פס"ד בערעור מס של חברת עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ

לפניי ערעור בענייני מס הכנסה שהגישה חברת עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ ח.פ 510550734 ("המערערת") כנגד פקיד שומה רמלה ("המשיב"). השאלה שבמחלוקת היא , האם היה על המערערת לנכות מס במקור לסוחרים המשווקים את מוצריה, בגין הטבות שקבלו בשווה כסף ביחס לשנות המס 2010-2007.

עיקר העובדות הצריכות לעניין:

1. המערערת היא חברה העוסקת בייצור ושיווק של מזרונים וריהוט.
2. במסגרת פעילותה, ולצורך שיווק מוצריה לקהל הרחב, מתקשרת המערערת עם משווקים-סוחרים ("הסוחרים" או "המשווקים") אשר רוכשים את מוצריה ומוכרים אותם לצרכן הסופי. ערוץ שיווק זה מהווה כ- 35% מהמכירות בכלל ערוצי השיווק של המערערת. בשל התחרות בערוצי השיווק השונים, עושה המערערת מאמצים להרחיב את מכירותיה באמצעות המשווקים, בין היתר באמצעות תגמול על ידי נקודות זכות.
3. המשיב הוציא למערערת שומה לשנים 2010-2007. המערערת הגישה השגה על השומה ובדיון ביום 30.10.2011 לא הושג הסכם. אי לכך, הוציא המשיב למערערת ביום 19.7.2012 צו עפ"י סעיף 152(ב) לפקודת מס ההכנסה ובו נקבע כי הסכומים שעליה לשלם הם בסך של 3,782,233 ₪ וכי מתוך הסכום הנ"ל הסכום שאינו שנוי במחלוקת הוא 239,981 ₪. ביום 21.6.2012 יצא צו נוסף ובו נקבע כי הסכומים שעל המערערת לשלם הם בסך של 3,782,233 ₪, ומתוך הסכום הנ"ל הסכום שאינו שנוי במחלוקת הוא 318,458 ₪.
4. המערערת הגישה הודעת ערעור על הצווים ושומות ניכויים, הערעור כלל מספר סוגיות שהיו במחלוקת בין הצדדים. הצדדים הגיעו להסכמות לגבי כל הסוגיות, למעט אחת. הסכמות אלו קבלו ביטוי במסמך מע/20. 
5. המחלוקת שנותרה עוסקת בשיטת הנקודות בה נוקטת המערערת על מנת לתגמל את הסוחרים המשווקים את מוצריה. הסוחרים רוכשים מן המערערת את מוצריה ובגין רכישות אלו הם צוברים נקודות זכות בחשבון חובה-זכות מול המערערת. נקודות זכות אלו ניתן להמיר לכסף או לשווה כסף ("שיטת הנקודות" "שיטת העסקאות").
6. המרה לכסף מזכה את המשווק בשיק מזומן לפקודתו ואילו המרה לשווה כסף מאפשרת לסוחרים ליהנות ממימון של המערערת עבור נסיעות לחו"ל, רכישת רכב, מימון שיפוצים בעסק, השתתפות בפרסום, השתתפות בשכר-דירה, מימון נופשים ועוד. המשיב טוען כי מתן הטבות בשווה כסף מחייב את המערערת לנכות על פי דין לסוחרים מס במקור, ואילו המערערת טוענת כי אין מדובר בהטבה אלא בהנחה לסוחרים ולכן אין חובת ניכוי מס במקור.

תמצית טענות המערערת:

7. המערערת טענה כי דין הערעור להתקבל על הסף, שכן סוגיה זו נדונה בעבר בין המערערת למשיב במהלך של כשלושה עשורים. במהלך אותם דיוני שומה, נדרשה המערערת ליתן הסברים למשיב לעניין שיטת העסקאות שבין הסוחרים למערערת, ולעניין הנחות המחיר המוענקות לסוחרים. לטענתה, הסברים אלה סיפקו את המשיב, וזה האחרון קיבל את עמדת המערערת, ולא חייב את המערערת בניכוי מס במקור בגין אותן הנחות.
8. עוד נטען כי אם המשיב מבקש לשנות את אופן הטיפול בשומות הנישום, ביחס לשומות שנערכו בשנים עברו, הוא מתבקש, למצער, להסביר מה היה הרקע וההסבר לשומות ולהבנות שהיו בגין השנים הקודמות, וכמו כן לספק הסבר בצורה ברורה, תוך שקיפות מלאה, מדוע הוא מבקש לשנות בשנים נשוא הערעור את אופן טיפולו, וזאת ביחס לשומות שנים עברו.
9. לגופו של עניין טענה המערערת כי שני תנאים עיקריים נדרשים לקיומה של החובה לנכות מס במקור: הראשון- התשלום בו מדובר מהווה הכנסה חייבת במס בידי המקבל; השני- התשלום הוא עבור שירות שניתן ע"י מקבל התשלום, או נכס שנמכר ע"י מקבל התשלום כעולה מסעיף 164 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ("פקודת מס הכנסה"), מתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים), תשל"ז-1977 ("התקנות") ומצו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה), תשל"ז–1977 ("צו לקביעת הכנסה").
10. נטען כי שני תנאים אלו אינם מתקיימים במערערת: ראשית, מדובר בהנחה ולא בהכנסה, ומכאן שאין חובת ניכוי מס במקור. התשלום מהמערערת לסוחר בגין מימוש הנחה שניתנה לו בגין רכישת מוצריה אינו מהווה הכנסה, ואף לא דווח כהכנסה בידי הסוחר. הנחה זו קיבלה ביטוי בהקטנת עלות רכישת מוצרי הסוחר. שנית, התשלום אינו בגין מכירת נכס או מתן שירות. הסוחר, מקבל התשלום, לא מוכר נכסים ואינו נותן כל שירות למערערת. להיפך, המערערת היא זו שמוכרת נכסים לסוחרים ונותנת להם הנחות מחיר בגין מכירות אלו. חיובה של המערערת בניכוי מס במקור, כטענת המשיב, יוביל לכפל מס.
11. עוד טענה המערערת כי מתן ההנחות בשיטת הנקודות בה נוקטת המערערת נהוגה בכלכלה העולמית והארצית, ואינה ייחודית למערערת. לטענתה, לא בכדי הותקן תקן חשבונאי בינלאומי 13 IFRIC ("פרשנות מספר 13 של הוועדה לפרשנויות של דיווח כספי בינלאומי, תוכנית נאמנות לקוחות, IFRIC INTERPRETATION 13 Customer Loyalty Programmes" [מע/7]), אשר אמור לשקף שיטה זו של הנחות, בספרי החברות המעניקות הנחות.
12. לחלופין ומטעמי זהירות בלבד טענה המערערת כי גם אם חלה חובת ניכוי מס במקור הרי שהיא לא חלה בעובדות דנן, שכן לטענת המשיב גם אם לסוחרים יש פטור ממס במקור הרי תשלומים אלה לסוחרים הינם בשווה כסף ומהווים תחליף הכנסה בידי מקבלם, ולפיכך על המערערת חלה חובת ניכוי מס במקור. עם זאת, לטענת המערערת, התשלומים לסוחר בגין מימוש ההנחה נעשו באמצעות צ'ק מזומן.

תמצית טענות המשיב

13. בהודעה המפרשת נימוקי שומה טען המשיב כי המערערת מימנה הטבות שונות למשווקים המוכרים את מוצריה כקידום מכירות. היא העניקה להם נקודות על כל מכירה, אשר מומשו לטובות הנאה בשווה כסף-מוצרים שונים כגון נסיעות לחו"ל, מכשירי טלוויזיה ועוד. נטען כי תשלומים אלה למשווקים הינם שווה כסף ותחליף הכנסה בידי מקבלם ולפיכך חלה חובת ניכוי מס במקור על המערערת.
14. בסיכומיו טען המשיב כי בהתאם להוראות סעיף 164 לפקודת מס ההכנסה, החבות לניכוי מס במקור חלה על כל מי שמשלם או אחראי לתשלום של הכנסה אשר נקבעה בצו לקביעת הכנסה, וחבות זו חלה בשעת התשלום. כמו כן, בהתאם להוראות הצו לקביעת הכנסה, קמה חבות לניכוי מס במקור, כאשר חברה משלמת סכומים בעד שירותים או נכסים, בין אם התשלום הוא בכסף, ובין אם הוא בשווה כסף.