פס"ד בעניין מזונות קטין כבן 3, בן לאם חסרת דת שאינו חולק זמני שהות עם אביו - פסקדין

פסק דין בעניין מזונות קטין כבן 3, בן לאם חסרת דת, אשר אינו חולק זמני שהות עם אביו.

1. להכרעתי עומדת פסיקת מזונותיו הקבועים של קטין כבן 3, אשר בראשיתו של ההליך דנן היה תינוק כבן 10 חודשים. לצד התביעה דנן הגישה התובעת תובענה בעניין הקטין והן תובענה לייחוד אפוטרופסות ביחס למוסדות החינוך. הנתבע הגיש תביעה לבירור אבהותו, ובמסגרתה נקבע כי הוא אבי הקטין. ברקע להגשת התביעה מצד המשיב, טענותיו כי נפל קורבן ל"גניבת זרע" מצד התובעת. על רקע טענות אלה, התקשה הנתבע ליצור קשרים עם הקטין, ועול גידול הקטין מונח על כתפי התובעת בלבד.

    

2. בין הצדדים עלו מחלוקות רבות בסוגיית המזונות וטענות הדדיות ביחס להסתרת מידע ומסמכים מבית המשפט וביחס להכנסת הצדדים ואופן העסקתם. הבעתי דעתי בפניי הצדדים, בכתב ובעל-פה, כי מוטב יהיה בנסיבות העניין להגיע להסכמה בסוגיית המזונות ללא התערבות בית המשפט ובסיוע באי-כוח הצדדים. למרבה הצער לא עלה בידי לקרב בין עמדות הצדדים והתביעה התבררה עד תומה. הצדדים נחקרו על תצהיריהם והוגשו סיכומים כדין.

    

3. בתמצית יצוין כי הנתבע יהודי והתובעת חסרת דת. הצדדים הכירו לפני שנים רבות, אך רק בשנת 2021 נרקם ביניהם קשר רומנטי שנמשך לתקופה קצרה. התובעת היא אמא לשני ילדים מנישואין קודמים, כיום בגילאים 14 ו – 19. הרקע לסכסוך ולפרידה בין הצדדים היה הריונה של התובעת עם הקטין בענייננו.

    

   הרקע הרלוונטי לפסק הדין

    

4. ביום 20.12.23 ניתנה החלטתי בבקשת התובעת לפסיקת מזונות זמניים לקטין, עת לקטין טרם מלאה שנה. קבעתי כי הנתבע יישא במזונות זמניים בסך 2,700 ₪, הכוללים את דמי המדור ואחזקתו. כמו כן חייבתי את הצדדים לשאת בחלקים שווים בהוצאות החריגות עבור חינוך ובריאות. במסגרת החלטה זו עמדתי על קיומם של מספר קשיים הכרוכים בטענות הצדדים ועל אי הצגת מלוא המידע הרלוונטי לשם הכרעתי, מצד שני הצדדים. צוין ביחס לתובעת כי "יש עוד לתת את הדעת ששוכרת דירה בסכום משמעותי של 6,400 ₪, בעודה משתכרת לדבריה סך ממוצע של 2,700 ₪ בחודש. מדובר בשני נתונים שאינם הולמים זה את זה, ודורשים בירור". ביחס לנתבע צוין כי נמנע מצירוף תלושי שכר לעיון בית המשפט. בנוסף נקבע כי "אין חולק עוד בשלב זה שהמבקשת היא שנושאת במלוא עול הטיפול בקטין".

    

5. ביום 26.12.23 עתר הנתבע לתיקון ההחלטה. לדבריו בית המשפט ציין בהחלטתו דלעיל כי חובתו לזון את הקטין היא אבסולוטית, בעוד לא כך היא, הואיל והתובעת חסרת דת, ולשיטתו הוא אינו חב במזונות בהתאם לדינו האישי. אף כי היה בבקשה ממש, במובן זה שבית המשפט הקדים והניח כי הנתבע חב במזונות הקטין בהתאם לדינו האישי, ביום 31.12.23 דחיתי את הבקשה. נקבע כי טרם בשלה העת לדון בנפקות הסוגיה, וכי בפועל חיוב המזונות לא הוטל על הנתבע כמי שנושא בחובה אבסולוטית, בשים לב לפרמטרים בהם התחשב בית המשפט.

    

6. ביום 1.4.24 התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו נשמעו טענותיהם אף ביחס למזונות הקטין, ובית המשפט הניח לפתחם של הצדדים הצעת פשרה, שלא הבשילה לכדי הסכמה.

    

7. ביום 30.5.24 ובעקבות טענות הצדדים בדיון דלעיל, ניתנה החלטת ביניים נוספת, בין היתר על רקע הסכמת הצדדים כי האחריות ההורית כלפי הקטין תימסר במלואה לתובעת. עוד הוסכם על מנגנון לנשיאה בהוצאות חריגות עבור הקטין. ההחלטה נגעה עוד בבקשה מצד הנתבע להפחתת המזונות. באותה עת, עמדו לעיני בית המשפט הנתונים הבאים:

    

   "האב על פי דיווחיו משתכר סך שלא יפתח מ- 23,000 ₪ נטו (כשכיר וכעצמאי). יצוין כי תלושי שכר בעבודתו כשכיר הומצאו עד לחודש 12/23 בלבד. בנוסף, לא המציא דוח רווח והפסד עדכני ומבוקר להוכחת טענותיו, אלא אך מסמך המפרט את הכנסתו נטו כעצמאי, ללא פירוט.

    

   האם ע"פ דיווחיה משתכרת סך של 8,000 ₪ כולל סיוע בדיור. הכנסותיה של האם אינן תואמות את הוצאותיה הכוללות שכר דירה בסך של 6,400 ₪ וכך גם את העובדה שנשאה תחילה במלוא עלות מעון בסך של 2,700 ₪. טענתה כי היא מסתייעת בסיוע והלוואות במזומן מחברים וקרובים הנה טענה כללית הטעונה הוכחה ובשלב זה מעלה תמיהות. עם זאת יש לזכור כי עסקינן בקטין מקטני קטינים (כבן שנה וחצי) שמלוא עול גידולו מוטל כיום על האם. אף אם יוכחו טענות האב בדבר היקף שכרו, לא מצאתי בשלב זה כי נשיאה במזונות הקטין בהיקף שנקבע עלולה לפגוע בו באופן שאינו מידתי".

    

8. בהחלטתי זו ובהסתמך על כלל הנסיבות מצאתי לנכון להפחית את שיעור המזונות מ- 2,700 ₪ לשיעור 2,300 ₪. זהו שיעור המזונות הנוכחי בו נושא הנתבע.

    

   טענות התובעת וראיותיה

    

9. לדברי התובעת היא מתגוררת עם הקטין ועם שני ילדיה מנישואין קודמים.

    

10. הכנסה מעבודה - בבעלותה חנות בגדים והיא רשומה כעוסק פטור. על רקע משבר מגיפה הקורונה היא חוותה ירידה בהכנסתה. בשנת 2022 למשל הכנסתה עמדה על כ – 32,000 ₪, המשקפים הכנסה חודשית של כ - 2,700 ₪.

     

11. מזונות – עבור הצעיר מילדיה מנישואין קודמים זוכה לגמלת מזונות מן הביטוח הלאומי בסך 1,750 ₪; כמו כן לסיוע בשכר דירה בשיעור 1,170 ₪. שיעור ההכנסה מכל המקורות המנויים לעיל הנו בסך של כ- 5,600 ₪ לטענתה.

     

12. הוצאות הקטין – בתצהירה התובעת מעמידה את שיעור הוצאות הקטין על סך 5,220 ₪ בהתאם לפירוט הבא: כלכלה – 2,000 ₪; ביגוד והנעלה – 800 ₪; משחקים וצעצועים – 500 ₪; שכר דירה – 30% מתוך 4,400 ₪; אחזקת מדור – 30% מתוך 2,000 ₪.

     

13. את שיעור השתכרות הנתבע, התובעת מעריכה "במעל ל – 40,000 ₪". לדבריה הנתבע מחזיק בבעלותו שלוש חברות המניבות לו הכנסה בשיעור שאינו ידוע לה; הוא מתגורר בדירה בבעלותו וכפי הנראה משכיר יחידת דיור הצמודה לדירתו.

     

14. לדברי התובעת בתצהירה, היא נעזרת "במכרים אשר מסייעים לי כלכלית, נטלתי הלוואות מחברים אשר עזרו לי לכסות את התחייבויותיי" (ס' 14). התובעת מוסיפה ומזכירה מכר אשר סייע לה במתן כספים בסכום כולל של כ – 120,000 ₪.

     

15. לתצהירה צרפה התובעת בין היתר פירוט תשלומים מן הביטוח הלאומי עבור התקופה אוגוסט – אוקטובר לשנת 2023; אישור מן המל"ל על תשלומי גמלת מזונות לשנת 2023 – 2024, לרבות הודעה על הפסקת המזונות עבור הבת רומי החל מחודש מרץ 2024;

     

16. עוד צרפה דו"ח רווח והפסד לשנת 2021 המלמד לכאורה על הפסד נקי בשיעור כ – 38,000 ₪; דו"ח רווח והפסד לשנת 2022 המלמד על רווח בשיעור של כ – 32,000 ₪; הודעה על שומה לשנת 2022 המלמדת על הכנסות מוכרות בשיעור 32,322 ₪; אישור הכנסות מטעם רו"ח ולפיו מחזור העסקאות עבור החודשים ינואר – מאי 2023 הוא 16,880 ₪. ביום 7.4.25 הגישה התובעת לתיק בית המשפט דו"חות רווח והפסד עבור השנים 2023 ו – 2024, שהציגו רווח נקי בשיעור 41,160 ₪ ו – 43,315 ₪ בהתאמה.

     

17. כן צרפה דפי חשבון פרטי/עסקי מבנק מרכנתיל עבור התקופה מחודש מאי 2023 ועד חודש ינואר 2024; הסכם שכירות דירה הנוקב בשכר דירה בשיעור 4,400 ₪ לחודש; סימוכין לעלויות חשמל, מים, כבלים, ארנונה – לרבות דרישת חוב בשיעור כ – 19,000 ₪ בגין תשלומי ארנונה.

     

18. במסגרת תגובה נוספת ציינה עוד כי תלויים ועומדים נגדה תיקים בלשכת ההוצאה לפועל בגין חובות בשיעור של כ- 19,000 ₪, ובנוסף חוב לעיריית חיפה בשיעור 70,000 ₪. חובות אלה מונעים ממנה לדבריה שימוש בהמחאות וכרטיסי אשראי, ולכן נעזרת בחברים ומכרים כאמור.

     

19. ביום 13.8.24, ובעקבות בקשה מצד הנתבע, הגישה התובעת במסגרת תגובה לבקשה אגד מסמכים נוספים מלווים בטענות נוספות בזיקה למסמכים. לדבריה, במהלך החודש וחצי שקדמו להגשת התגובה, נשאה בהוצאות בסך כולל של 6,600 ₪ עבור ביגוד, צעצועים וכלכלה. מכאן טענה כי סכום זה משקף הוצאה חודשית בשיעור 4,400 ₪. בנוסף העמידה את הוצאות מדור ואחזקת המדור על סך 1,940 ₪ (המהווים 30% מהוצאות המדור ואחזקתו).

     

20. לתגובתה צרפה התובעת את המסמכים הבאים: קבלות עבור רכישת מזון (סופר) ופארם; קבלות עבור רכישת ביגוד (לרבות קבלות עבור "טישרט" ומכנס קצר, מ"תלתן", נעלי ספורט Speedlow, ושואב אבק); קבלות עבור בגדי תינוקות; קבלות עבור מזון לתינוקות.

     

21. בעקבות האמור עתר הנתבע להורות לתובעת להמציא פירוט חיובים בכרטיס האשראי המופיע על העתקי הקבלות ולספק הסברים לאי התאמות שמצא במסמכים.

     

22. לתגובתה צרפה התובעת, בין היתר, קבלה מאת עסק בשם "Bubbles" – "באבלס מותגים בע"מ" על סך כולל של 220 ₪ עבור 3 פריטים. הקבלה הונפקה על שמה של התובעת לכאורה; התובעת הכחישה כי שמה אינו מופיע על הקבלות. ביחס לקבלה מ"שילב" טענה כי שילמה באמצעות כרטיס חיוב של חברתה, והשיבה לה את הסכום במזומן.

     

23. ביום 4.11.24, ובעקבות צו מתאים שניתן בידי הנתבע, הגיש האחרון את תגובת חברת "Bubbles", ממנה עלה כי ההעתק שצרפה התובעת אינו תואם את רישומיהם, תוך הצגת הקבלה המקורית. זו ניתנה על שם פלונית, שאינה התובעת, והמסקנה המתבקשת היא כי העותק שהוגש לבית המשפט שונה וזויף כך שיישא את שמה של התובעת. הוריתי לתובעת להשיב על הדברים. בטרם עשתה כן, בקשה באת כוחה להתפטר מן הייצוג, ונעתרתי לבקשה.

     

24. ביום 14.11.24 הוגשה תגובה לאקונית מצד התובעת ובה הכחשת הטענות המופנות כלפיה. באותה נשימה אישרה שפלונית היא חברתה והיא שרכשה את המוצרים (בגדים עבור הקטין). התובעת לדבריה השיבה לפלונית את הכסף במזומן.

     

25. ביום 17.12.24 הגיש הנתבע בקשה ביחס לשתי קבלות נוספות שצורפו לתגובת התובעת דלעיל מיום 13.8.24. צמד קבלות עבור רכישת ביגוד ומוצרים אחרים מ"שילב". האחת על סכום של 811 ₪ והאחרת על סכום של 599 ₪. בעקבות מתן הצו שנתן בית המשפט בידי הנתבע הציג הנתבע את הקבלות המקוריות שהתקבלו מ"שילב", ומהן עלה כי בהעתקי הקבלות שהוגשו לבית המשפט הוסתר כי הקבלות ניתנו לטובת אלמונית.

     

26. ביום 2.1.25 הוגשה תגובת התובעת, לאקונית כקודמתה ובה הכחישה את כל המיוחס לה. גב' אלמונית, כך הסבירה המשיבה, היא חברתה שרכשה את המוצרים באמצעות כרטיס האשראי שלה, והתובעת השיבה לה את ערך הרכישה במזומן.

     

27. על סוגיית זיוף חלקן של הקבלות והעדר זיקה בינן לבין התובעת והקטין, לרבות על משמעות הדברים, ארחיב בפרק הדיון.

     

    טענות הנתבע וראיותיו

     

28. הנתבע רואה חשבון במקצועו. בקד"מ שנערך ביום 1.4.24 הצהיר כי "שיטת השכר שלי היא שאני מקבל שכר ברוטו לתיק של העצמאי ומשם מנוכים מסים, רכב והוצאות, מהפקדה של 25000 ברוטו, נשאר מכל בסביבות 13,000 ₪. בתוספת משכורת בסך 15000 ₪ משכר של כ- 22000 ברוטו. בתיק של העצמאי כל ההוצאות משאיר אותי בהכנסה אפס" (עמ' 1 ש' 12-15).

     

29. לתצהירו צירף הנתבע את המסמכים הבאים: תלושי שכר לשנת 2023 ועד לחודש 7/2024, אשר עיון בהם העלה כי המעסיק של הנתבע אינו משרד רו"ח אלא חברה בשם "[...] בע"מ" (להלן: "חברת הניהול"). שכרו של הנתבע מחברת הניהול נע בין 14,157 נטו לבין 16,907 ₪ נטו. כמו כן צירף אישור רואה חשבון ביחס להכנסתו, ממנו עולה כי ביחס לשנים 2022 – 2024, הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע כעצמאי היא 10,500 ₪ נטו.

     

30. ביום 1.10.24 הוריתי לשני הצדדים להשלים מסמכים ולספק הבהרות על גבי תצהיר, כמפורט בבקשות שהגיש הצד שכנגד. בתצהירו מיום 6.10.24 הצהיר הנתבע כי הכנסתו על פי תלושי השכר והן על פי אישור רואה החשבון, היא "הכנסתי נטו האישית" ממשרד רו"ח. לתצהיר זה צירף הנתבע אף דף חשבון עבור התקופה שמחודש 8/2023 ועד 2/2024.

     

31. ביום 9.1.25 ובעקבות טענות התובעת, הבהיר הנתבע כי חברת הניהול הוקמה על ידיו וע"י גרושתו, וכי הוא נותן שירותיו למשרד רו"ח באמצעותה. להבהרתו זו צירף תלושי שכר נוספים עד לחודש 12/2024 ולפיהם שכרו מחברת הניהול הוא 16,514 ₪ נטו. בנוסף צירף הנתבע צמד אישורי הכנסה נוספים מרו"ח. עולה כי במהלך שנת 2023 הכנסת הנתבע כשכיר עמדה על 264,000 ₪ וכעצמאי על 250,000 ₪. הכנסתו נטו לשנת 2023 היתה 296,000 ₪. במהלך שנת 2024 הכנסת הנתבע כשכיר עמדה על סך 264,000 ₪, וכעצמאי על סך 244,000 ₪. סך כל הכנסתו נטו לשנת 2024 היתה 311,000 ₪.

     

32. ביום 8.5.25 וביום 15.7.25 הנתבע הוסיף וצירף דו"חות כספיים עבור השנים 2023 – 2024 ביחס לרווחי חברת [הנדל"ן] בע"מ. לדברי הנתבע, חברה זו "ממומנת" על ידי חברת הניהול. ביחס לזו האחרונה טען הנתבע כי היא מצויה בהפסדים ועתידה להיסגר עם פרישתו לגמלאות. עוד צירף את דו"ח רווח והפסד עבור חברת הניהול ביחס לשנים 2023 – 2024 והזכיר כי חברת הניהול "שייכת" גם לגרושתו.

     

33. הנתבע הצהיר כי עתיד לסיים את ההתקשרות עם החברה לה הוא מעניק שירותים, על רקע מעשי התובעת אשר פגעה בהמשך ההתקשרות בדרך של שליחת סרטונים בעניינו (ראו למשל עמ' 31 ש' 5).

     

34. יצויין עוד, כפי שגם יפורט בפרק הדיון, התובעת נדרשה לעתור מספר פעמים בבקשות להשלמת מסמכים ודו"חות כספיים ע"י הנתבע. מסמכים אלה הוצגו בחלקם בסופו של יום, אולם ניתן מענה חלקי ביחס לעולה מהם, כפי שיפורט בהרחבה בפרק הדיון.

     

    דיון והכרעה

     

    זמני השהות

     

35. בענייננו אין חולק כי הנתבע אינו לוקח חלק בטיפול בקטין ובגידולו, ומלוא העול מונח על כתפי התובעת. ברקע לדברים מצויה כאמור טענת הנתבע להיותו אב לקטין בעל-כורחו. בעניין זה נדונו בפניי הליכים בעניין אבהות, אפוטרופסות ואחריות הורית, וכן הוגשו במסגרתם תסקירים. ביום 1.4.24, בתום דיון במעמד הצדדים, נקבע בהסכמת הנתבע כי האחריות ההורית כלפי הקטין תימסר באופן בלעדי לידי התובעת, מבלי שהנתבע עמד על קיום זמני שהות עם הקטין. מתסקיר משלים שהוגש ביום 27.3.25 עלה כי הנתבע אינו מקיים כל קשר עם הקטין ואינו פוגש בו. הנתבע אישר עוד בסיכומיו כי אינו מקיים זמני שהות עם הקטין (ס' 46). אמור מעתה כי התובעת היא הנושאת הבלעדית בעול הטיפול בקטין.

     

    צרכי הקטין

     

36. בכל הנוגע לצרכיו של הקטין, יהיה זה משום לשון המעטה לקבוע כי התובעת נהגה בחוסר תום לב. בתצהירה טענה כי צרכי הקטין מסתכמים בסך של 5,220 ₪: כלכלה – 2,000 ₪; ביגוד הנעלה – 800 ₪; משחקים וצעצועים – 500 ₪; שכר דירה – 30% מתוך 4,400 ₪; אחזקת מדור – 30% מתוך 2,000 ₪. בתגובתה מיום 13.8.24 טענה התובעת לצרכים בשיעור 4,400 ₪, לא כולל הוצאות מדור ואחזקת מדור.

     

37. התובעת העמידה את צרכי הקטין השוטפים על הרף גבוה, אולם בחקירתה התקשתה לבסס את שיעור הצרכים הנטען, נמנעה מלעמוד מאחורי טענותיה ואף טענה כי באת-כוחה הקודמת אחראית להפרזה בהקשר זה:

     

    "ש: אז בואי תגידי לי בבקשה, כמה עולה לך קניות, לך ולשלושת הילדים שלך?

    ת: שוב, אני לא עושה קניות סופר, אני לא עושה.

    ש: אז למה כתבת שהכלכלה שלך עולה לך 2000 שקל?

    ת: כי זה בערך.

    ש: אז אני שואלת, לא, את כתבת שרק [הקטין] עולה 2000 שקל, למה? זה חיוך, הוא לא, הוא לא חלק תשובה, את מוכנה לענות תשובה שיהיה מוקלט.

    כב' השופטת: כן, את חייבת לענות, כי אחרת זה לא יוקלט, ...

    ש: למה כתבת שרק [הקטין], על כלכלה, את מוציאה 2000 שקל?

    כב' השופטת: תרשמי, הערת בית המשפט, אין תשובה, הלאה.

    ש: את קונה לXXX כל חודש צעצועים ב-500 שקל? את, שזה רבע מההכנסה שלך, 50 מההכנסה שלך? כל חודש, ב-500 שקל את קונה לו, את אומרת אני עומדת פה עם יד על הלב ואומרת, שלXXX אני קונה כל חודש ב-500 שקל צעצועים, או שזה גם שקר?

    ת: לא, אני לא קונה ב-500 שקל.

    ש: אז מה שכתוב בתצהיר הוא לא אמת, נכון? אז בואי נסכם, תראי, תראי בתצהיר שלך, בתצהיר, בסעיף 19 לתצהיר שלך, תסתכלי בבקשה, זה מולך, את לא קונה ל[קטין] ב-2000 שקל אוכל, נכון?" (ע' 26, ש' 6).

     

38. התובעת אישרה עוד, שגם ביחס להוצאות ביגוד והנעלה היא לא דייקה בטענותיה:

     

    "ש: הבנתי. כמה עולה לך ביגוד?

    ת: אני לא קונה לו כל חודש ביגוד, אני קונה..

    ש: בערך, כמה עולה לך?

    ת: אני יכולה להיכנס ולקנות נגיד ב-800 שקל ואז זה, אני לא קונה לו כל חודש.

    ש: לכמה זמן זה עולה לך 800 שקל?

    ת: נגיד היה לו יום הולדת בפברואר, אז נכנסתי, קניתי לו ב-800 שקל בגדים.

    ש: איפה?

    ת: בזארה.

    ש: בזארה. לכמה זמן? יום הולדת יש פעם בשנה.

    ת: אני מניחה 3 חודשים.

    ש: 3 חודשים. בערך 800 מאות שקל את מוציאה ב-3 חודשים על ביגוד והנעלה?

    ת: בערך, כן.

    ש: כן? תסתכלי רגע על סעיף 19 בתצהיר שלך. (לא ברור) כל חודש 800 שקל, למה? למה?

    ת: על הביגוד?

    ש: כן, כן..

    ת: 800 שקל בחודש?

    ש: כל חודש, את כתבת, חתמת על תצהיר גם. למה? זה לא נכון מה שכתוב בתצהיר? אולי כי לא קראת אותו? אולי גם את זה [באת-כוח קודמת] (לא ברור) זייפה? אמרה? בדתה? (ע' 24, ש' 33).

    [...]

    ש: את לא קונה ל[קטין] ב-800 שקל ביגוד והנעלה כל חודש, נכון? העדה לא משיבה על השאלות.

    ת: לא, אני רוצה להגיד לך שכל מה שפה כתוב, אני חושבת שזה, לא חושבת, אני בטוחה שזה המצאה של משי.

    ש: תודה. אז למה חתמת על זה?

    ת: כי אני סומכת על העו"ד שלי" (ע' 27, ש' 1).

     

39. במישור הראייתי התברר כי התובעת העמידה מצג שווא רחב מידות בפניי בית המשפט באמצעות העתקי קבלות שונות שהתובעת טרחה ללקט ולהציג לבית המשפט, אך אין כל ראיה כי הן משקפות הוצאות אמת. התובעת הודתה כי לא היא ששילמה עבור הרכישות מושא הקבלות ולפי גרסתה מכרים וחברים נשאו בתשלום, בעוד היא השיבה את הכסף במזומן. גרסה זו לא נתמכה בבדל ראיה.

     

40. כך למשל, אישרה התובעת כי כל הקבלות לתשלומים שבוצעו באמצעות כרטיס אשראי, לא שולמו על ידה:

     

    "ש: בכל החשבוניות שרשום צ'קים או מאסטר קארד או ויזה, זה לא שלך? אין לך צ'קים ואין לך מאסטר קארד.

    ת: לא, יש לי צ'קים, מאסטר קארד אין לי. מאסטר קארד?

    ש: מאסטר קארד, לא. וצ'קים?

    ת: צ'קים יש לי" (ע' 27, ש' 29).

     

41. וכך גם אישרה התובעת כי כל הקבלות עבור עריכת קניות בסופר, אינן משקפות רכישות שעשתה בעצמה. תשובותיה של התובעת היו רחוקות מלשקף מהימנות:

     

    "ש: את לא. טוב, בואי תסבירי לי בבקשה, את עושה קניות, אין לך רכב לטענתך, נכון?

    ת: אין לי רכב.

    ש: אין לך רכב. אז ואיפה את גרה גברתי?

    ת: ב-(לא ברור).

    ש: איפה זה?

    ת: ב[...].

    ש: אז אין שום היגיון שאת תקני את כל הקניות שלך בקריות, נכון? אין היגיון, למה שמישהו שגר ב[...], יקנה את הקניות שלו בקריית אתא? נראה לי שב[...] יש גם סופר, נכון?

    ת: אבל אני שוב אומרת, שחברה שלי התנדבה לעזור לי.

    כב' השופטת: מי זו החברה גברתי?

    ת: [...].

    כב' השופטת: והיא גרה איפה?

    ...

    ת: בכרמל.

    ש: בכרמל. אז למה שתקני בדרך (לא ברור) במחסני מזון ובקריית אתא, למה כל הקניות שלך הם מהקריות?

    ת: אני לא עושה את הקניות, אני שוב אומרת, החברה שלי התנדבה לעזור לי ואני לא יודעת איפה היא קונה, איפה שנוח לה היא עושה קניה" (ע' 18, ש' 11).

     

42. גרסה זו הוסיפה והתפתחה במהלך החקירה, ולפי גרסה אחת, התובעת משיבה למכריה עבור הרכישות במזומן. באין ראיה לכך, שינתה גרסתה וטענה כי מכר אחר שלה, הוא שמשלם עבור הרכישות השונות. יש להביא את הדברים בשם אמרם:

     

    "ש: רק שנייה, זה, הקבלה הזאת של ה-81 שקל, זה שלך?

    ת: שאני שילמתי?

    ש: כן.

    ת: של החברה שלי שילמה.

    ש: אני שואלת אותך.

    ת: השאלה היא, אני שילמתי פיזית?

    ש: כן, אני שואלת אותך, מה את שילמת..

    ת: הפיזית אני לא שילמתי כלום.

    ש: הבנתי. כלומר, שום מסמך, שום קבלה, מהקבלות שהגשת, לא שילמת?

    ת: אני לא שילמתי, אבל אני אמרתי אני לא עושה קניות, הקניות עושות חברות, שעשו, בקבלות האלה..

    כב' השופטת: גם של הבגדים?

    ת: גם של הבגדים.

    כב' השופטת: הכל?

    ש: הכל.

    ת: כן.

    כב' השופטת: את לא קונה לבד?

    ת: אני אין לי כרטיס אשראי, הם מחלקות ואני מחזירה להם בתשלומים.

    ש: אז תסבירי לי בבקשה, הנה, עברתי על דפי הבנק שלך, איך את מחזירה להם? אין משיכות, איך את מחזירה להם? אני חייבת להבין, את עלית פה על שיטה משהו גאוני, איך את מחזירה, אם את גם מעולם לא מוציאה? אלה תדפיסי הבנק שלך, את מעולם לא מוציאה כסף. תראי לי בבקשה, סליחה שאני (לא ברור), תסבירי לי בבקשה, אם כל מה שנכנס לך לבנק זה 3300 מביטוח לאומי ואת לא מוציאה כסף, (לא ברור), כלום, לא מוציאה, (לא ברור) דפי הבנק, איך את מחזירה להם?

    כב' השופטת: כן גברתי תעני.

    ת: יש לי עוד חשבון בנק.

    כב' השופטת: ולא צירפת את התדפיסים שלו?

    ת: כי פתחתי אותו רק עכשיו.

    ש: לא, לא, אני שואלת עכשיו בזמן הקבלות, עזבי עכשיו, עכשיו לא מעניין, בזמן הקבלות, (לא ברור), ש-(לא ברור) קונה לך, כש[...] קונה לך, שחברות שלך קונות לך, איך את מחזירה להם את הכסף?

    ת: במזומן.

    ש: אז מאיפה?

    ת: מ[...].

    ש: אה מ[...]. אז [...] משלם לך את הארנונה, [...] משלם לך את הקניות של החברות שלך..

    ת: לא חברות (לא ברור), של הבן שלי.

    ש: אבל החברות קונות לך, לא?

    ת: כן ואני מחזירה להם בתשלומים.

    ש: את מחזירה? או [...] מחזיר?

    ת: אני מחזירה לחברות.

    ש: אז איך? מאיזה כסף?

    ת: איך? [...] עוזר לי, אני שוב אומרת, [...] עוזרת לי בכסף ואני מחזירה מכסף האלה לחברות שלי.

    ש: הבנתי. כמה [...] נותן לך בחודש? שאני אהיה רגע, אני אבין.

    ת: 3000, אלף שקל.

    ש: שלושת אלפים שקל? איפה זה רשום בתצהיר שלך? לא רשום, איפה זה רשום בתצהיר שלו? לא רשום, זה גרסה חדשה גברתי? כן, את צריכה לענות [...].

    ש: תראי לי בבקשה איפה זה כתוב בתצהיר שלך, בתביעה שלך, שאת כל הקניות, של האוכל, של הארנונה..

    ת: אבל אני אמרתי את זה בדיון הקודם, אני אמרתי את זה בדיון הקודם שעמדתי פה, שהחברים שלי עוזרים לי" (ע' 23, ש' 3).

     

43. למותר לציין כי התובעת לא זימנה לעדות מי ממכריה או חבריה כדי לתמוך בגרסה זו, לא הציגה כל ראיה להשבת כספים למאן דהוא או למשיכת מזומן בזיקה לאותן רכישות.

     

44. חוסר מהימנותה של התובעת הגיע לשיא עת התגלה כאמור כי חלק מהקבלות זויפו באופן שהונפקו על שמם של אחרים, שמותיהם נמחקו ושונו ותחתיהם נרשם שמה של התובעת.

     

45. כמפורט לעיל, התובעת הציגה קבלה עבור רכישת בגדי ילדים, כפי הנראה, מאת עסק בשם "[...] מותגים בע"מ" על סך כולל של 220 ₪ עבור 3 פריטים. שמה של התובעת התנוסס על הקבלה. הנתבע ביקש וקיבל צו המופנה לחברה וקיבל לידיו את הקבלה הזהה כפי שמופיעה ברישומי החברה. מתשובת חברת "[...]" שצורפה לבקשת הנתבע מיום 4.11.24 עולה כי מדובר ברכישת בגדים לילדים בני 6, בעוד באותה עת היה הקטין בן כשנה וחצי בלבד, וכי הונפקה במקור על שם גב' או מר פלוני/ת. יד נעלמה מחקה את השם המקורי והחליפה אותו בשמה של התובעת. ההסבר אותו סיפקה התובעת היה קלוש ביותר:

     

    "ש: יופי. אז בואי תסבירי לי למה לקנות לילד בן שנה וחצי, בגדים לילד בן 6? או 8?

    ת: כי זה הדברים יקרים, זה דברים מותגים וצריך שזה יהיה יותר גדול.

    ש: ואת חושבת שכולם פה נמצאים מטומטמים?

    ת: לא" (ע' 17, ש' 30).

     

46. התובעת צרפה עוד לעיון בית המשפט צמד קבלות עבור רכישת ביגוד ומוצרים אחרים מ"שילב". האחת על סכום של 811 ₪ והאחרת על סכום של 599 ₪. בעקבות מתן הצו שנתן בית המשפט בידי הנתבע הציג הנתבע בבקשתו מיום 17.12.24 את הקבלות המקוריות שהתקבלו מ"שילב", והתברר שאף הפעם יד נעלמה מחקה את שמה של גב' [...] והוסיפה תחתיו את שמה של התובעת.

     

47. גם משהתחוור שחלק מהקבלות סבל מזיוף כאמור, נמנעה התובעת מליטול אחריות למעשיה. באופן תמוה התובעת ובאי כוחה לא ראו בשינוי השם על גבי הקבלה משום זיוף כלל, ובחקירתה הגדילה עוד התובעת לעשות, ותלתה את האשמה בזיוף המסמכים בבאת כוחה הקודמת:

     

    "ש: מי אשם בהכנסת מסמכים מזויפים, שאת טוענת שהם שלך והם לא שלך, לתיק בית המשפט?

    ...

    ת: למה הם לא שלי? הקניות הם כן בשבילי, עבורי.

    ש: למה גזרת? מי גזר..

    ת: אני לא גזרתי.

    ש: אז מי עשה? מי גזר את המסמכים?

    ת: [ב"כ קודמת] (לא ברור).

    ש: אז [ב"כ קודמת] (לא ברור) הגישה לבית משפט מסמך מזויף.

    עו"ד סולן: אני מתנגד גברתי, עוד פעם, זה לא שאלה, היא (לא ברור)..

    ש: אני שואלת אותך.

    עו"ד סולן: אנחנו לא בשלב הסיכומים וזה לא מסמך מזויף..

    ש: אני, אני..

    עו"ד סולן: גזירה זה לא מזויף" (ע' 19, ש' 28).

     

    "ש: אז אני שואלת אותך שאלה פשוטה, מי שהגיש לבית המשפט מסמכים גזורים והסתיר את השם של הגברת [...], של הגברת (לא ברור), של עו"ד (לא ברור), זאת עו"ד [ב"כ קודמת] (לא ברור)?

    ת: כן.

    ש: תודה. ואת אמרת לעו"ד [ב"כ קודמת] (לא ברור), זה לא מסמכים שלי?

    ת: אני אמרתי שזה חברות שלי, כן. ואחרי שגיליתי שזה מחקו את השם שלי, אחרי שאת עשית את החקירה, אז שאלתי אותה על זה, היא אמרה שהיא, כאילו הלבנה את זה או משהו.

    ש: שעוה"ד עשתה את זה?

    ת: לא אני, בטוח" (ע' 22, ש' 5)

     

48. לא רק זו אף זו: בעקבות בקשת הנתבע להורות לבאת כוחה הקודמת של התובעת להשיב על שאלון, באופן תמוה התובעת התכחשה בתגובתה מיום 2.5.25 להאשמות שהטיחה בבאת-כוחה במהלך חקירתה, ולדבריה מעולם לא עשתה כן.

     

49. באת הכוח הקודמת הגישה לתיק בית המשפט תצהיר מטעמה ביום 3.6.25, ודחתה בשאט נפש את המיוחס לה. לדבריה התפטרה מן הייצוג לאחר ובעקבות גילוי הזיוף לגביו לא ידעה דבר וחצי דבר.

     

50. למרבה הצער אפוא נתפסה התובעת בקלקלתה, ונמצא כי כחלק מהמאמץ להוכיח את שיעור הוצאותיה זייפה ושינתה חלק מהעתקי הקבלות שהגישה לבית המשפט. יצוין כי ביום 5.7.25, לאחר דיון ההוכחות ושמיעת הראיות ניתנה החלטה מסכמת בואכה הגשת הסיכומים, תוך מתן הוראות ביחס להמצאת מסמכים והן ביחס לסעדים השונים שהתבקשו על ידי הנתבע ביחס למעשי התובעת. להלן עיקרי ההחלטה לענייננו:

     

    "עסקינן במזונות קטין. הקבלות שצורפו לתיק, אשר אין חולק כי זויפו, ימחקו ולא ישמשו כראיה בתיק לצורך קביעת גובה החיוב במזונות.

     

    בניגוד לבקשות הנתבע, איני סבורה כי יש לנהל במסגרת ההליך שבפניי בירור וקביעת ממצאים במישור היחסים שבין התובעת לבאת כוחה הקודמת או ביחס לחשד לעבירות פליליות ו/או אתיות הנוגעות לסוגיה זו ובאפשרות המעורבים לפעול בסוגיה זו במישור/ים המתאים/ים.

     

    יחד עם זאת, ברי כי במסגרת פסק הדין ביהמ"ש יידרש גם לסוגיית תום ליבה של התובעת, על סמך החומר שהומצא לתיק, לרבות תגובתה של עו"ד [ב"כ קודמת] (אשר התובעת סירבה לבקשת הנתבע לזמנה לעדות – כעולה מתגובתה מיום 2.5.25) ובהתאם לנטלי ההוכחה במישור האזרחי".

     

51. בזיקה להחלטה הנ"ל, ובהתאם לגבולות הגזרה שנקבעו במסגרתה, הרי שאין צורך לקבוע ממצא עובדתי למעט הקביעה כי אין מחלוקת שלתיק הומצאו מסמכים שזויפו בניסיון להטעות את ביהמ"ש, וכי האחריות לכך הנה על כתפי התובעת, ואלמלא טרחתה של באת כוח הנתבע לרדת לעומקם של דברים, היה עולה בידה הדבר.

     

52. אמור מעתה כי התובעת לא הציגה בדל ראיה ביחס לצרכי הקטין הנטענים על ידה. בהעדר ראיות בחרה התובעת לייצר ראיות יש מאין ולא בחלה באמצעים לשם כך. התובעת אספה קבלות מן הגורן ומן היקב, רובן ככולן ללא כל זיקה ברורה אל התובעת או הקטין, ואת חלקן בחרה לזייף בניסיון להטעות את בית המשפט. יש לראות את המעשים בחומרה, ויש בהם משום חוסר תום לב, העדר ניקיון כפיים וזלזול בוטה בבית המשפט. העובדה שהתובעת לא נטלה אחריות על מעשיה לאחר שאלה התגלו והניסיון ליחס את המעשים לבאת כוחה הקודמת מהווים משום הוספת חטא על פשע.

     

53. יחד עם זאת חשוב להדגיש כי בפניי בית המשפט עומדת החובה לוודא כי הקטין זוכה למילוי צרכיו ההכרחיים. אין לפגוע בסיפוק צרכי הקטין כסנקציה על מעשיה של התובעת, ועל מישור הצרכים להיות נקי משיקולים עונשיים, חרף חומרת המעשים. נפקות המעשים באה לידי ביטוי בבחינת מהימנות התובעת, אמיתות טענותיה ותום ליבה וכן בפסיקת הוצאות, כמפורט בהמשך.

     

54. בפסיקה התקיים דיון ער ביחס לצרכים המינימליים לקטין אשר אינם דורשים הוכחה. אפשר לומר בהכללה כי השיעור המינימלי שהוכר בפסיקה נע בין סך של 1,300 ₪ (ללא המדור והוצאות חריגות) (ר' עניין "בן עמי", בר"ע 1895/02 ב' י' נ. ב' י', מיום 20.1.03), ובין סך של 1,600 ₪ (ר' עמ"ש (חי') 32385-11-18 א"ג נ' ר"ג, מיום 22.5.2019; ור' עוד פסק הדין בעמ"ש (חי') 26409-10-18‏ ‏מ"ש נ' ק"ש‏, מיום 25.7.2019). סכומים אלה מצויים על הרף הנמוך מן המקובל כיום:

     

    "מדובר במזונות מינימליים ואחידים שאינם תלויים במצבו הכלכלי של האב או במצבה הכלכלי של האם ובעבר נהוג היה לכמתם בסכום של כ-1300-1400 ₪ לחודש וכיום למצער 1,600 ₪ לחודש (ראו עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני, פורסם בנבו 9.10.17) אם לא למעלה מכך שכן לנוכח יוקר המחייה שהולך ועולה יש מקום אף להגדיל את הסכום ולהעמידו על 1800-1900 לחודש (ראו עמ"ש (ת"א) 78095-05-23‏ ‏ פלונית נ' פלוני, פורסם בנבו 6.2.24). בנוסף, על האב היהודי לשלם את חלקו היחסי של הקטין בעלות המדור והחזקת המדור של האם (שלרוב מכומת ב-30% לקטין אחד) וכן חיוב מדין צדקה לגבי צרכים שאינם הכרחיים [...]" (רמ"ש (ת"א) 21199-12-24‏ פלונית נ' אלמוני, מיום 8.1.25)

     

55. כמפורט לעיל, התובעת לא הוכיחה אפוא כי לקטין צרכים עולים על הצרכים השוטפים המוכרים והמקובלים בפסיקה. מפאת גילו של הקטין ויתר הנסיבות העניין מצאתי לנכון להעמיד את צרכיו השוטפים של הקטין על סך של 1,700 ₪, לא כולל מדור ואחזקתו.

     

    השתכרות הנתבע

     

56. כאמור לעיל, הנתבע הנו [...], אשר מעניק שירות מקצועי ל[חברה כלכלית] להלן: "חברה כלכלית"), בה הוא גם שותף.

     

57. הנתבע עמד על כך שהשירות שמעניק ל[חברה כלכלית] ניתן בשני אופנים – האחד, באמצעות חברת הניהול, אותה לטענתו הקים עם גרושתו לאחר נישואיהם ואשר מנסח רשם התאגידים (שטרחה והמציאה התובעת דווקא) עולה כי הוא בעל מניותיה היחיד; השני, באמצעות עוסק מורשה (להלן: "העסק העצמאי").

     

58. אליבא דהנתבע, מעסקו העצמאי זוכה לסכום חודשי של 25,000 ₪ ברוטו. בניכוי הוצאות, הכנסתו נטו מעסקו העצמאי עומדת ע"ס של כ- 10,500 ₪ נטו בממוצע לשנים 2022-2024. בנוסף, שכרו החודשי מאת חברת הניהול שבבעלותו, עומד על כ- 22,000 ₪ ברוטו, שהם כ- 15,000 ₪ נטו. סה"כ הכנסתו משני המקורות הנ"ל עומדת על כ- 25,000 ₪.

     

59. להוכחת הנטען צרף הנתבע תלושי שכר מחברת הניהול לתקופה 1/2023-12/2024, מהם עולה כי שכרו נטו נע בין 14,157 נטו לבין 16,907 ₪ נטו. בכל הנוגע לעסקו העצמאי צרף אישור הכנסה מטעם רו"ח המלמד כי הכנסתו החודשים הממוצעת נטו לשנים 2022-2024 עמדה ע"ס של כ- 10,500 ₪ בחודש.

     

60. עוד צרף הנתבע אישורי הכנסות מטעם רו"ח, הכוללים הכנסתו הן כשכיר והן כעצמאי, כאשר בשנת 2023 עמדה ההכנסה ברוטו כשכיר ע"ס של 264,000 ₪ וכעצמאי ע"ס של 250,000 ₪ ובניכוי "מסים וסוציאליות" עמדה ע"ס של 296,000 ₪. בשנת 2024, עמדה הכנסתו ברוטו כשכיר ע"ס של 264,000 ₪ והכנסתו ברוטו כעצמאי ע"ס של 244,000 ₪ ובניכוי הוצאות ע"ס כולל של 311,000 ₪ נטו, המשקפים הכנסה חודשים של 26,000 ₪.

     

61. כמו כן ורק לאחר שנדרש לעשות כן, המציא הנתבע לתיק דוחות רווח והפסד עבור שתי החברות שבבעלותו, חברת הניהול וחברת [הנדל"ן]. ביחס לראשונה עולה כי הכנסות החברה בשנת 2023 עמדו ע"ס של 3,336,084 ₪ ובשנת 2024 ע"ס של 4,774,517 ₪ ואילו הוצאות "הנהלה וכלליות" עמדו ע"ס של 2,917,122 ₪ ו- 4,415,830 ₪, בהתאמה. בשנת 2023 היתה החברה בהפסד של 26,185 ₪ ובשנת 2024 ברווח נקי של 25,261 ₪.

     

62. הנתבע נחקר על תדפיס חשבון הבנק בבנק אוצר החייל שצרף, ממנו עולה כי נכנס תקבול חודשי מאת [חברה כלכלית] בסך של כ- 25,000 ₪. הנתבע השיב בהקשר זה כי "מעבר לזה יש הוצאות, רואה חשבון, הנהלת חשבונות" (עמ' 33 ש' 28) וכן "זה שכר ברוטו שניתן לי כעצמאי, לפני הוצאות כעצמאי". עוד השיב כי אין לו עובדים בעסקו העצמאי, אולם "יש לי 4 עובדים ישירים ב[חברה כלכלית]" (עמ' 34 ש' 22). במסגרת עסקו העצמאי הוא מעניק שירותי ניהול ל[חברה כלכלית] "ההסכם שלי עם [חברה כלכלית]... מחולק לשני חלקים, יש לי חברת ניהול שאני מחזיק בה את המניות, זה [חברת הניהול], אני וגרושתי למעשה,... וביום שמוניתי כשותף במשרד, אני נותן שירותי ניהול למשרד" (עמ 34).

     

63. ועוד העיד כי "אני ביקשתי מרואה חשבון, כדי לא אני לתת את ההצהרות שלי, אחרי שאמרתי כמה פעמים, יש 25 ברוטו ויש 22,000 שקל תלוש שכר, מתוך זה נטו נשאר, משהו כמו 25,000 סך הכל, סביב 300,000 שקל בשנה נטו" (ע' 36, ש' 28) וכן "הולך (לא ברור), ההוצאות כעצמאי, הרואה חשבון עשה בדיקה מדויקת ואמר, שמתוך ה-25 אחרי ההוצאות, כן? נשאר סדר גודל של עשרת אלפים שקל, מתוך ה-22.5 תלוש שכר, נשאר 15.." (ע' 46, ש' 28).

     

64. התובעת הלינה על כך שהנתבע לא פרס את התמונה המלאה ביחס להכנסותיו. בתוך כך לא פרט את החברות בהן הוא בעל מניות ולא צרף דוחות כספיים מבוקרים בעניינן ואף שינה גרסתו ומסר מידע סותר ומבלבל וכי הכנסתו עולה על הנטען על ידו.

     

65. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי היטב במלוא החומר המצוי בתיק וכן בחקירתו של הנתבע, שוכנעתי כי במידה מסוימת הדין עם התובעת.

     

66. מנגנון העסקה של הנתבע, הכולל צד שלישי- חברה בע"מ שבבעלותו ממנה הוא מושך את שכרו, מטיל עליו נטל מוגבר לעניין הוכחת הכנסותיו. מנסח רשם התאגידים שצרפה התובעת עולה, בין היתר, כי הנתבע הנו בעל מניות יחיד בחברת הניהול וכי חברה זו האחרונה הנה בעלת מניות יחידה בחברה נוספת – [חברת הנדל"ן]. כמו כן הנתבע הנו שותף ב[חברה כלכלית], שהנה בעלת מניות בחברה [חברה בינלאומית].

     

67. הנתבע המציא אמנם המציא אישורי הכנסה עדכניים וחתומים בידי רו"ח ביחס לעסקו העצמאי ולאחר שנדרש מספר פעמים לעשות כן, המציא גם דוחות כספיים חתומים ועדכניים ביחס לשתי החברות הנ"ל שבבעלותו. עם זאת, בחקירתו הנגדית עלה כי הנתבע לא פרס את מלוא המידע הנדרש ביחס לחברת הניהול ואף לא מצא כי יש טעם בכך:

     

    "ש. מה ההכנסות החודשיות לשנת 2024, בממוצע, של חברת [הניהול]?

    ת. מה החברה רלוונטית? זה ישות נפרדת.

    ...

    כב' השופטת: סליחה, בוא תשיב לשאלה.

    ...

    כב' השופטת: השאלה פשוטה

    ...

    ת: למה זה רלוונטי לדיון? אני באמת...

    כב' השופטת: אתה בעל מניות בחברה?

    ת: זה בסדר, אבל (לא ברור) מה שרלוונטי מה אני מקבל מ[חברת הניהול]...

    כב' השופטת: כמה בעלי מניות יש בחברה?

    ...

    ת: אני וגרושתי, יש לה חלק שם

    ...

    ת: החברת ניהול הזאת, הישות המשפטית הזאת, שנקראת [חברת הניהול]... אני מפקיד לעצמי לקרן פנסיה, אני מפקיד לקופת פיצויים, אין לי הפקדות אחרות, (לא ברור)..

    כב' השופטת: אני מבינה.

    ת: החברה הזאת, זה למעשה הקופת פנסיה שלי ושל גרושתי.

    עו"ד סולן: יופי, אז כמה יש בקופה?

    ת: ובגלל זה ובגלל זה ההכנסה שם מאוד לא רלוונטית לצורך הדיון פה...".

     

68. הנתבע המציא כאמור דוחות כספיים חתומים ועדכניים של חברת הניהול, אשר עיון בהם בצירוף דבריו בחקירתו הנגדית, מלמדים לכל הפחות כי לחברה הכנסות בהיקף משמעותי, לא ברור מהן הוצאותיה (העומדות נכון לשנת 2024 ע"ס של 4.4 מיליון ₪). הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי הכנסות החברה מופקדות לטובת חסכונות פנסיונים ואחרים, עבורו ועבור גרושתו, וזו למעשה תכליתה של החברה, אולם טענה זו עלתה לראשונה במהלך החקירה הנגדית ולא בוססה כנדרש בראיות.

     

69. עוד עלה, לראשונה בחקירתו הנגדית, כי לטענתו הוא חב סך של 1 מיליון ₪ לחברת הניהול, הגם שלא הומצאו מסמכים לביסוס האמור (עמ' 38-39). ניכר מדבריו כי הכנסות חברת הניהול מתחלקות עם גרושתו כחלק מהסכמות והתחשבנויות ביניהם, אשר הנתבע לא מצא לפרטן.

     

70. מן האמור לעיל ניתן ללמוד כי לחברת הניהול הכנסות נוספות ומשמעותיות מעבר לשכר השוטף החודשי שנקבע על ידי הנתבע. הכנסות אלו מתחלקות עם גרושתו של הנתבע בהתאם להסכם ביניהם ומופרשות לטענתו לטובת חסכונות. בהעדר פירוט מינימלי ביחס להוצאות ולהפקדות האמורות, ניתן לקבוע כי הנתבע הוא שקובע כמה מתוך הכנסות החברה ינותב לטובת חסכונות וכך גם, מה יהיה גובה שכרו מחברת הניהול.

     

71. ברי כי זכותו של הנתבע לבחור את סכום השכר החודשי הנמשך מהחברה שבבעלותו (וראו בהקשר זה דבריו בחקירתו הנגדית לפיהם הוא גאה באורח חייו ומסתפק בהכנסה הקיימת- עמ' 42), אולם להיקף ההכנסות ולרווחי החברה וודאי יש חשיבות, למצער לעניין חוסנו הכלכלי של הנתבע ולפסיקת המזונות. לכך יש להוסיף כי גם ביחס לעסקו העצמאי עלה כי רכיב ההוצאות לא שוקף באופן מדויק (ראו למשל עמ' 35 ש' 11-12).

     

72. כידוע, בהתאם לפסיקה הנוהגת, בחינת החיוב במזונות אינה נשענת רק על גובה שכר העבודה, אלא גם על רכוש הצדדים וחוסנם הכלכלי בכללותו ובעניין זה כבר נאמר למשל ב-עמ"ש (חי') 52480-06-20 א' נ' ב' (8.8.21) כך (ההדגשה אינה במקור):

     

    "... כאשר באים לפסוק מזונות יש להתחשב גם בפערי הרכוש שבין הצדדים, שכן ההכנסה הפנויה הרלוונטית לצורך קביעת חיוב הורה במזונות נקבעת תוך הערכת יכולתו הכלכלית הכוללת ב"ראיה רחבה", כך שלא רק משכורת ה"נטו" שלו מובאת בחשבון, אלא סך כל המקורות הכלכליים העומדים לרשות משלם המזונות, כולל נכסים, חסכונות, וכיו"ב (עיינו: בע"ם 3432/09 פלוני נ' פלונית, פסקה יח [פורסם בנבו] (23.6.2009) [פורסם בנבו] ; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור פ"ד מ(1) 147, 154-152 (1986); ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721, 727-725(1984) )".

     

73. יוסף, כי הנתבע הוא בעלים של דירת מגורים, בצמוד לה יחידת דיור. חלק מהזכויות בדירה מוחזקות באמצעות חברת-בת של חברת הניהול ([חברת הנדל"ן]). בחקירתו ביאר הנתבע את הרקע להקמת החברה, לשם רכישת הדירה על ידיו ועל ידי אשתו, משיקולים חשבונאיים (ע' 53, ש' 17). עוד ביאר הנתבע כי יחידת הדיור הוקמה לשם מגורי הוריו, אשר טרם עברו להתגורר בה, והוא הועיד את היחידה מאז פרוץ המלחמה למגורי משפחה שפונתה מביתה (ע' 54, ש' 21 ואילך). עוד אישר שלעיתים הדירה מושכרת לתקופות קצרות תמורת "אלפים בודדים" (ע' 55, ש' 27 ואילך). יצוין כי מדוח רווח והפסד של [חברת הנדל"ן] השקעות בנדל"ן בע"מ עולה כי החברה מצויה בהפסד.

     

74. מחד גיסא, יש בקיומה של הדירה והיחידה על מנת לבסס ולייחס לנתבע חוסן כלכלי של הנתבע לשם פסיקת המזונות. מאידך גיסא, מצאתי מהימנה את טענת הנתבע כי יחידת הדיור מיועדת להוריו והוא משכיר אותה באופן ספורדי, וכי ההוצאות עבור הדירה/יחידת הדיור עולות על הכנסות הנתבע משכר דירה.

     

75. יוער, כי בניגוד לטענת ב"כ התובעת, איני סבורה כי יש לזקוף לחובת הנתבע את העובדה שלא צרף דוחות כספיים של [חברה כלכלית] או [חברה בינלאומית], שעה שמצאתי כמהימנה את טענתו כי זולת מקורות ההכנסה המוצהרים (המאושרים באישורי הכנסות ע"י רו"ח), אין לו הכנסות נוספות ושעה שמדובר בחברות להן שותפים צדדי ג' נוספים, על כל המשתמע. עם זאת, גם לעניין זה יש השלכה למצער על חוסנו הכלכלי.

     

76. סוף דבר, נוכח כלל האמור לעיל, אני מוצאת להעמיד את הכנסת הנתבע, מכל מקור שהוא, ע"ס של 30,000-35,000 ₪ לכל הפחות ולנגד עיני אף חוסנו הכלכלי של הנתבע מכלל המקורות העומדים לרשותו ומעבר להכנסה השוטפת, הן בשים לב לזכויותיו במקרקעין והן נוכח היקף הכנסות חברת הניהול והעדר שקיפות ביחס לסכומי ההפקדות וההוצאות.

     

    השתכרות התובעת

     

77. בסוגיה זו רב הנסתר על הגלוי ואין מנוס מן המסקנה כי לא כל מקורות ההכנסה של התובעת פרושים בפניי במלואם. התובעת טוענת להכנסה מעבודה בשיעור 2,700 ₪ ואף למטה מכך. כזכור, לטענת התובעת בתצהירה היא נעזרת "במכרים אשר מסייעים לי כלכלית, נטלתי הלוואות מחברים אשר עזרו לי לכסות את התחייבויותיי" (ס' 14).

     

78. הכנסה מעבודה - בבעלותה חנות בגדים והיא רשומה כעוסק פטור. על רקע משבר מגיפה הקורונה היא חוותה ירידה בהכנסתה. בשנת 2022 למשל הכנסתה עמדה על כ – 32,000 ₪, המשקפים הכנסה חודשית של כ - 2,700 ₪. דו"ח רווח והפסד לשנת 2021 מלמד לכאורה על הפסד נקי בשיעור כ – 38,000 ₪; דו"ח רווח והפסד לשנת 2022 מלמד על רווח בשיעור כ – 32,000 ₪; הודעה על שומה לשנת 2022 מלמדת על הכנסות מוכרות בשיעור 32,322 ₪.

     

79. בנוסף זוכה התובעת לסיוע בשכ"ד בסך 1,170 ₪, כך שסה"כ מגיעה הכנסת התובעת לסך 3,870 ₪. דא עקא, שהתובעת נושאת לטענתה בשכר דירה בשיעור 4,400 ₪ - סכום העולה על הכנסתה הכוללת ולכאורה מכלה את מלוא הכנסתה. תמהתי על הדברים עוד בהחלטתי לפסיקת מזונות זמניים מיום 20.12.23 - "יש עוד לתת את הדעת ששוכרת דירה בסכום משמעותי של 6,400 ₪, בעודה משתכרת לדבריה סך ממוצע של 2,700 ₪ בחודש. מדובר בשני נתונים שאינם הולמים זה את זה, ודורשים בירור". תמיהה זו שעלתה בראשיתו של התיק, לא באה לפתרונה עם סיומו.

     

80. לא נעלם מעיני שהתובעת זוכה עוד לגמלת מזונות עבור בנה מקשר קודם, אך לא מצאתי כי סכומים אלה משנים מן התמונה התמוהה שמעלה התובעת ביחס להכנסתה. כמו כן, ביום 7.4.25 הגישה התובעת לתיק בית המשפט דו"חות רווח והפסד עבור השנים 2023 ו – 2024, שהציגו רווח נקי בשיעור 41,160 ₪ ו – 43,315 ₪ בהתאמה. לכאורה יש בכך לשקף הכנסה חודשית בסך 3,600 ₪, אך גם בתוספת זו אין כדי להסביר את הפער בין ההכנסה הנמוכה אותה התובעת מייחסת לעצמה לבין הוצאותיה הנטענות ואורחות חייה.

     

81. בחקירתה לא סיפקה התובעת תשובות של ממש לתמיהה העולה מטענותיה:

     

    "ת: אני יש לי עוד סיוע בשכר דירה..

    ש: כן.

    ת: 1170. ויש לי חברים שעוזרים, אני אמרתי את זה..

    ש: כמה גברתי..

    ת: בדיון הקודם, שיש לי, מ' (לא ברור) שעוזר לי בכל (לא ברור)..

    ש: מ' לא העיד, לא הגיע להעיד בבית משפט.

    ת: ויש לי חברה שהתנדבה לעזור לי והיא עושה לי סופר, שזה מאוד, מאוד משמעותי היום, יש אנשים טובים" (ע' 10, ש' 36).

     

    "ש: איך מ-2000 שקל, לא ענית לי כמה עולה לך בממוצע הוצאות הבית? בממוצע, לא אתפוס אותך על המילה, חשמל, מים, גז, ארנונה, אינטרנט, מה שיש לך.

    ת: אני בחוב.

    ש: סליחה? כמה עולה לך?

    ת: בחוב.

    ש: לא שאלתי אם את בחוב, שאלתי כמה הוצאות יש לך בחודש?

    ת: ארבעת אלפים שכר דירה..

    ש: זה אמרת. חשמל? מים? גז? ארנונה?

    ת: 1500 ארנונה.

    ש: כן, לחודשיים בטח?

    ת: כן.

    ש: כן.

    ת: חשמל.

    ש: כן. כמה? אני אעזור לך גברתי, תסתכלי בתביעה שלך, בתצהיר שלך, ... את כותבת שההוצאות האלה שדיברתי (לא ברור) עכשיו, זה 2000 שקל, את כותבת פה, אני אעזור לך, את לא במקום הנכון, בבקשה, בואי (לא ברור) לסעיף 19, בבקשה, העתק הדבק מכתב התביעה, את אומרת שרק החשמל, מים וגז, ארנונה, עולה לך 2000 שקל בחודש, אז תסבירי לי גברתי, אם יש לך ששת אלפים שקל, 4 את משלמת שכירות, 2000, מה שאת כותבת, איך את קונה אוכל? ביגוד? משחקים? נסיעות? איך? מאיפה?

    ת: א', נסיעות אין לי. האוכל, שוב אני חוזרת, שהחברה שלי קונה לי כל חודש סופר. ומ', משלם את כל התשלומים של הקשור לארנונה ומים, חשמל.

    ש: אז למה הוא לא פה? אין לך תשובה.

    ת: אני לא יודעת למה הוא לא פה, כי אף אחד לא אמר להביא אותו לפה, אני לא ידעתי, הם ישמחו להגיע לפה" (ע' 11, ש' 20).

     

82. התובעת התקשתה עוד להשיב כיצד מימנה חופשה בחו"ל נוכח שיעור ההכנסה הנטען. תחילה הכחישה כי יצאה לאותה חופשה, ולאחר מכן שינתה גרסתה כי יצאה לחופשה לפני זמן רב, ולבסוף טענה כי חבר פלוני מימן את החופשה:

     

    "ש: טוב. אז יש לך חנות בגדים מוצלחת, שנקראת [...]. ואני רוצה להבין, כי גם לפני שנתיים הרווחת 2670, אני רוצה להבין איך אפשר מ-2670 לנסוע לוואל דיזר?

    ת: אני לא הייתי..

    ש: ולגדל שני ילדים?

    ת: אני לא הייתי בוואל דיזר, אני הייתי, אפשר לעשות ביציאות מהארץ מתי הייתי בוואל דיזר.

    ש: אז איפה, איפה היית בחופשת סקי?

    ת: הייתי ממזמן" (ע' 14, ש' 31).

     

    "ש: איפה?

    ת: לפני 5 שנים.

    ש: איפה?

    ת: לפני 5 שנים?

    ש: כן, איפה?

    ת: בצרפת.

    ש: איפה?

    ת: ב.., מה זה משנה איפה?

    ש: הבנתי.

    כב' השופטת: איך (לא ברור) את הנסיעה?

    ש: רק שנייה..

    ת: חבר שלי שילם" (ע' 15, ש' 1).

     

83. יצוין עוד כי התובעת זוכה לייצוג משפטי פרטי, בעוד הדעת נותנת כי ידה לא היתה משגת ייצוג פרטי ברמת ההכנסה לה היא טוענת. יתירה מכך, לאחר התפטרות באת כוחה, פנתה לייצוג פרטי אחר, שיש להניח כי עלות משמעותית בצידו, עלות שאינה יכולה להיות בהישג ידה מהכנסה בשיעור 2,700 ₪ בחודש בלבד, ואף לא מהכנסה בת 3,600 ₪ בחודש.

     

84. אם כן, ולצורך קביעת שיעור מזונות הקטין יש להעריך את שיעור הכנסת התובעת על דרך האומדנא. בהתבסס על כלל נסיבות העניין והמסקנה כי לא יתכן שדי בהכנסתה הנטענת של התובעת כדי לממן את אורחות חייה, ובשים לב לכך ששכר הדירה בו נושאת (4,400 ₪) עולה באופן משמעותי על שיעור הכנסתה הנטען, ומתוך הנחה ששכר הדירה מהווה כשליש מהכנסתה, אעמיד את השתכרות התובעת על שיעור של כ - 12,000 ₪, לכל הפחות.

     

    יחס ההכנסות של הצדדים ושיעור המזונות והמדור

     

85. כזכור, התובעת חסרת דת והנתבע יהודי, לאמור כי הקטין אינו יהודי. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, קובע כי "אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".

     

86. בהתאם לסעיף 3א(א) לחוק, "אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו". ובהתאם לסעיף 3א(ב), "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

     

87. יצוין כי הנתבע החזיק בטענה כי אין לפסוק את מזונות הקטין בהתאם לדין העברי, למן תחילת ההליכים ואף הלין כאמור על החלטת בית המשפט למזונות זמניים שבבסיסה הונח הדין העברי. עם זאת, נדמה כי בסיכומיו זנח לכאורה טענות אלה והוא רואה בדין העברי כמקור לחובת מזונות הקטינים.

     

88. אזכיר כי ביחס פסיקת מזונות קטינים בגילים 15-6 בהתאם לדין העברי, פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (מיום 19.7.2017) פתח את הדרך בפני בית המשפט לתת דעתו לכל נסיבות העניין הנדון - הפרשי ההשתכרות בין ההורים וחלוקת זמני השהות הנוהגת בין ההורים בפועל. להלכה ולמעשה נוהגים בתי המשפט לאמץ את הפרמטרים שנקבעו בבע"מ 919/15 גם למקרים בהם המזונות אינם נפסקים על פי דין אישי אלא על פי החוק האמור.

     

89. בהתאם לפסיקה הרווחת, "בין אם מדובר בקטין יהודי, מוסלמי, נוצרי, דרוזי או חסר דת – השימוש בפסיקת המינימום הינו עיוור צבעים ודתות. שכן צרכי הבסיס של ילד אינם משתנים רק בשל השתייכותו הדתית" (תמ"ש (נצ') 5151-06‏ ש"א (קטין) נ' א"א, מיום 1.2.11; תמ"ש (ת"א) 25361-11-10‏‏ י"ד ואח' נ' י"ח, מיום 24.5.11).

     

90. ראוי לציון אף פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בהקשר זה, כי "אמנם עסקינן בבני זוג המשתייכים לעדה הנוצרית אורתודוכסית, אשר הדין האישי החל לגביהם הוא חוק המשפחה הביזנטי [...] עם זאת, בדין קבע ביהמ"ש קמא כי יש להחיל עקרונות שהותוו בבע"מ 919/15 [...] חרף שמדובר בצדדים שאינם יהודים, תוך התייחסות להכנסות הצדדים וזמני השהות של הקטינים עמם. המגמה הנוהגת היום בפסיקה היא ליישום עיקרון שוויון מגדרי שנקבע בהלכת בע"מ 919/15 [...] כך שימצא ביטויו גם בחיוב דמי מזונות עפ"י הדין האישי, תוך ראיית התא המשפחתי ושקלול הכנסות שני הצדדים וחלוקת זמן הורי, מתוך מטרה לספק לקטינים רמת חיים נאותה אליה הורגלו בשני הבתים" (רמ"ש 18027-01-22‏ ‏פלונית נ' אלמוני, מיום 30.11.22).

     

91. אציין עוד כי לבית המשפט שיקול דעת רחב בסוגיית מזונות הקטינים - "פסיקת מזונות אינה מדע מדויק, והיא תמיד תלוית נסיבות ונתונים קונקרטיים" (עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע"ש נ' נ"ש, מיום 10.1.19; ור' גם עמ"ש (מרכז) 11623-07-17 ד"ש נ' מ"ש, מיום 24.6.18). אכן, "יש להיזהר מפני עריכת תחשיבים מתמטיים מדויקים שמתבססים על האחוז המדויק של זמני השהות ועל ההכנסות הפנויות במדויק [...] החיים, מטבעם, אינם מתנהלים על פי תכנון מדויק אותו ניתן לחזות מראש חודשים ושנים קדימה [...] נוסחה המשכללת את ההכנסות הפנויות, חלוקת זמני השהות וצרכי הקטינים היא כלי עבודה שימושי לקביעת סכום המזונות, אך יש להתייחס אליה בערבון מוגבל [...] על בית המשפט להעריך את מכלול הנסיבות, ולקבוע את המזונות גם על סמך התרשמות כללית מהצדדים" (עמ"ש (ב"ש) 30516-10-18‏ ‏י"ר נ' ש"ר, מיום 2.6.19; ס' 41 לפסק הדין, ההדגשות אינן במקור).

     

92. הנתבע חב במדורו של הקטין כחלק בלתי נפרד מחובת המזונות. מקובל כי חלקו של ילד אחד בהוצאה זו הוא 30% מדמי המדור ואחזקתו. בענייננו, התובעת לפי דבריה מתגוררת עם שני ילדיה מנישואיה, ואין להשית על גבו של הנתבע הוצאות עבור מי שאינו הקטין ומתגורר בבית התובעת. לפיכך אעמיד את חלקו של הקטין בדמי המדור על 17% מהוצאות המדור ואחזקתו.

     

93. בשים לב לשיעור שכר הדירה (4,400 ₪) אעמיד לצורך הכרעתי את עלות המדור ואחזקתו על סך של 6,000 ₪ בחודש. חלקו של הקטין מוערך על ידי בסך כ- 1,000 ₪.

     

94. בהינתן כי לתובעת ייחסתי הכנסה בשיעור 12,000 ₪ נטו לכל הפחות ולנתבע הכנסה בשיעור של למעלה מ- 30,000 ₪ נטו, בנוסף לחוסנו הכלכלי כמפורט לעיל, הרי שיחס ההכנסות בין הצדדים הינו בשיעור של כ- 70% (אב) / 30% (אם).

     

95. בהינתן כי העמדתי את צרכי הקטין על שיעור 1,700 ₪ ואת חלקו של הקטין במדור על 17%, ולאחר החלת פערי ההשתכרות שבין הצדדים, אני מורה כי דמי המזונות, המדור ואחזקתו יעמדו ע"ס של 2,000 ₪.

     

    קצבת הנכות המשולמת לקטין

     

96. לאחרונה ולאחר הגשת סיכומי הנתבע ובעוד בית המשפט שוקד על כתיבת פסק הדין דנן, הודיע הנתבע לבית המשפט כי למד בדיעבד כי הקטין אובחן על הרצף האוטיסטי. לטענת הנתבע, על בית המשפט להתייחס בהכרעתו לאפשרות כי הקטין יוכר כנכה ויזכה לגמלת נכות.

     

97. מתגובת התובעת עלה כי בחודש 9/25 הוכרה זכאות הקטין לגמלת נכות, וזאת באופן רטרואקטיבי החל מחודש 10/24, מבלי שהתובעת גלתה את הדבר לבית המשפט. שיעור הקצבה הוא כ – 3,700 ₪ אותם מאז ועד לכתיבת שורות אלה התובעת משלשלת לכיסה. הקטין יזכה לקצבה עד לשנת 2033.

     

98. התובעת לא גילתה עוד שבחודש 9/2025 זכה הקטין לתשלום הגמלה באופן רטרואקטיבי בשיעור 40,561 ₪. בתגובתה טענה התובעת באופן לאקוני כי הגמלה מיועדת לצרכיו המיוחדים של הקטין, אשר מידי שבוע זוכה לדבריה ל- 3 טיפולים שונים: ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת וטיפול רגשי (נזכיר כי לקטין מלאו זה עתה 3). התובעת לא צרפה בדל ראיה לדברים ונמנעה אף מלציין את העלות הכרוכה בטיפולים הנטענים הללו.

     

99. יש לראות בהתנהלות התובעת בהקשר זה המשך ישיר לחוסר ניקון הכפיים והעדר תום הלב המאפיין את התנהלותה. ואף בהקשר זה, לאחר שיצא המרצע מן השק והתגלה דבר האבחון, קביעת הנכות וקבלת הגמלה, העמידה התובעת פני תם ולא טרחה להעמיד אף לא פירוט מינימלי בדבר הצרכים להם משמשת הגמלה, לדבריה, כל שכן סימוכין לדבר, ואף טענה כי בגיל 3 כבר זוכה הקטין לטיפול רגשי – טענה תמוהה כשלעצמה, ומכל מקום לא הונח לה יסוד כלשהו.

     

100. בחירתה של התובעת למלא פיה מים מחייבת קביעת מנגנון שיבטיח את מימון צרכיו המיוחדים של הקטין מבלי לגרוע מסיפוק צרכיו השוטפים, ואף שימנע מן התובעת לקבל לידה את גמלת הנכות של הקטין ולעשות בה שימוש לשמו לא נועדה הגמלה, וימנע חיובו של הנתבע ביתר עבור צרכי הקטין.

      

101. בענייננו, מחד גיסא, התובעת לא הוכיחה, או התיימרה להוכיח, את השימוש בו היא עושה בכספי הגמלה לצרכיו המיוחדים של הקטין. כאמור לעיל, התובעת הסתפקה באמירה כללית על טיפולים שונים, אמירה בעלמא הנטולת כל פירוט או סימוכין ומעוררת קשיים ולו מפאת גילו של הקטין.

      

102. יצוין כי הנתבע צרף לתיק לאחרונה פרוטוקול והחלטת ועדת זכאות ואפיון שנערכה בעניין הקטין ביום 19.4.2026, ממנו עולה לכאורה ומפי התובעת כי צרכיו הפרא רפואיים של הקטין מכוסים, נכון להיום, על ידי קופת החולים. יובהר, כי לכל היותר ניתן ללמוד מהמסמך כי צרכיו המיוחדים של הקטין נכון להיום מכוסים, אולם אין בדבר כדי ללמד בהכרח על ההמשך.

      

103. נשאלת השאלה האם בנסיבות אלו יש מקום להפחית מגובה החיוב במזונות על רקע קצבת הנכות לה זכאי הקטין.

      

104. לאחר שבחנתי את נסיבות ענייננו, מצאתי כי הולמים למקרה זה הדברים שנאמו ב- בע"מ 2083/19 ‏פלונית נ' פלוני (28.4.21). שם אמנם לא מצא ביהמ"ש העליון מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש לענייני משפחה לפיה מאחר וקצבת הנכות מכסה את כלל צרכי הקטינה, אין מקום לפסוק חיוב במזונות, אך זאת מהטעם שלא קמה עילה למתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי'. עם זאת, ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט הנדל עמד על תכליתה של קצבת הנכות וייעודה, על הקושי במתן פטור מחובת מזונות בנסיבות, תוך שהעלה פתרון יצירתי לעתיד לבוא:

      

     "גמלת ההשתתפות בהוצאות מתמקדת בצרכים הנובעים מן המוגבלות...

     אמנם, דמי המזונות וקצבת הילדים משרתות תכלית זהה, ולכן יש לראות בהן "קופה" אחת – אך זה אינו המצב בנוגע לגמלת ההשתתפות בהוצאות, שנועדה למלא רק את הצרכים הייעודיים הנובעים ממחלתה".

     ...

     כמובן, עובר להתפרקות התא המשפחתי, לא הייתה דרישה להפקדת גמלת ההשתתפות בהוצאות בחשבון ייעודי, ואף אין פיקוח – מינהלי או משפטי – לגבי אופן השימוש שעושים הורים בגמלה. זאת, בניגוד למתרחש בתביעות נזיקין שהוגשו בשם קטין, ובהן נעשה לעיתים שימוש במנגנון דומה, של פתיחת חשבון לרכיבים שונים של הפיצוי, תחת פיקוח האפוטרופוס הכללי. יובהר כי אינני סבור שיש מקום לשינוי גורף של המצב הקיים ביחס לגמלת ההשתתפות בהוצאות – המותיר בידי ההורים, האפוטרופוסים של הקטין עם המוגבלות, את האחריות ואת שיקול הדעת לגבי אופן השימוש בגמלה – במקרה של פירוק התא המשפחתי. עם זאת, במקרים מהסוג שלפנינו, יש מקום כי בית המשפט לענייני משפחה יתן את דעתו על העניין בבואו לקבוע את שיעור המזונות, והחלוקה בין ההורים. בחינה נקודתית, בין היתר של האפשרות להקצות את כספי הגמלה לצרכיו המיוחדים של הילד, תוך הפקדת היתרות השוטפות בחשבון ייעודי שיועמד לרשותו בבגרותו ומבלי להפחית בשל כך ממזונותיו השוטפים, עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקיימת (בע"ם 8994/18, ובג"ץ 448/21 שהוזכרו לעיל). סבורני כי הערכאה המבררת – שברגיל מזמינה עדים, ובוחנת ראיות – היא הפורום המתאים לשמור על טובת הילד, ולמנוע מצב שבו הורה שהכנסתו גבוהה יחסית לא יידרש לשאת במזונותיו, בהסתמך על גמלה שנועדה לספק את צרכיו הייעודיים של ילד עם מוגבלות. ישנם פתרונות שונים למצב כזה, וחזקה כי בית המשפט לענייני משפחה יכריע בעניין, תוך רגישות לשיקולים השונים. באשר למקרה הנוכחי, נבהיר כי היה ויחול שינוי נסיבות בכלל, ובפרט בנוגע לשימוש בגמלת ההשתתפות בהוצאות, תוכל המבקשת לשוב ולפנות בעניין לבית המשפט לענייני משפחה" (שם בפסקה 7, ההדגשה אינה במקור).

      

105. וביישום לענייננו, בשים לב לחוסנו הכלכלי ולאמידותו של הנתבע, כמפורט לעיל, לעובדה כי אינו פוגש בקטין או נוטל כל חלק בעול גידולו שמונח כולו על כתפי התובעת, בשים לב לצרכיו המיוחדים של הקטין וגילו הצעיר, שוכנעתי כי אין במקרה זה מקום למחול לנתבע, אף לא באופן חלקי, על חובתו לזון את הקטין.

      

106. בנסיבות אלה אני מוצאת לנכון לאמץ את עקרונות המנגנון המוצע בפסק דינו של כבוד השופט הנדל ולהורות על הפקדת קצבת הנכות בחשבון יעודי לטובת הקטין.

      

107. ככל והנתבעת תידרש לממן הוצאות הנובעות מצרכיו המיוחדים של הקטין עקב נכותו, תהא רשאית למשוך הסכום הנדרש מתוך החשבון הייעודי, בהתאם למנגנון שיפורט בהמשך.

      

108. יתרת הכספים תיחסך עבור הקטין ותשמשו בבגרותו (ראו למשל: (ב"ש) 21839-02-22‏‏ א. ע נ' א. א, מיום 25.8.25; עמ"ש (חי') 48736-01-25‏ ‏אלמוני נ' פלונית, מיום 28.10.25; תלה"מ (ת"א) 37269-07-22‏ ‏פלונית נ' אלמוני, מיום 1.1.24).

      

     סכום הגמלה ששולם רטרואקטיבית

      

109. מהמסמכים שצרפה התובעת ביחס לגמלת הנכות, לאחר שדבר קיומה הובא לבית המשפט על ידי הנתבע, עולה כי עבור התקופה שבין 10/24 ועד 8/2025, שולם לתובעת ביום 16.9.25 סכום חד פעמי בסך 40,561 ₪. בשים לב לכך שהסכום נועד לכסות תקופה בת 11 חודשים יש להתייחס לסכום האמור כמזונות ש"נאכלו" וקיים קושי לברר באופן קונקרטי איזה שימוש נעשה בסכום האמור. הקושי נובע אף מן העובדה שהתובעת הסתירה את תשלום הקצבה וקבלת הסכום האמור, והדברים הובאו לידיעת בית המשפט בעודו שוקד על כתיבת פסק הדין. סבורני כי בנסיבות העניין מן הראוי שחלק מן הסכום (כ- 25%) ישוב לעמוד לטובת הקטין במתכונת שתבואר להלן (על חיוב בהשבת כספי קצבה ודיון על מזונות ש"נאכלו", עיינו בתלה"מ (י-ם) 3224-06-22‏ ‏י.פ נ' ש.פ, מיום 25.3.25).

      

     התוצאה

      

110. על בסיס הנקוב בפסק דיני, אני קובעת כדלקמן:

      

     1. דמי המזונות, המדור ואחזקתו יועמדו ע"ס של 2,000 ₪ החל מחודש 5/26.

         

     2. המזונות ישולמו מידי חודש ולא יאוחר מה – 10 לכל חודש ויהיו צמודים למדד המחירים לצרכן. עדכון סכום המזונות יערך אחת לשלושה חודשים כאשר מדד הבסיס הוא המדד שנקבע בחודש 4/2026.

         

     3. התובעת תפתח חשבון בנק ייעודי עבור הגמלה המשולמת לקטין, בו ישמש הקטין מוטב (להלן – "החשבון היעודי"), וכן תפעל להעברת הגמלה מן המל"ל אל החשבון המיועד, וזאת תוך 30 יום ממועד פסק הדין דנן.

         

     4. התובעת תגיש פסיקתא המופנית למל"ל לאישור בית המשפט.

         

     5. התובעת תמציא לנתבע אישור פתיחת החשבון הייעודי, בתוך 7 ימים ממועד פתיחת החשבון.

         

     6. התובעת תפקיד לחשבון הייעודי ע"ש הקטין סך של 10,000 ₪ בגין התשלום הרטרואקטיבי, ב- 20 תשלומים חודשיים ושווים בסך של 500 ₪. תשלום ראשון יעשה בתוך 30 יום מהיום. הסכום יופקד בפיקדון סולידי נושא פירות. כל סכום שיצטבר בחשבון העו"ש ויגיע לשיעור 10,000 ₪, יתווסף לפיקדון האמור.

         

     7. התובעת תהא רשאית למשוך כספים מהחשבון הייעודי לטובת הוצאותיו המיוחדות של הקטין הנובעות מנכותו בלבד, ועל בסיס אסמכתאות אותנטיות שירוכזו ויומצאו לנתבע אחת לרבעון, כמפורט להלן.

         

     8. בחודש 9/2026 תמציא התובעת לידי הנתבע - פירוט תנועות בחשבון הייעודי לתקופה שמפתיחת החשבון ועד לאותו המועד; אישור יתרות עדכני מן החשבון הייעודי; ואסמכתאות אותנטיות לביסוס הוצאות הקטין הנובעות מצרכיו המיוחדים, בגינן נמשכו כספים מהחשבון הייעודי בתקופה הנ"ל.

         

     9. התובעת תמשיך ותמציא האמור בסעיף ח' שלעיל לידי הנתבע החל מחודש 1/2027 ומדי רבעון, בעבור התקופה שממועד המצאה קודמת, ועד למועד ההמצאה העדכני.

         

     10. בנוסף יישאו הצדדים בחלקים שווים בכל הוצאות החינוך, לרבות תשלומים לגן, צהרון/מעון (החל משנת הלימודים הבאה כולם בהתאם לתעריף ציבורי); תשלומים לבית הספר, תשלומי הורים, סל תרבות, ועד כיתה, ציוד, ספרים ותלבושת לבית הספר, שיעורים פרטיים (שלושה שיעורים פרטיים בשבוע. התשלום יהיה חודשי, על בסיס אישור מהמורה הפרטי עבור השיעורים); חוגים (עד חוג אחד בעלות מתנ"ס, כולל הוצאות ביגוד, ציוד, תחרויות ואירועים במסגרת החוג. חיוב האב בהשתתפות עבור יותר מחוג אחד, כפופה להסכמתו מראש ובכתב להשתתפות הקטין באותו חוג); קייטנות (מחזור אחד בחופשת הקיץ בעלוּת מתנ"ס/עירונית); תנועות נוער (ההוצאה תכלול תשלום שנתי, ביגוד, מחנות, טיולים וכל אשר נדרש).

          

         כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם.

          

         כל הוצאת חינוך חריגה אחרת שאינה נקובה לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים, ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו בכתב ובאופן מתועד.

          

     11. בנוסף יישאו הצדדים בחלקים שווים בכל הוצאות הבריאות החריגות שאינן מכוסות על ידי סל הבריאות של הקטין או ההורים, ואשר אינן נובעות מצרכיו המיוחדים של הקטין (שעה שהוצאות אלו ישולמו מתוך החשבון הייעודי בלבד), לרבות טיפולי שיניים ואורתודנטיה, משקפיים ועדשות. ככל שתהיה מחלוקת בין הצדדים על נחיצותו של טיפול, יפעלו הצדדים לפי המלצת הרופא המטפל או הרופא המומחה הרלוונטי.

          

     12. בכל צורך רפואי על הצדדים לפנות לרפואה הציבורית בלבד, אלא אם קיימת מניעה לעשות כן, או שהגיעו להסכמה מתועדת בכתב על פנייה לרפואה פרטית. פנייה לרפואה פרטית מבלי שקיימת מניעה לקבלת הטיפול ברפואה הציבורית, וללא הסכמת ההורה השני, לא תחייב את הצד השני אלא עד לגובה העלות ברפואה הציבורית.

          

     13. הורה אשר יישא באחת ההוצאות המנויות לעיל במלואה, יקבל מהורה השני את חלקו תוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה האחר דרישה בצירוף אסמכתא על התשלום, ובתנאי שהדרישה תעלה לא יאוחר מ – 60 ימים לאחר ההוצאה.

          

     14. קצבת הילדים מהמל"ל תשולם לידי המבקשת בנוסף לדמי המזונות.

          

     15. במידה ותזכה המבקשת למענק מן הביטוח הלאומי עבור שנת הלימודים, מחצית משווי המענק תקוזז מחלקו של המשיב בהוצאות החינוך החריגות, לאחר שישולם המענק בפועל.

          

     16. למעט האמור בהחלטה זו, הנתבע לא יקזז מן המזונות השוטפים או מחלקו בהוצאות החריגות כל סכום שהוא באופן חד צדדי .

          

     17. המזונות ישולמו עד הגיע הקטין לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים, לפי המאוחר. ממועד זה ובכפוף לכך שהקטין יתגייס או יתנדב לשירות צבאי או לאומי, יעמוד שיעור המזונות על 1/3 משיעור המזונות ששולם עד לאותה עת, עד לתום השירות או עד לגיל 21, לפי המאוחר.

          

     18. על רקע המאמצים שנדרשו לנתבע להביא את מלוא הפרטים לידיעת בית המשפט, בזיקה לזיוף הקבלות והסתרת תשלום הגמלה ועל רקע התשלום הרטרואקטיבי ששולם לידי התובעת, ובשים לב לחומרת המעשים, היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות על הרף הגבוה, לרבות הוצאות לדוגמא לטובת אוצר המדינה. מנגד, מצאתי כי התובעת מצידה נדרשה למאמצים לצורך חיוב הנתבע בהמצאת מסמכים וכי הלה קימץ בפירוט והמצאת אסמכתאות ביחס לחוסנו הכלכלי מעבר להכנסתו השוטפת.

          

     19. בנסיבות אלו אני מעמידה את סכום ההוצאות לחובת התובעת ולטובת הנתבע ע"ס של 7,000 ₪ בלבד, שישולמו בתוך 30 יום מהיום וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן תישא התובעת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ₪.

          

         המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים ותסגור את התיק.

          

         פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.

          

          

         ניתן היום, י"א אייר תשפ"ו, 28 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.