פס"ד בעניין מזונות קטין כבן 3, בן לאם חסרת דת שאינו חולק זמני שהות עם אביו

פסק דין בעניין מזונות קטין כבן 3, בן לאם חסרת דת, אשר אינו חולק זמני שהות עם אביו.

1. להכרעתי עומדת פסיקת מזונותיו הקבועים של קטין כבן 3, אשר בראשיתו של ההליך דנן היה תינוק כבן 10 חודשים. לצד התביעה דנן הגישה התובעת תובענה בעניין הקטין והן תובענה לייחוד אפוטרופסות ביחס למוסדות החינוך. הנתבע הגיש תביעה לבירור אבהותו, ובמסגרתה נקבע כי הוא אבי הקטין. ברקע להגשת התביעה מצד המשיב, טענותיו כי נפל קורבן ל"גניבת זרע" מצד התובעת. על רקע טענות אלה, התקשה הנתבע ליצור קשרים עם הקטין, ועול גידול הקטין מונח על כתפי התובעת בלבד.

    

2. בין הצדדים עלו מחלוקות רבות בסוגיית המזונות וטענות הדדיות ביחס להסתרת מידע ומסמכים מבית המשפט וביחס להכנסת הצדדים ואופן העסקתם. הבעתי דעתי בפניי הצדדים, בכתב ובעל-פה, כי מוטב יהיה בנסיבות העניין להגיע להסכמה בסוגיית המזונות ללא התערבות בית המשפט ובסיוע באי-כוח הצדדים. למרבה הצער לא עלה בידי לקרב בין עמדות הצדדים והתביעה התבררה עד תומה. הצדדים נחקרו על תצהיריהם והוגשו סיכומים כדין.

    

3. בתמצית יצוין כי הנתבע יהודי והתובעת חסרת דת. הצדדים הכירו לפני שנים רבות, אך רק בשנת 2021 נרקם ביניהם קשר רומנטי שנמשך לתקופה קצרה. התובעת היא אמא לשני ילדים מנישואין קודמים, כיום בגילאים 14 ו – 19. הרקע לסכסוך ולפרידה בין הצדדים היה הריונה של התובעת עם הקטין בענייננו.

    

   הרקע הרלוונטי לפסק הדין

    

4. ביום 20.12.23 ניתנה החלטתי בבקשת התובעת לפסיקת מזונות זמניים לקטין, עת לקטין טרם מלאה שנה. קבעתי כי הנתבע יישא במזונות זמניים בסך 2,700 ₪, הכוללים את דמי המדור ואחזקתו. כמו כן חייבתי את הצדדים לשאת בחלקים שווים בהוצאות החריגות עבור חינוך ובריאות. במסגרת החלטה זו עמדתי על קיומם של מספר קשיים הכרוכים בטענות הצדדים ועל אי הצגת מלוא המידע הרלוונטי לשם הכרעתי, מצד שני הצדדים. צוין ביחס לתובעת כי "יש עוד לתת את הדעת ששוכרת דירה בסכום משמעותי של 6,400 ₪, בעודה משתכרת לדבריה סך ממוצע של 2,700 ₪ בחודש. מדובר בשני נתונים שאינם הולמים זה את זה, ודורשים בירור". ביחס לנתבע צוין כי נמנע מצירוף תלושי שכר לעיון בית המשפט. בנוסף נקבע כי "אין חולק עוד בשלב זה שהמבקשת היא שנושאת במלוא עול הטיפול בקטין".

    

5. ביום 26.12.23 עתר הנתבע לתיקון ההחלטה. לדבריו בית המשפט ציין בהחלטתו דלעיל כי חובתו לזון את הקטין היא אבסולוטית, בעוד לא כך היא, הואיל והתובעת חסרת דת, ולשיטתו הוא אינו חב במזונות בהתאם לדינו האישי. אף כי היה בבקשה ממש, במובן זה שבית המשפט הקדים והניח כי הנתבע חב במזונות הקטין בהתאם לדינו האישי, ביום 31.12.23 דחיתי את הבקשה. נקבע כי טרם בשלה העת לדון בנפקות הסוגיה, וכי בפועל חיוב המזונות לא הוטל על הנתבע כמי שנושא בחובה אבסולוטית, בשים לב לפרמטרים בהם התחשב בית המשפט.