פס"ד באיזון הרכוש מחצה על מחצה למרות שיעור הכתובה שנפסק לאישה

האם יש מקום להורות על איזון משאבים בין הצדדים שלא בדרך של מחצה על מחצה מכוח הוראת סע' 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 (להלן- חוק יחסי ממון) וזאת נוכח שיעור הכתובה שנפסקה למשיבה בבית הדין הרבני?

לסוגיה זו אנו נדרשים בערעורו של המערער על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' סגנית הנשיאה הש' ר. מקייס) מיום 15.1.19 , במסגרתו דחה בית המשפט את טענות המערער לעניין זה.

הרקע העובדתי הנדרש לנדון

1.הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י ביום x.x.89 ולהם שתי בנות מנישואיהם אלו. בין הצדדים פרץ סכסוך כאשר המשיבה טוענת שהמערער נטש אותה בשל אחרת.

2.הצדדים ניסו להסדיר את ענייניהם ומחלוקותיהם הרכושיות באמצעות הסכם אשר נחתם על ידם ביום 5.8.12 ואולם הסכם זה לא אושר בסופו של יום כיוון שהמשיבה סירבה לוותר על כתובתה.

3.ביום 9.5.13 הגיש המערער תביעה רכושית לבית המשפט לענייני משפחה בפ"ת במסגרתה עתר לפירוק השיתוף ואיזון המשאבים בין הצדדים. נציין כי בכתב תביעתו לא טען כלל המערער לחלוקה לא שוויונית של רכוש הצדדים.

4.ביום 30.4.14 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו המשיבה תרכוש את זכויותיו של המערער בדירת המגורים המשותפת של הצדדים תמורת סך של 600,000 ₪ (להלן – הסכם רכישת הדירה).

5.ביום 18.5.14 הומצאה חוות דעתו של האקטואר אשר מונה ע"י בית המשפט לצורך הערכת שווי זכויות הצדדים. בחוות דעתו קבע האקטואר כי המשיבה זכאית לחלקה בזכויות המשותפות בסך של 177,410 ₪. כאשר בחוות הדעת מוצגות שתי חלופות לתשלום חלקה של המשיבה – האחת, לתשלום לאלתר והשנייה בעת הבשלתה של כל זכות (להלן – חוות הדעת האקטוארית).

בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא ביום 11.6.14 בחר המערער בחלופה השנייה, היינו תשלום בעת גמילת הזכויות.