פס"ד בעניין התערבות בקביעות לעניין הסדרי שהות גם בטענת אלימות כאשר טרם התקיים הליך חקירת המומחים

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' ש. שי) מיום 10.9.23 (תלה"מ 50984-06-22) במסגרתה הותיר בית המשפט את חלוקת זמני השהות של הקטינים עם הצדדים כפי שקבע בהחלטה קודמת מיום 2.4.23 וזאת בשינוי אחד והוא שעל המשיב להביא את הקטינים לנקודת מפגש בכפר סבא בעת קיום זמני השהות שלהם עם המבקשת וישיבם בתום המפגש למקום מגוריהם בביתו שב *****.

עיקר טענתה של המבקשת היא כי בית המשפט בהחלטתו זו התעלם מקביעות מומחה שמונה על ידו באשר למסוכנותו של המשיב ולא הורה על קביעת מגוריהם של הקטינים עמה וכי לחלופין התעלם מהמלצות גורמי הטיפול האחרים לחלוקת זמנים שווה של זמני השהות.

הנדרש לנדון

1. הצדדים נישאו בשנת 2008 ולהם ארבעה ילדים קטינים – מ.ש. כבת 14.5, א. כבת 13, אל. כבן 11.5 וע. כבן 5. במהלך חייהם התגוררו הצדדים באזור השומרון. בין לבין ניצתו הסכסוך והמריבה ביניהם, כאשר מטיבם של דברים כל אחד מהצדדים מבקש למצוא את האשם במשנהו.

    

   הצדדים פתחו בהליכים משפטיים הנוגעים לקטינים ובכללם תביעת המשיב לקביעת אחריות הורית משותפת, חלוקת זמני שהות שווה וסעדים נלווים נוספים לרבות מניעת החלטות הוריות באופן חד צדדי ומינוי פקידת סעד לצורך הכנת תסקיר (תלה"מ 50984-06-22), ומנגד תביעת המבקשת להעתקת מגורי הקטינים מ **** שבשומרון לירושלים, זאת אחר ששינתה את מקום מגוריה ועברה להתגורר בירושלים, תוך קביעת זמני שהות מתואמים (תלה"מ 25373-12-22).

    

2. נציין כי בין הצדדים עלתה בתחילה מחלוקת לעניין סמכותו של בית המשפט וזאת בשל תביעת גירושין אותה הגיש המשיב לבית הדין הרבני אליה כרך אף את עניינם של הקטינים, ואולם ביום 22.9.22 נקבע בהחלטת בית משפט קמא כי נוכח מחיקת התביעה שהגיש המשיב בבית הדין הרבני הרי שהסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. כבר עתה יאמר, כי אין מקום לטענות אלו אחר שהיא עצמה הגישה תביעתה שלה לקביעת מקום מגורי הקטינים לבית המשפט לענייני משפחה וזאת מעבר לעובדה כי לא הוגשה כל בר"ע על ההחלטה הנזכרת לעניין הסמכות עניינית.

    

3. מכל מקום, במסגרת ניהול ההליכים בבית משפט קמא מינה בית המשפט מטעמו את המומחים הבאים: