכן ניתנה הסכמה להעברה ללא תמורה של חלקו של אבינו ז"ל בנכס. עוד באותו מועד ניתנה הסכמתנו לרישום משכנתא על הדירה הנ"ל לטובת 'טפחות' [...] בגין הלוואה אשר קיבל אחי [...] הנני מצהיר כי עם חתימת המסמכים המצורפים [...] הועברו מלוא הזכויות בשתי הדירות הנ"ל, בהעברה ללא תמורה, לאחי [...]".

     

55. בתצהירו, התובע התכחש לחלוטין למסמך והצהיר כי "הדיווח לרשויות המס אודות הדירה, שנעשה 2009, כפי שנטען, אף הוא נעשה שלא על דעתי [...] נעשה כאמור שלא על דעתי ואגב זיוף" (ס' 59). התובע הצהיר עוד כי "מעולם לא שיתפתי פעולה בהקשר לדיווחי המס בהקשר לדירה. כפי שציינתי לעיל ההצהרה על העברת זכות במקרקעין (המש"ח הזה כפי שהוצג), זויפה על ידי [הנתבע] וראובן. חתימתי על גבי המש"ח הזה אף היא זויפה" (ס' 80).

     

56. גם בחקירתו הנגדית החזיק התובע באותו קו גורף ביחס לתצהיר האמור:

     

    "ת : אין תאריך, ואני לא זוכר שחתמתי על התצהירים האלה.

    ש : אתה לא זוכר שחתמת ?

    עו"ד ד. ששון : חתימה שלך או לא ?

    ת : לא חתימה שלי זה גם לא חתימה שלי" (ע' 8, ש' 35).

     

57. טענת הזיוף כלפי תצהיר זה נסתרה לחלוטין על ידי המומחית. העתק צילומי מן התצהיר החתום על ידי התובע צורף על ידי הנתבע והוצג למומחית (סומנה כחתימה במחלוקת מס' 5). מסקנת המומחית לגבי מסמך זה היא כי "בהחלט ניתן לקבוע" כי החתימה היא חתימת התובע.

     

58. אעיר כי התצהיר הנדון אומת כדין על ידי עו"ד ראובן אך אינו נושא את תאריך האימות. לכאורה יש בדבר פגם, אך מבלי לקבוע מסמרות. לא הוכח בפניי כי העתק זה הוא העתק מן התצהיר שהוגש לרשויות המס ועל בסיסו נקבעה השומה או ניתן פטור על פי דין. שנית, לא נטען בפניי כי התצהיר לא התקבל או שהושב לנתבע, או כי רשויות המס מצאו פגם בתצהיר המונע את קבלתו או קבילותו. סבורני עוד כי מסמך זה מהווה אף הוא חוליה בשרשרת מסמכים שונים המבססים את ויתורו של התובע על זכויותיו בדירה. תכלית ראייתית זו אינה מסוכלת בשל העדר ציון התאריך על גבי העתק העותק שהוצג בפניי בית המשפט והמומחית.

     

    הצהרה על מכירת/רכישת זכות במקרקעין (טופס מש"ח) ביחס לדירה שבמחלוקת

     

59. ביום 22.2.09 התובע חתם על המסמך תחת "חתימת המוכרים", ואומת על ידי עו"ד ראובן. הנתבע חתם על המסמך ביום 25.2.09 תחת "חתימת הרוכשים" ואומת על ידי עו"ד ראובן. טופס דומה נחתם על ידי התובע באותו היום (22.2.09) ביחס לדירה הנוספת.

     

60. כאמור לעיל, בתצהירו התכחש התובע למסמכים שהוגשו לרשויות המס, התצהיר דלעיל וטפסי המש"ח. כך גם בחקירתו הנגדית ביחס לטפסים אלה:

     

    "ש : [...] אני מציג לך גם נספח 6 של חוות דעת המומחית שבדקה גם את זה ואישרה, שם. חתימות אותנטיות אני מציג לך את נספח 6 מש"חים. זה חתימה שלך ?

    ת : לא,

    ש : ופה אולי במשח השני אתה מכיר את החתימה הזאת ?

    ת : לא" (ע' 9, ש' 1).

     

61. הכחשתו הגורפת של התובע נותרה בעלמא. בפני המומחית הוצג העתק מקורי של הטפסים החתומים על ידי התובע (סומנו בחוו"ד חתימה במחלוקת מס' 6, ע' 6 לחוו"ד). ביחס למסמכים אלה קבעה המומחית כי הגיעה ל"מסקנה בסבירות גבוהה", כי אלו הן חתימות אותנטיות של התובע (ע' 26 לחוו"ד). גם מסמך זה מהווה נדבך במארג הראייתי המצביע על ויתור התובע על זכויותיו בדירה מושא התביעה לטובת הנתבע ללא תמורה.

     

    טופס בקשה לרישום הערת אזהרה

     

62. לצורך רישום הערת אזהרה לטובת הנתבע ביחס לדירה שבמחלוקת, חתמו הצדדים ביום 25.3.09 על טופס הבקשה המתאים. חתימתם אומתה על ידי עו"ד נפתלי ממשרדו של עו"ד ראובן. בקשה דומה נחתמה ביחס לדירה הנוספת.

     

63. בתצהירו התובע התכחש לחתימתו על הבקשות לרישום הערת אזהרה, וכלשונו – "אני גם מכחיש את טענותיו של הנתבע וב"כ, כי חתמתי על בקשות לרישום העברת [צ"ל הערת] אזהרה בהקשר להעברת הזכויות בדירה" (ס' 81). גם בחקירתו הנגדית התובע הכחיש שחתם על הבקשה לרישום הערת אזהרה (ע' 9, ש' 20). בהקשר זה אני מקבלת את עדותו של עו"ד נפתלי שאימת את חתימתו של התובע על גבי הבקשה לרישום הערת אזהרה: "על הבקשה לרישום הערת אזהרה, אני דיברתי איתו והוא הגיע [...] אני דיברתו איתו הרבה פעמים ועל הבקשה לרישום הערת אזהרה הוא חתם בפניי" (ע' 29, ש' 5).

     

64. המומחית בחנה את הטופס המקורי עליו חתמו הצדדים ושהוגש ללשכת רישום מקרקעין. המומחית בחנה שני מסמכי בקשה מקוריים, אחד ביחס לכל אחת מהדירות. המומחית בחנה את המסמכים המקוריים בביקור בלשכת רישום המקרקעין (חתימת התובע על הבקשה סומנה חתימה במחלוקת מס' 7, ר' ע' 6 לחוו"ד). ביחס למסמך זה קבעה המומחית כי חתימות התובע הן אותנטיות "בסבירות גבוהה" (ע' 26 לחוו"ד).

     

65. בהקשר זה לא נעלם מעיני הניסיון מצד ב"כ התובע להתכחש לאמיתות המסמך במהלך חקירתו הנגדית של עו"ד נפתלי, וזאת באמצעות ניסיון לטעון כי רישום הערת אזהרה כלל לא נדרש, אף מן הטעם שממילא התובע חתם גם על שטרי מכר (והתכחש לחתימתו עליהם). טענות אלה לא התגבשו לכדי טענה קונקרטית ובהירה ונותרו בגדר ניסיון לערער את עדותו של עו"ד נפתלי. כמו כן, תשובותיו של האחרון הניחו את הדעת, והתייחסו לכל אחת מטענות ב"כ התובע. אביא את הדברים בשם אמרם:

     

    "ש : [...] תראה התאריך שמצוין שם בהערת אזהרה הוא מרץ 2009

    ת : נכון,

    ש : עכשיו תגיד לי, למה היית צריך להחתים אותו על הערת אזהרה במרץ 2009 ? אם היה לכם כבר שטר ב-2009 שחתום על ידו על המכר ?

    ת : מכיוון שאישורי מיסים אין לך במרץ 2009 והעסקה בפועל נרשמת מספר חודשים לאחר מכן, שבועות או חודשים לאחר מכן. ואני רשמתי הערת אזהרה כפי שאני נוהג לעשות גם גם בהעברה ללא תמורה" (ע' 30, ש' 22).

     

66. טענה נוספת שעלתה על דרך חקירתו הנגדית של עו"ד נפתלי נולדה מתוך ניסיון ב"כ המבקש, אחד מיני רבים, ליצוק משמעות לעובדה כי במועד רישום הבית המשותף, התובע היה עדיין רשום כבעל מחצית הזכויות בדירה. גם ניסיון זה לא התגבש לכדי טענה קונקרטית ובהירה, ולא ברורה הנפקות אותה רואה התובע בעובדה זו. גם בהקשר זה סיפק עו"ד נפתלי הסברים מפורטים המניחים את הדעת:

     

    "ש : תגיד לי בבקשה, עכשיו כשאתה בעצם, איך הגענו בכלל למצב הזה [התובע] ב-2008 שרושמים את 2008 2009, שרשמו את הבית המשותף, אז פתאום הוא נמצא בהליך שאתם טוענים, אתה טוען, וכולכם פה טוענים שהוא כביכול מכר את הנכס , ב-95 איך הוא רשום, למה הוא נרשם ?

    ת : המקרקעין היו רשומים על שם הנתבע והתובע, כאשר אתה רושם בית משותף, באופן אוטומטי הבעלים נרשמים כבעלים של כל חלקות המשנה בבית המשותף, עם הערות אזהרה לכל רוכשי הדירות, ועם איחוד של כל המשכנתאות וכו'. מי שטיפל ברישום הבית המשותף איחד גם את הערות האזהרה שנרשמו פה לא הערות האזהרה שאני רשמתי, אלא המשכנתאות יאוחדו לשתי הדירות האלה כאשר הבעלים עדיין היו רשומים הבעלים של המקרקעין" (ע' 30, ש' 22).

     

67. אמור מעתה כי מבין יתר המסמכים, התובע חתם באופן ישיר על צמד בקשות לרישום הערות אזהרה לטובת הנתבע, ביחס לשתי הדירות. התובע הכחיש באופן גורף חתימתו על מסמכים אלה אך נסתר על ידי חוות דעת המומחית. גם מסמכים אלה מצטרפים למסמכים שמניתי לעיל ומלמדים על ויתור התובע על זכויותיו בדירה לטובת הנתבע.

     

    ייפויי כוח בלתי חוזר לטובת הנתבע

     

68. הזכרתי לעיל בתמצית את הסכם הפירוד בין הצדדים, שבאמצעותו חלקו הצדדים את החברות והנכסים שירשו מהוריהם. לצד הסכם הפירוד חתם התובע על צמד ייפויי כוח בלתי חוזרים לטובת הנתבע, לשם מימוש ההסכם. ייפויי כוח אחד נועד לפעול ולנקוט בכל הפעולות הנוגעות למניות חברות הבניה, וייפויי כוח נוסף נערך לשם העברת הזכויות במקרקעין השונים מתוקף הסכם הפירוד – הוא ייפויי הכוח הבלתי חוזר הרלוונטי לענייננו (להלן – "ייפויי הכוח"). ייפויי הכוח מקנה לנתבע או למי מטעמו רשות "למכור, להעביר, להשכיר, להחכיר" לצד ג' את הדירה מושא התביעה והדירה הנוספת (ונכסים נוספים). יצוין כי אין מחלוקת בענייננו כי בעוד חתימת התובע על ייפויי הכוח לעניין החברות אומת על ידי עו"ד ראובן, חתימת התובע על ייפויי הכוח ביחס לדירות, אינה מאומתת.

     

69. בתצהירו המשלים הצהיר התובע כי "ברצוני לציין כי יפוי כוח זה מעולם לא נחתם על ידי וכי החתימה הנחזית להיות חתימתי על גבי יפוי הכוח הנ"ל אינה חתימתי וכנראה זויפה על ידי הנתבע או מי מטעמו" (ס' 11).

     

70. בחקירתו הנגדית גרסת התובע סבלה מתהפוכות רבות. מחד גיסא ובניגוד לגרסתו בתצהיר המשלים, אישר בחקירתו כי חתם על ייפויי הכוח הבלתי חוזר, אך מאידך גיסא חזר בו מאישורו, הכל במסגרת החקירה הנגדית:

     

    "ת : חתימה זה, אבל אני לא תסתכל מה שכתוב למטה

    ש : אני לא שאלתי מה למטה שאלתי אם אתה חתום

    ת : חתום" (ע' 12, ש' 31)

     

    כב' השופטת : (לא שומעים) השאלה הייתה אם זו חתימתך או לא

    ש : מה שאתה רוצה חתימתך ?

    ת : כן, (ע' 13, ש' 18)

     

71. אלא שלאחר דקות ספורות התובע שינה את גרסתו:

     

    "ת : החתימה הזו זויפה על הייפוי כוח הזה,

    ש : אבל אישרת אותה לפני רגע, אישרת שזאת חתימתך על הייפוי כוח שאתה חתמת

    ת : תראה לי אותה

    ש : עוד פעם עוד פעם שנאשר לך עוד פעם את החתימה ?

    ת : אני לא חתמתי על הייפוי כוח הזה

    ש : הרגע ..

    ת : לאף אחד תראה לי אותו אורגינל זו לא חתימה שלי ולא אושרה על ידי אף אחד" (ע' 14, ש' 30).

     

    "ת : אני חוזר בי כן.

    ש : אז אתה כן מאשר את החתימה ?

    ת : לא

    ש : או-קיי

    כב' השופטת : למרות שלפני רגע אישרת את אותה.. ?

    ת : תשמעי בגילי אני לפעמים צריך את זה ימינה שמאלה אבל זו, על הייפוי כוח הזה לא חתמתי מעולם" (ע' 15, ש' 7).

     

72. טענות התובע בהקשר ליפוי הכוח היו אפוא סותרות זו לזו, ובבחינת שתי גרסאות עובדיות מנוגדות. תשובותיו של התובע וניסיונותיו לבאר את גרסותיו היו רחוקות מלהשביע רצון או לעורר מהימנות.

     

73. גם בהקשר למסמכים אלה נסתרה גרסתו המכחישה של התובע על ידי המומחית. העתקים צילומיים של שני יפויי הכוח חתומים על ידי התובע, אחד לעניין החברות ואחר לעניין הדירות, הוצגו למומחית (סומנו בחוו"ד כחתימה במחלוקת מספר 1 ומס' 2 בהתאמה; ע' 5 לחוו"ד). מסקנת המומחית ביחס לשתי החתימות היתה כי "בהחלט ניתן לקבוע" כי אלו חתימות אותנטיות של התובע (ע' 26 לחוו"ד).

     

74. כאמור, גם במסמך זה נפל רבב הואיל וחתימת התובע על ייפויי הכוח אינה מאומתת. בכך נפל פגם בשלמות המסמך. עם זאת, נזכיר כי לא נעשה במסמך זה שימוש לשם העברת הזכויות או לשם כל פעולה אחרת הנובעת מוויתורו של התבע על זכויותיו. חשיבותו של המסמך, ומשקלו הראייתי, נובעים מכך שיש בו כדי לתמוך בהסכמות הצדדים בהסכם הפירוד, ובפרט בהקניית זכויות התובע בדירה מושא התביעה והדירה הנוספת לידי הנתבע. יש בפגם כדי ללמד על ליקוי בהתנהלותו של עו"ד ראובן. ליקוי דומה נפל באי ציון התאריך על גבי תצהירו של התובע לרשויות מיסוי מקרקעין (על אף שלא ברור כי העתק התצהיר שבפניי הוא שהוגש לרשויות המס). אך ליקוי זה אינו מסכל את משקלו הראייתי של המסמך.

     

75. למעלה מן הצורך, איני מקבלת את התיזה שהעמיד התובע בסיכומיו ביחס לייפויי הכוח (ס' 18-14 לסיכומי התובע). ככל שירדתי לסוף דעתו, לטענתו העסקה לא הושלמה בשנת 1995 ובסמוך לחתימה על הסכם הפירוד ועל ייפויי הכוח הבלתי חוזר, ועד להעברת הזכויות בשנת 2018. לפיכך, הרי שהעסקה לא הושלמה ונותרה בגדר התחייבות (לכאורה מתוקף סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). התובע מוסיף כי ייפויי הכוח הבלתי חוזר לא שימש להעברת זכויותיו של התובע בדירה לנתבע.

     

76. לא אוכל לקבל טענות אלה. ראשית, מלכתחילה לא נטען כי העסקה הושלמה בסמוך למועד החתימה על ייפויי הכוח הבלתי חוזר. אין ולא היתה מחלוקת כי זכויות התובע בדירה הועברו לנתבע באמצעות שטרי המכר בשנת 2018. התובע עצמו מעמיד בתביעתו טיעונים על רקע פער הזמנים בין לידתה של ההסכמה להעברת הזכויות בשנת 1994, עובר ברישום הערות אזהרה בשנת 2009, ועד להעברת הזכויות בשנת 2018. עובדה זו אינה דורשת הוכחה. שנית, העובדה שעד להשלמתה העסקה היתה בגדר התחייבות לכאורה, כמשמעות הדבר בסעיף 7(ב) לחוק המקרקעין, אינה מעלה או מורידה בענייננו. לא עלתה בענייננו סוגיה רלוונטית כעסקאות נוגדות (ס' 9 לחוק המקרקעין), או התקיימות דרישת הכתב (ס' 8 לחוק המקרקעין), ולא מצאתי כי מטענות התובע בסיכומים צומחת טענה רלוונטית לענייננו. התובע לא ביסס בסיכומיו מהי הנפקות הרלוונטית העולה מן הרישום המאוחר. שלישית, מלכתחילה לא נטען כי ייפויי הכוח הבלתי חוזר שימש להעברת הזכויות. אין מחלוקת כי זכויות התובע בדירה הועברו לנתבע על בסיס שטרי מכר עליהם חתם בעצמו, כשם שחתם בעצמו על המסמכים האחרים לצורך מימוש ההעברה.

     

77. התובע מפנה עוד בסיכומיו לייפויי כוח בלתי חוזר עליו חתומים שני הצדדים לטובת רוכשי הדירות בפרויקט (נס' 7 לתצהירו המשלים של התובע), ומכונה בתצהיר המשלים "יפוי כוח לרישום הזכויות של הדירה בטאבו". אחדד כי מדובר בייפויי כוח שנועד לרישום הפרוייקט כבית משותף. ייפויי הכוח הוכן על ידי משרד עורכי הדין שטיפל הרישום הבית המשותף, וחתימות התובע והנתבע אומתו על ידי עורכי דין מאותו משרד. ככל שניתן להבין, התובע טוען כי הצורך בייפויי הכוח מעיד שהעסקה טרם הושלמה עד אותה עת, וכי עצם החתימה של התובע על ייפויי הכוח לטובת רוכשי הדירות מקנה לו בעלות על מחצית הדירה או שמא מהווה הכרה בזכויותיו אלה. כך כלשונו בסיכומיו: "אם העסקה היתה מושלמת בשנת 1995, הנתבע לא היה חותם על יפוי הכוח המשותף, שעצם חתימתו היא הסכמה שלו לכך שהדירה תירשם בחלקים שווים על שם התובע והנתבע, כפי שאכן נרשמה" (ס' 17 לסיכומים).

     

78. לא אוכל לקבל טענה זו, אותה אני מוצאת מרחיקת לכת. ייפויי הכוח נועד לרישום הבית המשותף ולרישום הזכויות בכל דירה בפרוייקט על שם רוכשיה. כך, הואיל ובשלב זה כל הדירות, לרבות הדירה מושא התביעה, היו רשומות על שני הצדדים. חתימת התובע על ייפויי הכוח אינה מהווה הכרה בזכויותיו, עליהן ויתר, ומקל וחומר שאינה מקנה זכויות קנייניות בדירה. חתימת התובע מלמדת כי שיתף פעולה עם הליכי רישום הבית המשותף, וכשם שלצורך הליך רישום הבית המשותף חתם על הבקשות לרישום הערות אזהרה, אף התייצב בפני עורכי הדין המטפלים ברישום הבית המשותף וחתם על הנדרש, מתוך ידיעה כי עודנו רשום כבעל הזכויות, ולא מתוך ידיעה כי מוקנות לו זכויות בדירה או בכל דירה אחרת בפרויקט. יוזכר עוד כי במהלך שנת 2009, בסמוך למועד רישום הבית המשותף, חתם התובע על שורה של מסמכים לשם העברת הזכויות, אותם מניתי באריכות לעיל. עובדה זו אינה מתיישבת עם טענת התובע כי ההיפך הוא הנכון, ובעצם הוכרו זכויותיו, עליהן ויתר, באמצעות ייפויי הכוח לטובת בעלי הדירות. התובע לא הוכיח כי עשה כן כנגד תמורה, או הבטחה לתמורה או הכרה בזכויות עליהן ויתר, בחתימת ידו על גבי שלל מסמכים. לשם הדיוק והשלמות, אשוב על דברי ההסבר מפי העד עו"ד נפתלי, המסביר את הצורך והתכלית שבחתימת הצדדים על ייפויי הכוח לטובת רוכשי הדירות:

     

    "ש : תגיד לי בבקשה, עכשיו כשאתה בעצם, איך הגענו בכלל למצב הזה ש[התובע] ב-2008 שרושמים את 2008 2009, שרשמו את הבית המשותף, אז פתאום הוא נמצא בהליך שאתם טוענים, אתה טוען, וכולכם פה טוענים שהוא כביכול מכר את הנכס , ב-95 איך הוא רשום, למה הוא נרשם ?

     

    ת : המקרקעין היו רשומים על שם הנתבע והתובע, כאשר אתה רושם בית משותף, באופן אוטומטי הבעלים נרשמים כבעלים של כל חלקות המשנה בבית המשותף, עם הערות אזהרה לכל רוכשי הדירות, ועם איחוד של כל המשכנתאות וכו'. מי שטיפל ברישום הבית המשותף איחד גם את הערות האזהרה שנרשמו פה לא הערות האזהרה שאני רשמתי, אלא המשכנתאות יאוחדו לשתי הדירות האלה כאשר הבעלים עדיין היו רשומים הבעלים של המקרקעין" (ע' 30, ש' 22).

     

79. לסיכום טענות התובע ביחס לייפויי הכוח הבלתי חוזר, הרי שהתובע הכחיש באופן מפורש כי חתם על המסמך – הכחשה שנסתרה על ידי חוות דעת המומחית. התובע אף נסוג מהכחשתו בחקירתו הנגדית, ואף חזר בו מכך, והעמיד גרסה בלתי מהימנה. הפגם שנפל במסמך בדמות אי אימות חתימת התובע על ייפויי הכוח הנוגע לדירות, אינו מסכל את משקלו הראייתי של המסמך. בנוסף לאלה, לא מצאתי בסיס לטענות התובע בסיכומיו, ביחס למועדי העברת הזכויות, העדר השימוש בייפויי הכוח לשם העברת הזכויות ונפקותו לענייננו של ייפויי הכוח לטובת רוכשי הדירות בפרויקט.

     

    סיכום ביניים

     

80. על אף שטענת הזיוף ביחס לשטרי המכר נדחתה, דנתי בגרסאות עובדתיות נוספות שחרגו מחזית התביעה, לרבות טענות זיוף שעלו בשלב בירור התביעה כלפי מסמכים אחרים. בתוך כך, עסקתי במסמכים המהווים מארג ראייתי לעסקת היסוד, והיא ויתור התובע על זכויותיו בדירה לטובת הנתבע. נוכח התוצאה אליה הגעתי ביחס לטענות אלה, איני רואה צורך להכריע בשאלה האם היו בטענות אלה משום הרחבה או שינוי של חזית התביעה. הצדדים לא הרחיבו בהקשר זה, וסבורני עוד כי הדבר מתיישב עם הפסיקה הרווחת. אפנה לעיקרה של הלכה:

     

    "רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה 'שינוי חזית' או 'הרחבת חזית', ויש לדחותה [...] יחד עם זאת מכיר הדין בשני מקרים בהם יותר שינוי חזית. הראשון הוא תיקון כתבי הטענות באישורו של בית המשפט [...] והשני הוא שבעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, מפורשות או מכללא" (רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, מיום 25.10.07); רע"א 58220-09-25‏ קורין - ארד (חקלאות) בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, מיום 18.12.25)

     

81. מחד גיסא, אין חולק כי התובע לא ביקש לתקן את כתב התביעה על אף שהעמיד חזית רחבה מרחבה בנוסף לטעת הזיוף שעלתה בכתב התביעה, ותיקון כתב התביעה היא דרך המלך שיש להלך בה (ר' רעא 2711/21 ‏תדיראן מוצרי צריכה וטכנולוגיה בע"מ נ' ‏ACE American Insurance Company, מיום 31.5.21). מאידך גיסא, אין מקום לקיים בשלב זה דיון שמא במהלך 4.5 שנים בהן מתנהל הליך זה, ניתן לאתר הסכמה מכללא מצד הנתבע להרחבת החזית.

     

82. להלן אדון בטענת התובע שעלתה מתוקף פגם שנפל בשטר המכר, פגם עליו אין עוררין. הואיל וטענות התובע בהקשר זה עלו בכתב התביעה, אין מקום לראות בהן הרחבת חזית.

     

    "גרסת המרמה" – הפגם שנפל בשטר המכר

     

83. בענייננו שוכנעתי כי התובע חתם בחתימת ידו על שטר המכר ביחס לדירה מושא ההליך. אין חולק עוד כי בדף אישורי החתימות על השטר, אימת עו"ד ראובן את חתימות התובע והנתבע כמי שהתייצבו שניהם יחדיו בפניו ביום 14.10.18. אף אין מחלוקת על העובדה כי במועד זה התובע לא היה בארץ ולא יכול היה לחתום על השטר באותו המועד. לטענת התובע אפוא חתימתו על גבי השטר זויפה. ביססתי לעיל את הקביעה כי חתימת התובע היא חתימה אותנטית ואינה מזויפת, כי אם פרי כתב ידו של התובע.

     

84. נחה דעתי כי יש לקבל את גרסת הנתבע ועו"ד ראובן, כי התובע חתם על השטר במועד מוקדם יותר, בשנת 2009, בסמוך לחתימת יתר המסמכים הנוגעים להעברת הזכויות, וכי ההסבר המניח ביותר את הדעת לאופן חתימת השטר הוא שגגה שיצאה תחת ידי עו"ד ראובן. מבלי להמעיט מעוצמת הפגם האמור שיש לייחס להתנהלותו של עו"ד ראובן, אקדים ואומר כי מצאתי את עדותו בפניי עקבית, מפורטת ומהימנה, ועדותו שפכה אור על ההתרחשויות שקדמו להעברת הזכויות ועל ציר הזמן בו התקדמו.

     

85. קושי ראשון ומשמעותי שעולה בגרסת התובע נוגע למניע המיוחס לעו"ד ראובן ביחס למרמה הנטענת. אשוב ואזכיר כי עו"ד ראובן אחז בידיו ייפויי כוח בלתי חוזר מטעם התובע, אשר נחתם בד בבד עם הסכם הפירוד. בשים לב לכך שכזכור חתימת התובע על ייפויי כוח זה לא אומתה, לכאורה עמדה לעו"ד ראובן האפשרות הנוחה לחתום בשם התובע המעביר, ובשם הנתבע הנעבר. לכאורה, עמדה בפניי עו"ד ראובן האפשרות להעביר את הזכויות בדירה ללא כל מעורבות מצד התובע. העובדה שזימן את התובע לחתום בעצמו על שטרות המכר מחזקת את העובדה כי לא פעל בכחש וממניעים זרים כי אם בשקיפות ובידיעת התובע. עו"ד ראובן הסביר בחקירתו כי:

     

    "ב-2018, היחסים ביני ובין [התובע] היו יחסים מאוד תקינים, אין ספק שאם הייתי יודע משהו [...] שאם היה קורה ל[תובע] משהו ולא היה בחיים, או היה לי צל של ספק, צל צלו של ספק ש[התובע] איננו עומד אחר חתימתו, הייתי מתקשר אליו ואומר לו [...] מאחר ולא היה לי צל צלו של ספק [...] שהחתימה היא חתימה אותנטית, והיא נחתמה, ואין שום בעיה עם שטר המכר" (ע' 52, ש' 2).

     

86. עו"ד ראובן העיד עוד כי "הוא נתן לי הוא בא וחתם לי על מסמכים, למה הוא צריך לתת לי ייפוי כוח ? אם הוא חותם על מסמכים אני לא חתמתי על שום מסמך על יסוד ייפוי כוח ש[התובע] נתן לי. זימנתי את [התובע] זימנתי [...] ועל כל המסמכים הנדרשים להעברה קרי רישום הערת אזהרה, מש"חים, תצהירים, שטרי מכר הוא חתם לבדו מבלי שאני נזקקתי" (ע' 53, ש' 37).

     

87. גם עו"ד נפתלי שאישר את חתימת התובע והנתבע על חלק ממסמכי ההעברה הטעים כי "היה צריך ייפוי כוח אם עוה"ד מטפל, אבל במקרה שלנו הם באו וחתמו על המסמכים בעצמם [...] על המסמכי העברה והדיווח למס שבח ועל שטרי המכר על שטרות המכר" (ע' 38, ש' 1).

     

88. העובדה שעו"ד ראובן עירב את התובע בהעברת הזכויות, הגם שלא היה הכרחי לעשות כן, אינה מתיישבת עם טענה למרמה או כחש מצד הנתבע או עו"ד ראובן.

     

89. שאלה נוספת העומדת לבירור הינה באיזה תאריך חתם התובע על שטרות המכר - מקום בו אין חולק כי התובע והנתבע חתמו על שטרות המכר במועדים שונים, והנתבע חתם במועד נקוב בשטר ביום 14.10.18. עו"ד ראובן התקשה להעמיד מועד מדויק לחתימת השטר על ידי התובע, בשים לב למסמכים שהתקבלו משב"ס – פירוט חופשותיו של התובע מבית הסוהר ופירוט המבקרים אותו שם.

     

90. בתצהיר עדותו הראשית העמיד עו"ד ראובן את מועד החתימה על שטר המכר מושא הדירה בענייננו על יום 24.12.09. בחקירתו הנגדית ציין את יום 24.9.09 כמועד חתימת התובע על שטר המכר (ע' 62, ש' 36). בתצהירו המשלים שהוגש בהסכמה לאחר חקירתו ציין כי הוא מתקשה לזכור אילו מהמועדים הוא הנכון וסבר כי התובע חתם על שטר המכר מושא הדירה באותו מועד בו חתם על שטר המכר מושא הדירה הנוספת, קרי, 24.12.09. עו"ד ראובן ציין בתצהירו המשלים, בהגינותו, כי מרישום החופשות של התובע מבית הסוהר, לא עולה כי במועד זה שהה התובע בחופשה ונראה כי זכרונו בוגד בו בהקשר למועד המדויק. לדבריו יתכן כי התובע חתם בפניו על שטר המכר באחד מביקוריו את התובע בבית הסוהר, או שמא חתם במשרדו במועד שלא הוגדר כחופשה ע"י שב"ס. כך או כך, ברור לדבריו כי החתימה היא חתימתו של התובע.

     

91. סבורני כי לשם פתרון המחלוקת אין הכרח לקבוע ממצא ביחס למועד המדויק בו חתם התובע על שטר המכר, מקום בו ברור כי החתימה היא חתימתו ומקום בו עו"ד ראובן מאשר כי חרף אופן אימות החתימות על השטר, התובע והנתבע לא חתמו על השטר באותו המועד.

     

92. מרישום שב"ס עולה כי התובע שהה בבית הסוהר וריצה עונש מאשר בפועל החל מיום 28.6.09 ועד 4.7.10. במהלך תקופה זו יצא אחת לחודש לערך ל – 8 חופשות בנות 3-2 ימים כל אחת. לחופשה ראשונה יצא התובע ביום 1.12.09 ושב ממנה ביום 3.12.09. עוד עולה כי עו"ד ראובן ביקר את התובע בבית הסוהר פעמיים, ביום 14.1.10 וביום 11.3.10. נראה אפוא כי החל משלהי שנת 2009 ועד ראשית שנת 2010 חלו מספר מועדים אפשריים לחתימת התובע על גבי שטר המכר. יצוין עוד כי במהלך שנת 2009 וראשית 2010 חתם התובע על מספר מסמכים לצורך העברת הזכויות והדיווח על עסקת המכר. תצהיר התובע לרשויות מיסוי מקרקעין נחתם ביום 25.2.09; על טופס המש"ח חתם התובע ביום 22.2.09; על הבקשה לרישום הערת אזהרה חתם ביום 25.3.09; ועל הסכמה לרישום משכנתא על הדירה חתם ביום 11.3.10. לפיכך נחה דעתי כי התובע חתם על שטר המכר באחד משני המועדים שציין עו"ד ראובן ובכל מקרה תוך תקופת ריצוי המאסר של התובע.

     

93. הנחה זו מתיישבת עוד עם עדותו של עו"ד ראובן שציין כי "הוא שהה באותה תקופה בכלא, היו לו חופשות מהכלא, והוא היה אצלי מספר פעמים בחופשות. אני רוצה להשלים את התשובה ולומר, אני ביקרתי. בערך כל פרק זמן של אולי חודש או חודשיים" (ע' 49, ש' 36).

     

94. אני מקבלת עוד את גרסת הנתבע ביחס לשיהוי בהפקדת שטר המכר בלשכה לרישום מקרקעין בשנת 2018, אשר נבע מרצונו של הנתבע לסלק את המשכנתא שרבצה על הדירה מושא ההליך שניטלה מבנק הפועלים, להבדיל מהמשכנתא שרבצה על הדירה הנוספת שניטלה מבנק טפחות. עו"ד ראובן ביאר את הנסיבות בחקירתו:

     

    "ת : לא הדירה נשוא המחלוקת, אלא הדירה השנייה, לא היה לגביה שום בעיה להעברה מיידית משום שנתבע או שהביא לי באותו מועד או ש או כמה ימים אחרי כן אישור של האישור של הבנק על הסרת המשכנתא ולכן אני ידעתי שאני מיד מעביר את כל המסמכים לטאבו. לגבי הדירה השנייה לגבי הדירה הראשונה נתבע אמר לי תשהה את העניין הזה

     

    כב' השופטת :  לקח 9 שנים..

     

    ת : תשהה את העניין הזה יש לי בעיה עם המשכנתא אני אמתין עד, סיום המשכנתא, ואז תבצע את העסקה הזאת ולכן האישור של העמוד השני ייתכן שיצא בשלב יותר מאוחר, כשהייתי צריך לאשר את העסקה" (ע' 67, ש' 38)

     

    "ת : הוא לא אמר לי אל תאשר, הוא אמר לי שהוא לא חותם על השטר כעת אין צורך שאני אחתום כעת על השטר, כי ממילא נצטרך לחכות עד שאני אביא לך את האישור על הסרת המשכנתא של הדירה השנייה" (ע' 69, ש' 15).

     

95. נותר להקשות לשאול, מהי נפקות העובדה, כי הצדדים לא חתמו באותו המועד על שטר המכר, ואף על פי כן, עו"ד ראובן אימת את חתימתם, כאילו השניים התייצבו בפניו יחדיו. ברי כי לא כך היה ובמועד אימות חתימת הצדדים על השטר, שהה התובע בחו"ל, ועל כך אין מחלוקת.

     

96. תהא אשר תהא הנפקות לענייננו, והגם שלא מצאתי לנכון לייחס לעו"ד ראובן זדון, מצאתי להעיר כי היה מצופה מעו"ד מנוסה להקפיד הקפדה יתרה, כל שכן ביחס לעיסוק במקרקעין ובנסיבות בהן אימות השטר נעשה תקופה ממושכת לאחר שנחתם על ידי התובע. עם זאת, אין מקום להוסיף ולהרחיב בדבר, או לקבוע ממצא ביחס להתנהלות המתוארת של עו"ד ראובן, ויש להקפיד בשמירה על גבולותיו של ההליך דנן.

     

97. לגופו של עניין, התובע לא ביסס את הטענה המשתמעת מתביעתו כי נפקות הדבר היא ביטול העסקה. סבורני כי יש לראות בפגם שנפל בשטר כפגם צורני, שאינו גורע מן העובדה שהשטר משקף את עסקת היסוד שנולדה עוד בהסכם הפירוד בין הצדדים והוסיפה להתבסס באמצעות חתימת התובע על שורה של מסמכים שונים ורבים לשם העברת הבעלות. אמנם יש טעם לפגם בכך שהשטר אינו משקף את אופן חתימת הצדדים ואישור חתימתם, אך לא ניתן לומר שפגם זה מביא לביטול העסקה או בטלותה מעיקרה. כאמור, עסקת היסוד משתקפת משלל מסמכים עליהם חתם התובע בחתימת ידו ואשר פורטו באריכות לעיל. בשולי הדברים יוער כי לא נעלמה מעיני טענת התובע במסגרת סיכומיו בדבר נוהל הקיים ברשות המקרקעין לעניין פרק הזמן המרבי במסגרתו ניתן להגיש את השטר למשרדי הרשם, בהתייחס למועד החתימה על השטר. טענה זו לא הורחבה ובוססה ועל כן אציין מבלי לקבוע מסמרות כי נראה שמדובר בנוהל פנימי המהווה הנחיה מינהלית ואין מדובר בדבר חקיקה מחייב. האמור מלמד לכל היותר על נהלי הרשות ורף הדרישות, אולם לא שוכנעתי כי די בסטיה מנוהל פנימי זה כדי להוביל לביטול העברת זכויות הנסמכת על מסמך אותנטי, קל וחומר נוכח שלל המסמכים המבססים את העסקה ואשר פורטו בהרחבה לעיל.

     

    הסכם הפירוד

     

98. לא בכדי הותרתי את העיסוק בהסכם הפירוד לשלהי פסק הדין. מצאתי חשיבות בהכרעת המחלוקת על בסיס המסמכים האחרים שנדונו בפסק הדין, ולידתם של כולם נעוצה בהסכם הפירוד. העיסוק בהסכם הפירוד מתבקש עוד נוכח טענות התובע ביחס להסכם הפירוד בסיכומיו – טענות שאף הן חרגו באופן בוטה מגבולות ההליך.

     

99. כשם שצוין לעיל, בשלהי שנת 1994 הצדדים ערכו ביניהם הסכם לחלוקת הנכסים שירשו מהוריהם – חברות ומקרקעין, וזאת לאחר שכלל הנכסים הוחזקו על ידי השניים במשותף. לפי ההסכם מספר חברות בניה הוקנו לידי של הנתבע, לרבות החברה שבנתה את הפרויקט בו מצויות הדירה והדירה הנוספת. מתוקף ההסכם, חברות בניה אחרות הועברו לידיו של התובע. כמו כן, נכסים פרטיים "שויכו" לנתבע (ס' 4 להסכם הפירוד).

     

100. נוכח טענות התובע בסיכומיו, יש מקום להאריך ולציין כי בשלהי שנת 2020 הגיש התובע לבית משפט זה תביעה לפירוק שיתוף במניות חברות הבניה השונות ובמקרקעין המשויכים להן (תמ"ש 59850-12-20) (להלן – "ההליך הקודם"). ביום 12.6.22 נדחתה התביעה על הסף בפסק דין מפורט. במסגרת ההליך הקודם התוודע בית המשפט להסכם הפירוד בין הצדדים, שקיומו הושמט מכתב התביעה בהליך הקודם, והן מכתב התביעה בהליך דנן. בין היתר ציינתי בפסק הדין כי "התביעה הוגשה מבלי שצוין בה ולו ברמז, כי בין הצדדים נחתם לפני 28 שנה הסכם הפירוד במסגרתו כבר נערכה חלוקה ברורה, מפורטת ומפורשת ביחס לתאגידים המשפחתיים, כך שחלק מהתאגידים יוחד לתובע וחלקם יוחד לנתבע" (ס' 16).

      

101. עוד נמצא בית המשפט למד במסגרת ההליך הקודם, כי בשנת 2007 התקיים הליך בוררות בפניי השופט בדימ' פרופ' דן ביין, אשר הסכם הפירוד ותוקפו ניצבו במרכז המחלוקת. בהקשר זה קבעתי בפסק הדין כדלקמן:

      

     "בפסק הבוררות נקבע מפורשות כי מטרת הסכם הפירוד היתה הפרדת התאגידים המשפחתיים, על רקע חילוקי הדעות שהתגלעו בין הצדדים וכן נקבע כי הצדדים נקטו בפעולות שונות לצורך ביצוע ההפרדה. כך גם נקבע, כי הסכם הפירוד שריר וקיים, חרף הטענות שהועלו בדבר כך שהופר הפרה יסודית על ידי הנתבע. עוד נקבע, כי הצדדים פעלו על פי הוראותיו של הסכם הפירוד במשך כל השנים שעד להליך הבוררות (כ- 13 שנה כאמור).

      

     [...] פסק הבוררות, שאושר בביהמ"ש המחוזי אגב דחיית הבקשה לביטולו (הפ"ב 236/08, 284/08, מיום 13.1.09) דן והכריע בסוגיות מהותיות, אותן מבקש התובע כיום, למעלה מעשור מאז מתן פסק הבוררות, לברר בפניי, וזאת מבלי שכלל ציין בכתב התביעה את עובדת קיומו של הסכם הפירוד, פסק הבוררות והליך אישורו" (ס' 20-18).

      

102. לא למותר להוסיף בשים לב לרוחב המחלוקת הנדונה, כי פסק הדין בהליך הקודם התייחס עוד לייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתם התובע לטובת הנתבע בד בבד עם החתימה על הסכם הפירוד, ונדון באריכות בפסק הדין דנן. בפסק דיני נקבע כי "פסק הבוררות אף קובע כי הצדדים פעלו למימושו של הסכם הפירוד, ממועד חתימתו ועד להליך הבוררות, משך כ- 13 שנה. הבורר מפרט את כל הפעולות בהן נקטו הצדדים לצורך מימושו של ההסכם. כך, בין היתר, ניתן ייפוי כוח בלתי חוזר על ידי התובע לנתבע לגבי כל החברות ששויכו לנתבע [...]" (ס' 23).

      

103. בפסק הדין נקבע אפוא, כי מתקיים מעשה בית-דין – השתק פלוגתא ביחס להסכם הפירוד, וכי דין התביעה להידחות על הסף. בענייננו אפוא קביעות חלוטות ביחס לתוקפו של הסכם הפירוד, ומקורן בפסק דין חלוט של בית משפט זה. אף על פי כן, במסגרת סיכומיו מבקש התובע "להמית" את הסכם הפירוד, בשנית, ובאמצעות ההליך דנן – שכלל לא נפתח לשם כך. לא למותר לציין כי על פסק דיני בהליך הקודם הגיש התובע ערעור (עמ"ש 56632-07-22). הערעור נדחה ובית המשפט המחוזי הוסיף בפסק דינו מיום 15.3.23 כי "עפ"י פס"ד קמא לא נחסמה דרכו של המערער להגיש נגד המשיב כל תביעה בעילה חוזית בהתייחס להסכם הפירוד, בכפוף לכל דין" (ס' 11). אלא שהתובע בחר שלא להגיש תביעה חוזית ביחס להסכם הפירוד כי אם את התביעה בענייננו לסעד הצהרתי בעילת זיוף.

      

104. לטעת התובע בסיכומיו (ס' 13-8) עו"ד ראובן הודה כביכול במהלך חקירתו הנגדית, כי זכויות התובע בדירה מושא התביעה לא עברו באמצעות שטרי המכר. בכך, לשיטת התובע, נסתרת הטענה כי הזכויות הועברו על בסיס שלל המסמכים הנובעים מהסכם הפירוד, ובכך אף נשלל כוחו של הסכם הפירוד, אותו הנתבע לא ביקש לאכוף.

      

105. מצאתי חוסר בהירות רב בטענה זו, מעבר להיותה מנוגדת לקביעות חלוטות כאמור. טיעון זה נופל עוד מראשיתו, הואיל ולאחר עיון רב בדברים המיוחסים לעו"ד ראובן בחקירה הנגדית (ע' 78, ש' 14), לא מצאתי בהם כל אמירה, רמיזה או אף זיקה לדברים המיוחסים לו, כי כביכול אישר שהזכויות בדירה לא הועברו באמצעות שטרות המכר. עו"ד ראובן נשאל על ההיבט המיסויי של דיווח העסקה בשנת 2009 בעוד לידתה בשנת 1994. שנית, התובע כשל מלבאר כיצד אמירה כגון זו, גם אם היתה נאמרת על ידי עו"ד ראובן, גורעת מתוקפו של הסכם הפירוד, שתוקפו הוכר במספר הזדמנויות כאמור.

      

106. אמור מעתה, כי הסכם הפירוד מהווה את הבסיס לויתורו של התובע על הדירה לטובת הנתבע – כנגד ויתורים שעשה הנתבע באופן הדדי. שלל המסמכים שהוצגו בפסק הדין דנן נובעים מהסכמתו של התובע על גבי הסכם הפירוד, והוא פעל למימוש ההסכם באופן שחתם על מסמכים אלה בחתימת ידו במספר הזדמנויות שונות ולאורך השנים. מבין מסמכים אלה יש אף הצהרות מפורשות בדבר ויתור התובע על זכויותיו בהתאם להסכם הפירוד.

      

107. בניגוד לטענות הנוספות שחרגו מגבולות טענת הזיוף ועליהם עמדתי לעיל, מבלי לקבוע ממצא ביחס לשינוי החזית, הרי שביחס לטענות התובע כלפי הסכם הפירוד לא אתקשה לקבוע כי כי מדובר בשינוי חזית מובהק, מניה וביה. כתב התביעה נסוב סביב הטענה לפיה זכויות התובע בדירה הועברו בכחש על דרך זיוף מסמכים, או עשיית מניפולציה במסמכים שהוגשו לרשויות המדינה. הטענות כלפי הסכם הפירוד שוכנות בגזרה אחרת. גם הצידוק שמצא התובע לשוב ולעסוק בתוקף הסכם הפירוד, תלוי על בלימה ומסתמך על אמירה המיוחסת לעו"ד ראובן בחקירתו הנגדית – אמירה שכלל לא יצאה לחלל האויר. דין טענות התובע בהקשר זה להידחות אפוא, ולוּ משום שינוי החזית הכרוך בהן. ודוק, טענות לפיהן הסכם הפירוד נזנח/הופר/בוטל אינן יכולות לעלות לראשונה במסגרת סיכומים תוך שינוי חזית מופלג ביחס לכתב התביעה ומבלי שהסוגייה עלתה בחקירות הצדדים ובראיותיהם. הטענה הכבושה הנוספת שעלתה בסיכומים, לפיה הצדדים לא דיווחו על ההסכם לרשויות המס כמצוות ביהמ"ש, ועל כן יש לראות בהסכם כמבוטל, ומכאן שגם העברת הזכויות בדירה בוטלה, חרף שלל המסמכים שביססו את התקיימותה ונמצאו אותנטיים, הנה טענה מרחיקת לכת, מהווה הרחבת חזית מובהקת ואין בידי לקבלה.

      

     הליך פשיטת הרגל של התובע

      

108. מצאתי לנכון להתייחס לסוגייה זו שתפסה נפח בטענות הצדדים. מבלי לגרוע מיתר הקביעות שבפסק הדין, גרסאותיו השונות של התובע סותרת את הנסיבות שאפפו את הליך הפש"ר שהתנהל בעניינו החל מראשית שנת 2005. לתצהירו של עו"ד ראובן צורף (נס' 6ב) דו"ח המנהל המיוחד שמונה בתיק הפש"ר והוגש לבית המשפט לאחר עריכת בדיקה של כלל נכסיו של התובע. בדו"ח צוין כי "ע"ש החייב לא אותרו נכסי נדל"ן כלשהם". המלצת המנהל המיוחד היתה לבטל את הליכי הפש"ר ואת ההגנות המוקנות לתובע. בנוסף, צורף תצהירו של התובע (נס' 6א) אשר הוגש לתיק הפש"ר בעקבות דו"ח המנהל המיוחד, במסגרתו עתר שלא לקבל את עמדת המנהל המיוחד ולא לבטל את הליכי הפש"ר. לדברי התובע שם, "כפי שעולה מהדו"ח של המנהל המיוחד, מסקנתו לאחר חקירה ודרישה הינה כי אין לי נכסים משמעותיים [...]". עוד ציין התובע כי "מימשתי את כל נכסיי האישיים לטובת הפעילות של החברה, נותרתי חסר נכסים משמעותיים".

      

109. אמירות אלה מצד התובע בהליך הפש"ר עומדות בסתירה לטענותיו בהליך דנן, המתכחשות לחלוקת הנכסים בהתאם להסכם הפירוד ולחתימתו של התובע על כלל המסמכים הדרושים לשם יישום ההסכם ביחס לדירה שבמחלוקת. התובע נשאל על הסתירה האמורה, ותשובותיו לא הניחו את הדעת:

      

     "ש : מצא, תתקן אותי רק בעובדות מצא שאין לך נכסים, ואז אמר, אני לא רוצה להכריז עליו פושט רגל, כי אין בזה תועלת.

     ת : הוא לא מצא שאין לי נכסים, הוא מצא שעל כל הנכסים נלקחו הלוואות והם היו משועבדים מלמעלה עד למטה

     ש : ואז אתה הגשת תצהיר שבו אתה משכנע את בית המשפט למה כן צריך להכריז עליך פושט רגל, נכון ?

     ת : נכון" (ע' 5, ש' 30).

      

110. אמירה זו אינה מתיישבת עם דו"ח המנהל המיוחד האמור, ואין בסיס לטענה כי נמצאו נכסים בבעלות התובע אלא שאלה היו משועבדים. אין בכך כדי להסביר עוד את הצהרתו של התובע בהליך הפש"ר כי אין בידיו נכסים משמעותיים – אמירה העומדת בסתירה לטענות התובע בהליך דנן. ניסיונו של התובע ליישב את הסתירה לא הרשים לחיוב ולא הונח על בסיס משפטי או עובדתי כלשהו:

      

     "ש : צריך להצהיר על נכסים שיש לך [...] למה אתה הסתרת את הנכסים ?

     ת : אני לא הסתרתי את הנכסים, הצהרתי על כל הנכסים

     ש : אבל אני מראה לך תצהיר

     ת : של מי ?

     ש : שלך,

     ת : אין לי נכסים משמעותיים אם הנכסים משועבדים, אי אפשר לעשות איתם כלום" (ע' 6, ש' 30).

      

     "ש : או-קיי, ושוב אני שואל אז למה אתה אומר שאין לך נכסים בתצהיר לבית משפט ?

     ת : למה אני אומר שאין לי נכסים ? אם שעבדתי את הנכס ל[...] והכל משועבד עם הלוואות של מיליונים יותר שווה מהנכסים אז מה אתה רוצה שאני אצהיר ?

     ש : אז לא צריך להגיד את האמת, יש לי נכסים משועבדים ?

     ת : נכסים משועבדים לא שווים שום דבר. בעיניי.

     ש : .. אז לשיטתך כל נכס שמשועבד בפשיטת הרגל, אתה אמור להגיד שאין לך נכסים ?

     ת : אם הנכס משועבד אז זה לא שלי

     ש : אז אתה אמור להגיד שאין לך נכסים בבעלותך ?

     ת : זה לא בבעלותי" (ע' 7, ש' 26).

      

111. לשיטתו של התובע אפוא, הזכויות בדירה שבמחלוקת עברו לידי הנתבע בכחש, תוך זיוף חתימתו על גבי מסמכים שונים וללא ידיעתו. משמע כי לשיטתו עד לגילוי מעשיו של הנתבע בסמוך להגשת התביעה היה סמוך ובטוח כי הדירה מצויה בבעלותו. והנה כי כן, במסגרת הליכי הפש"ר לא ציין כלל כי בבעלותו דירה השווה ממון רב ואף הצהיר כי אין בידיו נכסים משמעותיים. יש בכך להחליש את טענות התובע במסגרת ההליך דנן, עליהן התקשה להגן בחקירתו כאמור. אני מוצאת אם כן משקל מה גם לאמירות אלה, כחלק מן המארג הראייתי העומד לחובת התובע, גם אם שולי.

      

     סיכום

      

112. התביעה נפתחה בעילת זיוף ומרמה ביחס לשטרי המכר. עם הצגתם של מסמכים רבים נוספים המבססים את העברת הזכויות, החתומים ע"י התובע, הוסיף הלה לאחוז בטענת הזיוף הגורפת והרחיב אותה לכלל המסמכים. עם התקדמות ההליך והחלפת הייצוג (מספר פעמים), צמחו להן טענות חדשות, שונות ורבות, לעיתים בסתירה לטענות קודמות, כאשר חלק מהטענות נזנחו לאורך ההליך. בסופו של יום, חוות דעת המומחית – שהתובע לא מצא לנכון לתקוף בשום דרך – ואשר נמצאה מהימנה עלי מפאת נימוקיה, סתרה באופן מוחלט את טענת הזיוף. טענות שנגעו למחדלים, פגמים ומניפולציות במסמכים המבססים את העברת הזוכיות, נדונו בפירוט רב לעיל והובילו למסקנה כי אכן נפלה שורה של פגמים בחלקם של המסמכים שתמכו בהעברת הזכויות, אולם לא נמצא זדון בהתנהלות עורך המסמכים, הגם שהיה מצופה מעו"ד העוסק במקרקעין להקפיד הקפדה יתרה של שלמות המסמכים. עוד נמצא, כי אין בפגמים שהתגלו, לרבות בהצטברותם, כדי להוביל לביטול העברת הזכויות. טענות כבושות הנוגעות לתמורה שהובטחה לתובע, לא נתמכו בבדל ראיה והנתבע אף לא נחקר בעניינן. טענות חוזיות שהועלו לראשונה בשלב הסיכומים ונוגעות להסכם הפירוד, מהוות שינוי חזית בוטה, לא נבחנו, לא נחקרו ולא בוססו ודינם - דחיה.

      

     סוף דבר

      

113. אני קובעת כדלקמן:

      

     1. התביעה נדחית.

         

     2. אני מחייבת את התובע בהוצאות בסך 30,000 ₪, אשר מהוות את מלוא כספי הפיקדון שהפקיד התובע להבטחת הוצאות הנתבע, ובהתאם להחלטות שיפוטיות. המזכירות תפעל להעברת כספי הפקדון לידי ב"כ הנתבע.

         

        פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.

         

        המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

         

         

         

        ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"ו, 16 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.