פלונית נ' ממונה על חדלות פירעון - מחוז תל אביב ואח'

עניינה של בקשה זו באמות המידה שעל בית המשפט לבחון, ובתנאים שעליו לקבוע, בעת שהוא דן בבקשה לשינוי הצו לשיקום כלכלי בדרך של הקדמת תשלום.

רקע כללי

ביום 21.10.20 נקבעה ליחידה חדלת הפירעון תכנית לשיקום כלכלי. במסגרת התכנית נקבע כי היחידה, שסך תביעות החוב המאושרות בעניינה עומד על 198,048 ₪, תשלם סך של 33,600 ₪ ב-48 תשלומים של 700 ₪. בקביעת התכנית ניתן משקל לפוטנציאל ההשתכרות של היחידה, המגדלת בגפה ארבעה קטינים וכן לנסיבות חייה הקשות ומנגד למחדלים מסוימים שצברה בהליך, לרבות אי עמידה בחובת התשלום החודשי שהוטלה עליה. ביום 24.2.22, כארבעה חודשים לאחר שנקבעה ליחידה תכנית הפירעון, הוגשה בקשה מוסכמת מטעם היחידה והנאמן להקדמת תשלום, כך שסך הסכום שנקבע במסגרת הצו לשיקום כלכלי יבוצע בתשלום אחד על-ידי אמה של היחידה. למעשה, דובר בבקשה לאישור בדיעבד של הקדמת התשלום, היות שבאותה עת כבר שולם הסכום האמור על-ידי אמה של היחידה, בלי שהתקבל אישור לכך, וזאת מחמת טעות.

כפי שציינתי בהחלטת הביניים שניתנה בבקשה זו מיום 1.3.22, בקשות להקדמת תשלום המוגשות לפניי בשיעור לא מבוטל של התיקים, זמן לא רב לאחר אישור תכנית הפירעון, אינן נקיות מקשיים. במסגרת החלטה משלימה זו, אשוב ואפרט טעמיי.

בקשות לשינוי הצו לשיקום כלכלי בדרך של הקדמת תשלום – קשיים ואתגרים

במבט ראשון, ניתן לטעון כי הקדמת תשלום משרתת את האינטרסים של כל הצדדים. כך, הדבר עשוי להיות בר תועלת בעבור היחידים, אשר בדרך זו יכולים להשלים את תכנית הפירעון בתוך פרק זמן קצר ולצאת לדרך חדשה. בד בבד, הדבר משרת את האינטרסים של הנושים, שוודאי יעדיפו לקבל ולו את החלק היחסי שנפסק מתוך חובם, בבת אחת, ולמצער בתוך פרק זמן קצר מזה שנקבע, על פני קבלתו לשיעורין, כשהוא מתפרס על פני פרק זמן ממושך (ראו דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, הצ"ח הממשלה 1027 עמ' 690 (2016) (להלן:דברי ההסבר); עודד מאור ואסף דגניהפטר347-346 (2019) (להלן:מאור ודגני)). אף אין להתעלם מהיתרונות שעשויה לשאת עמה הקדמת התכנית במישור של חיסכון במשאבים מערכתיים ובעלויות הנלוות להעמדתה על פני מספר שנים.