פס"ד בנוגע לשאלת היחס בין הכנסה להכנסה פנויה

1. הצדדים הם בני זוג יהודים אשר נישאו זה לזו בשנת 2001 והתגרשו בשנת 2017.

2. הצדדים הורים ל - 4 ילדים משותפים כדלקמן:

           ***, ילידת 2001.

           ***, ילידת 2004.

           ***, ילידת 2008.

           ***, יליד 2013.

3. האם עתרה לבית המשפט בשתי תובענות, למשמורת הילדים ולמזונותיהם. ביום 7.11.2018 הגיעו הצדדים לכדי הסכמה לעניין משמורת הילדים וזמני השהות. ההסכמה אושרה וההליך הסתיים. רק יאמר כי ניכר שבין הצדדים תקשורת בוגרת ואחראית בכל הקשור לילדיהם. שני ההורים מיטיבים וביחסים חמים מאד עם ילדיהם.

4. חרף ניסיונות, לא הצליחו הצדדים להגיע לכדי הסכמות לעניין שיעור מזונות הילדים והנושא נותר להכרעה שיפוטית. נשמעו ראיות, ב"כ הצדדים סיכמו ומכאן פסק דין זה.

5. האם טוענת, בין היתר, כי רוב עול גידול הילדים נופל על כתפיה. האם טוענת כי מצבה הכלכלי אינו טוב. האם עובדת כ*** מזה למעלה מ - 13 שנים ומשתכרת מעבודתה סך של כ - 5,400 ₪ בחודש, וזאת לאחר ניכוי סך של כ - 2,200 ₪ בחודש בגין הלוואה שנלקחה על ידה לטענתה בשל חובות משותפים של הצדדים. האם טוענת כי היא שוכרת דירה למגוריה ולמגורי ארבעת הקטינים, תמורת סך של 6,000 ₪ בחודש, בעוד שלאב אין הוצאות מדור, משום שהוא מתגורר אצל אמו. האם טוענת כי האב משתכר הכנסה גבוהה יותר ממה שהצהיר עליה. האם טוענת כי זמני השהות של הילדים עם האב מצומצמים מאד. האם טוענת כי ראוי להעמיד את שיעור המזונות ע"ס של 9,200 ₪ בחודש הואיל וצרכי הילדים הם בסך של כ - 14,000 ₪ בחודש.

           האב טוען, בין היתר, כי הוא פעיל בגידול הילדים ומוציא עבורם כספים עת הם שוהים אצלו בזמני השהות או כאשר הם פונים אליו כדי לקבל דמי כיס. לאב בית מאפה, ובנוסף הוא עוסק כ***. האב טוען כי סך הכנסותיו החודשיות עומד ע"ס של כ - 8,600 ₪ בחודש בלבד. האב סבור כי שיעור המזונות הראוי עומד ע"ס של 4,000 ₪ לארבעת הילדים, כולל מדור, הואיל וצרכיהם של הילדים הם בסך כולל של כ - 8,000 ₪ ויש להשיתם על ההורים בחלקים שווים ביניהם, נוכח הכנסותיהם הדומות. לאב טענות נגד שיעור דמי השכירות שמשלמת האם.

6. הכללים בקשר לנשיאה בנטל מזונות הילדים בין ההורים נוסחו היטב בבע"מ 919/15. הכלל הוא כי החל מגיל 6 חלה החובה במזונות הילדים על שני ההורים, מדין צדקה, עפ"י הכנסותיהם. עד גיל 6 חב האב היהודי באופן בלעדי בכל צרכיהם הבסיסיים וההכרחיים של הילדים (שהוגדו בפסיקה בסך של כ - 1,450 ₪ בחודש), בעוד שבצרכים הנוספים חבים שני ההורים יחדיו, מכח דיני הצדקה. בע"מ 919/15 קבע התחשבות ישירה בזמני השהות שנמצאים הילדים אצל האב, וזאת משום ההוצאות שהוא מוציא עליהם בעין, מטבע הדברים, עת הם שוהים עימו. תוצאת בע"מ 919/15 היתה כי בנסיבות מסויימות, עת הכנסת ההורים זהה וכך גם זמני השהות, יכול ואין לפסוק כל חיוב במזונות של האב כלפי האם. בפסיקה מאוחרת יותר הוחלה נוסחת הבע"מ האמור גם עת ההכנסות או זמני השהות אינם זהים.