פס"ד בערעור על הטלת סנקציות נגד אם בגין ניכור הורי

השופט נפתלי שילה:

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 4.3.20 (כב' השופט ארז שני בתלה"מ 50724-10-19) שבמסגרתה חודשו סנקציות שהטיל בית המשפט על המבקשת, ככל שלא תדאג שבתם של הצדדים מ' בת ה – 15, תשתף פעולה עם המומחית שמונתה, על מנת לחדש את הקשר בינה לבין אביה - המשיב.

א.         רקע עובדתי

1. הצדדים נשאו בשנת 1996 ונולדו להם שתי בנות: ש' בשנת 2000 ומ' בשנת 2005.

2. מאז שהצדדים נפרדו בשנת 2010, מתנהלים הליכים משפטיים ענפים ביותר בכל הנוגע למשמורת הבנות והסדרי השהות שלהן עם המשיב (להלן גם: האב).

3. בתסקיר שהוגש לביהמ"ש קמא ביום 9.3.15 נכתב ביחס למבקשת (להלן גם: האם) כי:

"עמדתה הפנימית כלפי נוכחות האב בחיי הבנות היא ככורח הכרחי וכפוי ואינה יכולה למצוא בתוכה איזו שהיא הכרה למקומו הראוי והמיטיב כאב משמעותי ואף תורם להתפתחות הבנות באיזשהו ממד של חייהן... האם אינה מסוגלת להכיר בנחיצות הממשית של הבנות בנוכחותו של פלוני כאב לגיטימי וראוי בחייהן... לדידה לא יכלה לחשוב על משהו חיובי שקיים באב, אי לכך כנראה באופן מודע ושאינו מודע ישיר ועקיף, מדירה אותו מחיי הבנות...התשה זו גורמת לעמדה פנימית יותר נוקשה המדירה את מקומו של האב בחיי הבנות".

4. כשהגיעה הבת ש' לגיל 14.5, היא סירבה להמשיך בקשר עם האב והקשר בינם נותק לחלוטין, על אף ניסיונות רבים של האב ועל אף שביהמ"ש הורה על מתווה טיפולי. אין מחלוקת כי האב היכה את ש' בבית קפה בשנת 2010 ועקב כך הורשע על פי הודאתו. בסמוך למועד הנתק בין ש' לאב בשנת 2015, ש' טענה שהיה אירוע אלימות נוסף והאב הכחיש זאת לחלוטין וטען שמדובר בפרובוקציה חסרת יסוד.

5. עד ליום 25.9.19 התקיימו מפגשים סדירים בין האב למ' (להלן גם: הקטינה) פעמיים בשבוע אחר הצהריים וכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד ליום ראשון. הקטינה אף יצאה לטיולים עם האב בחופשות, בארץ ובחו"ל.