פס"ד בבקשת אם להורות לאב להשיב את בנותיהם

לפניי מה שהוגדר כבקשה בהולה טרם הגשת תביעה, אשר עדיין לא הוגשה, והעותרת לחייב את האב להשיב קטינות לבית אמן.

מסתבר שעצם התובענה לא הועילה, שכן הקטינות הושבו לאם.

אלא שבכותרת לתובענה נכתב כי בית המשפט מתבקש גם ליתן הוראות.

אם תרצה, תאמר כי אותה בקשה למתן הוראות גלומה בסעיפים 26 ו- 27 לתובענה שלפניי, שם התבקשתי להורות אולי על קיום זמני הביקור במרכז קשר או ליתן הוראות אחרות כאמור בסעיף 27, בשל העובדה שמשטרת ישראל והעו"ס, כך תואר, "הרימו ידיים" ואין הן מסוגלות לסייע, בוודאי ללא הנחיה מפורשת של בית המשפט.

מסכים אני לחלוטין עם באת כוח האם כשהיא טוענת שהאמור בכתב התביעה, אשר הוגש בדחיפות, אינו אלא "קצה קרחון" של 14 תיקים קשורים נוספים.

צודקת גם באת כוח האם כשאומרת שכאשר השעה כעת 08:45, ניתן לראות בנתבע כמי שלא התייצב לדיון ואת האם כמי שזכאית ליטול פסק דין.

הכבדתי על באת כוח האם בשאלה מה טעם לא הוגשה תובענה מלאה בבחינת "דרך המלך" לטפל בבעיה. אלא שמצוות המחוקק, למשל בסעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אולי גם בסעיף 75 לחוק בתי המשפט מחייבת אותי, בכל מקרה בו אני חושב כי נשקף סיכון לקטין, להתערב כאן ועכשיו – תהיינה מפעלותיהן הדיוניות והפרוצדוראליות של באות כוח האם כאשר יהיו.

המעיין בתיקיהם האחרונים של הצדדים, ואין מדובר באי הגשת כתב הגנה כאן בלבד, יגלה כי האם נדרשה, למשל לבקשת צו הגנה אשר ניתן (כבוד השופטת נ. רוסמן-גליס) והיא נדרשה לעתירה לסנקציות כדי שיואיל האב להשיב את הבנות ולא לעשות בהן כרצונו.

למעשה, לאור התיקים הקודמים מאמין אני כי הנתבע מתנהג בגסות ועושה בבנות לא רק כשבשלו, אלא גם כדי להכביד על האם.

אתקדם ואומר, כי החומר אשר הצטבר על פני אותם 14 תיקים קשורים מלמד כי אין על הנתבע מוראו של דין: לא עוזרת הסנקציה הכספית, לא הוראות פקידי הסעד ומשכך, מתמרן הנתבע עצמו למצב של הפרת הוראה חוקית.