פס"ד בצו הצהרתי בעניין זכויות צדדים במתחם בו התגוררו

לפני תביעה לצו הצהרתי שהגישה התובעת כנגד בן זוגה לשעבר, בעניין זכויות הצדדים במתחם בו התגוררו (זכות מגורים במתחם הכולל מספר מבנים, וזכות לפיצוי עתידי בגין ההשקעות במתחם), במסגרתה מבקשת התובעת להצהיר כי היא בעלת מחצית מהזכויות האמורות.

תמצית העובדות הצריכות לעניין:

1. הצדדים נישאו כדמו"י ביום 4.7.93. מנישואים אלו נולדו לצדדים שמונה ילדים, חמישה מהם קטינים. לכ"א מבני הזוג ילד נוסף מנישואין קודמים.
2. מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון, כלל המחלוקות בין הצדדים מתבררות בבד"ר, למעט תביעה זו שהגישה התובעת בעניין זכויותיה במתחם בו התגוררו.
3. המתחם, הנמצא בשכונת XXX בעיר XXX , בנוי משלושה מבנים ששימשו הן למגורים והן לעסקיו של הנתבע (אשר לטענת התובעת, אף היא לקחה בהם חלק פעיל).
4. בהקשר זה יוער כי הנתבע תיאר עצמו בכתבי הטענות, כחוקר בתחום חוכמת הרפואה היהודית לדורותיה ומשנתו של XXX ומי שיזם את הקמת מכון XXX , ומכללת XXX המיזם הוקם במתחם, שם אף התגוררו בני הזוג וילדיהם, לאחר שנחתמו הסכמים שונים עם נכדתה של בעלת הזכויות בנכס, בין היתר, להנצחת פעילות סבתה.
5. טיבן של הזכויות במקרקעין היו מושא להליכים משפטיים שונים שנוהלו בין היתר, בין הנתבע לקק"ל. בתמצית ייאמר כי מדובר בנכס הנמצא בבעלות הימנותא בע"מ (חברה-בת של קק"ל), ובמסגרת הסכם פשרה, ניתנה זכות מגורים לנתבע ובני משפחתו עד לשנת 2024, כן נקבעה בהסכם הפשרה נקבעה הזכות לפיצוי בגין ההשקעות שהושקעו במתחם, ע"פ מנגנון שנקבע ואושר בבית המשפט המחוזי בנצרת.
6. לטענת הנתבע הנכס היה מיועד לקיום "עסקיו ועיסוקיו" של הנתבע. ביטוי זה שזור לכל אורך כתבי טענותיו, טיעוניו, תצהירו ועדותו של הנתבע, וכולל את פעילות המכון XXX (ביניהם, מכוןXXX , מרפאות XXX  מרכז הבראה ייחודי לנופש ומרפא וספריה). אין חולק כי עסקים אלה הוקמו במהלך חיי הנישואין.
7. בסמוך לפרוץ הסכסוך, הגישה התובעת בקשה לצו הגנה (ה"ט 18233-09-18), במסגרתו הוחלט על הרחקת הנתבע מהמתחם. לאחר שהוגש לתיק תסקיר, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן הנתבע ימנע מלהיכנס למתחם, למעט הקליניקה ויחידת האירוח של המרפאה, שם יוכל להתגורר. כן הוטלו מגבלות על הימצאו של הנתבע בחצר בזמנים בהם הקטינים שוהים בה, כאשר הקשר בין האב לקטינים ייקבע ע"י העו"ס (פרוטוקול מיום 9.10.18).
8. בהמשך הגישה התובעת בקשה נוספת לצו הגנה (ה"ט 30654-01-19), ואף במסגרת הליך זה הגיעו הצדדים להסכמות, הגם שלא היתה עילה להארכת תוקף הצו, על מנת לאפשר לשני הצדדים ניהול חיים תקין וסביר בתוך הבית, נעשתה חלוקת שימוש בבית המגורים (פרוט' 16.01.19).
9. ביום 29.04.19, הגישה התובעת ביום 29.4.19 תביעה זו לפסק דין הצהרתי בעניין זכויותיה במתחם, ומספר חודשים לאחר מכן, על מנת לאפשר את סידור הגט, בהתאם להחלטת בד"ר מיום 10.11.19 עזבה התובעת את המתחם יחד עם ילדיהם של בני הזוג.

תמצית טענות התובעת:

10. לטענת התובעת היא והקטינים סבלו מאלימות מילולית מצידו של הנתבע, ונוכח סירובו של הנתבע להתגורר באחד המבנים במתחם, נאלצה לעזוב עם הקטינים ולשכור דירה על מנת לאפשר את הגירושין. כלל המתחם והמבנים בו נשכרו על ידי הנתבע לאחר נישואי הצדדים והכספים שהושקעו במבנים ובשיפוצם, הם כספים משותפים.
11. התובעת סייעה בעבודת העסק והצדדים הקימו מבניים ארעיים בשטח שהושכרו לסטודנטים ולבאי המתחם. התובעת עיצבה את המקום, שתלה עצים בחצר והפעילה אותו ביד רמה, כאשר חלק גדול משכ"ט עו"ד, עבור ההליכים שנוהלו מול קק"ל - שולמו על ידי התובעת.
12. ההליכים המשפטיים נוהלו בין הנתבע לבין קק"ל וגורמים נוספים, אך ורק בשל העובדה שהוא זה שחתם בפועל על ההסכמים הנוגעים למקרקעין. מכל מקום כיום הנתבע נמצא במתחם לא מכח ההסכמים אלא מכח הסכם הפשרה עליו גם היא חתומה.
13. מצבה הכלכלי בכי רע, בעוד היא נושאת בהוצאות שכירות לה ולקטינים, הנתבע מפעיל את עסקיו במתחם ואף אינו משלם את המזונות שנפסקו בבד"ר, לפיכך יש מקום לדון בזכויותיה במתחם, בנפרד מיתר הסוגיות הרכושיות.