אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' ד"ר כהן ואח'

פלונית נ' ד"ר כהן ואח'

תאריך פרסום : 21/09/2020 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
45977-06-15
08/09/2020
בפני השופט:
משה תדמור-ברנשטיין

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד אליסה אלה מריל אורנים ואח'
נתבעים:
1. ד"ר מאיר כהן
2. מרכז רפואי נ.א.ר.א

עו"ד יחיאל כץ ואח'
עו"ד בני ירושלמי ואח'
פסק דין
 

 

  1. בענייננו תביעה בה נטען לרשלנות רפואית בביצוע ניתוח אלקטיבי באפה של התובעת, ובמקביל - נטענות גם טענות במישור החוזי.

  2. במישור החוזי נשאלת בענייננו, בין היתר, השאלה: האם בנסיבות ענייננו התקשרה התובעת עם הנתבע בהסכם לביצוע ניתוח אלקטיבי – בטעות, שכטענתה היא תוצאת הטעיה שהטעה אותה הרופא בשל אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות - היה עליו לגלותן לה?

  3. ומכאן, נידרש גם לשאלה הנורמטיבית: מהו היקף חובת הגילוי של רופא במסגרת ייעוץ למטופל אפשרי שצופה פני הסכם למתן שירותי ניתוח אלקטיבי? וכן לשאלה: בנסיבות כאלה, מהו היקף וטיב המצג לגבי השירות המוצע שעל הרופא להציג למטופל טרם ובעת ההתקשרות בהסכם עצמו?

  4. ובסופו – נדון גם בשאלה המעשית: מהו הסעד לו זכאית התובעת בגין הטעות שנגרמה, בנסיבות ענייננו?

  5. הדיון בפסק דין זה מתייחס, אם כן, לטענות לרשלנות ולטענות להפרה חוזית ולהטעיה.

    א.המחלוקת

  6. באפריל 2011 עברה התובעת (אז - בתחילת שנות הארבעים לחייה) ניתוח אף. את הניתוח ביצע הנתבע 1, רופא מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית (להלן: "הנתבע").

  7. התובעת טוענת כי, בנסיבות, התרשל הנתבע במעשיו ומחדליו "לפני הניתוח, עת הניתוח ולאחר הניתוח", וכי בהתרשלותו זו גרם לה נזק, וכן – כי הפר "הפרה יסודית את ההסכם שנכרת עם התובעת לעניין הטיפול הרפואי ואין בידם לתקן את ההפרה. ודוק התובעת טעתה, למצער, אף הוטעתה על ידי הנתבעים. אלמלא טעות זו, היא תוצאת הניתוח, לא היתה מתקשרת בהסכם. יודגש כי כאמור לעיל אין בידי הנתבעים לתקן את הטעות" (ההדגשה בקו – במקור) [ס' 35 ו-36 לכתב התביעה המתוקן].

  8. ומה כלל הניתוח כפי שבוצע - בפועל? במסמך מודפס מאת הנתבע, שבראשו השמאלי הכיתוב: "ניתוח אף פתוח ומחיצה – Google Docs", שלפי תאריך שמודפס בשוליו נחזה להיות מיום הניתוח, וכותרתו: "דו"ח ניתוח [התובעת]" [צורף לכתב התביעה; מוצג ג' עמ' 12 למוצגי התובעת; הוצג גם מטעם הנתבע (להלן: "דו"ח הניתוח")] - נרשם לגבי אופן ביצוע הניתוח כך: "הוזרקו 20 סמ"ק של הרדמה מקומית מסוג מרקאין 0.5% ואדרנלין לאזור האף. הוכנסו 2 טמפונים לחלל הנחיריים הקשורים אחד לשני מחוץ לאף. נעשה חתך בבסיס הקולומלה בצורת "שחף". נעשו חתכים פנימיים ברירית הנחיריים והקולומלה שטחית לגבול הקדמי של הסחוסים הלטרליים התחתונים (להל"ן LL). הופרדה מעטפת העור של האף עד לשורש האף. נעשתה בקרת דמם. הוסרה רקמת חיבור מעל התמיכה הסחוסית והגרמית של האף בשליש התחתון והמרכזי. נחשף הקצה הקאודלי של המחיצה עד ל nasal spine (להל"ן NS). נעשה מירכוז של הקצה הקאודלי והמרכזי של המחיצה. נעשתה הפרדה של הפריכונדלריום מהמחיצה והפרדה של הסחוס הלטרלי העליון (להל"ן UL) עד לעצמות הנזליות. נעשתה הסרה של הגבנון הסחוסי והגרמי עם אוסטאוטום. נעשה שיוף של הגבנון. נעשה חתך בחלק הפנימי התחתון של הנחיר בסמוך למפגש העצם הנזלית עם העצם המקסילרית. נעשתה הפרדה של הרקמות הרכות מעצמות האף. נעשתה אוסטאוטומיה של החתך בנחיר מעמדה נמוכה לגבוהה. נעשה שבר פנימה של העצמות הנזליות. הסרה של הטמפונים. הסחוסים והחתכים קובעו כולם עם ויקריל 6 אפסים רגיל פנימי ומהיר חיצוני. האף קובע עם גבס" (להלן: "הניתוח").

  9. אבהיר כבר עתה, כי לאחר עיון במכלול הראיות והעדויות אני מוצא כי, בעצם, אין מחלוקת בין הצדדים שהמפורט לעיל בוצע בניתוח. וגם לא מצאתי בכל מאות העמודים של ראיות ופרוטוקולים שהצטברו בתיק זה אמירה ברורה, שלא כך מבצעים "ניתוח אף פתוח ומחיצה" (להבדיל מספקות שהועלו - לגבי נחיצות האופן בו בוצע "בשיטה הפתוחה", שלא מצאתי שיש להן בסיס ראייתי).

  10. עם זאת, התובעת טוענת כי לא רק שהניתוח לא השיג את מטרתו, אלא שגרם לה, כנטען בכתב התביעה המתוקן, ל"פגמים של ממש", "לרבות חוסר תחושה בשפה העליונה, החמרה כבדה בקשיי נשימה, נזלת כרונית, בצקת ואובדן רגישות וכן פגיעה בצורת האף החיצונית, עד כדי עוותו ממש" [ס' 11 לכתב התביעה המתוקן]. לטענתה, בשל פגמים אלה שקעה בדיכאון ונקלעה לאובדן ערך עצמי. התובעת טוענת כי פגמים אלה הם תוצר של התרשלותו של הנתבע.

  11. הנתבע טוען מנגד, כי מדובר בתביעת סרק, שבה פועלת התובעת להאדרת תסמינים, שספק אם קיימים אצלה; זאת, באשר הפגמים – שחלקם נטענים על ידי התובעת לראשונה רק כשנה ותשעה חודשים לאחר הניתוח, קיימים, לכל היותר, בראייתה הסובייקטיבית בלבד, וככל שקיימים - היו קיימים גם טרם הניתוח; וכי, בכל מקרה - בעת שהסכימה לביצוע הניתוח, הוזהרה התובעת כי אין בניתוח שהוצע לה לתקן פגמים של גודש באף וחסימת הנשימה (מפנה למסמך שהוא מכנה "תיק רפואי"), וכי קיים סיכון שפגמים מהסוגים שהתובעת מצביעה עליהם בדיעבד, מגלים עצמם לאחר הניתוח (מפנה לכתב הסכמה ולהסכם עליהם חתומה התובעת). הנתבע טוען כי אין לייחס לו כל התרשלות בקשר עם הניתוח, באשר פעל כפי שרופא סביר ונבון היה פועל בנסיבות.

  12. כאמור, לבד מהמחלוקת הנזיקית, תלויה בתיק זה מחלוקת נוספת - היא המחלוקת החוזית. התובעת טוענת בכתב התביעה המקורי והמתוקן, כי הנתבע, רופא מנתח מומחה אליו פנתה לקבלת ייעוץ וטיפול, הטעה אותה והפר הפרה יסודית את ההסכם שכרת עמה; וכי אלמלא טעות התובעת שנגרמה בגין הטעיה שהנתבע הטעה אותה, לא היתה מתקשרת בהסכם לביצוע הניתוח שבוצע.

  13. התובעת טוענת כי הוצג לה על ידי הנתבע מצג לפיו נקבע לה תור ל"ניתוח משולב", היינו - ניתוח רפואי + אסתטי, ובדיעבד מתברר, לפי תוצאות הניתוח, שהניתוח – מראש - לא כלל את החלק הרפואי, שבעצם בגינו פנתה לנתבע מלכתחילה, מה שהותיר אותה עם פגמים כמו "החמרה כבדה בקשיי הנשימה", כש"קשיי נשימה" היתה תלונתה טרם הניתוח, והוצג לה בעת ההתקשרות, שהניתוח ייתן לו מענה. התובעת מציגה דואר אלקטרוני ששלח לה הנתבע ביום פגישת הייעוץ, בעקבות הפגישה [צורף לכתב התביעה; מוצג ב' למוצגי התובעת עמ' 3; הוצג גם מטעם הנתבע (להלן: "סיכום פגישת הייעוץ")], שזו לשונו: "שולם 450 ₪ חש... סטייה של המחיצה בשליש המרכזי ובקצה הקאודלי. תלונות לשל קושי בנשימה. מבחינה אסתטית רוצה להצר את האף לשפר את הגבנון ולהוריד את הנזל ספיין. הוסבר כי ניתוח אסתטי עולה 8900 שח. תיקון משולב של האף עם המחיצה 14000. כולל אשפוז לילה. ידוע על אנמיה בגלל...".

  14. בסעיף 1ג' לכתב ההגנה המקורי מטעמו, גרסת הנתבע היא: "הניתוח שבוצע לתובעת, לבקשתה, היה ניתוח אסטתי לשיפור מראה האף בלבד ולא היה מיועד לתיקון בעיות תפקודיות כלשהן של התובעת. הוסבר לתובעת כי במסגרת הניתוח לא יטופל נושא חסימת הנשימה, גודש, נזלת כרונית וסימפטומים אחרים שאינם קשורים בניתוח האסתטי". בסעיף 1ה' לכתב ההגנה המתוקן - מתקן הנתבע את הגרסה שמסר תחילה, כאמור, ומאשר, כי "הניתוח שבוצע לתובעת, לבקשתה, היה ניתוח שמטרתו לתקן את מראה האף ו/או לשפר את מעבר האוויר" (ההדגשה בקו – הוספה), אך בהמשך השורה - מסתייג: "אלא שהוסבר לתובעת כי במסגרת הניתוח לא יטופל נושא חסימת הנשימה, גודש, נזלת כרונית וסימפטומים אחרים שאינם קשורים בניתוח שיבוצע על ידי הנתבע".

  15. בתצהיר שנתן כעדות ראשית מטעמו, מפנה הנתבע לכך שהתובעת הגיעה אליו בעקבות פנייה מקוונת באתר האינטרנט שלו, ל"ניתוח אף מחיצה"; וזאת, לא - לצרכי בריאות בלבד, כטענתה, אלא - לצורך האסתטי של הצרת האף והסרת הגבנון, ומצהיר כי הסביר לה כי "תלונותיה לגבי גודש באף ונזלת הגורמים לקשיי נשימה לא יטופלו בניתוח כי מדובר בתכונות של רירית האף שלא אוכל לתקן בניתוח שלה" [ס' 10 לתצהיר].

  16. בעדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית, מבהיר הנתבע כי אמנם קיים ניתוח שהוא גם רפואי ונותן מענה לקשיים התפקודיים של האף: "כשאנחנו רוצים לטפל בבעיה תפקודית זה נקרא SMR, זה ניתוח אחר... Submucus resection. זה פעולה אחרת לגמרי. היא נעשית במעמקי האף והיא אחרת לחלוטין" [עמ' 224-225 לפרו']; אך, מעיד כי ניתוח תפקודי זה, שגם בו מתקנים את המחיצה - לא בחלק הקאודלי שלה, לא הובטח על ידו לתובעת: "אני רק רוצה לומר שתיקון פונקציונלי של המחיצה יש לו שם אחר. קוראים לו SMR, גברתי בוודאי מכירה. אז זה לא מה שהובטח לגברת" [עמ' 209 לפרו'].

  17. אם כן, המחלוקות העיקריות בין התובעת לנתבע העומדות לדיון במרכזו של תיק זה, הן:

    • האם התרשל הנתבע בביצוע הניתוח שבוצע בפועל בנדון (לפני, בעת ואחרי הניתוח)? והאם נגרם בגין התרשלותו נזק לתובעת? ומהו?

      • האם המצג שהוצג לתובעת על ידי הנתבע לקראת ובעת ההתקשרות בהסכם היה, כטענתה, שהניתוח שתעבור אצלו הוא ניתוח משולב הכולל מענה רפואי ואסתטי לבעיותיה – כאחד? והאם, בנסיבות, בכך הטעה את התובעת והוביל אותה להסכמה שיש בה "טעות"? ואם כן - מה הנזק שנגרם בגין הטעות? ומהו הסעד שהיא זכאית לו בגינו?

      • האם הנתבע היפר את ההסכם שנכרת עם התובעת בהפרה יסודית, כנטען?

      • האם במועד הניתוח היה הנתבע מורשה חוקית לבצע את הניתוח שביצע – לבדו, או – בהיותו מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית בלבד, לא רשאי היה לבצעו ללא השתתפות מומחה בתחום בתחום האף-אוזן-גרון (להלן: "ה-אא"ג")? וגם אם רשאי היה לבצעו לבדו - האם בניתוח מורכב יותר (כמו, למשל, ה-SMR) – נדרשת מעורבות של רופא אא"ג? אעיר, כי המחלוקת הזו - לא עולה מפורשות מכתבי הטענות בנדון, והנתבע טוען להרחבת חזית אסורה בהקשר זה.

      • האם פעל הנתבע באופן מפלה באי-קבלת התובעת לבדיקה - במועד שבו, לטענתה - בעקבות היעדר מענה מתמשך ממרפאתו, התייצבה במרפאה יחד עם אחותה לפגישה שזומנה לאחותה, בניסיון "לעקוף את התור" שנקבע לה, בעורמה [לפי הוראות ס' 4 ו-5 ו-28א לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק זכויות החולה"), המפנה להוראות חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000]?

  18. כפי שעולה מהכותרת בנדון, התובעת תבעה בנדון גם את הנתבע 2, שהוא, לטענתה, "המרכז הרפואי בו עוסק ומקיים הנתבע 1 את עבודתו הרפואית ותחת כפניו הוא מצבע את ניתוחיו" [ס' 3 לכתב התביעה המתוקן]; מרכז רפואי, שאין מחלוקת שהוא מרפאה פרטית כירורגית בו הנתבע ביצע ניתוחים גם טרם הניתוח בענייננו, שבוצע אף הוא באותו מקום (להלן: "המרכז הרפואי"). התובעת מפנה את מרבית טענותיה בכתב התביעה המתוקן נגד "הנתבעים", אך, לבד מהגדרתו בפתח כתב התביעה, איננה מייחסת בכתב טענותיה מעשים או מחדלים לנתבע 2 - בנפרד.

  19. רק מקו החקירה מטעם התובעת של מנהל הנתבע 2 – מתברר לראשונה כי בעצם טענתה של התובעת נגד המרכז הרפואי היא לאחריות שילוחית של המרכז – למעשים ומחדלים שמיוחסים לנתבע; זאת - אף שדומה כי לא הובאו ראיות בעין שחוזית – בנסיבות הנטענות - קיימת יריבות בינה לבין המרכז הרפואי. בסיכומיה טוענת התובעת כי ההסכם שנכרת בינה לבין הנתבע 2, המרכז הרפואי (יובהר כי בכתב התביעה המתוקן, הטענה לקיומו של הסכם שנכרת עם התובעת היא אכן - כלפי "הנתבעים", ולא רק - הנתבע) הוא "חוזה מכללא... שהיא באה בשעריה בשלום ויצאת בשלום, כשהנתבעת מתנהלת ומפקחת עפ"י דין, תקנות וחוזר משרד הבריאות". שתי טענות שלא נטענו במפורש בכתב התביעה, שהנתבע 2 טוען כי הן הרחבת חזית אסורה.

  20. טענה נוספת שלא עלתה בכתב התביעה המתוקן, אך בהמשך נטענה נגד המרכז הרפואי, היא כי התרשל כלפי התובעת בשמירת המסמכים הרפואיים מהניתוח הנדון, כשהתברר בעקבות פנייתה לקבלם - שלא הצליח לאתרם, להוציא - דו"ח הניתוח, כהגדרתו לעיל. הנתבע 2 טוען כי בהעלאת טענה זו מטעם התובעת – מדובר בהרחבת חזית אסורה, כי בעת שהתובעת הגישה את כתב התביעה המתוקן, כבר ידעה על הקושי שנתקל בו הנתבע 2 באיתור המסמכים, אך לא מצאה לכלול בכתב טענותיה טענה כלשהי בענין נזק ראייתי.

  21. לאחר שהצבעתי על המחלוקות המרכזיות, אקדים ואומר כי, כפי שיפורט להלן, לאחר שעברתי על מכלול הראיות והעדויות בנדון, ועל הפניות הצדדים בסיכומים מטעמם, מצאתי כי אף שלא הורם הנטל להוכיח שהנתבע התרשל בביצוע הניתוח שבוצע בנדון, לרבות – בשל אי-הוכחת קשר סיבתי לפגמים הנטענים, הרי שאני מוצא שכשל במהלכים לקשירת ההסכמה מול מי שפנתה אליו לייעוץ, בהציגו לתובעת מצג שהטעה אותה, שהוביל לקשירת הסכם שנפל פגם בכריתתו; פגם המזכה את התובעת בזכות לביטול, להשבה, ולפיצוי – בהתאם לדין.

  22. לסיום פתיח זה, אבהיר עוד, כי בהתחשב במערכת היחסים המיוחדת שמאפיינת מו"מ והתקשרות חוזית - בין רופא המציע שירותי ניתוח שהוא אלקטיבי, ובענייננו, לגרסתו - אסתטי (ניתוח שאפשר לוותר עליו, ומאידך, לכאורה, ניתן לשלבו ממילא בניתוח שמטרתו גם טיפול תפקודי מקיף יותר באף), לבין מטופלת (פונטנציאלית) הפונה אליו לייעוץ הצופה קשירת עסקה שבמהותה היא בעצם מסחרית (נושאת רווחים), שמתלוננת לפניו מראש על בעיות של תפקוד האף, לא הרים הנתבע את נטל שבהקשר זה עבר אליו (בהתחשב במפורט במסמכים עליהם חתומה התובעת), להוכיח שהמצג שהציג לתובעת בענייננו כלל גם הבהרה, שבסופו של דבר עיצוב האף והקלה על דרכי הנשימה אינם בהכרח הולכים יחדיו (שכן עצם עיצוב והצרת האף כרוך בהקטנת מעברי האוויר באף, כך - לפי המומחה מטעמו), ושההסכמה שהושגה ביניהם איננה לגבי מתן שירותי ניתוח שמכיל גם טיפול תפקודי (רפואי) - שיכול שאובייקטיבית היה נדרש לתובעת במועד הרלוונטי; זאת - אף, שכאמור, הוא מודע היטב לכך שעקרונית קיים טיפול מסוג כזה.

  23. בשל האמור, כמפורט להלן, מצאתי לקבל תביעה זו – בחלקה בלבד.

    ב.התנהלות הצדדים בתיק – חרגה מהסדר והאופן שהדין קובע

    ב.1. התנהלות התובעת בהקשר של הגשת חוות דעת מטעמה וטענות שהוסיפה בתיקון התביעה

    1. התביעה הנדונה הוגשה תחילה על סך של 250,000 ₪, כשמהותה הוגדרה: "נזיקין והפרת חוזה", וצורפה לה חוות דעת רפואית בתחום הנוירולוגיה בלבד. לאחר שהנתבע מצא להגיש מטעמו - לבד מחוות דעת נוגדת בתחום הנוירולוגיה, גם חוות דעת רפואית בתחום הכירורגיה הפלסטית, ולאחר שמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה נתן חוות דעת בנדון, כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה – מצאה התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן על סך של 783,000 ₪, שלו צורפו שתי חוות דעת רפואיות מטעמה בתחום ה-אא"ג. אעיר כי התובעת נשאה בענייננו בתשלום אגרת בית משפט לפי סיווג של תביעה כספית.

    2. בהקשר להתנהלות התובעת בקשר עם הגשת חוות דעת רפואיות מטעמה, יש להפנות לכך, שכאמור, אף שמושא התביעה הנדונה הינו ניתוח שבוצע על ידי מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, התובעת בחרה שלא להגיש במצורף לכתב התביעה שהגישה בנדון חוות דעת רפואית בתחום הכירורגיה הפלסטית, ורק לאחר שהנתבע הגיש חוות דעת מומחה מטעמו בתחום זה, ביקשה התובעת מבית המשפט למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה, מבלי לחייבה להגיש חוות דעת מטעמה, "על מנת לייעל ולקצר", כלשונה.

    3. הנתבעים התנגדו, ובקדם המשפט הראשון הודיעה ב"כ התובעת כי תוגש מטעמה גם חוות דעת רפואית בתחום הפלסטיקה – בתוך 45 יום. ואז, חלף הגשת חוות דעת נוספת, כאמור, הוגשה מטעם התובעת בקשה להמיר את המינוי של המומחה מטעמה מהתחום של כירורגיה פלסטית לתחום של אא"ג; זאת - בטענה כי התייעצה עם פרופ' מלר, מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, שאמר לה שמכשור מתאים לבדיקת תלונות התובעת לגבי קשיי הנשימה והנזלת הכרונית לא עומד לרשותו, וכן מצוי בשימוש אצל רופאי אא"ג, שהוא לפי דברים המובאים בשם פרופ' מלר (ללא חוות דעת מצורפת) ב"התחום הרפואי הרלוונטי לתלונות התובעת".

    4. בהחלטה מיום 27.9.16 הבהיר המותב שאצלו התנהל תיק זה באותם זמנים - כדלקמן: "הגשת חוות-דעת לשיעורין, ולא לפי הסדר, היא התנהלות דיונית פגומה היוצרת אי בהירות באשר לגדר המחלוקת במשפט, מעכבת את הדיון ומבלבלת את סדר הגשת חוות-הדעת. כדי לאפשר לצדדים לשוב לדרך המלך של המשפט, אני מתיר לתובעת לתקן את כתב התביעה באופן שתצרף אליו את כל חוות-הדעת שברצונה להגיש - בין אם בתחום הרפואה הפלסטית ובין אם בתחום רפואת אף-אוזן -גרון. התיקון יעשה תוך 45 יום".

    5. בעקבות החלטה זו, הודיעה התובעת לבית המשפט כי פנתה למספר מומחים בתחום הכירורגיה הפלסטית (לא נמסרו שמות ופרטים ולא הוצגו אסמכתאות לפניות הנטענות), אך אלו לא נענו לה, לטענתה - בגין פעולות שמבצע הנתבע בהיותו מיוזמי ההחלטה של האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית (להלן: "האיגוד") שיצאה בספטמבר שנת 2016 (עליה חתומים יו"ד האיגוד, מזכיר האיגוד, והנתבע – כגזבר האיגוד) ומחייבת רופאים בתחום שאליהם פונים למתן חוות דעת רפואית לבית המשפט לחתום על טופס "גילוי נאות", שבו הצהרות הבהרה שונות שיחייבו את החותם בחקירה הנגדית בבית המשפט או בוועדת האתיקה. בנסיבות, אינני מקבל את טענת התובעת, שהנתבע השתמש בתפקידיו באיגוד - ככלי בניהול תביעה זו. אפנה לכך שבעת הוצאת המסמך בספטמבר 2016, היה הנתבע גזבר האיגוד, ושלא הוכח שהמסמך הוצא לצורך עניניו בתיק זה.

    6. התובעת ביקשה, בנסיבות, לפטור אותה מהגשת חוות דעת רפואית בנדון, ולחילופין, לאפשר לה שהות להגיש חוות דעת רפואית שיתן מומחה בתחום ה-אא"ג, אליו כבר פנתה. הנתבעים התנגדו, ובית המשפט הורה לתובעת שעליה למלא אחר ההחלטה מיום 27.9.16 המצוטטת לעיל. בסופו של דבר, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, שלו צירפה שתי חוות דעת רפואיות שנתנו מומחים בתחום ה-אא"ג, שלמולן – הגיש הנתבע חוות דעת רפואית נוגדת מטעמו גם בתחום ה-אא"ג.

    7. עוד יש לציין בהקשר להתנהלות התובעת בהליכים בתיק זה, לצד ההתנהלות הדיונית הפגומה, כאמור, כי לפי המסמכים שהוגשו בתיק זה, הטענה לגבי "עיוות באפה של התובעת", עלתה במסמך כתוב - לראשונה מאז הניתוח, רק בכתב התביעה המתוקן, היינו - כמעט 6 שנים לאחר הניתוח, ולמעלה משנה וחצי לאחר הגשת התביעה. כך, אף שקיימת בכתב התביעה המקורי טענה לגבי "פגמים של ממש" בשל הניתוח, שאף מפורטים בו, לא מצוינות כל טענות לגבי "עיוות באפה של התובעת"; כך, גם - בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה המקורי – טענה כזו לא מנויה בפירוט תלונות התובעת, ואף נרשם בה - "פנים סימטריות"; כך, גם - נעדרת הטענה הזאת ממכתבי הדרישה שהוצגו לנתבעים טרם הגשת התביעה, החל מיוני 2014 [צורפו כנספח לכתב התביעה].

    8. הטענה של "עיוות באפה של התובעת", שלכאורה דורש תיקון, גם לא צויינה על ידי מי ממספר רופאים, חלקם – רופאים מומחים, שבדקו את התובעת מאז מועד הניתוח ועד למועד הגשת התביעה; זאת - להוציא ממצא של ד"ר וימן, מומחה בתחום ה-אא"ג, שציין בבדיקה שערך לתובעת במסגרת תשובת יועץ שניתנה במסגרת הטיפול השוטף בתובעת תחת שירותי הקופה - מיום 6.6.14 (למעלה משנתיים וחצי קודם למועד חוות הדעת הרפואית שנתן בנדון, שהוגשה מטעם התובעת) - של "סטייה מינימלית של מחיצה לימין"; זאת - למרות שבבדיקה קודמת מיום 31.7.12 (כשנתיים עוד קודם לכן, וכשנה ושלושה חודשים לאחר הניתוח) מצא אותו מומחה - ב'בדיקה גופנית': "פנים סימטרים, ללא נפיחות. מבנה של אף סימטרי. מחיצה באמצעה, רירית תקינה, מעבר היטב. ללא הפרשה פטולוגית" (ההדגשות בקו – הוספו). ולהוציא ממצא של רופא אא"ג אחר של קופת החולים, מיום 3.5.12 שמצא: "אף סטיית המחיצה", שלעומתו מצא רופא אא"ג נוסף של קופת החולים בממצא מיום 18.3.13: "אף מעברים סבירים" ו"אודם ריריות אף"; ולא מצא לציין עוד ממצאים.

    9. גם מעיון ברישום ממצאי הביקורת שערך הנתבע לתובעת מיום 3.1.13 – כשנה ותשעה חודשים לאחר הניתוח [מוצג ד' למוצגי התובעת; עמ' 13 (להלן: "סיכום הביקורת מיום 3.1.13")], מתברר כי הטענה הזו נפקדת, לרבות - במכתב ההפניה של התובעת ל"המשך בירור" אצל מומחה בכירורגיה פלסטית אחר [מיום 14.1.13; צורף לכתב התביעה, ומצוי במכלול שהוגש מטעם הנתבע כ"תיק הרפואי" כהגדרתו להלן , נ/1; להלן: "מכתב ההפניה להמשך בירור"] בו מנויות תלונות התובעת.

    10. לסיכום, מעיון במסמכים מ"זמן אמת", וממה שהוגש בכתב התביעה המקורי, עולה כי טענה או תלונה לגבי "עיוות באפה של התובעת" מועלית לראשונה בכתב התביעה המתוקן, שהוגש בתחילת שנת 2017, בתמיכה של חוות הדעת של המומחים בתחום ה-אא"ג. אעיר כי המומחים מטעם התובעת בתחום ה-אא"ג. מדברים בחוות דעתם על "שינויים בצורת אף חיצוני והפרעה ניכרת בנשימה" כחטיבה אחת, שנראה שמכוונת לנוסח הוראת סעיף 69(1)ב לתוספת לתקנות המל"ל, שדורשת "שינויים בצורת האף החיצוני בצורה ניכרת" על מנת לייחס אחוזי נכות (כשבגין שינויים שהם "בצורה קלה ללא הפרעות נשימה" – הנכות היא 0% בלבד).

      ב.2. התנהלות הנתבע בהקשר להצגת "התיק הרפאי" – באחור ניכר, למרות דרישת התובעת, תוך הצגת גיליון הסכמה לניתוח, שחלקים בו סומנו על ידו – לאחר חתימת התובעת, ולא בנוכחותה

    11. מאידך, גם התנהלות הנתבע טרם הגשת הראיות מטעמו לוקה, באופן שיש לקחת אותו בחשבון במסגרת ההכרעה בתיק זה. מתברר כי הנתבע לא גילה את "התיק הרפואי" שברשותו, לא - מיוזמתו, כחלק מכתב ההגנה או כתב ההגנה המתוקן, ולא - למול דרישה מפורשת של התובעת, ובעצם הציגו מטעמו רק בעת שהוגשו ראיות מטעמו, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, וכמובן – לאחר הגשת הראיות מטעם התובעת; כמפורט להלן.

      • לכתב התביעה המקורי מצרפת התובעת מסמכים שקיבלה מאת הנתבע, כדלקמן: שלוש חשבוניות בגין תשלומים עבור הניתוח, סיכום פגישת הייעוץ, כתב "הסכמה לניתוח אף" שעליו חתימתה מתאריך "21.4.16 (10:00)" (שמוסף בכתב ידה), "הסכם למתן טיפול רפואי אסתטי" מיום 21 אפריל 2016 (חמישה עמודים, הדף הראשון עם חתימה בעט, והיתר צילום; להלן: "ההסכם הכללי"), "דו"ח ניתוח [התובעת]" כפי שתואר לעיל מיום 21.4.16, סיכום הביקורת מיום 3.1.13, ומכתב ההפניה שנתן הנתבע - להמשך בירור אצל מומחה מסוים בתחום הכירורגיה הפלסטית, שתואר לעיל.

        • למקרא כתב התביעה, למרות הטענות החוזיות הנטענות נגד הנתבע בענין הטעיה [למרות הוראת ס' 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות")], אין הנתבע מוצא להודיע בכתב ההגנה מטעמו כי המסמכים שמציגה התובעת הם חלקיים בלבד, ואף לא לצרף לכתב ההגנה מטעמו כל מסמך רפואי או הסכמי שהוא (להבדיל - מצילום של מכתב התודה שמסרה לו התובעת).

        • כחודש וחצי לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבע, פונה התובעת לנתבע בדרישה לגילוי מסמכים כללי, וגם – לגילוי מסמכים ספציפי של: "מלוא מסמכי התיק הרפואי המצוי בידיו בק"ע מרשתי ובק"ע הניתוח נשוא התובענה שבנדון". בהיעדר מענה, פונה התובעת כחמישה חודשים לאחר מכן במכתב תזכורת ודורשת מענה לדרישתה. פחות מחודשיים לאחר מכן, בקדם המשפט הראשון, מודיעים הצדדים לבית המשפט: "נשלים ההליכים המקדמיים הדדית תוך 30 יום", ובית המשפט מורה בהחלטה בתום קדם המשפט: "הצדדים ישלימו ההליכים המקדמיים תוך 30 יום על פי הצהרתם".

        • למרות ההחלטה, כאמור, הנתבע לא מוסר לתובעת מסמכים כלשהם, לרבות לא את התיק "התיק הרפואי", אך בינתיים – לכאורה (לפי נוסח חוות הדעת), לפחות - מציג אותו למומחים מטעמו: "מסמכים מתיק רפואי – המנתח" (ד"ר גולן), "תיעוד רפואי של הנדון מד"ר מאיר כהן" (ד"ר הימן), ו"העתק מתיק רפואי אצל דר' מאיר כהן" (פרופ' אלידן), אך - לא למומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, פרופ' למפל.

        • אינני מקבל את טענת הנתבע בסיכומים מטעמו, שהתובעת יכולה היתה לבקש לעיין במסמכים שהמומחים מטעמו של הנתבע עיינו בהם, כאמור, בבחינת – הצגת בקשה לעיון במסמך המוזכר בכתבי טענות. אפנה לכך, שהתובעת ביקשה עיון ספציפי כבר ב-2016, וכאמור, הנתבע גם התחייב בהודעה לבית המשפט כי יענה לדרישות המקדמיות. דרישת התובעת לגילוי "מלוא מסמכי התיק הרפואי המצוי בידיו בק"ע מרשתי ובק"ע הניתוח נשוא התובענה שבנדון" בהירה דיה על מנת לכלול גם את המסמכים שהיא לא הציגה למול הנתבע בתיק זה. דרישה כזו מתמשכת ותלויה בתיק, גם לאחר שמתקנים את כתב ההגנה וטוענים בו: "בטופס הבדיקה הגופנית מיום 12.4.11 נרשם כי: הניתוח איננו משפר חסימה, גודש, נזלת כרונית וסימפטומים אחרים... החלקים הפנימיים של האף והמחיצה שלא יטופלו בניתוח".

        • כפי שציינתי, ספק בעיני כי למול טענה חוזית של התובעת כפי שמופיעה בכתב התביעה המקורי והמתוקן, יש באי-צירוף טופס "הבדיקה הגופנית" לכתב ההגנה המתוקן (טופס ממנו מצוטטת לכאורה הבהרה שניתנה לתובעת) – משום מילוי חובתו של הנתבע לפי הוראת ס' 75 לתקנות. לשון אחר, מכתב ההגנה המתוקן עולה לכאורה, כאמור, כי הנתבע מבקש להסתמך על מסמך טופס "הבדיקה הגופנית" כחלק מההסכם; והסכמים יש לצרף לכתבי טענות.

        • ועוד, אינני מקבל את טענת הנתבע, ממנה עולה לכאורה כי יכול היה להישען על ההנחה שהתובעת קבלה העתק מכל אחד מהמסמכים שהוא מצא להציג בתיק זה רק בהגשת ראיות מטעמו; הכוונה למסמכים – שלא הוצגו מטעם התובעת בהשוואה למכלול מה שכונה בתצהירו - "הרשומה הרפואית", וביתר דיוק - מה שנושא את בפתחו את הכותרת "תיק רפואי", על ששת העמודים שלו, כולם בכתב יד. אפנה לכך שהמסמכים האלה - אינם נושאים את חתימתה של התובעת (להוציא "הצהרת בריאות", שהיא חתימה המאשרת מה שמסרה, ולא – מה שהסכימה לו), ואין כל ראיה כי נמסרו לתובעת. הנתבע איננו מצהיר בתצהירו במפורש שמסר מסמכים אלה לתובעת, להבדיל – ממסירת "מסמכי ההסכמה" (אלה שחתומים על ידי שני הצדדים), שבעניינם עוד נדון. מזכירתו של הנתבע העידה לשאלתי, שהיא לא מסרה לתובעת מסמכי פגישות או ביקורות, להבדיל אותו סיכום הניתוח [עמ' 274 לפרו']. המזכירה מבהירה כי לאחר שהתובעת ממלאה את שלושת עמודים הראשונים בתיק הרפואי, הכל מועבר לנתבע, להמשך טיפולו מול התובעת [כך שהיא מסבירה לגבי העמ' הרביעי - "בדיקה גופנית זה של הרופא", בעמ' 273 לפרו'].

        • בנוסף, אינני מקבל את טענת הנתבע בסיכומים מטעמו, כי התובעת אישרה קבלת מסמכים אלה מאת הנתבע "בזמן אמת" בחקירתה. התובעת מעידה "אחרי כל ייעוץ הוא נותן לך דף, הרי הוא מדפיס לך את אותו דף, שם אצלו העתק ונותן גם לי" [עמ' 24 לפרו']. ממכלול הראיות והעדויות, אני מוצא כי בהחלט סביר, שהתובעת מכוונת למכלול המסמכים שהציגה מטעמה בנדון, ולו - בלבד. ראשית, מדובר בעדותה בהדפסה, ולא - בצילום; שנית, התובעת מציגה במצורף לכתב התביעה מספר מסמכים מודפסים שניתן להבין שהיא מכוונת בעדותה אליהם, כמו: הדואר האלקטרוני שהוא סיכום פגישה ששלח הנתבע בעקבות הפגישה מיום 12.4.11, או המסמכים ההסכמיים שהנתבע טוען שנמסרו לעיונה באותה פגישת ייעוץ, או סיכום הביקורת מיום 3.1.13, או המכתב למומחה הנוסף – לצורך המשך בירור; שלישית, המסמכים שבמחלוקת, במהותם ובצורתם, נחזים להיות בחלקם הארי רישומים שערך הנתבע לעצמו, בבחינת סיכום מצטבר, מתמשך ומתומצת של התנהלות הטיפול, שנרשמת בכתב יד כמעין ספר תרשומת פנימית, שאין כל הגיון להעביר העתק ממנו לתובעת [ראה למשל, הרישום מיום 26.4.11: "הסרת הגבס. החלמה תקינה", או הרישום מיום 5.6.11: "מרוצה מאוד מבחינת הנשימה והצורה הביאה מכתב תודה מרגש", או הרישום מיום 2.4.12: "טוענת שיש חוסר תחושה במרכז השפה העליונה. בבדיקה מציינת חוסר תחושה ממש מתחת לקולומלה"].

        • למול תמיהת הנתבע הכיצד התובעת מציגה, לשיטתו, מסמכים חלקיים מתקופת הייעוץ, הטיפול והמעקב, אפנה לכך שמי שמאשר בענייננו שאבדו לו מסמכים רלוונטיים – הם דווקא הנתבעים, היינו – גם הנתבע וגם המרכז הרפואי. הנתבע מאשר "אני מצלם כל מי שמגיע אליי לטיפול", אך מודה כי מאמצי איתורם של הצילומים לא נשאו פרי [עמ' 211 לפרו'], הוא מאשר גם שבשל אובדן המסמכים במרכז הרפואי, אין לו מסמכי הסכמה מיום הניתוח, שלגרסתו נחתמו בנוסף לאלו שהוצגו; והמרכז הרפואי מאשר כי איננו מאתר את המסמכים הרפואיים שנותרו ברשותו בעקבות הניתוח שהתנהל באכסניה שלו, להוציא – דו"ח הניתוח. לשון אחר, בלוח הזמנים של התיק זה, אובדן חלקי של מסמכים הוא אולי אירוע שיכול לקרות, אך הוא לא הוכח ביחס לתובעת; ולגבי הנתבעים – קיימת הודאתם לכך שבניגוד לדין – לא נשמרו אצלם מסמכים המתעדים תיעוד שחשוב לבחינת הטיפול הרפואי בנדון.

        • אם כן, רק ביום 18.4.18, כמעט שלוש שנים לאחר הגשת התביעה, כשנתיים לאחר ההחלטה המורה על השלמת ההליכים המקדמיים, כאמור, למעלה מחצי שנה לאחר הגשת חוות דעת פרופ' אלידן, וכחודשיים לאחר הגשת ראיות התובעת – מוגשים מטעם הנתבע מסמכים, שלכאורה נרשמו (בכתב יד) על ידי הנתבע ותוכנם קשור לטיפול שעברה התובעת אצלו, אך, כאמור, לא הוצגו מטעם התובעת – לא במצורף לכתב התביעה, ולא – כחלק מראיותיה. מדובר באסופת מסמכים שהנתבע בוחר לכנות "רשומה רפואית", ו"חלק בלתי נפרד" מתצהירו [ס' 7 לתצהירו המפנה לנספח ד' לתצהירו].

        • משמצאתי לעכב את מתן החלטתי בבקשה של התובעת לפסול את ה"רשומה הרפואית" הזאת כראיה – עד לתום ההליכים, על פי דרישת התובעת - הוצגה מטעם הנתבע אסופת המסמכים לתיק הנייר של בית המשפט – במקור, וזאת – בפתח הדיון בו הועד הנתבע. אבהיר כי בשלב של התנהלות ההוכחות, טרם שמעתי את עדויות הצדדים לפניי, על מנת שמלוא היריעה תיפרש לפניי, לא מצאתי להקשיח מראש את מסגרת הדיון, ולא מצאתי להיענות לבקשת התובעת לפסול את המסמך, כאמור, ולצדדים נשמרו טענותיהם לגבי משמעות האיחור לשאלת הקבילות או משקל הראיה – לשלב הסיכומים.

    12. התובעת, שכאמור אני מוצא כי חזתה לראשונה ב"תיק הרפואי" (החלק - שלא הוצג במצורף לכתב התביעה) רק כאשר הוגשו הראיות מטעם הנתבע, טענה - לאחר עיון ראשוני בתוכן המסמכים ובצורתם, כי עולות מהם תהיות ושאלות, וסברה כי יש לבחון אם לא הוספו לרשומה זו (כולה בכתב יד, כאמור) רשימות שלא נרשמו בה "בזמן אמת"; והיא אף העלתה בקשה כי המסמכים ישלחו לגרפולוג מטעם בית המשפט לבדיקת אמיתותן. באותו שלב, הבהרתי לתובעת כי אינני רואה שמידתי בענייננו לבצע מהלך כזה, ובהמשך אף אפשרתי לה לחזור על בקשתה - לאחר דיון ההוכחות, בו תראה את המסמכים במקור ותחקור את הנתבע. אף שהתובעת חזרה על הבקשה במהלך דיון ההוכחות, לאחר שהנתבע לא התנגד עקרונית לביצוע בדיקה שכזאת, ואיפשרתי לה להגיש בקשה לאחר הדיון, בחרה התובעת שלא לבקש ביצוע בדיקה זו.

    13. מאידך, לצד בחירתה זו, אעיר, כי מעיון במסמכים שוב, לאחר חקירת הנתבע, עולות תהיות לגבי גרסת הנתבע באשר להיקף הגילוי וטיב המצג שהציג לתובעת "בזמן אמת" - לקראת ובעת ההתקשרות בהסכם לביצוע הניתוח.

    14. כך, מעיון במסמכים - מקור, התברר לראשונה, כי הנתבע הוסיף לגיליון ההסכמה "לניתוח אף" - סימונים של בחירה (מוסכמת לכאורה בלבד; ביצירת מעגלים בעט כחול - לסימון של סוג הניתוח שלכאורה בגינו ניתן לתובעת הסבר ושל סוג הניתוח שלכאורה סוכם לבצע), על גיליון ההסכמה בעותק שלא הוכח שנמסר לתובעת לאחר סימונו; כמפורט להלן.

      • נספח ג' לתצהיר הנתבע הוא גיליון הסכמה "לניתוח אף", שזהה לגיליון שהציגה התובעת בנדון, אך גם שונה ממנו. הואיל והנתבע מצא לכלול גם את המסמך הזה באסופת המסמכים שנמסרה והוגשה בעת הדיון – מקור [במסגרת מה שבתצהירו מכונה "רשומה רפואית"; מה שנמסר, כאמור, נשמר כמוצג שמצוי בתיק הנייר, סומן נ/1], עיון במסמך מגלה כי חתימתו של הנתבע מתנוססת על המסמך בעט כחול (במועד שהוא מוקדם לכאורה לחתימת התובעת, אך בפרדוקס זה אדון בנפרד להלן), ומה שמעלה תמיהה, שלא קיבלה מענה ענייני בחקירת הנתבע, הוא – הכיצד שוני נוסף (נוסף על חתימתו המוספת של הנתבע) בין גיליון ההסכמה שהתובעת הציגה לבין הגיליון שהנתבע הציג, הוא סימון בעט שמעגל מעגל סביב סוג הניתוח שלגביו לכאורה קיבלה התובעת "הסבר מלא בעל פה" (כלשון הטופס), ומעגל מעגל נוסף סביב סוג הניתוח לגביו לכאורה "סוכם על ביצוע". הנתבע אישר בחקירתו, שהיה זה הוא שסימן את המעגלים (שהנתבע מכנה "עיגולים") , לגרסתו - "במועד בו נחתם הטופס" [עמ' 216-217 ו-245-247 לפרו'] - סביב "ניתוח אף אסתטי" אותו בחר מתוך האפשרויות "ניתוח אף אסתטי/ תיקון מעבר אויר/ שניהם" – כסוג הניתוח לגביו לשיטתו ניתן הסבר, כאמור, וסביב "יישור המחיצה" אותו בחר מתוך "יישור המחיצה / הרחקת טורבינות / תיקון אסתטי" – כסוג הניתוח שלשיטתו - סוכם לבצע, כאמור.

      • עמל רב הושקע מטעם הצדדים בניסיון לפענח הכיצד המועד שרשום על ידי התובעת כמועד שבו חתמה על טופס זה הוא ה-21.4.11 בשעה 10:00 (מדובר בחתימה על מסמך וציון מועד בכתב יד, שכבר עברו צילום), והמועד שבו מופיעה חתימת הנתבע בעט כחולה על הטופס (לפי הטופס המקורי) הוא 20.4.11 בשעה 16:00 (יום קודם לניתוח, ולכאורה - יום קודם למועד חתימת התובעת). הנתבע מפנה לכך שבראש העמוד, בשוליו, מופיעה הטבעת משלוח פקס מיום 20.4.11 בשעה 16:22. לגרסת הנתבע, ראתה ואישרה התובעת הסכמתה לניתוח על גבי מסמכי הסכמה שלוש פעמים; הראשונה - בעת שנכנסה ויצרה עמו קשר באמצעות האתר (זה נוסח שלא הוצג, והוא לכאורה שמור "בתוך המערכת"), השנייה - במשלוח פקס ביום 20.4.11 של גיליון ההסכמה חתום (עליו כתבה בטעות את המועד 21.4.11, טעות שהוא תיעד גם ברישום בתיק הרפואי) [עמ' 247 לפרו'], והשלישית - ביום הניתוח עצמו, שוב, במרפאת המרכז הרפואי (את המסמכים מהפעם השלישית - לא הצליח לאתר) [עמ' 216-217 לפרו']. מנגד, התובעת טוענת כי הפעם הראשונה והיחידה שהיא זוכרת שחתמה על טופס ההסכמה היתה ביום הניתוח, בחדר טרום הניתוח במרפאת המרכז הרפואי, דקות לפני הניתוח עצמו, כשהגיע הנתבע, צילם את התובעת, והאיץ בה לחתום על מסמכי ההסכמה כתנאי לביצוע הניתוח [ס' 12 לתצהירה; וב-עמ' 26-27 לפרו']. מאידך, הנתבע בתצהירו מציין כי גם ביום הניתוח עצמו חזר על הסבריו אודות הסיכונים והסיבוכים ווידא שהתובעת מבינה את תוכן ההסכם, תוך שהוא מחתים אותה פעם נוספת.

      • בהתחשב במכלול שפורט, אני מוצא כי לא הופרכה האפשרות הסבירה שעולה מעיון במסמכים של טופס גיליון ההסכמה ושל ההסכם הכללי, שבעצם מסמכים אלה נשלחו בפקס מטעם התובעת למשרד הנתבע - כקובץ אחד בן שישה עמודים ביום 20.4.11 בשעה 16:21-16:22. אציין כי התובעת צירפה לכתב התביעה את אותם שישה עמודים נקיים מהטבעות פקס, כשהעמוד הראשון ל"הסכם למתן טיפול רפואי אסתטי" (ההסכם הכללי) - מצולם בצבע, כך שניתן לראות שהתובעת קיבלה לידה (ולא בפקס) צילום של טפסים, כאמור, שפרטיה ופרטי הניתוח הושלמו בהם בכתב יד, והיא זו שהשלימה בעט כחולה את התאריך – בעמוד הראשון, וכן – בעמוד האחרון, בטעות (או במכוון, כי כיוונה ליום הניתוח) - יום חמישי 21.4.11. אינני יודע אם התובעת טעתה או התכוונה, אך אין לכך משמעות. הנתבע ציין את המועד בו הוא חתם על הטופס, 20.4.11 בשעה 16:00 (שהיא גם – בקירוב - השעה שהטפסים הגיעו בפקס, כאמור).

      • מה שכן משמעותי, הוא התמיכה של ליבון הנסיבות לעיל לסבירות הממצא - שאת המעגלים סימן הנתבע במשרדו, כאשר הצהיר שסימן אותם בעת שחתם על המסמך, ללא נוכחות התובעת (שאך שלחה אליו את המסמך מפקס, כאמור); לטענתו, שנמסרה "בעדות כבושה", סימן אותם, משום ששיקפו מה שסיכם עם התובעת בעל פה [עמ' 247 לפרו']; היינו סימון בדיעבד, שכאמור, לא אומתה הסכמתה של התובעת לגביו.

      • בעדותו מבהיר הנתבע כי, לעמדתו, אין להסכם הכללי (במאובחן מגיליון ההסכמה) משקל ממשי בקביעת גבולות הגזרה של ההסכמה לטיפול בענייננו: "תראי, יש את ההסכם, יש את טופס ההסכמה הייעודי, הפרטני שעוסק בניתוח אף. ההסכם הזה הוא הסכם כללי שעוסק בכל מיני דברים מאוד חשובים כמו חובת המעקב, חובת הפנייה למומחים במידה ויש בעיה. הקשר בין המטופל למטפל, ניהול הדברים בתום לב. כל הדברים האלה. זה משהו מאוד כללי בין המטופל לרופא" עמ' 221 לפרו']. בהמשך הוא מבהיר כי טופס גיליון ההסכמה לעומת זאת - כן מהווה את גבולות הגזרה להסכמת הצדדים: "הטופס הזה הוא טופס ייעודי פרטני לניתוח אף. הוא טופס שעוסק בהתקשרות בין שני אנשים שכרתו ביניהם חוזה. והוא עוסק בהרבה מאוד היבטים חשובים" (ראו עמ' 221 לפרו']).

      • לסיכום, מהאמור לעיל עולה, שבעצם הנתבע איננו מציג אישור בכתב "מזמן אמת" מאת התובעת לגבי איזה סוג ניתוח ניתן לה הסבר "מלא בעל פה", וגם לא – לגבי איזה סוג ניתוח הסכימה.

    15. נזכיר כבר עתה, סעיף 13 (א) לחוק זכויות החולה קובע כי "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.". סעיף 13 (ב) מוסיף וקובע כי "לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע...", וכן למסור למטופל "סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של היעדר טיפול רפואי". מידע רפואי הדרוש באורח סביר למטופל לצורך קבלת החלטה מושכלת, מוגדר בסעיף 13 (ב) לחוק זכויות החולה ככולל, בין היתר, הסבר על האבחנה והפרוגנוזה, מהות הטיפול המוצע, סיכונים וסיכויים של הטיפול המוצע ומידע לגבי טיפולים רפואיים אלטרנטיביים.

    16. ודוק. לפי הוראת סעיף 14 (ב) לחוק זה, "הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת הראשונה תינתן במסמך בכתב, שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל". למותר לציין כי עיון בתוספת הראשונה מעלה כי הניתוח בענייננו הוא מסוג הטיפולים שדורשים הסכמה בכתב, שבה תמצית ההסבר, לרבות הבהרה מה סוג הניתוח שהוסכם.

    17. ואם נחזור ל"רשומה הרפואית" [מוצג ד' מטעם התובעת; וגם – כמקור, נ/1] ונבחן אלו מסמכים ניתן למצוא בה שלא הוצגו מטעם התובעת, נגלה כי: על העמ' הראשון [מספרו 0] מודפסת הכותרת "תיק רפואי", ותחתיה הוראות למטופל למלא בשלושה העמ' הראשונים בתיק פרטים ותשובות לשאלות רפואיות, בהמשכו של העמ' פרטים אישיים שממלא המטופל (מולאו בעט כחולה בכתב יד); בעמ' השני [מספרו 1] מופיעה "הצהרת בריאות", שנחזית ככזאת שמילאה התובעת ואף חתמה בשוליה, ובעמ' השלישי [מספרו 2] – מעוגלות בעיגול תשובות לשאלון הכרות שהועד שהוצג לתובעת; בעמ' הרביעי [מספרו 3], הוא גיליון "בדיקה גופנית", שחתום בידי הרופא, הנתבע (התובעת מפנה לכך שהתאריך בו נחזה להיות ככזה שתוקן בהדגשת עט). העמ' החמישי [מספרו 4] הוא גיליון "פגישה ראשונה", בו מולא תחת 'רקע': "יש לעתים דימומים באף, אף סתום, נוחרת, לפעמים ריח באף", ותחת השאלה: "מפריע לי, לפי סדר העדיפויות שלי" (בדירוג מספרי) נרשם (עדיין בעט כחול): "קושי בנשימה", "סטייה של המחיצה שמאלה", "רוצה ליישר גבנון". תחת 'תכנית הטיפול' (בדירוג מספרי) נרשם: "יישור מחיצה באמצע וקאודלי", "גבנון", "רוצה לשלב אף עם מחיצה", "מציע לתקן מחיצה + אף= 14,000 ₪", "תיקון אסתטי – 8900 ₪".

    18. העמ' השישי [מסומן 5] והעמ' השביעי למסמך זה, הם עמודי רישום שעליהם הדפס של שורות, כשבכל מספר שורות מופיעה המילה: "תאריך", ולפי תוכנו הוא משמש לרישום תכנים של פעולות טיפוליות ופגישות עם המטופל; והוא ממולא בעט שחור לגבי המועדים: 12.4.11, 18.4.11, 20.4.11. 21.4.11 ו-26.4.11 – לגבי הפעילויות מול התובעת, ובעט כחול לגבי בתחתיתו של העמוד לגבי פגישה מיום 5.6.11. לגבי יום 12.4.11, קיימת תרשומת ארוכה יותר, בראשו של העמוד, שלכאורה מכילה מה שהנתבע שמע מהתובעת ואמר לתובעת בעת הפגישה. העמ' השביעי [אף הוא מסומן 5] ממולא בעט כחול לגבי מועדים 4.6.11, 2.4.12 ו-8.11.12 בענין המשך הקשרים מול התובעת, לרבות לגבי הביקור היזום עם אחותה. ובשולי רישומים אלה, בעט שחור, רישום הפגישה עם התובעת מיום 3.1.13, שבעקבותיה ניתנה לתובעת הפניה לבירור אצל מומחה אחר, כאמור. התובעת טוענת כי קיים אצלה חשש, כי לפחות חלק מתכנים אלו הוכנס לתיק הרפואי בדיעבד לצורך התביעה, וכפי שציינתי, היו שלבים שביקשה למנות גרפולוג לבדוק את אמיתות ונכונות מועדי הרישומים ומי רשם אותם.

    19. מדובר אם כן, בתיק רפואי שלכאורה היה מצוי בידי הנתבע כל העת, והתובעת ביקשה כבר בסמוך להגשתו במסגרת ראיות הנתבע - לאסור את הגשתו לפי הוראת הדין, לרבות הוראת תקנה 112, 113, 114 ו-114א לתקנות, ועתה מבקשת – לחילופין - לא לייחס לו כל משקל.

    20. להשלמת התמונה, אציין כי ב"רשומה הרפואית" (ב-נ/1 - המקור) - הוצגו מסמכים שהוצגו גם מטעם התובעת: תוצאות בדיקת דם וא.ק.ג. של התובעת – טרם הניתוח, וכן ההסכם הכללי, שחתימת הרופא מוספת עליו בעט כחול (נושא 5 עמודים; בנספח ד' לתצהיר הנתבע – חסר העמ' החמישי, שמצוי במקור, אך ממילא הוא מצוי גם במוצגי התובעת, כאמור), "דו"ח ניתוח [התובעת]", מכתב תודה שמודפס בעיטורים וצבעים (נחזה להיות המקור; איננו נושא תאריך, ואין כל אינדיקציה למחיקה של חלק ממנו), ומכתב הנתבע למומחה האחר – בהפניית התובעת להמשך בירור.

      ג. ממצאים – טיב ההסכמה והשתלשלות העניינים

      ג.1. פניית התובעת אל הנתבע, וההתקשרות החוזית

      1. התובעת עבדה בשנים שקדמו לניתוח במספר עבודות, וביניהן - מנהלת משרד עו"ד; היא אף הוכשרה כמגשרת.

      2. לפי הנטען בכתב התביעה ובתצהיר מטעם התובעת עובר לניתוח, סבלה מספר שנים "מקשיי נשימה קלים ומגבנון קל על גשר אפי". בחקירתה התברר כי הגבנון הוא תוצאה של חבלה שנגרמה לתובעת כשנחבלה באפה כבר בגיל הגן [עמ' 18-19 לפרו'].

      3. לגרסתה, התלבטה התובעת שנים האם לטפל בבעיה, שכן היה מדובר בתופעות קלות. בסופו של דבר, לגרסתה בתצהיר, "משיקולי רפואה ובריאות בלבד", ביום 26.9.10 פנתה התובעת אל הנתבע - הבעלים של מרפאה פרטית גדולה בתחום הכירורגיה הפלסטית -באמצעות אתר הנתבע ברשת האינטרנט, וקבעה ישיבת ייעוץ. לפי נוסח הפניה שנקלטה באתר הנתבע, "נושא" הפנייה הוא: "ניתוח אף מחיצה תיקון קוסמטי", ו"תוכן ההודעה" הוא: "אבקש לדעת פרטים לגבי הנ"ל בפרק לגבי השתתפות קופ"ח מכבי מגן בטיפול הנדרש" [נספח ב' לתצהיר הנתבע]. יצוין כי, תחת תת-הכותרת 'צור קשר' במסמך מאתר האינטרנט של הנתבע כתוב, בין היתר: "לפני קביעת התור והביקור במרפאה חובה לקרוא את טפסי ההסכמה הכוללים את הסיכונים הרלוונטיים לניתוח או הפעולה בה אתם מתעניינים. לקריאה של טפסי ההסכמה לחץ כאן" (ההדגשה במקור) [נספח א' לתצהיר הנתבע].

      4. התובעת עומדת בחקירתה על גרסתה כי הפנייה אל הנתבע בוצעה לשם טיפול בבעיה הרפואית בלבד, ולא לשם טיפול אסתטי בגבנון האף, והיא נעשתה - מבלי לבחון לעומקה מהי המומחיות של הנתבע [עמ' 19-20 לפרו']:

        "ש:נכון שבגלל הגבנון הזה רצית לעבור ניתוח פלסטי באף?

        ת:ממש לא. אני באתי לעשות ניתוח בגלל המחיצה, קשיי נשימה, חרחורים ונחירות שהיו לי, ודווקא עורך דין סליחה, דוקטור מאיר כהן אמר שאם אני רוצה לעשות גם על הדרך את הגבנון, אבל באתי רק לעניין הבריאותי של המחיצה שלי.

        ש:לפני שבאת לדוקטור כהן ידעת שהוא כירורג פלסטי, נכון?

        ת:אני לא ידעתי שהוא, סליחה, דרך הפרסום, הגעתי דרך פרסום באינטרנט והוא אמר שהוא עושה ניתוחים של מחיצות.

        ש:אני שואלת אותך שוב, פנית לדוקטור כהן,

        ת:כן.

        ש:בגלל בעיות של קשיי נשימה?

        ת:בריאות.

        ש:בריאות. אבל כשנכנסת לאתר שלו ראית שהאתר של דוקטור כהן הוא של כירורג פלסטי, נכון או לא?

        ת:לא.

        ש:לפני שפנית לדוקטור כהן, לא פנית לרופא אף אוזן גרון לטפל בבעיות הנשימה שלך?

        ת:פניתי לרופא, לא זוכרת את שמו, ורציתי לשמוע חוות דעת והתרשמתי נורא מהאתר של דוקטור מאיר כהן, וראיתי לנכון כן ללכת, דוקטור מאיר כהן הוא היה מאוד נחמד ואדיב, והתרשמתי מהקבלת פנים ואכן העליתי לו את כל התהיות שלי והחששות שלי לקראת הניתוח, שמאוד מאוד התמהמהתי לעשות אותו כבר תקופה ארוכה, וראיתי לנכון,"

      5. גם בהמשך חקירתה, עמדה התובעת על גרסתה, שפנתה אל הנתבע "משיקולי רפואה, בגלל שהיו לך קשיי נשימה", ושללה שבשלב הפנייה רצתה להתייעץ עם הנתבע "בשיקולים פלסטיים", לא באותו שלב [עמ' 23 לפרוטוקול].

      6. מכל מקום, ביום 12.4.11 התקיימה פגישת יעוץ בין התובעת לנתבע במשרדו. כמפורט להלן, הצדדים חלוקים באשר למה שנאמר והובהר שבפגישת ייעוץ זו. התובעת גורסת כי במהלך הפגישה הנתבע הציג בפניה מצג, לפיו ביכולתו לפתור את קשיי הנשימה מהם סובלת בפן הרפואי באמצעות ניתוח מחיצת האף ותיקון הגבנון. הנתבע טוען כי סוכם על תיקון קוסמטי, ש"על הדרך" יכלול גם יישור המחיצה ובכך יסייע למעבר האוויר באף. לאחר פגישת הייעוץ נקבע לתובעת תור לביצוע הניתוח בעלות של 14,000 ₪. התובעת גורסת כי הובטח לה ניתוח משולב (ניתוח רפואי ואסתטי יחדיו), וכאמור, הנתבע גורס כי דובר בניתוח אסתטי בלבד.

      7. התובעת מעידה כי במהלך פגישת הייעוץ הציג בפניה הנתבע מצג, שהתברר בדיעבד כמצג שווא: "... לפיו יש בידו לפתור את בעיותיי הרפואיות [קשיי הנשימה כאמור], באמצעות ניתוח מחיצת האף ובנוסף גם לתקן הגבנון, באותה ההזדמנות אגב הניתוח הרפואי והבטחתו לעשות כן ולהביא מזור לקשיי הנשימה מהם סבלתי..." (ההדגשה בקו – במקור) [סעיף 11 לתצהיר התובעת]. לגרסתה בתום פגישת הייעוץ, נקבע תור לביצוע ניתוח משולב, רפואי ואסתטי - יחדיו. בחקירתה מתארת התובעת את דברי הנתבע בפגישת הייעוץ: "הוא הסביר לי שכל הקשיים הבריאותיים שהצגתי בפניו, הוא יפתור לי אותם ואת כל ההיבט הבריאותי. ועל אם הדרך גם את הגבנון" [עמ' 24-25 לפרו']. בהמשך חקירתה השיבה התובעת לשאלה מטעם הנתבע בדבר הבעיות אותן הנתבע הבטיח לסדר באמצעות הניתוח ב"היבט בריאותי": "היה לי נחירות שהעליתי בפניו, היה לי חרחורים וקשיי נשימה, שזה היה הדבר העיקרי שהציק לי, שזה המחיצה" [עמ' 24-25 לפרו'].

      8. הנתבע, גורס כי במהלך פגישה זו קיים עם התובעת שיחה מפורטת ונתן לה הסברים מלאים לגבי מטרת הניתוח סיכוייו וסיכוניו, הסבר לגבי ההסכם, נפתח תיק רפואי, נרשמה הצהרת בריאות, ובוצעה בדיקה רפואית. בנוסף לכך, גורס הנתבע כי כבר במועד זה, נמסר לתובעת נוסח של טופס גיליון הסכמה מדעת ונוסח של ההסכם הכללי - על מנת שתעיין בביתה [סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית]. הנתבע מצהיר: "במועד אותה פגישה נרשם: "הוסבר כי יעשה תיקון של החלק הקאודלי (השליש התחתון) של המחיצה עולה 14,000 ₪. הוסבר כי הניתוח איננו משפר חסימה, גודש נזלת כרונית וסימפטומים אחרים וכי הטיפול לא מונע חסימה של הנשימה, דימומים או אלרגיה וכי מתהליכים שמקורם ברירית האף והחלקים הפנימיים של האף והמחיצה שלא (ההדגשה במקור) יטופלו בניתוח." (ראו סעיף 11 לתצהיר הנתבע).

      9. אעיר כבר עתה, כי ציטוט הנתבע בתצהירו, שצוטט לעיל, הוא חלק מרישום המופיע בכתב יד בעמ' המסומן 5 בתיק הרפואי, שעיקריו: "12/4/11 הגיעה אלי בהמלצת חברה. יש לה הטיה של המחיצה שמאלה בשליש המרכזי ובעיקר בשליש הקאודלי. יש קושי בנשימה, גודש באף ונזלת לעתים עם דם. רוצה לשפר את המצב האסתטי לרבות: להצר את האף, לתקן גבנון ולהוריד את הnazal spine . הועבר כי תקון הכולל ישור (ספטופלסטיקה) של השליש הקאודלי של המחיצה עולה 14,000 ₪. הועבר כי הניתוח איננו משפר חסימה, גודש, נזלת כרונית וסמפטומים אחרים שיש לה כי אלו תהליכים שמקורם ברירית האף ובחלקים הפנימיים של האף והמחיצה שלא יטופלו בנתוח. קבלה הסבר על הסכונים ומהלך הניתוח כלל אשפוז לילה. ידוע על אנמיה בשל מחזור ארוך. קבלה טפסים הסכמה לעיון בביתה" (ההדגשה – במקור).

      10. התובעת שמכחישה את קבלת ההבהרות/אזהרות מה לא כולל הניתוח, מעידה שלא ראתה את הנתבע רושם רשימות בזמן הפגישה אצלו [עמ' 25-26 לפרו']. להלן גרסת התובעת שמכחישה מפורשות את קבלת ההסבר שהנתבע גורס כי רשם לעצמו בתיק הרפואי [עמ' 24-25 לפרו']:

        "ש:מה הוא הסביר לך באותה פגישה?

        ת:הוא הסביר לי שכל הקשיים הבריאותיים שהצגתי בפניו, הוא יפתור לי אותם ואת כל ההיבט הבריאותי. ועל אם הדרך גם את הגבנון.

        ש:אני רוצה שתסבירי לבית המשפט מה זה היבט בריאותי, איזה בעיות הוא הבטיח,

        ת:היה לי נחירות שהעליתי בפניו, היה לי חרחורים וקשיי נשימה, שזה היה הדבר העיקרי שהציק לי, שזה המחיצה.

        ש:על מה עוד התלוננת?

        ת:זהו, זה הדברים היחידים שהתלוננתי.

        ש:אני מפנה את בית המשפט לרשומה הרפואית בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, שבה נרשם באותה פגישה שהניתוח, הוסבר שהניתוח איננו משקף חסימה, גודש, נזלת כרונית וסימפטומים אחרים, וכי הטיפול לא מונע חסימה של הנשימה, דימומים או אלרגיה, ותהליכים שמקורם ברירית האף והחלקים הפנימיים של האף והמחיצה שלא יטופלו בניתוח.

        ת:לא היו ולא נבראו כי אם הוא היה אומר את זה לא הייתי עושה את הניתוח" (ההדגשה בקו - הוספה).

      11. אם כן, לפניי גרסאות סותרות, שכל אחת מהן נמסרת כ"עדות בעל דין יחידה". הנתבע טוען בסיכומיו כי יש לייחס לתובעת היעדר אמינות בשל פרכות לכאורה בעדותה. עיינתי בעדויות התובעת, ולאחר מכן, בטענות הנתבע, לרבות, לגבי - היעדר זיכרון של חתימה על מסמכים, לגבי - העובדה שהתצהיר ערוך בלשון שהתובעת איננה מבינה את חלקה, ולגבי - טענות שונות בענין המומחים, ולא מצאתי סתירות מהותיות או ממצאים שיש בהם להצביע על "שקרים בליבת המחלוקת". אמנם, מצאתי כי קיימת אצל התובעת נטייה להאדיר את תלונותיה ואת קשייה, לרבות - מול הנתבע, אך אין בכך כדי להוביל להעדפת גרסת הנתבע למול גרסת התובעת.

      12. גם התובעת מצידה – מפנה בסיכומיה לכשלים בעדות הנתבע, המצביעים לשיטתה על היעדר אמינות, החל - מהאיחור בהצגת התיק הרפואי, דרך - אובדן הצילומים הנטען, המשך - בסתירות בעדותו כשמצד אחד הוא מאשר שהתובעת הגיעה אליו גם בשל "קושי בנשימה" [עמ' 197 לפרו'], ומצד שני, גורס שהיא לא הגיעה אליו בשל בעיות נשימה [עמ' 209-210 לפרו'].

      13. אינני יודע לקבוע חוסר אמינות גורף בדברי הנתבע; אך אני כן קובע כי לתוכן הדברים שהנתבע מעיד שכתב לעצמו ב"תיק רפואי" - אין לייחס משקל בענייננו. אפנה לכך שהתובעת מכחישה שהנתבע רשם רשימות בעת ביקוריה אצלו. עוד אצביע על כך שמדובר בכיתוב שלא הוכח שהוצג לתובעת, ושחלקים ניכרים בו – אינם מקבלים גיבוי במסמכי ההסכמה שכן נחתמו בין הצדדים, או, לפחות במסמכים שהוכח שנמסרו לתובעת "בזמן אמת". קביעה זו גם נסמכת על הוראת הדין, שחזקה על הנתבע כי מוכרת לו, שהסכמת התובעת לניתוח שהוא מציע לה חייבת לקבל ביטוי בכתב.

      14. מכל מקום, צודקת התובעת שאופי הכיתוב בחלקים מסוימים ב"תיק הרפואי" וחלוקתו מעלה תמיהות.

        • כך, לא ברור כלל מדוע, למרות קיומו של טופס "פגישה ראשונה", בו תיעוד של מה מפריע לתובעת (שתואם את הגרסה שהיא מעידה שמסרה לנתבע; "קושי בנשימה", "סטייה של המחיצה שמאלה", ו"רוצה ליישר גבנון"), קיים בכלל צורך ליצור נוסף מסמך המתעד, לכאורה – שוב, את תלונות התובעת (המסמך שבעמוד שמספרו 5). ומדוע לאחר שפורטה בטופס שכותרתו "פגישה ראשונה" - 'תוכנית טיפול', לרבות מחירים (שוב בפיזור), יש בכלל מקום לתעד, לכאורה - שוב, בפירוט יתר את תוכנית הטיפול, תוך הדגשות של מה שלכאורה נאמר לתובעת שלא יטופל במסגרת הטיפול.

          • כך, לא ברור, מדוע לאחר שבאותה פגישה נרשם על טופס "הבדיקה הגופנית" [עמ' 3 למסמך]: "יש סטייה של החלק הקאודלי של המחיצה. הועבר כי יעשה תיקון של חלק הקאודלי של המחיצה וכי הטיפול לא מונע חסימה של הנשימה, דמומים או אלרגיה!", קיים צורך בציון ה"השבעה" הנוספת המצוטטת לעיל.

          • וכך, לנוכח הפירוט שברישומים, לא ברור מדוע סיכום הפגישה שנשלח לתובעת בדואר אלקטרוני מצטמצם למלים: "שולם 450 ₪ חש... סטייה של המחיצה בשליש המרכזי ובקצה הקאודלי. תלונות לשל קושי בנשימה. מבחינה אסתטית רוצה להצר את האף לשפר את הגבנון ולהוריד את הנזל ספיין. הוסבר כי ניתוח אסתטי עולה 8900 שח. תיקון משולב של האף עם המחיצה 14000. כולל אשפוז לילה. ידוע על אנמיה בגלל..."; אף הוא נוסח - שתואם את גרסת התובעת בענין התלונות שהוצגו לנתבע והיקפן.

      15. מכל מקום, אין מחלוקת כי התובעת חתמה על נוסח מודפס של גיליון 'הסכמה לניתוח אף'. במסמך נכתב בין היתר: "הוסברו לי התוצאות המקוות ומגבלות יכולת התיקון בניתוח, הקשורות, בין השאר, במבנה אפי... אני מצהיר/ה ומאשר/ת בזאת כי הוסברו לי תופעות הלוואי לאחר הניתוח העיקרי לרבות: כאב אי נוחות, נפיחות חיצונית ופנימית, עד כדי קושי בנשימה, ושטפי דם תת-עוריים... כמו כן הוסברו לי הסיבוכים האפשריים, לרבות: דימום, זיהום, נקב במחיצת האף, הפרעות בחוש הריח, נזלת וקושי בנשימה לתקופה ממושכת. כמו כן יתכן נזק לרקמות עמוקות כמו שרירים וצינור הדמעות, ואסימטריה במבנה האף. אני נותן/ת בזאת את הסכמתי לביצוע הניתוח העיקרי" [כאמור – הוצג מטעם הצדדים, בשינויים עליהם הצבעתי].

      16. כאמור, במסמך נוסף שכותרתו 'הסכם למתן טיפול רפואי אסתטי', מה שכינינו לעיל "ההסכם הכללי" (שהוא, לפי תפיסתו של הנתבע - "מאוד כללי"), צוין גם כן תחת תת-הכותרת 'תופעות לוואי וסיבוכים', כי יתכנו סיבוכים אפשריים וביניהם אובדן תחושה והגבלה בתנועה; ההסכם הכללי מפנה בענין הסיכונים הספציפיים - אל טפסי ההסכמה הספציפיים הנחתמים בין הצדדים.

      17. בחקירתו עומד הנתבע על דעתו שסוכם עם התובעת על ניתוח אסתטי שכולל טיפול בחלק הקאודלי של המחיצה. אך מאידך, מקום בו הוא מבקש להצביע על ההסתייגות וגבולות הגזרה שהיה אמור להתוות לתובעת, במקום לפרט מה אמר, הוא נוטה להפנות לרישומים, שלגרסתו רשם לעצמו בתיק הרפואי; וכך הוא מעיד: "הניתוח כלל את הטיפול האסתטי והוא כלל טיפול החלק הקאודלי, הקאודלי זה זנבי, של המחיצה. ואני אמרתי את זה לתובעת וזה מופיע ברישום. ברשותך אני אקרא. כתבתי לה "הוסבר כי יעשה תיקון של החלק הקאודלי של המחיצה. וכי הטיפול לא מונע חסימה... של הנשימה ממומים או אלרגיה" [עמ' 204 לפרו']. בהמשך עדותו העיד באשר להתוויה של הניתוח מושא התביעה: "אני טוען שתיקון של החלק הקאודלי של המחיצה הוא נעשה כאן בהתוויה אסתטית. לא בהתוויה תפקודית" [בעמ' 205 ו-232 לפרו'].

      18. ובהמשך עדותו הנתבע העיד לגבי סוג התיקון אשר הוצע לתובעת: "... הוצג לה תיקון אחד ללא תיקון קאודלי של המחיצה. והאופציה השנייה עם תיקון קאודלי של המחיצה, שמכונה בשפה הרפואית septoplasty. זאת אומרת שינוי הצורה של הספטום. אני רק רוצה לומר שתיקון פונקציונלי של המחיצה יש לו שם אחר. קוראים לו SMR, גברתי בוודאי מכירה. אז זה לא מה שהובטח לגברת" [עמ' 209 לפרו']. למותר לציין, כי אף לא נטען כי הבהרה זו, לגבי קיומו של טיפול אחר, אופתיה ניתוחית שכוללת גם "תיקון פונקציונלי של המחיצה", לא ניתנה לתובעת.

      19. הנתבע העיד לגבי ההסכמה שהייתה בינו לבין התובעת, כך: "גברתי, הסכמה בינינו, קודם כל היתה הסכמה בעל פה. הצגתי לה מה אני הולך לעשות לה. והגברת הביעה הסכמה לזה. הניירות ליוו את זה לאחר מכן. אבל זה ברור שהייתה בינינו הסכמה והיא הבינה בדיוק מה אני הולך לעשות. לטפל במחיצה הקאודלית ולטפל בבעיה האסתטית שלה. זה מה שהצעתי לה, זה מה שהיא קיבלה. זאת אומרת הייתה בינינו הסכמה ברורה" [עמ' 220 לפרו'].

      20. ובכן, למותר להזכיר, כי לפי עדותה, הבנת התובעת שונה מהבנת הנתבע בכל הקשור לאפשרויות שקיימות בניתוח באפה. התרשמתי שלתובעת באותם זמנים לא היתה כל מודעות לאפשרויות האחורת שקיימות, וביניהן - לגרסה שמציג הנתבע, שקיים טיפול במחיצה מסוג מיוחד, פונקציונלי – שבו, למרות שמדובר בהזזת המחיצה, הוא איננו אך – אסתטי (ולא "רפואי") בטיבו. לשון אחר, לא נמסר לתובעת טרם הסכמתה לניתוח שהוצע לה, כי קיימת גם אפשרות של טיפול פונקציונלי למחיצה, שכולל התעסקות לא רק עם החלק הקאודלי של המחיצה, וכי טיפול זה הוא יותר תפקודי בתוצאתו (מה שהתובעת מכנה "רפואי").

      21. בהמשך העיד הנתבע "בעדות כבושה": "כל ההסברים ניתנו בלשון פשוטה, ללא שימוש בביטוי קאודלי או קורניאלי או septoplasty. בלשון פשוטה. מה הולך להיות, מה יעשה. והגברת הביעה הסכמה ברורה לכל מה שהבטחתי לה" [עמ' 221 לפרו']. מעבר לעובדה שעדות זו מבקשת לתקן את ההבנה שייחס הנתבע בעדותו לעיל לתובעת לגבי טיפול "במחיצה הקאודלית", יש להזכיר כי ל"עדות כבושה" משקל מופחת. במיוחד, לאחר שהגם במסמכים הפנימיים של הנתבע מופיעים המושגים הרפואיים, הניואנס, של טיפול שהוסכם, לשיטת הנתבע, בחלק מסוים של המחיצה, אך לא בחלק אחר – מה שהיה "הופך" את הטיפול לתפקודי, לא קיבל כל ביטוי מפורש במסמכים בכתב שהנתבע חתם עליהם.

      22. לאחר עיון חוזר במסמכים שהתובעת כן חתומה עליהם, ולאחר שעברתי על העדויות הנגדיות, אני מוצא כי הסכימה לניתוח שנחזה לה משולב, כזה שיש בו משום מענה לבעיית הנשימה, שהציגה לנתבע כבעיה שיש לפתור, לצד - בעיית הגבנון. בעצם ההסכמה על תוספת במחיר בגין הטיפול במחיצה, היה משום מתן בסיס ותמיכה להבנת התובעת שיש בניתוח שיעשה לה, גם מענה רפואי. עצם העובדה שהיא לא הוחתמה על פירוט – שמבהיר מה לא כולל הניתוח ולאיזה בעיות איננו יותן מענה, והעובדה שלא הובהר לה על ידי הנתבע כי קיימים גם ניתוחים מסוגים נוספים (כמו - SMR) שכוללים אלמנט של ניתוח תפקודי של המחיצה, מה שנותן מענה תפקודי לבעיות המטופל – חסרונן של כל אלה נתן לה בסיס לחשוב שהיא נכנסת לניתוח היחיד שאופציונלי עבורה בנסיבותיה, ושניתוח זה – משלב ניתוח שמטרתו רפואית.

      23. כשמוצג לתובעת בחקירתה כי לפי רישומי הרופא "בתיק הרפואי" "הוסבר שהניתוח איננו משקף חסימה, גודש, נזלת כרונית וסימפטומים אחרים, וכי הטיפול לא מונע חסימה של הנשימה, דימומים או אלרגיה, ותהליכים שמקורם ברירית האף והחלקים הפנימיים של האף והמחיצה שלא יטופלו בניתוח", היא משיבה: "לא היו ולא נבראו כי אם הוא היה אומר את זה לא הייתי עושה את הניתוח", ובהמשך מבהירה "שאם הוא היה אומר לי את מה שאת אומרת, הייתי בוחרת שלא לעשות את הניתוח כי באתי לבעיות ספציפיות ואותן רציתי שהוא יפתור לי" (ההדגשה בקו - הוספה) [עמ' 24-25 לפרו']. בנסיבות, אני מוצא להאמין לתובעת, שזוהי תחושתה כיום.

        ג.2. הניתוח ופגישות המעקב לאחר הניתוח

      24. ביום 21.4.11 עברה התובעת את הניתוח כפי התיאור בדו"ח הניתוח, שצוטט בפתח פסק דין זה. לפי תצהיר הנתבע הוא ביצע לתובעת "ניתוח אף משולב המשלב את תיקון הגבנון והקטנת הסחוסים החיצוניים וגם תיקון של השליש התחתון של האף על מנת ליישרו" [סעיף 12 לתצהיר הנתבע]. התובעת נשארה להשגחה למשך הלילה במרפאת המרכז הרפואי, כאשר בבוקר המחרת הודיע לה הנתבע כי הניתוח עבר בהצלחה וכי עליה להגיע למרפאת הנתבע לצורך מעקב והסרת הסד בתוך שבוע ימים.

      25. ביום 26.4.11 התובעת הגיעה למרפאת הנתבע לשם הסרת הגבס. התובעת מעידה כי הנתבע אמר לה באותו מועד "... כי הנפיחות ויתר המיחושים יעברו בתקופה הקרובה..." [סעיף 15 לתצהיר התובעת]. נקבע לתובעת מפגש מעקב לעוד כחודשיים ימים, ובנוסף לכך, לגרסת התובעת, מסרה לנתבע באותו מעמד מכתב הוקרה, בעיקר בשל דאגתו בלילה שלאחר הניתוח, ומתוך אמונה באותו המועד כי הנתבע פתר את בעיות הנשימה של התובעת [סעיף 16 לתצהיר התובעת]. גם בחקירתה העידה כי מכתב ההוקרה ניתן עבור דאגת הנתבע בליל הניתוח, אולם, התובעת איננה זוכרת בעת חקירתה את המועד שבה מסרה לנתבע את מכתב ההוקרה; אמנם היא מתעקשת שהיא זוכרת שבמכתב התודה היה תאריך, אך כאמור, עיון במקור מעלה כי – לא נחזה שהיה טבוע במסמך זה תאריך [עמ' 42 לפרו']. לאחר שאישרה שהנתבע לא היה נוכח בלילה לאחר הניתוח, הבהירה התובעת בעדותה: "אז אני אסביר לך, בלילה הוא נתן הוראה לאחיות שיהיו קשובות אליי, זה הדאגה שלו. הוא לא היה שם פיסית אבל הוא דאג שהצוות הרפואי ייתן לי מענה על פי הצורך, והוא נתן לי תחושה של ביטחון ותחושה טובה שיש שם מישהו בשבילי" [עמ' 42 לפרו'].

      26. הנתבע, שצירף את מכתב התודה לכתב ההגנה מטעמו, מצהיר כי מכתב ההוקרה לא נמסר לו במעמד הסרת הגבס, אלא ביום 5.6.11 [סעיף 18 לתצהיר הנתבע; וגם - ס' 1ד' לכתב ההגנה המקורי: "והתובעת הביעה את הערכתה במכתב תודה והוקרה ששלחה לנתבע שישה שבועות לאחר ביצוע הניתוח"; אעיר כי התובעת לא מצאה להתייחס לענין המועד של מסירת מכתב התודה בכתב התביעה המתוקן]. במכתב ההוקרה נכתב, בין היתר : "... הגעתי אלייך עם הרבה חששות והתלבטויות שכבר בפגישתנו הראשונה הוסרו... תודה שבתקופה הקשה התייחסתם אלי עם כל כך הרבה הבנה, כל דבר שאומר נשמע סתמי מידי, מתגמד מול האור שהכנסת לחיי..." [נספח ה' לתצהיר הנתבע].

      27. מכל האמור אבהיר, כי אני מוצא כי בתקופה שהתובעת מסרה את המכתב לנתבע היתה מרוצה מתוצאות הניתוח; אך אעיר, כי מדובר בתקופה שסמוכה יחסית לניתוח, ושבהחלט ייתכן כי התובעת ציפתה כי סימפטומים שהיו עדיין קיימים אצלה בעת מתן המכתב, ייעלמו עד לאחר שנה ממועד הניתוח (כאמור בדברי ההסבר).

      28. לאחר הניתוח, התובעת מוסרת בתצהירה כי קוימו פגישות מעקב (שתי פגישות), וגם גורסת כי מעת לעת התלוננה בפני הנתבע ועובדי המרפאה בתלונות על חוסר תחושה בשפה העליונה, החמרה כבדה בקשיי הנשימה, נזלת כרונית, בצקת ואובדן רגישות, וכן אודות פגיעה בצורת האף החיצונית. בהערת ביניים אזכיר, כי כפי שפורט לעיל, אין במסמכים "מזמן אמת" תלונות לגבי פגיעה בצורה החיצונית של האף. אעיר כבר עתה כי הנתבע גורס כי רק ביום 2.4.12 כשנה לאחר הניתוח התובעת התלוננה בפניו לראשונה על חוסר תחושה בשפה העליונה.

      29. בתצהירו מציין הנתבע כי פגישת המעקב הראשונה לאחר הפגישה להסרת הגבס היתה ביום 5.6.11, כשישה שבועות לאחר הניתוח, ואז רשם בתיק הרפואי [עמוד המסומן 5]: "מרוצה מאוד מבחינת הנשימה והצורה הביאה מכתב סיום מרגש". בענין רישום זה אפנה לכך שאינו תואם את הנטען בכתב ההגנה המקורי והמתוקן, לפיו המכתב נשלח אליו, (ולא - הובא לו בפגישה, כעולה מהרישום בתיק הרפואי), וכן – כי מהכתוב עולה כי הנתבע מודע לכך שענין "הנשימה" היה פקטור מרכזי בהחלטת התובעת לפנות לניתוח ולהסכים לניתוח, עד כדי כך שהוא מוצא לציין אותו - לפני "הצורה".

      30. הנתבע גורס, כאמור, שהיתה פגישת פגישת מעקב נוספת ביום 2.4.12 (שנה לאחר הניתוח) בה התלוננה לראשונה: "טוענת שיש חוסר תחושה במרכז השפה העליונה. בבדיקה מציינת חוסר תחושה ממש מתחת לקולומלה". התובעת מעידה כי באותה פגישת מעקב, הודיע לה הנתבע כי "הכל בסדר" והצהיר בפני התובעת כי "..."יתקן אותי", כלשונו, דהיינו, כי ימצא הפתרון לבעיות שנבעו מהניתוח"; וכי התבקשה לקבוע פגישה נוספת לעוד 6 חודשים [סעיף 23 לתצהירה).

      31. התובעת גורסת כי ניסתה מספר פעמים להקדים את מועד הפגישה הבאה על מנת להתלונן בפני הנתבע אודות תסמינים שהציקו לה, אולם פניותיה לא נענו. התובעת לא הציגה מסמכים בכתב לגבות טענתה זו, וטענה "בעדות כבושה" שהקלטות שהיו לה של השיחות – עם משרד הנתבע - נמחקו [עמ' 41 לפרו'], וגם אישרה שאף שהיה לה את מספר הטלפון של הנתבע (כתוב גם בדו"ח הניתוח, "בשחרור") לא מצאה להתקשר אליו [עמ' 29-30 לפרו']. התובעת מעידה כי מעת לעת פנתה בתלונות בדבר תסמיניה למרפאה, לנתבע ולעובדי המרפאה (בדגש על המזכירה שהגיעה להעיד) ונענתה כי "הכל בסדר" וכי "הדבר נורמלי" [סעיף 19 לתצהירה].

      32. ובכן אבהיר כי, מעדות המזכירה של הנתבע, לא התרשמתי כי מדובר בפעולה מגמתית של משרד הנתבע להתעלם מפניות של לקוחות, גם לשעבר; וכן, כי תמוה בעיני שהתובעת מאשרת שלא פעלה להתקשר לנתבע עצמו, אם אכן לא התייחסו לפניותיה תקופה ארוכה; ולאחר מכן מעידה, בסתירה - כי נענתה גם על ידי הנתבע , שהכל בסדר והדבר נורמלי, כאמור.

      33. מכל מקום, התובעת, שמעידה שהיתה בתחושה שפניותיה אינן מקבלות מענה על ידי הנתבע או מי ממרפאתו גייסה את אחותה, שלעדותן - ראתה את סבלה. האחות, שהינה במקצועה עורכת דין וחוקרת פרטית, התקשרה אל הנתבע 1 לקבוע תור עבור עצמה; תור אשר נקבע לה בתוך יומיים, בעוד התובעת היתה נאלצת לחכות לפגישת מעקב שנקבעה לה לאחר כשישה חודשים. התובעת והאחות מעידות כי הן מצאו לפעול כך שאחות התובעת תתחזה למטופלת פוטנציאלית במרפאת הנתבע, על מנת שהנתבע ייטה לקבלן במיידי - כלקוחה פוטנציאלית.

      34. התובעת ואחותה הגיעו אל מרפאת הנתבע בנובמבר 2011. בנסיבות, סרב הנתבע לקבלן לפגישה שקבעה האחות, וכן גורסת התובעת כי הנתבע, בכעסו, איים לשנות את התאריך של התאריך של הפגישה הבאה שנקבעה. בנוסף לכך, מעידה התובעת כי היא ואחותה סולקו בבושת פנים מהמרפאה אל מול האנשים שישבו בחדר ההמתנה. הנתבע מעיד כי אף שהרגיש מרומה, טרם שהתעקש שהתובעת תעזוב את המקום יחד עם אחותה, דאג לוודא מול התובעת שאין משהו דחוף לטיפולו [עמ' 236-238 לפרו']. יצוין כי בענין זה הוגשו תצהירים נוספים של האחות ושל הנתבע, והצדדים נחקרו בענין. יובהר כבר עתה, כי בהתחשב במסכת העובדתית שמצאתי בענין "הביקור היזום" של התובעת ואחותה במרפאת התובע, אינני מוצא לקבל את טענת התובעת כי יש לייחס לנתבע הפרת החובה החקוקה שמקופלת ב-ס' 28א לחוק זכויות החולה ו/או בחוק איסור הפליה במוצרים, ואינני מוצא כי בהקשר זה היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפליה, כטענתה.

      35. ביום 3.1.13, כשנה ותשעה חודשים לאחר הניתוח, נבדקה התובעת על ידי הנתבע בבדיקת מעקב שתואמה מראש. התובעת הגיעה לפגישה זו מלווה באחותה. באותה פגישה שטחה התובעת בעיות שטענה שקיימות אצלה, ואחותה אף העידה שהראתה לנתבע בצילומים את הנפיחות וחוסר הסימטריה, לשיטתה.

      36. נוסח סיכום פגישת הביקורת מיום 3.1.13 שהודפס הוא: "ניתוח אף לפני למעלה משנה וחצי. מתלוננת על: דמעות יותר ממצבה לפני הניתוח בשתי העיניים. נזלת כרונית עם דם בפרט בבוקר. נפיחות במחצית הפנים השמאלית בפרט באזור הלחי. הבצקת גם כואבת כאשר לוחצים על האזור. השפה העליונה חסרת תחושה לחלוטין. בבדיקת האף מעברי האף פתוחים. לגבי נפיחות לא ראיתי הבדל בין לחי ימין ושמאל. הבטחתי לערוך ברור ולהעביר לה תשובה מפורטת בכתב עם המלצה לייעוץ. כתובתה...".

      37. כאן המקום לציין, שגם כאן, ב"תיק הרפואי", נרשמו במועד שצוין כ-3.1.13 גם התרשמויות של הנתבע, שלא מצאו דרכן לסיכום המודפס; וזאת - מבלי ליתן הסבר לפער זה; כך, למשל, לא מצאו דרכן מסמך סיכום פגישת הביקורת, ההתרשמויות הבאות של הנתבע: "יש תלונות חדשות שלא היו קיימות קודם (בביקור קודם)"; או "הסברתי כי מדובר בתהליכים חדשים שמקורם לא ברור לי ולכן אשלח לה מכתב הפניה למומחה אחר...".

      38. בעקבות הבדיקה ותלונות התובעת בבדיקה זו, הפנה אותה הנתבע לבדיקה אצל קולגה, מנתח פלסטי מומחה בכירורגיה פלסטית, ביום 14.1.13 [מוצג ה' למוצגי התובעת]. אציין כי התובעת לא הגיעה כלל לבדיקה אצל הקולגה אליו הופנתה על ידי הנתבע.

      39. התובעת מצהירה בתצהירה כי בביקורת האחרונה ביום 3.1.13 "... הודה באוזניי הנתבע מס' 1 באמרו כי אינו יודע מה לעשות וכיצד יש לטפל בתסמיניי אלה שהופיעו לאחר הניתוח וכי הוא לא מגן על עצמו מכוח כתב ההסכמה במקרים כגון אלה וכי אין בידו להושיע. עוד הוסיף הנתבע מס' 1 והבטיח כי יפעל להפנות אותי אל קולגה שלו" (ההדגשות - במקור) [סעיף 29 לתצהירה].

      40. אעיר, כי עדות זו של התובעת, בכל הקשור להסכמה הנטענת מטעם הנתבע בפגישת הייעוץ האחרונה - כי "הוא לא מגן על עצמו מכוח כתב ההסכמה במקרים כגון אלה וכי אין בידו להושיע", איננה נתמכת בעדות אחותה של התובעת, שמצהירה כי לגבי אותה הביקורת בגרסה שונה: "...שאלתי מפורשות את הנתבע מס' 1 האם כל התסמינים הללו יכולים לקרות בעקבות הניתוח. הנתבע מס' 1 הודה וענה כי "הכל יכול לקרות", שהוא לא ראה דבר כזה עד היום וכי תסמינים אלה לא מופיעים אפילו בטופסי ההסכמה תוך שהוא מודה מפורשות שלאחותי, התובעת, יש דמעות בעיניים כל הזמן והפרשת נזלת שצריך לברר מהיכן היא מופיעה" (ההדגשה – במקור) [סעיף 19 לתצהיר האחות]. -

      41. בבחינת מכלול העדויות, אני מוצא כי בעדויות התובעת ואחותה קיימת האדרה מגמתית, של עוצמת הסימפטומים, ונסיון לא משכנע לטעון לקיומה של הודאה מפי הנתבע באשמו למצב. יש גם לבחון בזהירות את תרומת המשקל הראייתי שבעדות האחות של התובעת, שדומה כי הגיעה עד לכדי סכסוך אישי מול הנתבע, כמגינת אחותה, באופנים שהנתבע לא היה מוכן לקבל, אף במחיר של בושה שאולי נגרמה לצמד האחיות. עוד אפנה לכך, שאף שהנתבע הוציא "בזמן אמת" סיכום מודפס של פגישת הביקורת (שנמסר לתובעת), לא התובעת ולא אחותה - פעלו מולו בדרישה לתקן את סיכום ממצאי הפגישה, אף שנטענת הודאה של הנתבע כאמור, ואף שלעדותן של האחיות היה בידיהם הקלטה של הפגישה (שבסופו של דבר, בהחלטה שניתנה בנדון, בהסכמה - לא הוצגה כראיה).

      42. בשולי חלק זה אבהיר כי, בנסיבות, ומשום שמדובר בבני משפחה, אינני מוצא לייחס משקל משמעותי, לא – לעדות האחות, שכאמור פעלה באורח שנחזה בעיני הנתבע כוחני (הודתה במהלך עדותה כי שיקרה את אנשי משרדו של הנתבע כדי להערים על השיטה), השיחות שלה עם הנתבע היו לעומתיות ועדותה נחזית מגמתית, ולא – להיעדר עדות בן זוגה של התובעת, שאמנם לפי הרישומים נכח בפגישת הייעוץ (טרם הניתוח), זאת, באשר כפי שהבהרתי, בבחינת הגילוי וההסכמה בפגישות כאלה - אני מייחס את עיקר המשקל למסמכי ההסכמה בכתב, אלו שאושרו בפועל בחתימת התובעת.

        ג.3. מצבה הבריאותי של התובעת בתקופה שאחרי הניתוח והסימפטומים הנטענים מטעם התובעת כפי שעולים מתלונותיה

      43. התובעת מעידה כי חרף הזמן שחלף מאז מועד הניתוח, נותרו אצלה כיום "פגמים של ממש", "...לרבות חוסר תחושה בשפה העליונה, החמרה כבדה בקשיי הנשימה, נזלת כרונית, בצקת ואובדן רגישות וכן פגיעה קשה בצורת האף החיצונית, עד כדי עיוותו ממש", והיא גורסת כי פגמים אלה הם בעטיו של הניתוח [סעיף 17 לתצהירה].

      44. בחינה של המסמכים הרפואיים של התובעת בקופת החולים מעלה כי, אף שהתובעת בחרה שלא ללכת להיבדק אצל המומחה שהנתבע שלח אותה להמשך בירור אצלו בתחילת שנת 2013, מתברר שהתובעת פנתה בתקופה שלאחר הניתוח מספר פעמים להיבדק על ידי רופאי אף אוזן גרון בקופת החולים, כמפורט להלן.

        • כך, בתשובת יועץ שנתן רופא אא"ג של קופת החולים, כשנה לאחר מועד הניתוח, ביום 3.5.12, נרשם תחת תת-הכותרת 'עקב': "לפני כשנה ניתוח רינופלסטיקה ומחיצת אף" "מתלוננת על תחושת תרדמה בשפה עליונה", "ומתחושת נפיחות בלחי שמ" ו"נזלת"; ותחת תת-הכותרת 'ממצאים' מצא הרופא, בהקשר של האף: "אף סטיית המחיצה" ו"נזלת".

        • כך, בהקשר של תלונות לגבי האף, ביקרה התובעת גם אצל רופאת המשפחה פעמיים ב-21.6.12 וב-11.7.12 שהפנתה אותה אצל רופא בתחום אא"ג אצל רופאת המשפחה נרשמה אנמנזה מאת התובעת (כשנה וחודשיים לאחר הניתוח): "עברה ניתוח אא"ג מחיצה + פלסטי", "אין תחושה בשפע עליונה, רדימות ובצקת משמאל + קושי בנשימה וירידה נזלת ללא שליטה".

        • התובעת פנתה גם לרופאים בתחום הנוירולוגיה בהקשר של חוסר התחושה שהיא מעידה לגביו בשפה העליונה - במועדים 10.7.12, 13.11.12 [הפניות לרופאים מרוכזים בנספח ח' לתצהיר התובעת המכיל רשומות רפואיות מביקוריה הרפואיים השונים שאיתרה באשר לאפה].

        • כך, בעקבות הפניית רופאת המשפחה, כאמור, כשנה ושלושה חודשים לאחר הניתוח, ביום 31.7.12, נבדקה התובעת אצל ד"ר מיכאל וימן, מומחה בתחום אף אוזן גרון, שבהמשך, ביום 8.2.17, נתן בנדון חוות דעת רפואית שהוגשה כחוות דעת מומחה מטעם התובעת בתיק זה. תחת תת-הכותרת 'תלונות/סיבת הפניה' רשם המומחה ביום 31.7.12: "לפני שנה וחצי עברה ניתוח RHINOSEPTOPLASTY מתלוננת על רדימות של ספה עליונה, בצקת בפנים משמאל, קושי בנשימה דרך אף, נזלת ממושכת, נזילת רוק בזמן השינה"; ותחת תת-הכותרת 'בדיקה גופנית' קבע פרופ' וימן: "פנים סימטרים, ללא נפיחויות. מיבנה של אף סימטרי. מחיצה באמצעה, רירית תקינה, מעבר היטב. ללא הפרשה פטולוגית. חלל הפה, לוע-תקינים. צואר –תקין." [מסמך רפואי של ביקור התובעת אצלו ביום 31.7.12 - בנספח ה' למוצגי הנתבע ומוצג ח' למוצגי התובעת].

        • יובהר כבר עתה, כי למרות שבמהלך חקירת ד"ר וימן בבית המשפט, אישר המומחה לבית המשפט כי בדק את התובעת רק פעם אחת – ב-2012, כאמור, מתברר מעיון במסמכים שהוצגו בנדון מטעם התובעת, כי - בעצם, פרופ' וימן בדק אותה פעם נוספת כרופא מומחה של קופת החולים, ב-6.6.14. מכל מקום, באותה בדיקה מ-2014, תחת תת-הכותרת 'עקב' נרשם: "נזלת ממושכת. "רדימות" חלקית בספה תחתונה ולחי משמאל. טיפול תרופתי – ללא שיפור". ותחת תת-הכותרת 'ממצאים' נרשם: "אף – מצב לאחר ניתוח RHINOSEPTOPLASTY. אף – סטיה מינימלית של מחיצה לימין בצקת ואודם קל של רירית של האף. ללא הפרשה פטולוגית. מ.נזופרינגוסקופיה תקינה" [נספח ח' לתצהיר התובעת, עמ' 37].

        • בתשובת יועץ שנתן רופא אא"ג נוסף של קופת החולים, מיום 18.3.13, נכתב תחת תת-הכותרת 'עקב': "חולה לאחר ניתוח אף" "חולה עם סיפור של רדימות שפה עליונה ולחי שמאל" ו"נזלת כרונית שקופה"; תחת 'ממצאים' נרשם: "אף מעברים סבירים" ו-"אודם ריריות האף".

        • ב"דו"ח בדיקת שינה מיום 5.4.13, נרשם מטעם המכון לרפואת שינה: "הפסקות הנשימה שנרשמו הן בגדר התקין. כמו כן נחירות"; הנחירות לפי הדו"ח – 5% מהלילה, הפרעות בנשימה 1.3 אירועים לשעה.

      45. לסיכום, ניתן להתרשם ממכלול הפניות: שרובן התרכזו בשנים 2012-2014, ולא בשנים מאוחרות מהן; שאכן מדובר בהן בתלונות חוזרות, שבהן - "רדימות" השפה העליונה היא המובילה; ושכפי שפורט בהרחבה בפרק קודם, טענה מפורשת לגבי עיוות באפה של התובעת, לא עלתה במפגשים עם הרופאים הללו.

      46. עוד יש לציין, כי התובעת מפנה שפנתה לייעוץ פסיכיאטרי, אחד בלבד, ביום 11.11.12 [מוצג ז' מטעם התובעת], שהוא ומרשם תרופתי שנספח לו [מסמכים 20 ו-21 למוצגי התובעת] – הם המסמכים הרפואיים היחידים שתומכים בגרסת התובעת כי כל הפגמים הללו הובילו אותה לתחושת דיכאון ואובדן ערך עצמי. לא צורפה חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה. בתצהירה ובחקירתה העידה התובעת כי הפגמים גרמו לה קשיים ומשברים בחיי המשפחה [ס' 36 לתצהיר ועמ' 37 לפרו'], אך התובעת לא הביאה את בן זוגה למתן עדות בענין זה שנוגע אליו ישירות.

      47. לעמדת הנתבע, התובעת מציגה במחלוקת זו תמונה חד-צדדית, והוא מפנה לכך שהתובעת לא גילתה בשאלון שהוצג לה על תאונות דרכים שבהן היתה מעורבת - לפני ואחרי הניתוח, ושבגינן הגישה תביעות לבית המשפט [הנתבע הציג מסמכי הגשת כתבי טענות ומסמכים רפואיים רבים בענין הטיפולים והבדיקות שעברה התובעת בעקבות התאונות, ובהם תלונות שהיא מייחסת לתוצאות אותן תאונות]. ואכן, התובעת מאשרת לראשונה בחקירתה כי עברה מספר תאונות דרכים בשנים 2002, 2008 ו- 2013, כאשר מעיון בכתבי התביעה שהוגשו בגין אותן תאונות הדרכים, מתברר כי התובעת טענה בהם לנזקי גוף, כאבי צוואר, סחרחורות, כאבי ראש, צפצופים, בחילות, כאבי גב, כאבי צוואר, חולשה כללית ואי-יכולת להירדם בלילה [עמ' 36-37 לפרו']. כמו כן, לאחר תאונות הדרכים נרשמה ברשומה הרפואית שינוי נפשי שחל בתובעת לכיוון היותר דיכאוני [נספח ה' לתיק המוצגים מטעם הנתבע]. עוד יצוין, שבחקירת התובעת, גם עולה לראשונה כי לאחר הניתוח מושא התביעה, לא נמנעה מלעבור שני ניתוחים פלסטיים נוספים, של מתיחת בטן והגדלת חזה ב-2014-2015 [עמ' 27 לפרו']; מה שמלמד שמצבה הנפשי לאחר הניתוח בענייננו לא מנע ממנה נטילת יוזמה, לפעולות לשיפור החזות והיופי.

      48. בשורה תחתונה, אני מוצא כי כל תלונות התובעת בעקבות הניתוח לענין תפקוד אפה הן סובייקטיביות בטיבן; היינו, מדובר בתלונות לגבי מה שיכול להתבטא בתחושותיה שלה, וכפי שנראה להלן – אינן מסוג התלונות שהן מדידות בפן האובייקטיבי. כך, ענין היעדר התחושה בשפה העליונה איננו מדיד, גם לא ב-EMG; כך, ענין מעברי האוויר באף בעקבות הניתוח – איננו מדיד בהשוואתו למצבה טרם הניתוח כשהמחיצה היתה בסטייה שאיננה מינימלית (ואזכיר, כי אחרי הניתוח, רופא אא"ג של קופה"ח מוצא: "אף מעברים סבירים"); כך, תלונת התובעת לגבי הנזלת, שהיא מקפידה לכנותה - כרונית, ניתן להצביע על כך שלפי גיליון ההסכמה קיימת אזהרה מפורשת לגבי "סיבוכים אפשריים", שביניהם: "הפרעות בחוש הריח, נזלת וקושי בנשימה לתקופה ממושכת. כמו כן יתכן נזק לרקמות עמוקות כמו שרירים וצינור הדמעות, ואסימטריה במבנה האף". גם בענין הנזלת הנטענת הזאת, שכאמור צפויה במשך "תקופה ממושכת לאחר הניתוח", את היקפה ותדירותה במשך השנים, קיים קושי למדוד. מדובר, אם כן, ב"ליקויים", שכדי לקבוע שהם "של ממש", כלשון התובעת, אנו נדרשים למתן אימון בלתי מסויג בדיוק של תלונות התובעת.

      49. כאמור, מצאתי כי לתובעת נטייה להאדיר את תלונותיה, שמרביתן – נטענו לראשונה רק כשנה ותשעה חודשים לאחר הניתוח. כפי שמצביע הנתבע, נוטה התובעת במקרים רבים לא לזכור או לזכור את שנוח לה, לרבות ייחוסו של האילוץ לעבור בדיקות פולשניות למומחה שמונה מטעם בית המשפט, שמחקירתו עולה כי למיטב זכרונו - לא שלח את התובעת לביצוע בדיקות כאלה ולא המליץ על ביצוען [ס' 37 לתצהיר התובעת; עמ' 111 לפרו']. עוד הפניתי לכך כי הרישומים המתעדים את העלאת התלונות על ידי התובעת - מרוכזים בתקופת שנים מסוימת ומוגבלת, וכי רופאי ה-אא"ג של קופת החולים שטיפלו בתובעת, שרשמו את תלונותיה בשנים 2012 עד 2014, הצטמצמו ב'ממצאים' לרישום, שדומה כי "נותן פרופורציה" לתלונות התובעת: "פנים סימטרים, ללא נפיחויות. מיבנה של אף סימטרי. מחיצה באמצעה, רירית תקינה, מעבר היטב. ללא הפרשה פטולוגית. חלל הפה, לוע-תקינים. צואר –תקין" (פרופ' וימן), "אף מעברים סבירים" ו-"אודם ריריות האף" (רופא נוסף), "אף סטיית המחיצה" ו"נזלת" (עוד רופא), ו-"אף – מצב לאחר ניתוח RHINOSEPTOPLASTY. אף – סטיה מינימלית של מחיצה לימין בצקת ואודם קל של רירית של האף. ללא הפרשה פטולוגית. מ.נזופרינגוסקופיה תקינה" (שוב – פרופ' וימן). כך גם, ב"דו"ח בדיקת השינה "הפסקות הנשימה שנרשמו הן בגדר התקין. כמו כן נחירות", כשהנחירות לפי הדו"ח – נמשכות אך 5% ממשך השינה כולו.

        ד. חיתוך חוות הדעת הרפואיות – אינו מעלה כי הנתבע התרשל בניתוח 

        ד.1. המומחים הרפואיים מטעם הצדדים והמומחה מטעם בית המשפט

        1. ההשתלשלות המיוחדת של הגשת חוות הדעת על ידי הצדדים בנדון תוארה בפרק ב' לסיכומים אלה לעיל. נוצר בענייננו מצב מיוחד בו הנתבע הגיש ראשון חוות דעת בתחום הכירורגיה הפלסטית, שלכאורה נענתה מטעם התובעת בשתי חוות דעת בתחום ה-אא"ג, שמולן – הוגשה מטעם הנתבע חוות דעת נוגדת באותו תחום.

        2. בסופו של דבר, ולסיכום, התובעת הגישה מטעמה שלוש חוות דעת רפואיות אשר הוכנו על רופאים שתחום התמחותם היא נוירולוגיה ואא"ג. ד"ר שופין לודמילה נתנה חוות דעת בתחום הנוירולוגיה. חוות הדעת בתחום ה-אא"ג ניתנו על ידי ד"ר וימן ועל ידי פרופ' יהודה רוט; כאשר, לעמדת התובעת, כל אחד משני המומחים בתחום ה-אא"ג נתן דעתו באספקט שונה; ד"ר וימן נתן את חוות דעתו תוך התייחסות להיבט הפלסטי, ו-פרופ' רוט נתן את חוות דעתו בהיבט הרפואי של המחיצה.

        3. הנתבע הגיש מטעמו חוות דעת רפואיות שניתנו על ידי: ד"ר יעקב גולן בתחום הכירורגיה הפלסטית, ד"ר אלי הימן - בתחום הנוירולוגיה, ו-פרופ' יוסף אלידן - בתחום אא"ג. לנוכח הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים בתחום הנוירולוגיה, מונה פרופ' יאיר למפל כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

        4. אזכיר כי הנטל להוכיח את התביעה, ובתוכה את עצם התרשלות הנתבע - הוא על התובעת, ואבהיר כבר עתה, כי אינני מוצא לקבל את טענת התובעת, שבנסיבות יש להעביר את הנטל אל הנתבע בשל הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. כפי שעולה מניתוח חוות דעת המומחים, לא מולאו בענייננו התנאים לקיומה של חזקת "הדבר במדבר בעדו", במיוחד לא – התנאי השלישי.

          ד.2. אין מחלוקת שבוצע בענייננו ניתוח של "אף מחיצה" ב"שיטה הפתוחה"; שיטה - שלא הוכח שאיננה מתאימה

        5. הצדדים אינם חלוקים שמה שנרשם בדו"ח הניתוח בוצע על ידי הנתבע, היינו - ניתוח בשיטה הפתוחה, open rhinoplasty. הנתבע מבהיר בעדותו: "יש שתי דרכים לבצע ניתוח אף. שיטה אחת זו השיטה הסגורה, שבה עושים את מרבית החתכים בתוך חלל האף. והשיטה השנייה היא שיטה פתוחה, שבה מוסיפים חתך קטן בבסיס של החלק הקדמי של האף שנקרא קולומלה. זה החלק הזה. זה ההבדל בין שתי השיטות. יש להן יתרונות וחסרונות. אני אישית משתמש רק בשיטה הפתוחה למעלה מאני חושב שאני עושה את זה מ-93. זה די הרבה שנים. למעלה מ-20 שנים, אולי 25 שנים. מרבית המנתחים הפלסטיים בעולם עברו לנתח בשיטה הפתוחה" [עמ' 212-213 לפרו'].

        6. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, שתיאור הניתוח, כמפורט בדו"ח הניתוח שצוטט בפתח פסק דין זה, איננו משקף את מה שבוצע בפועל. המומחים מטעם התובעת לא מצאו בין ממצאיהם, שמה שנרשם בדו"ח הניתוח לא בוצע. התובעת ביקשה להעלות השערות לגבי אלמנטים בניתוח מסוג זה – שיכול שלא בוצעו, באמצעות חוות דעת שנתן מטעמה פרופ' רוט בתחום אא"ג. בחוות דעתו מציין המומחה כי "...הניתוח, שנעשה תחת סדציה והרדמה מקומית, כלל ספטופלסטיקה ורינופלסטיקה בשיטה פתוחה". בהמשך חוות דעתו תחת תת-הכותרת 'דיון', מציין פרופ' רוט, בין היתר: "... ע"פ דו"ח הניתוח, במהלך הספטופלסטיקה נחשף ונחתך אזור ה nasal spine, פעולה שיכולה לגרום להיפואסטזיה בשפה העליונה. לא מתואר פיסול והסרה של הקריסטה המקסילרית, וזה יכול להסביר את היוותרותה של סטיית המחיצה. תאור האוסטאוטומיות אינו ברור, ונראה כי לא נעשו אוסטאוטומיות לטרליות, וזה יכול להסביר את היוותרות הגשר הרחב. אין תיאור ברור ולא מפורט של הפעולות שבוצעו באזור ה tip בגישה הפתוחה, אך ניתן לקבוע בדיעבד כי הליקויים בנשימה ובמראה באזור השסתום האפי הם תולדה של השימוש בגישה זו, שבהעדר תאור של בעייה בסחוסים הלטרליים התחתונים לא ברורה נחיצותה. הנזלת הכרונית היא ביטוי של ריניטיס וזומוטורית, שלגביה תועדה סברה בספרות הרפואית כי במקרים נדירים היא יכולה להתפתח בעקבות חבלה... במקרה דנן חבלה ניתוחית" (הדגשות בקו – הוספו).

        7. מנגד, פרופ' אלידן מטעם הנתבע מפנה בחוות דעתו לפשוטו של תיאור הניתוח: "בניגוד לאמור בחוות דעתו של דר' רוט, דר' כהן מתאר בדיוק ביצוע של אוסטאוטמיה לטרלית (חיתוך או ניסור צדדי עצמות האף, ושבירה של עצמות האף כלפי קו האמצע" (ההדגשה בקו – הוספה) [בעמ' 3 לחוות דעתו]. ואכן, בדו"ח הניתוח נרשם במפורש: "נעשתה אוסטאוטומיה של החתך בנחיר מעמדה נמוכה לגבוהה. נעשה שבר פנימה של העצמות הנזליות". ובהתאם, מחקירת פרופ' רוט בעמ' 154-156 לפרו', עולה כי הוא איננו שולל, שבעצם בוצעה שבירת עצמות שהיא אוסטאוטמיה לטרלית, כאמור בדו"ח הניתוח.

        8. כפי שעולה מעיון בדעתו של פרופ' רוט לעיל, פרופ' רוט איננו מצביע על התרשלות או חוסר מקצועיות בעצם ביצוע הניתוח. כל שפרופ' רוט מעלה הוא שלדעתו, הליקויים בנשימה ובמראה באזור השסתום האפי הם תולדה של השימוש בגישה הפתוחה, "שבהעדר תאור של בעייה בסחוסים הלטרליים התחתונים לא ברורה נחיצותה". ודוק. פרופ' רוט איננו מוצא לקבוע כי, בנסיבות, כי הנקיטה בשיטה הפתוחה הוא טעות, וכי היה על הנתבע להשתמש בשיטה הסגורה, שיטה שמעדותו של הנתבע עולה כי כבר 25 שנה איננו משתמש בה.

        9. מנגד, עומדת דעת המומחים מטעם הנתבע. בחוות הדעת שנתן בנדון פרופ' גולן מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית הוא מוצא כי הנתבע "הציע לתובעת את הטיפול המקובל במקרים כאלה: ניתוח אסטתי של האף לפי אמות המידה המקובלות", וכי תוצאת הניתוח היתה טובה. זו גם דעתו של פרופ' אלידן בתחום ה-אא"ג.

        10. התובעת לא מצאה לחקור את הנתבע בהקשר של הסחוסים הלטרליים התחתונים; זאת למרות קביעת המומחה מטעמה לגבי "העדר תיאור" בענין זה, ולמרות שפרופ' אלידן מבהיר בחוות דעתו כי "בנוסף, כדי לעצב את קצה האף (tip) נהוג לבצע כריתה של חלק מהסחוסים התחתונים (Lower lateral cartilages)". בחקירתו מבהיר פרופ' אלידן לשאלות מטעם התובעת בענין אופן ביצוע הניתוח בענייננו, כי "במקרה הזה הוא הוריד לה חתיכה, כן" (מאותם סחוסים לטרליים תחתונים) (ההדגשה בקו – הוספה) [עמ' 221-222 לפרו']. לשון אחר, המומחה בתחום אא"ג מטעם הנתבע כן מוצא כי היה צורך מעשי בחשיפת הסחוסים התחתונים (בדו"ח הניתוח מתואר גם ביצוע חתכים בסחוסים אלה, אותם מתאר גם פרופ' אלידן בחקירתו), והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, לפי מבחנה היא – את הערת המומחה מטעמה, שלא ברורה נחיצותה של השיטה הפתוחה בענייננו. הנחיצות הובהרה, כאמור.

          ד.3. מצבו הפיזי של האף כיום

        11. בכל הקשור למצבו של האף כיום, לבד מהמסכמים הרפואיים מהשנים 2012-2014, שאת העולה מהם ניתחתי לעיל, מצאה התובעת להגיש מטעמה חוות דעת של שני מומחים בתחום ה-אא"ג. תמוה הדבר שהתובעת נקטה "הפרד ומשול" במומחים אלה, כשלפי עדותם – ספק אם בעת מתן חוות הדעת שלהם היו מודעים "בזמן אמת" לפניה הכפולה אליהם; חוות הדעת שנתנו, ניתנו בפער של שבוע ימים זו מזו.

        12. לפי עדותו, עד למועד מתן חוות דעתו, בעצם, לא עיין ד"ר וימן - בשום דבר רלוונטי [עמ' 121-123 לפרו']; לא - בטופס ההסכמה לניתוח, לא - בדו"ח הניתוח, ולא – בחוות דעת אחרות שהוגשו בנדון; זאת, למרות שדו"ח הניתוח וחוות דעת ד"ר ליודמילה שופין – מוזכרים בפתח חוות דעתו כמסמכים שעיין בהם לצורך כתיבת חוות הדעת. ד"ר וימן אישר לבית המשפט, שתהה על כך, שאכן - לא עיין בדו"ח הניתוח לצורך כתיבת חוות דעתו. לנוכח האמור, אין לי אלא לקבוע כי חוות דעתו של ד"ר וימן חסרה, באשר היא מתבססת על "תלונות, בדיקה ורינומנומטריה" בלבד [עמ' 123-124 לפרו'].

        13. יתר על כן; לאחר עיון בממצאי בדיקה שערך ד"ר וימן לתובעת במסגרת תפקידו כרופא מומחה של קופת החולים בשנים 2012 ו-2014, כפי שתוארו בפרק הקודם, אני מוצא כי קושי ממשי ליתן אמון בדעתו של ד"ר וימן, לפיה - בעקבות הבדיקה שקדמה למתן חוות דעתו הרפואית בתיק זה, כי "השינויים האנטומיים של האף קשים ומשמעותיים" [עמ' 4 לחוות דעתו], כמפורט להלן.

          • ביולי 2012 מצא: "פנים סימטרים, ללא נפיחויות. מיבנה של אף סימטרי. מחיצה באמצעה, רירית תקינה, מעבר היטב. ללא הפרשה פטולוגית. חלל הפה, לוע-תקינים. צואר –תקין";

          • ביוני 2014 מצא: "אף – מצב לאחר ניתוח RHINOSEPTOPLASTY. אף – סטיה מינימלית של מחיצה לימין בצקת ואודם קל של רירית של האף. ללא הפרשה פטולוגית. מ.נזופרינגוסקופיה תקינה";

          • והנה, בבדיקה שערך לצורך חוות הדעת המוזמנת מצא לפי רינוסקופיה "סטייה קלה של מחיצת האף" (כפי שקבע רק ב-2014, לעומת "מחיצה באמצעה" ב-2012), אך גם "היצרות משמעותית בשסתום האף, דו צדדי, תפיחות קלה של רירית המדפים התחתונים" (לעומת "מעבר היטב" ו"מ.נזופרינגוסקופיה תקינה" בעבר), ומנגד - "אנדוסקופיה תקינה" [עמ' 3 לחוות דעתו].

          • לצד ממצאים אלה, מוצא ד"ר וימן לקבוע שורה של ליקויים חיצוניים (הנוגדים את ממצאיו הקודמים לגבי "פנים סימטרים, ללא נפיחויות, מיבנה של האף סימטרי", כאמור), שהם: בליטה גרמית באזור של NAZION; שקע באזור של RHNION; בליטה בקצה האף מימין RT SUPRA – ALAR CREASE; שקע עמוק בקצה האף משמאל LF SUPRA – ALAR CREASE; שקע משמעותי של LOWER LATERAL CARTILAGE; בליטה של הקולומלה בחיבור עם השפה; דפורמציה ניכרת של הקולומלה; חסר סחוסי של הקולומלה; צניחה של עצם האף מימין; בלט של עצם האף משמאל; סטייה של כל מבנה האף; בצורת S; אסימטריה ניכרת של הנחיריים". ד"ר וימן גם צילם את התובעת וצירף תמונות; תמונות ממצבה כיום, ולא השוואתיות לעבר.

          • בהמשך עדותו, מבקש ד"ר וימן לגשר על הפערים בממצאיו, כרופא מן השורה וכמומחה בבית המשפט - כאמור, "בעדות כבושה", לפיה - בחוות דעתו התייחס לתלונות חדשות עליהן הלינה התובעת רק בשנת 2017 [עמ' 128 לפרו']. אך עיון בתלונות התובעת בגיליונות הטיפול של ד"ר וימן משנת 2012 ו-2014 מגלה, שמרבית התלונות הועלו לפניו כבר אז, להוציא - תלונה לגבי עיוות באפה של התובעת, שכפי שכבר פירטתי – לפי המסמכים, עלתה מטעם התובעת רק במקביל להגשת חוות דעתו זו.

          • עוד, כאמור, קיים קושי ממשי בקבלת דעתו של מומחה שרושם בחוות דעתו שעיין בדו"ח הניתוח לצורך כתיבתה, ומצהיר בבית המשפט שלא עיין בו.

          • כמו כן, מחקירתו של ד"ר וימן, עולה כי נועץ עם עו"ד מטעם התובעת באשר לנכות המתאימה מתקנות המל"ל אותה יש לקבוע לתובעת [עמ' 137 לפרו'].

          • היעדר האימון בקביעות מומחה זה מטעם התובעת, עולה גם מעצם העובדה שפרופ' וימן טיפל בתובעת בעבר, ואישר לשאלת בית המשפט כי היה מדובר בטיפול חד-פעמי; והנה מתברר – שלא כך (!?) [עמ' 150 לפרו'; ומסמכים רפואיים משנים 2012 ו-2014].

        14. תחת תת-הכותרת 'ממצאים בבדיקה' בחוות דעתו, מתאר המומחה השני מטעם התובעת בתחום ה-אא"ג, פרופ' רוט, את מצב אפה של התובעת כך: "סטיה ימינה של ציר האף בקצה הקאודלי. דפורמציה... גשר האף רחב, באמצע מיגרעות וסביבו חוסר סדירות גרמית. נחיר ימני צר יותר מהשמאלי. בשני הנחיריים, באזור השסתום, יש היצטלקות והיצרות של ה soft triangle. קיימת סטיה קלה של המחיצה ימינה. חלל האף והנזופרינקס ללא ממצאים פתולוגיים. הפרשה סרוטית מועטה. ירידה בתחושה בשפה העליונה. הבדיקה הרינומנומטרית מדגימה הפרעה דו-צדדית בזרימת האוויר בעיקר בחלקו הקדמי של האף (שסתום), על רקע מבני ולא מוקו-וסקולרי" (ההדגשות בקו – הוספו).

        15. פרופ' וימן לא ידע להסביר בחקירתו, מה התכוון פרופ' רוט במילים: "ללא ממצאים פתולוגיים" המצוינים (מודגשים בקו) בממצאיו לעיל, וגם לא - איך אמירה זו עומדת למול הממצאים שמנה פרופ' וימן עצמו, כאמור [עמ' 124-125 לפרו']. גם פרופ' רוט נחקר לגבי משמעות מלים אלו בחוות דעתו, ומשיב שמשמעות המלים: "חלל האף והנזופרינקס ללא ממצאים פתולוגיים" היא "שאין בחלל של החלק המרכזי והאחורי של האף, אין ממצא שאיננו תקין" (ההדגשה בקו – הוספה), ש"זה כולל את קרקעית האף, המחיצה, הדפנות הצידיים של האף שיש בהם מדפים, יש קונכיות תחתונות, יש קונכייה תיכונה", שהוא איננו יודע לתת ציונים לפרופ' וימן על חוות דעתו, וש"בחלק הקדמי של האף יש בעיות" [עמ' 161-162 לפרו']. לבד מאישור התקינות של החלקים המרכזי והאחורי של האף, כאמור, מאשר פרופ' רוט כי לא מצא "חוסר סחוסי" של הקולונומה [עמ' 164-165 לפרו'].

        16. לעומתו, למעלה משש שנים לאחר הניתוח, מתאר פרופ' אלידן בחוות דעתו מטעם הנתבע, תחת תת-הכותרת 'בדיקה', את מצב האף כפי שמצאו, במלים: "... אף בסה"כ נראה טוב. יש אי סדירות קלה על גב האף שהוא מעט רחב. יש שקעים צדדיים באזור ה- ala של הנחיריים, אך סבירים מבחינה אסתטית. סטייה קלה של מחיצת האף לשמאל. הפרשה מוקואידית דו צדדית קלה. שאר בדיקת א.א. גרון תקינה". תחת תת-הכותרת 'סכום ומסקנות' מציין המומחה, בין היתר: "בבדיקתה של התובעת על ידי התרשמתי גם אני כי מראה האף הוא סה"כ טוב אם סטייה קלה של המחיצה אך ללא הפרעה במעבר האוויר".

        17. כחמש שנים לאחר הניתוח נבדקה התובעת גם על ידי ד"ר גולן, המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית מטעם הנתבע, והתובעת התלוננה בפניו אודות תחושה מופחתת בשפה העליונה ועל נזלת כרונית. בחוות דעתו הוא מוצא: "בבדיקתי מצאתי, כי מראה האף הוא טוב וכצפוי לאחר ניתוח אף. הגבנון הוסר ומראה האף עדין, טבעי וטוב. אין חסימה בדרכי האוויר. לא מצאתי נפיחות בלחי השמאלית ולא אסימטריה בפנים". ד"ר יעקב גולן מציין כי פרופ' וימן אשר בדק את התובעת בזמנו מטעם קופת החולים מצא כי מחיצת האף ישרה.

        18. כפי שהרחבתי לעיל, הטענה בהקשר האסתטי של "עיוות באפה של התובעת" עלתה רק בהגשת כתב התביעה המתוקן, שצירף את חוות הדעת של המומחים מטעם התובעת. בחוות דעתו מטעם הנתבע, מוצא ד"ר גולן, בין היתר, כי "התובעת, לעומת זאת, הייתה מרוצה מאד מן הניתוח בתקופה המיידית, והתלוננה על הפרעות בתחושת השפה רק מאוחר יותר. אינני מוצא כל בסיס אנטומי לתלונה על הפרעות בתחושה בשפה העליונה". בסיכום חוות דעתו קבע: "מראה האף הוא טוב מאד וכצפוי לאחר ניתוח אף מוצלח". בחקירתו הבהיר כי לאחר תקופה של כשנה ממועד הניתוח ניתן לראות את תוצאותיו, וכן למרות שהאף משתנה לאורך החיים, ניתן ללמוד על ממצאים גסים גם זמן קצר לאחר ניתוח אף [עמ' 210 לפרו'].

        19. כפי שצפוי, חלוקים המומחים מטעם הצדדים לגבי שיעור הנכות שניתן לייחס לתובעת בגין מצבו של אפה כיום.

        20. פרופ' רוט מוצא בחוות דעתו מטעם התובעת - לייחס לתובעת נכות בגין חבלה באף, שמתבטאת בשינוי צורת האף עם הפרעות בנשימה בשיעור 20% לפי הוראת סעיף 69(1)ב' לתקנות המל"ל ונכות בגין הפרעה בתחושה הנובעת מפגיעה בעצב הטריגמינלי בשיעור 5% לפי הוראת סעיף 29(5)א(ו) לתקנות המל"ל.

        21. המומחה גם קבע בחוות דעתו כי ניתן לשקול התערבות ניתוחית (revision septorhinoplasty), כשעלות ניתוח לתיקון חלק מהליקויים (תוך סיכון להחמרה) נאמדת בסכום של 15,000 ₪ עבור ניתוח ושכר המנתח ועלות נוספת של 4,000 ₪ עבור יום אשפוז ושכרו של מרדים.

        22. אף, שכאמור לא עיין בחוות דעתו של פרופ' רוט, מחרה מחזיק ד"ר וימן אחרי פרופ' רוט – בייחוס זהה של נכויות לתובעת. עם זאת, מעדות שני המומחים בעמ' 136, 150 ו-169, עולה כי ד"ר וימן התייעץ עם עורכת הדין לגבי סעיפי הנכות, וכי פרופ' רוט שלח טיוטה של חוות הדעת לעורכת הדין ולא זכור לו שהיו הערות, ולאחר מכן הוא נזכר: "לא היו הערות".

        23. לעומתם, פרופ' אלידן מוצא לייחס לתובעת בחוות דעתו מטעם הנתבע - נכות בשיעור 5% - בגין שינוי בצורת האף החיצוני בצורה קלה עם הפרעה קלה לנשימה לפי הוראת סעיף 69 (1) א'-ב' (מותאם) לתקנות המל"ל. כמו כן, קבע בחוות דעתו, בין היתר: "... אך יש להדגיש כי, קרוב לודאי, הייתה קיימת נכות גבוהה יותר לפני הניתוח. לדעתי אין שום נכות בגין פגיעה בעצב טריגמלי ... בכל מקרה – התוצאה של הניתוח איננה מעידה על רשלנות או חוסר מקצועיות של המנתח" (ההדגשה בקו - במקור).

        24. כאן המקום להזכיר כי התובעת גילתה בחקירתה כי עברה בעבר חבלת אף ברורה, כשהבהירה שהגבנון הוא תוצאה של חבלה באפה כבר בגיל הגן [עמ' 18-19 לפרו']; ומכאן, שאף שהנתבע לא איתר את התמונות שצילם טרם הניתוח, בחירת התובעת שלא להציג בתמונות שיש ברשותה - את מצב אפה טרם הניתוח, אך מחזקת את ההשערה שנכות התובעת, בשילוב של מחיצה בסטייה שדרשה תיקון יחד עם עיוות שהגיעה עמו לניתוח - היתה קיימת עוד טרם הניתוח.

        25. הנתבע מפנה לכך שבדיקת הרינומטריה שביצע רוט איננה יכולה ללמד אלא לגבי מצבה היום, להבדיל – ממצבה טרם הניתוח [עדות פרופ' אלידן בעמ' 223 לפרו']. מכל מקום, אני מוצא כי מעצם פנייתה של התובעת לנתבע גם בשל קשיי נשימה, ולו – קלים, ובקיומו של גבנון ומחיצה שסטתה ממקומה, יש ללמוד כי על סבירות שנכות רפואית באפה של התובעת היתה קיימת טרם הניתוח, אף בשיעור גבוה מזו שנותרה באפה של התובעת כיום.

        26. גם בנושא הנזלת, קיימת מחלוקת לגבי קיומה טרם הניתוח, ומחלוקת חילופית, לגבי עצמת הבעיה טרם הניתוח, אך אין מחלוקת כי כבר בשנת 1998 התלוננה התובעת על נזלת, כמפורט להלן. יש לציין, שתלונות לגבי נזלת לאחר הניתוח הופיעו לראשונה במסמכים מודפסים - רק כשנה לאחר הניתוח. ד"ר גולן מפנה בחות דעתו מטעם הנתבע תחת תת-הכותרת 'תולדות המקרה', לכך ש"לא הובטח לתובעת טיפול בנזלת, ממנה סבלה זמן רב טרם הניתוח נשוא התביעה. יצוין, כי כבר בגיליון קופת חולים של התובעת מיום 2.12.1998 נרשם, כי התובעת מתלוננת על אף סתום, נזלת כרונית, כאבי ראש וסימני דם בנזלת". גם בהמשך חוות דעתו, ציין: "התלונה על נזלת כרונית איננה חדשה וכאמור מופיעה בגיליון הרפואי זמן רב לפני הניתוח".

        27. התובעת טוענת כי מופרך לייחס לה על בסיס תלונה חד-פעמית מלפני שנים רבות, תלונות לגבי נזלת מתמשכת או כרונית בעברה. מאידך, לא מצאתי כי על פי המומחים מטעם התובעת הנזלת שממנה סובלת התובעת כיום לגרסתה, הינה נזלת כרונית. דר' וימן מאשר בחקירתו כי תלונות של מטופל לגבי נזלת הן סובייקטיביות, שאי-אפשר למדוד אותן, וכי - אם מומחה בתחום אא"ג מצא לרשום לגבי מטופל - "הפרשה סרוטית מועטה" (כפי שמצא פרופ' רוט בחוות דעתו במסגרת ממצאי בדיקתו את התובעת), אזי - מדובר בנזלת מועטה [עמ' 145-146 לפרו'].

        28. אם לסכם פרק זה, לתובעת קיימים ליקויים באפה; ליקויים שחלק מהם, לפחות, היו קיימים גם טרם הניתוח באפה. כפי שעולה מחוות הדעת הנוגדות בתחום ה-אא"ג יש לייחס לתובעת נכות רפואית באפה, ולאור כל האמור לעיל, אני מוצע לקבוע אותה בשיעור של 10% - בגין שינוי בצורת האף החיצוני בצורה קלה עם הפרעה קלה לנשימה לפי הוראת סעיף 69 (1) א'-ב' (מותאם) לתקנות המל"ל. לסוגיה הנוירולוגית אתייחס להלן בנפרד.

        29. כאמור, נכות רפואית היתה קימת באפה של התובעת גם קודם לניתוח. יובהר, כי הואיל ואין בענייננו הבטחה להצלחת הניתוח - בכל מקרה, והואיל והוכח כי קיים אחוז ניכר של ניתוחים חוזרים, או משלימים בתחום ניתוחי האף, אין בעצם קביעתה של נכות רפואית עכשווית באפה של התובעת כדי ללמד בהכרח על התרשלות מצד הנתבע.

        30. כפי שהבהרתי לעיל, אני מוצא כי התובעת מעצימה בעדותה את השפעת הליקויים שמהם היא סובלת ואת הסימפטומים שלהם, כשמדובר בתופעות שבמרביתן הם בתחושתה הסובייקטיבית, ומדידתם בלתי אפשרית או מסובכת.

        31. כפי שצוין לעיל, עצם קיומם של הליקויים שנמצאו באפה של התובעת גם לאחר הניתוח, בנסיבות, אין בה לעצמה כדי להצביע על התרשלות בביצוע הניתוח; זאת - הן באשר חלק מהליקויים היה קיים גם טרם הניתוח, הן באשר הליקויים הם חלק מהתופעות הצפויות לאחר ניתוח כזה, כפי שמצוין בהבהרות שבטופס ההסכמה, ובעיקר - באשר התובעת לא הרימה את הנטל להציג במה כשל הנתבע בביצוע הניתוח, וכיצד לטעמה של התובעת היה ניתן לנתח את האף מבלי לגרום או להחמיר את הליקויים- כנטען.

          ד.4. אין לקבל את הטענה מטעם התובעת של פגיעה נוירולוגית כתוצאה מהתרשלות בניתוח

        32. כפי שיפורט להלן, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הפגיעה של חוסר תחושה שלעדותה היא חשה בשפתה העליונה לאחר הניתוח היא תוצר של הניתוח, ובכל מקרה - שהתרשלות בניתוח היא שגרמה לפגיעה זו.

        33. מטעם התובעת הוגשה בנדון חוות דעת רפואית שנתנה ד"ר שופין לודמילה, מומחית בתחום הנוירולוגיה, לפיה - לאחר הניתוח שעברה התובעת מסוג רינופלסטיקה, התובעת סובלת מתסמינים של הפרעת תחושה, שלפי הספרות הרפואית ידועים ככאלה שמופיעים לאחר ניתוח מהסוג שהתובעת עברה. לא הובאה ספרות רפואית שתתמוך באמירתה זו. בחוות דעתה שהיתה אמורה להתרכז בתחום היעדר התחושה בשפה, מצאה המומחית (שאגב, לפי המסמכים הרפואיים שצורפו על ידי הנתבע, טיפלה בתובעת בעברה בהקשר של פגיעותיה בתאונות הדרכים) להביע דעתה גם בתחומי רפואה נוספים בהם למומחית אין מומחיות. המומחית מצאה לייחס לתובעת נכות רפואית בשיעור של 20% לפי הוראת סעיף 69(6)(II-III) לתקנות המל"ל. המומחית לא נחקרה על חוות דעתה.

        34. מטעם הנתבע הוגשה חוות דעת שנתן ד"ר אלי הימן, מומחה בתחום הנוירולוגיה. בחוות דעתו מציין המומחה כי רק ביום 3.1.13, למעלה משנה וחצי לאחר הניתוח מושא התביעה, התלוננה התובעת על סימפטומים אשר לא התלוננה עליהם לנתבע בעבר, ובין היתר, התלוננה לראשונה על חוסר תחושה בכל השפה העליונה. אעיר כי קביעה זו איננה מדויקת, באשר תלונות של התובעת לגבי ""רדימות" חלקית בשפה עליונה נרשמו כבר בחלק השני של שנת 2012.

        35. מכל מקום, תחת תת-הכותרת 'הערכה ודיון', מבהיר ד"ר אלי הימן בחוות דעתו, בין היתר: "מנקודת המבט של הנוירולוג, מדובר בתלונה סובייקטיבית של רדימות לא אנטומית (כל השפה העליונה) אשר לא דווחה לאחר הניתוח ובפגישות המעקב המקובלות לאחר הניתוח אצל ד"ר כהן. אין כל הגיון רפואי כי לאחר החלמה מלאה... תתפתח הפרעה בתחושה של השפה העליונה ובמיוחד כי מיד לאחר הניתוח, ובתקופת במעקב לאחר הניתוח, אין כל דיווח על הפרעת תחושה... אין כל בסיס אנטומי לתלונותיה של הנדון. ניתוח באזור מחיצת האף לא נמצא בסביבת סיבי התחושה המעצבבים את השפה העליונה". בחוות דעתו לא נקבע כי לתובעת נותרה נכות בתחום הנוירולוגי. בעדותו, הבהיר, על רקע קיומן של תאונות דרכים משנים סמוכות לניתוח, כי חבלות, ניתוחים, תאונות דרכים ונטילת תרופות יש בהם כדי להשפיע על המצב הנוירולוגי [עמ' 231 לפרו'].

        36. כאמור, בשל הקוטביות בקביעות חוות הדעת, מונה בנדון פרופ' יאיר למפל, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. חוות דעתו מתייחסת לתלונות התובעת בדבר הפרעת התחושה בשפה העליונה. בחוות דעתו ציין פרופ' למפל את עברה של התובעת הכולל תאונות דרכים, את פרטי המקרה מושא התביעה את הניתוח הקוסמטי שעברה, וכן ביקורים שונים לאחר הניתוח עם רופאי אא"ג אשר טיפלו בתובעת. תחת תת-הכותרת 'דיון וסיכום', קבע המומחה, בין היתר: "עם זאת יש לציין כי בביקורים במסגרת רופאי אאג לא נצפו ממצאים של נפיחות מקומית ובהסתמך על מכתבים רפואיים (שלא עמדו בפני) סבלה מהפרשה אפית עוד קודם לכם. ההפרעה התחושתית המתוארת על ידה בבדיקה הנוירולוגית אינה בעלת תבנית של גוף העצב הטריגמינלי האפשרות להסביר תופעות אלו הינה על ידי פגיעה בסיבי העצב השטחיים על ידי לחץ מקומי. בעיון בספרות לא נמצאו פרסומים מקצועיים המחזקים את ההנחה שהתערבות ניתוחית מסוג זה עשוי להוביל להפרעות תחושתיות ממין זה. בשיחות עם רופאי אאג מתוארת תופעה שכיחה יחסית של הפרעה תחושתית קלה לאחר הניתוח שחולפת תוך מספר ימים או שבועות. אפשרות נוספת העשויה להסביר נוכחותן של התלונות התחושתיות עשויות להיות משניות לנפיחות מתמשכת עם לחץ על העצבים השטחיים... בהסתמך על שיקולים אלו לא ניתן ליחס את תלונות הנימול בשפה העליונה לפעילות הכירורגית האמורה" (ההדגשות בקו – הוספו).

        37. התובעת מפנה לכך, שבפתח חקירתו בבית המשפט נשאל פרופ' למפל, האם מדובר בענייננו "...על ניתוח משולב, שכולל מלבד הניתוח יישור המחיצה הספטו פלסטי, גם ניתוח אסתטי ארנו פלסטי..."; בתשובתו השיב "כן" [עמ' 100 לפרו']. אעיר כי, בכל הכבוד, לא פרופ' למפל הוא המומחה לקבוע מה הסיווג של הניתוח שבוצע; אך אפנה לכך, כי לא יכולה להשמע טענה מאת התובעת כי חוות דעתו של פרופ' למפל איננה רלוונטית, באשר קביעותיו בתחום הנוירולוגי ממילא נסמכות על התפיסה שהניתוח שבוצע הוא בהיקף ובסווג – של ניתוח "משולב", כגרסתה.

        38. בעדותו הבהיר פרופ' למפל לגבי חוות דעתו, בין היתר, כי: "... לכל חלק בגוף יש עצבוב. זאת לא השאלה אם יש עצבוב, זה השאלה אם אותו סעיף מעצבב גם את האף וגם את השפה, זאת השאלה. מאחר ואנחנו כאן מדברים על מקרה שבו קיימת פגיעה שהיא מבחינה היפותטית, לפי מה שאמרת, נפגע האף. האף הסעיף שהוא מביא את הסעיף לאף, את העצב לאף נפגע, מקובל. הירידה, אילו הייתה ירידה בתחושה באזור של האף מקובל. אבל הסעיפים שמביאים לשפה הם יוצאים מוקדם יותר, כלומר צריך שיהיה אחד משתיים או כל העצב של הטריג'מינל או רק העצב של האף. רק העצב של השפה לא מוסבר מבחינה נוירולוגית. האפשרות היחידה שאפשר להסביר את זה, זה במידה ומסיבה כלשהי שאני לא יכול לומר, אני לא מנתח ואני לא יודע, נגרם לחץ עם האצבע, זה פחות מדי, מכשיר כלשהו שאני לא מבין, על האזור..." (ההדגשות בקו – הוספו) [עמ' 103-104 לפרו'].

        39. פרופ' למפל גם נשאל אודות התמחותם של רופאי אא"ג בניתוחים אלו. בעדותו העיד, בין היתר: "... הרופא אף אוזן גרון הם מתמחים על הטכניקה של ביצוע הניתוח. הם גם אלה שמתמחים מה עושים. לגבי העצב אני לא רוצה חס וחלילה לזלזל, אני לא בטוח שהם בדיוק יודעים את המהלך של הטרג'מינל. וגם לא חושב שהם צריכים לדעת את המהלך של הטרג'מינל" [עמ' 105 לפרו'].

        40. בעדותו נשאל המומחה גם כיצד ניתן לבדוק תחושת נימול. הוא השיב כי כאשר כתב את חוות דעתו וציין את תחושת הנימול זה לפי המידע אשר התובעת מסרה למומחה. כמו כן, נשאל המומחה האם יש דרך לבדוק את העצב בצורה חשמלית, ושלל את האפשרות: "לא באזור הזה. יש באופן כללי אפשרויות לבדוק, יש ENG ... יש מספר טכניקות, אבל לא בפנים" [עמ' 111 לפרו'].

        41. אעיר כי אינני רואה בעיה משמעותית בכך שהמומחה הזה לא קיבל את "התיק הרפואי" של הנתבע, באשר, כאמור, לא מצאתי ליתן לרישומים בכתב יד שבו משקל. חוות דעתו של המומחה, כפי שהובהרה בעדותו בבית המשפט, חדה וברורה, ונצמדת לעובדה שבניתוח אף לא חותכים את העצבוב שמגיע לאזור השפתיים העליונות מכיוון הלחי והלסת (עוקף את אזור האף). אינני מקבל את טענת התובעת, כי "שיחות עם רופאי אא"ג", שהעיד המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה שקיים לצורך הכנת החוות דעתו, מפקיעים את מומחיותו בתחום עצבוב הפנים והאפשרות לקשר סיבתי בהקשר של נימול השפה העליונה.

        42. המומחה מאשר בחוות דעתו, שהרגשת נימול בשפה יכולה להיות כתוצאה משנית לנפיחות מתמשכת לאחר הניתוח. אכן המומחה לא דייק כשמצא בחוות דעתו כי "לא נצפו ממצאים של נפיחות מקומית" על ידי המומחים בתחום אא"ג שבדקו את התובעת לאחר הניתוח; אך הוא מבהיר בחקירתו, כי בשלילה זו - התייחס לנפיחות שמתמשכת לאורך שנים, וכי מתיאור הדברים במסמכים הרפואיים בלוח הזמנים בענייננו, יכול להיות תהליך דלקתי שלא קשור לניתוח: "את לא מדברת על תהליך שהוא פוסט ניתוחי, את אומרת שהוא תהליך דלקתי" [עמ' 105-106 לפרו'].

        43. בשורה תחתונה, לא מצאתי כי הוכח בסיס אנטומי לתלונת "הרדימות" בשפה [ר' עדות פרופ' הימן בעמ' 240 לפרו']. בנסיבות, אני מוצא להעדיף את חוות הדעת שמסר המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה בענין היעדר הקשר הסיבתי בין החתכים בניתוח שבוצע (שאין מחלוקת שכולם מצויים באזור האף) לבין פגיעה בעצב המעצבב את השפה - על כל דעה אחרת שהובעה בנדון ואיננה מסכימה עמו.

        44. אם כן, אני מוצא כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח קשר סיבתי לפעולה או מחדל של הנתבע ביצירת הנימול בשפה. ד"ר וימן שכאמור לא קרא מסמכים רלוונטיים, וגם לא - את חוות הדעת של פרופ' למפל, טוען בחקירתו כי קיימת ספרות רפואית שמאשרת קשר בין ניתוחי אף לפגיעה בתחושה בשפה העליונה [עמ' 130-131 לפרו']; אך ספרות זו - לא הוצגה.

        45. לעומתו, פרופ' אלידן מבהיר בחוות דעתו כי חיפש, ולא מצא מאמרים הקושרים ניתוח אף עם פגיעה בעצבוב של השפה, להוציא ניתוח מסובך של הפנים [עמ' 217-218 לפרו']. המומחה מטעם בית המשפט מסכם: "השאלה היא האם פגיעה באותו סעיף של העצב שנמצא באזור האף, בגדול אני אומר, יכול להתבטא בחסר תחושתי אך ורק בשפה העליונה שני הצדדים. צד ומשהו, צד בעיקר ועוד מעורבות, וזה אין ספרות על זה" (ההדגשה בקו – הוספה) [עמ' 100-101 לפרו].

        46. מאידך, יובהר כי לא ניתן לאשר באמצעות המומחה הזה בתחום הנוירולוגיה, כפי שמבקשת התובעת בסיכומיה – לא את כל תלונות התובעת האחרות בגין הניתוח (במיוחד כשבעצם המומחה אך מתאר את האמור בחוות דעת ד"ר שופין), ולא - את השיטה או ההיקף המדויקים של הניתוח.

          ד.5. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח התרשלות שגרמה לליקויים שמצויים כיום באפה

        47. כאמור בפרק קודם, לא מצאתי שהשיטה שנבחרה לניתוח הוכחה כשגויה, ולא מצאתי טענות ספציפיות של המומחים מטעם התובעת כיצד היה צריך לבצע ניתוח זה אחרת, כדי להימנע מיצירת ליקויים כמו אלה המצויים כיום באפה של התובעת.

        48. בהתעלם רגע מסוגית עצם ההתרשלות הנטענת, אפנה לכך שהתובעת מבקשת בטיעוניה להעביר נטל, בבחינת דרישה מלשון: שיוכיח הנתבע - שהליקויים הקיימים היום היו קודם לכן, וככל שנוספו לאחר הניתוח – שלא נגרמו בגין הניתוח!

        49. ובכן, עקרונית הנטל הוא על התובעת להוכיח את תביעתה; וודאי, בכל הקשור להוכחה שהליקויים הנטענים – הינם חדשים, וכי גילו עצמם רק לאחר הניתוח. קושי ראשוני בענייננו הוא שהתובעת לא נכנסה לניתוח כ"דף חלק". לבד הליקוי של התחושה בשפה העליונה, שהדיון בעניינו - מוצה לעיל, הרי שהליקויים האחרים היו קיימים אצלה או באפה, ברמה זו או אחרת, כבר טרם הניתוח. קיימת מחלוקת באיזה שיעור היו קיימים, אך אין מחלוקת כי התובעת נחבלה משמעותית באפה בגיל הגן והסתובבה כ-40 שנה עם גבנון באפה, ועם מחיצה שמצויה בסטייה - שנדרשת השבתה למקומה, וכי התלוננה בעבר על נזלת ועל קשיי נשימה.

        50. כאמור, מתברר גם כי אותם ליקויים צפויים לגלות עצמם לאחר הניתוח (ללא קשר לטיב ביצוע הניתוח), והתובעת הוזהרה לגביהם.

        51. כך, מאשר פרופ' רוט מטעם התובעת כי ניתוח אף יכול לגרום לבעיה של נזלת כרונית, אולם מסתייג, שהבעיה לא שכיחה [עמ' 166-167 לפרו']. בהנחה שהנזלת באפה של התובעת גברה לאחר הניתוח וממשיכה כיום להטריד אותה, נשאלת השאלה - האם די באי-שכיחותה של הבעיה הזאת שנגרמת בניתוחי אף כדי להצביע על כך שהנתבע התרשל? ומה יכול היה הנתבע לעשות כדי להפחית את הסיכון שאירוע פיזי כזה, של התגברות הנזלת - יתממש? בנסיבות כאלה, אני מוצא כי לא די בעצם הטענה שהנזלת מתמשכת (שכאמור – לא הוכח שהיא כרונית) מטרידה את התובעת - כדי למצוא שהנתבע התרשל בניתוח.

        52. אינני מקבל את טענת פרופ' רוט לגבי "חבלה ניתוחית" שגרם הנתבע. אני מוצא כי מדובר בבחירת מלים, ולא במה שהוא במהותו - חיווי דעת רפואי. פרופ' רוט אישר בחקירתו כי בניתוח מסוג זה - מצופה מהנתבע גם לשבור עצמות מסוימות ולחתוך סחוסים. טענת פרופ' רוט בענין "חבלה" היא טענה בעלמא, שאיננה מבהירה כיצד היה נכון לבצע את אותו ניתוח "אף מחיצה" (שדורש שבירת עצמות, כאמור) - ללא "חבלה". אעיר, כי לא עלה מחקירת הנתבע שהוא מאשר שגרם "חבלה" באפה של התובעת, כאמר הוא מעיר: "הביטוי "חבלה" הוא מהדין הפלילי למיטב ידיעתי" [עמ' 229 לפרו'].

        53. כפי שעולה גם מהמפורט בטופס ה"הסכם למתן טיפול רפואי אסטתי" [בעמ' השלישי והרביעי], ההצלחה בניתוחי אף איננה מובטחת, ולעתים נדרש ניתוח מתקן, שבנסיבות מסוימות הרופא המנתח נושא בעלותו; ו-פרופ' רוט מסכים לקביעה כי במקרים לא מעטים נדרשים ניתוחי תיקון והשלמה, הסכמה שעולה גם מעדות הנתבע עצמו (עם מחלוקת לגבי האחוזים של המקרים בהם מתברר כי המטופלים לא מרוצים או מבקשים ניתוח מתקן). מכל מקום, כמי שהוא מנתח בעצמו, היה על פרופ' רוט להבהיר בחוות דעתו - אלו מהלכים היו מונעים את "החבלה הניתוחית" הנטענת על ידו בענייננו; וזאת – לא עשה.

        54. למול דעתו של פרופ' רוט, כאמור, פרופ' אלידן מטעם הנתבע המומחה ציין בחוות דעתו מאמר של Rettinger משנת 2008, לפיו שיעור ניתוחי הרינופלסטיקה החוזרים בחלק מהפרסומים מגיע עד ל-25% מכלל הניתוחים. בחקירתו הוא מבהיר:"... אני אומר, הלוואי שכל הניתוחים הפלסטיים היו כאלה, ואם יש משהו שצריך לתקן, אז אפשר לתקן. כמו שאמרתי, למעלה מ-15 אחוז מהניתוחי (צ"ל מהניתוחים) הפלסטיים עושים ניתוח מתקן. כך שאין פה שום עניין של חוסר מקצועיות או של רשלנות או דבר מעין זה"; בהמשך הבהיר לגבי הנכות שמצא לייחס לתובעת החוות דעתו: "אני נותן לה נכות, לא צמיתה. אני אמרתי שכרגע המצב שלה מתאים למה שכתבתי. אבל אפשר לתקן את זה" [עמ' 216 לפרו'].

        55. בהמשך לקביעותי לעיל, גם אינני מקבל את הניסיון של פרופ' רוט להסקת המסקנה מאופי הליקויים שנמצאו אחרי הניתוח כדי להצביע בדיעבד על "חבלה ניתוחית". מבחינה עיונית, מתברר כי התזה שמבקש פרופ' רוט להציב לגבי "חבלה" שנגרמה בענייננו, מתבססת על מאמרים שהסתמך עליהם בכתיבת חוות דעתו, שעניינם בעצם באתלטים, ובפציעות אף שמתרחשות אצל אתלטים בשל פעילותם הספורטיבית, ובמהלך פעילותם - שלא כתוצאה מניתוח [עמ' 182 לפרו'].

        56. ועוד, מחקירתו של פרופ' רוט עולה גם כי קיים שלל סיבות, כגון: זיהומיות, חיסוניות, טראומה, אנדוקרינית, הורמונליות, תרופות וגופים זרים, אשר יכולים לגרום לריניטיס שהוא הגורם לנזלת המתמשכת [עמ' 181 לפרו'].

        57. מחקירתו של ד"ר וימן, עולה כי התובעת לא סיפרה לו עובר לכתיבת חוות דעתו אודות עברה הרפואי, על התאונות דרכים שעברה ולגבי הניתוחים הפלסטיים שעברה לאחר הניתוח מושא התביעה. מעדותו עולה כי עקרונית - תלונותיה של התובעת יכולות לנבוע גם מחבלות או ניתוחים נוספים [עמ' 133 לפרו'].

        58. מנגד בחקירתו מחווה פרופ' אלידן מטעם הנתבע את דעתו לגבי הקשר בין עברה של התובעת ובפרט לתאונות הדרכים שעברה לבין תלונותיה כיום: "... הקשר הזה שלאחר תאונת הדרכים, שתי תאונות הדרכים, היא סבלה מכל מיני בעיות ובין השאר בעיות נפשיות. חרדה, קיבלה טיפולים, לא ישנה בלילה... יש אלמנטים נפשיים שמשפיעים על סימפטומטולוגיה של אף אוזן גרון. היא אישה שהייתה חרדתית והיו לה בעיות וכל מיני דברים כאלה וזה במידה רבה משפיע על ההתייחסות שלה לתוצאות של הניתוח... יש מאמרים בכל הספרות שהצד הנפשי הוא משפיע על היחס של בן אדם שלתוצאות של הניתוח... " [עמ' 217-218 לפרו'].

        59. להשלמת התמונה, אציין כי כפי שלא מצאתי קשר סיבתי בין הניתוח או אופן הניתוח לליקויים שהתובעת מפנה אליהם, כך גם לא מצאתי קשר סיבתי בתחום הנפשי. כאמור, בתחום הנפשי התלוננה התובעת בתלונה ספורדית, שלא נתמכת בחוות דעת רפואית, ואין בה להקים נכות צמיתה; וגם לא – כדי לבסס נכות שנגרמה מנסיבות ענייננו, במיוחד על רקע קיומן של תאונות דרכים ואירועים נוספים בחייה שיש בהם להשפיע על מצבה הנפשי.

          ד.6. סיווג הניתוח שעברה התובעת – כבסיס לבחינת טענת ההטעיה

        60. הצדדים השקיעו מאמצים רבים להוכיח, גם - באמצעות המומחים מטעמם: מה הוסכם בין התובעת לנתבע, מה סוג הניתוח שבוצע, והאם הוא תואם את מה שהוסכם בין הצדדים?

        61. הואיל וקבעתי שאין מחלוקת כי בענייננו בוצע ניתוח "אף מחיצה", והואיל והטענה בענייננו היא טענה להטעיה, אני סבור שהשאלה החשובה בענייננו היא: מה היה על הנתבע להבהיר לתובעת – בנסיבות ענייננו - בבואה אליו לייעוץ לקראת קשירת הסכם מסחרי למתן שירותי טיפול אישיים בניתוח שהוא אלקטיבי, ומה היה עליו להבהיר בעת ההתקשרות עצמה?

        62. בחקירתו העיד פרופ' רוט כי עיין בטופס ההסכמה מדעת שהתובעת חתמה עליו עובר לניתוח, ואישר כי מדובר בטופס ארוך ומפורט. וכן הביע דעתו, כי לפי הרשומה הרפואית התובעת הגיעה אל הנתבע כדי לבצע את הניתוח בגלל קשיי נשימה ושיש דה פורמציה של המחיצה [עמ' 155-154 לפרו'].

        63. עוד העיד בחקירתו כי ביצע לתובעת במהלך בדיקתו עובר לכתיבת חוות הדעת בדיקת רינומנומטריה שבה ניתן לראות הפרעה נשימתית [עמ' 188 לפרו']. כאמור, הנתבע הפנה לכך, שאין בבדיקה זו כדי לשלול, שמצבה של התובעת קודם לניתוח בהקשר של ההפרעה לנשימה – היה גרוע יותר.

        64. בחקירתו הבהיר פרופ' רוט, בין היתר: "... תיקון מחיצת האף הופך להיות ניתוח אסתטי כאשר מדובר באיזה שהיא סטייה שרואים אותה בחלק הקדמי של הנחיריים, אבל בדרך כלל תיקון מחיצה זה בעיה לתיקון בהפרעה נשימתית" [עמ' 155 לפרו']. המומחה גם חיווה דעתו כי בניתוח אשר בוצע לתובעת נעשו פעולות כירורגיות - כדי לשפר את נשימתה שאינן חלק מניתוח אסתטי: "נחשף הקצה הקאודלי של המחיצה עד ה- nasal spine, זאת אומרת נחשף הקצה התחתון של המחיצה נעשה מרכוז של הקצה הקאודלי והמרכזי של המחיצה. מה פשר הדבר? שנעשה חתך בחלק התחתון של מחיצת האף, החלק שהולך אחורה, נעשה חתך, הפריד את המחיצה מקרקעית האף והזיז אותה למרכז ושם הוא תפר אותה לאחר מכן, זה החלק של המחיצה" [עמ' 156 לפרו'].

        65. ד"ר וימן השיב בחקירתו כי אין ניתוח אף שהוא אסתטי נטו, אלא ניתוחי אף הם בריאותיים ואסתטיים: "בריאותיים ופלסטיים של האף, זה שני דברים שקשורים אחד לשני. כי אין ניתוח פלסטי של אף שלא קשור לתפקוד של האף עצמו". מאידך, בהמשך חקירתו נשאל האם יכולים להיות ניתוחי שהם אסתטיים לחלוטין? ובתשובתו העיד: "נכון. אם לא היתה בעיה בריאותית באותו בן אדם רק באסתטיקה אז עושים רק ניתוח כזה" [עמ' 121 לפרו'].

        66. ד"ר יעקב גולן, המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, מטעם הנתבע, משבח בחקירתו את טופס גיליון ההסכמה, שבו הסברים מפורטים מאוד על הניתוח עצמו, על הסיבוכים ועל תופעות הלוואי האפשריות, לרבות "...דימום, זיהום, הפרעות בחוש הריח, נזלת וקושי בנשימה לתקופה ממושכת" [עמ' 202 לפרו']. בחוות דעתו מביע ד"ר גולן דעתו כי "...ניתוח אף איננו אמור ואיננו יכול לפתור את הבעיה של נזלת כרונית, הנובעת בדרך כלל מתופעות של אלרגיה וליקויים אחרים בתפקוד הרירית המצפה את חללי האף"; ובחקירתו מוסיף: "שהניתוח הזה לא אמור לפתור בעיות נשימה, חסימות, וזה, זה אמור לשפר את המראה" [עמ' 204 לפרו'].

        67. בחקירתו נשאל ד"ר גולן אודות ההתוויה של הניתוח. בחקירתו העיד: "אני לא יודע מה זה ניתוח משולב. הניתוח הזה היה ניתוח, למטרות, כמו שאני מבין, למטרות אסתטיות, עם שוב, למטרה אסתטית, יישור חלק הקאודלי, החלק הטרמינלי של המחיצה סוטה. זה לא עושה אותו ניתוח משולב" [עמ' 197 לפרו']. גם בהמשך חקירתו העיד המומחה כי הניתוח שבוצע לתובעת אינו ניתוח משולב רפואי ואסתטי יחדיו: "... כשאני מראה דו"ח רפואי, הכוונה שהמטרה שלו הייתה רפואית, בן אדם הולך לרופא אף אוזן גרון, הוא אומר "אני לא נושם טוב", ואז מסדרים לו את המחיצה, את הכל, לא חשוב, מה שצריך, ומקווים שהוא ינשום יותר טוב. זה ניתוח רגיל, ניתוח אסתטי, זה ניתוח שבו משנים את הצורה של האף... אנחנו מדברים בעצם רק על דבר חיצוני. אם האף, למשל, סוטה הצידה, אז ברור שבשביל לעשות אותו יותר יפה, צריך להביא אותו למקום, אם זה רק הקצה, רק הקצה" [עמ' 200 לפרו'].

        68. גם בהמשך חקירתו העיד ד"ר גולן לגבי התווית הניתוח: "אין פה ספר חוקים, יש פרקטיקה מקובלת, אנחנו קוראים לניתוח משולב שהוא רפואי עם אסתטי, וכאן הניתוח היה אסתטי שכלל גם קטע, לכן ההבדל בתשלום של המחיצה" [עמ' 206 לפרו']; ובהמשך, העיד בין היתר: "... עכשיו, אם מיישרים לו את המחיצה, נכון? מוכרחים בשביל לעשות אץ האף הזה, להעביר אותו מהמצב הזה למצב הזה, כי זה, כמובן זה בהגזמה, אבל זה לא עושה את זה ניתוח משולב, זה לא פותר בעיות של נזלת" [עמ' 206 ו-213 לפרו']. עוד העיד המומחה: "קשיי נשימה, קשיי נשימה של בן אדם, הם תלויים בעשרות גורמים, בנוסף למחיצה, שכנראה לא הייתה הסיבה כאן, יש לנו בפנים רירית, שפועלת כך ואחרת, היא גורמת להפרשות, היא גורמת לנפיחויות, יש לנו קונכות, זה מן בליטות עצם בחלק הפנימי. כל הדברים האלה שמתעסקים בהם רופאי אף אוזן גרון, זה, אלה הדברים שקובעים את טיב הנשימה, או לפחות את מעבר האוויר דרך האף. זה לא מה שהוא עשה, הוא, בסך הכל, מה שהוא עשה, את הקטע שהפריע לו. הסטייה של החלק הקאודלי, הוא יישר אותה. לא נגע בקונכות, הוא לא עשה שום דבר רפואי" [עמ' 225 לפרו'] (כל הדגשות בכתב לעיל הוספו).

        69. ובכן, דווקא ריבוי המלל הזה, שבו המומחה מטעם הנתבע, מתפתל בין היקף ניתוח שבו כן נוגעים במחיצה, אך רק באיזור הקאודלי, לבין - אי-ביצוע ניתוח מורכב יותר שקובע "את טיב הנשימה, או לפחות את מעבר האוויר דרך האף", רק מדגיש כי היה נדרש בענייננו, הן - בשלב הייעוץ (המו"מ), והן - בשלב של סגירת ההסכם, להבהיר לתובעת שהנגיעה במחיצה – בעצם - איננה נגיעה של ממש, ושיישור של המחיצה, שברור לכולם שיצרה בסטייתה קושי בנשימה של התובעת, איננו מזור אמיתי לבעיית נשימה אצלה.

        70. בחוות דעתו פרופ' אלידן מטעם הנתבע, מבקש להסתמך על הסברים שלא נרשמו בטופס גיליון ההסכמה, שכאמור לא מצאתי לייחס להם משקל, גם אם נרשמו בתרשומת פנימית של הנתבע, לפיהם - הובהר לתובעת מה לא יטופל בניתוח זה באפה ואלו ליקויים לא יקבלו מענה. בחקירתו הוא מפנה לטופס גיליון ההסכמה [עמ' 201 לפרו'], אך, כאמור, אין בו הבהרות מסוג זה.

        71. מכל מקום, מה שמאוד משמעותי לענייננו הוא הקביעה הבאה שקבע פרופ' אלידן בחקירתו: "... ניתוח רינופלסטיקה מעצם טבעו גורם להצרת האף ולהצרת מעבר האוויר. בניתוח מבצעים כריתה של הגבנון, פתיחה של גב האף, חיתוך ושבירה של עצמות וסחוסי האף וקירובן לקו האמצע. הדבר גורם בהכרח להקטנה בקוטר מעבר האוויר..." (ההדגשה בקו – הוספה). בחקירתו, בעצם מסכים המומחה מטעם הנתבע שהניתוח שביצע הנתבע לתובעת נחזה להיות משולב: "נעשה קיצור וטיפול בקצה הקאודלי של מחיצת האף שהיא סטתה והשפיע גם על התיקון של המרא (צ"ל המראה) של האף. כלומר, נעשה פה איזה צעד שאת יכולה כאילו להגדיר אותו משולב אבל אני אומר לך שוב שזה עניין מלאכותי..." [עמ' 202 לפרו'].

        72. בהמשך עדותו, מאשר פרופ' אלידן: "... כשעושים ניתוח של האף תמיד יש שילוב בין הגורמים. השאלה מאיזה סיבה הפציינט הגיע. פציינט יכול להגיע בגלל איזה גבנון על האף שמציק לו ויחד עם זה יש לו משהו קטן באף שמפריע לו בנשימה. ואז עושים ניתוח שקוראים לו "ניתוח משולב". אבל אפשר להגיד שכל ניתוח של האף זה ניתוח משולב מפני שכל ניתוח פלסטי יש לו אלמנט של השפעה על הנשימה. בדרך כלל זה אלמנט של החמרה בנשימה, כי ניתוח פלסטי מעצם טיבו הוא מצר את האף. הוא מצר את האף ולכן, יש השפעה על הנשימה מהבחינה הזאת" (ההדגשה בקו – הוספה) [עמ' 199-200 לפרו']. שוב, המומחה מאשר כי עצם ביצוע ניתוח פלסטי המצר את האף – משפיע לרעה על יכולת הנשימה, ובכל מקרה, יש בו היבט רפואי או תפקודי מסוים.

        73. בהמשך עדותו גם מסביר המומחה: "... אני שוב אומר לך שהביטוי "ניתוח משולב" הוא ביטוי מלאכותי. רופא שמנתח את האף, עושה צעדים בכיוון של תיקון העיוות וחלק מהצעדים גם משנה את מעבר האוויר דרך האף. מה שקובע זה למה הבן אדם הגיע, בעיקר מה מטריד אותו. בגלל מה הוא הגיע" [עמ' 202 לפרו'].

        74. אשר על כן, אמרות המומחים מטעם הצדדים לעיל, מפנות למורכבות של מיקום "סיווג" הניתוח תחת - "אסטתי בלבד, או - "רפואי" בלבד, ובעצם "שולחות" אותנו לברר מדוע התובעת הגיעה לניתוח; ובענין זה כבר קבעתי שהתובעת הגיעה לניתוח גם בגלל הקושי בנשימה. בנסיבות ענייננו, חוות הדעת מאשרות את החיוניות שהיתה בהבהרה רחבה יותר לתובעת לגבי טיב הניתוח שהיא עומדת לעבור, מגבלותיו והאופציות האחרות שעומדות לרשותה. מדובר בהבהרה שהנתבע לא מסר במסגרת המצג שהציג לתובעת, לפיה - האפשרויות הניתוחיות שהוא מציע לה - אינן ממצות את האפשרויות הקיימות ואינן מבטיחות בהכרח מענה מלא לתיקון שנדרש באפה מהבחינה התפקודית (רפואית).

        75. בשורה תחתונה, אני מוצא כי המצג שהוצג לתובעת על ידי הנתבע היה מצג דל, לפיו, הניתוח יתן לה מענה גם לבעיית הנשימה "הקלה", שגם בגינה פנתה לנתבע.

        76. סיווג הניתוח היה משולב, הן במהותו והן במצג שהוצג לתובעת, אך המצג לא כלל חלקים נרחבים של מידע וסימון גבולות גזרה, שהיה על הנתבע להבהיר ולהציב, כפי שעולה מדברי המומחים, גם מטעם הנתבע - כאמור לעיל.

          ה.הדין ויישומו בענייננו

          ה.1. הטענה בענין הפרת חוזה  אינה מתקבלת

          1. משקבעתי כי הנתבע לא התרשל בקיום הניתוח, נותרה לדיון המחלוקת ההסכמית, וטענות התובעת בענין ההפרה וההטעיה.

          2. התובעת טוענת כי התנהלות הנתבע בענייננו היא הפרה יסודית של ההסכם שנכרת עמה; או - שבנסיבות ענייננו התקשרה התובעת עם הנתבע בהסכם לביצוע ניתוח אלקטיבי – בטעות, שכטענתה - היא תוצאת הטעיה שהטעה אותה הרופא בשל אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה עליו לגלותן לה.

          3. הטענה בענין הפרה יסודית לא פורטה בכתב התביעה. בסיכומים מטעמה, טוענת התובעת להחתמתה על ידי הנתבע על חוזה שלא כדין, כשאין בידו לבצע "ניתוח משולב", הכולל טיפול מחיצה בשל קשיי הנשימה, זאת בשל ההוראות עפ"י חוזר הרפואה 41/2012 מיום 13.12.12 שעניינו "כללים לביצוע ניתוחים והרדמות במרפאות כירורגיות בקהילה"; הדורש, לשיטת התובעת, גם נוכחות רופא מומחה בתחום האא"ג בכל ניתוח שבו מעורב טיפול במחיצה באף. התובעת טוענת כי בהתחשב בדרישה זו - בוצע בה ניתוח שהיה אסור לנתבע לבצע, שגרם לה נזקים של ממש.

          4. הנתבע מצביע על כך שמדובר בהרחבת חזית אסורה, באשר הטענה לא נטענה בכתב התביעה; הטענה בענין הרחבת חזית נטענה גם בזמן אמת במהלך חקירת הנתבע [עמ' 198-199 לפרו']. הנתבע מצביע בסיכומיו על כך, שממילא בחוזר מינהל הרפואה אין הוראה כזאת.

          5. אני מוצא כי אכן מדובר בהרחבת חזית אסורה. למען הסר ספק, אפנה לכך שהטענה לא הוכחה, כמפורט להלן. ראשית, ממילא מדובר בחוזר שמועדו מאוחר למועד ביצוע הניתוח. שנית, התובעת נחקרה בסוגיה זו ולא ידעה לגבות טענתה זו; והמומחים מטעם התובעת לא מסרו כל עמדה המגבה טענה זו. שלישית, עדי הנתבע סתרו את הנטען; הנתבע נחקר והשיב בענין זה, כי אין לו מומחיות בתחום אף אוזן גרון, אך אין דרישה רגולטורית שמחייבת מנתח פלסטי להזמין מומחה בתחום אף אוזן גרון, כאשר כירורג פלסטי מבצע ניתוח מהסוג שאותו התובעת עברה, והבהיר כי: "... לפי חוזר מנהל רפואה 41/2012, כירורג פלסטי מומחה יכול לעסוק גם בניתוחים שקשורים לפונקציונליות של האף, לרבות ניתוחים של המחיצה. אני אזכיר רק שזה חוזר שבו מנהל רפואה חילק את תחומי העיסוק ברפואה האסתטית בין תחומי המומחיות השונים. זה היה בשנת 2012. חתום עליו ארנון אפק, ראש מנהל רפואה, פרופ' ארנון אפק, ראש מנהל רפואה באותו זמן. יש לי את ההכשרה ואת הידע לטפל גם בבעיות תפקודיות," [עמ' 197 לפרו']. גם פרופ' אלידן מטעם הנתבע, השיב בענין זה בחקירתו לשאלות מטעם התובעת כי "התחום הזה של ניתוחי אף הוא תחום שיש בו חפיפה בין שתי הדיסציפלינות. אף אוזן גרון וכירורגיה פלסטית. יש כירורגים פלסטיים שיותר מנתחים גם את מחיצת האף ואת הקונכיות, יש כאלה שפחות אבל בהחלט יש חפיפה. רופא אף אוזן גרון, גם חלקם עושים ניתוחים פלסטיים. יש כאלו שעושים רק ניתוחים פלסטיים, רופאי אף אוזן גרון. אז הנושא הזה של ניתוח משולב קיים בשתי הדיסציפלינות האלה" [עמ' 202 לפרו'].

            ה.2. הטעיה בגין אי-מילוי חובת הגילוי והיידוע של רופא מטפל - בענייננו

          6. ובכן, ההסכם – לא הופר. לעומת זאת, מצאתי ממש בטענת ההטעיה ותוצאותיה. אחדד, כי התובעת איננה טוענת מפורשות לפגיעה באוטונומיה או להיעדר הסכמה מדעת. טענתה מתמקדת בפן החוזי, בהקשר של פגמים בכריתת חוזה; היא טוענת כי הוטעתה להסכים בהסכם בגין מצג מטעה, כאשר, הנתבע, הרופא, לא גילה לה עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות - היה עליו לגלותן לה. והתוצאה היא, שהיא עברה אצל הנתבע ניתוח שלא היתה מסכימה לעבור אצלו – לולא ההטעיה, מהלך שלטענתה גרם לה נזק.

          7. לנפגע מהטעיה בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), עשויה לעמוד, נוסף על התרופה העיקרית של ביטול החוזה, והשבה מכוח הוראת סעיף 21 לחוק החוזים, גם זכות לפיצויים, מכוח סעיף 12 לחוק החוזים או במסגרת של עילה נזיקית [ע"א 8737/00 "שלפרד" חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' ד'אק פ"ד נו(4) 662, בעמ' 671 – 672; וגם בספרם של פרידמן וכהן, עמ' 665 – 666].

          8. במבט כולל אני מוצא כי בענייננו היתה פניה של התובעת לנתבע לביצוע ניתוח אלקטיבי – ייעוץ שהסתיים בהסכם. התובעת חייתה עם הגבנון והליקויים באפה כארבעים שנה טרם פנתה לביצוע הניתוח, כך שפניה זו היא בחירה שלה (ולא - צורך חיוני), והנתבע מודע לכך. המחלוקת בין הצדדים האם ניתוח ה"אף-מחיצה" שהוסכם הוא "משולב" (משלב מטרה רפואית עם מטרה אסתטית) או - לא, היא בעצם מחלוקת בשאלה: איזה הסבר ומצג הוצג לתובעת בעת ההתקשרות בהסכם, ואלו ליקויים הוסכם מראש שקיום הניתוח מתעתד ליתן להם מענה?

          9. בענין ע"א 4960/04 סידי נ. קופ"ח של ההסתדרות הכללית (פורסם; 19.12.05) (להלן: "ענין סידי"), הורחבה חובת הגילוי של המטפל העולה מחוק זכויות החולה והפסיקה, גם לחובת גילוי כללית ליידע את המטופל בדבר אפשרויות טיפול אחרות [ברוח דעת המיעוט של כב' השופטת דורנר בענין ע"א 434/94 ברמן נ' מור-המכון למידע רפואי בע"מ פ"ד נא(4) 205, 215 (1997)]. כב' השופט ריבלין אף קובע בענין סידי, כי סטנדרט הגילוי ייקבע בהתאם לציפיותיו של החולה הסביר, להבדיל - ממבחן צרכי החולה, שהיה מקובל עד אז, כפי העולה מפסיקתו [פסקה 12 לפסיקתו]: "הרצון הסובייקטיבי של החולה, כפי שהוא מובע במשפט, אינו סוף פסוק בשאלת הגילוי. יש לבדוק את הציפייה הסבירה של החולה הנדרש לקבל החלטה מושכלת עובר לביצוע הטיפול.. ואין להמיר את המבחן הזה במבחן הפרקטיקה המקובלת".

          10. עוד מבהיר כב' השופט ריבלין (כתוארו אז) בענין סידי כי המבחן שעניינו צרכי המטופל הסביר צריך לחול לא רק בנוגע לטיפול שנעשה, אלא גם בנוגע לטיפול שאינו נעשה ושניתן לעשותו במסגרת אחרת [פסקה 13 לפסיקתו]: "... אין ספק בלבי כי המבחן שעניינו צורכי המטופל הסביר צריך לחול לא רק בנוגע לטיפול שנעשה, אלא גם בנוגע לטיפול שאינו נעשה ושניתן לעשותו במסגרת אחרת. אינני סבור כי יש להבדיל – מבחינת הגדרת המבחן – בין מידע הקשור בהתערבות פעילה לבין מידע על מגבלות הבדיקה המתבצעת ועל אפשרויות בדיקה ואבחון נוספות.... מבחינה עקרונית, אותם שיקולים העומדים ביסוד הבחירה במבחן החולה הסביר בנוגע להתערבות פעילה, יפים גם לגילוי מידע בנוגע למגבלות הבדיקה הנעשית והאפשרויות הנוספות הפתוחות בפני החולה".

          11. פסיקה נוספת הבהירה, כי לא די בהצטצמצמות בגילוי הפרקטיקה הרפואית הנוהגת מקום בו קיימות אסכולות רפואיות שונות, היינו - מקום בו קיימת אפשרות נוספת לביצוע הפרוצדורה שאיננו בפרקטיקה הרפואית הנוהגת שבחר הרופא, אפילו הפרוצדורה שלא גולתה אינה נוהגת על ידי חלק מהקהילה הרפואית. נקבע כי "סבירות הגילוי נגזרת מראייתם של צרכי החולה ולא ממנהגיה של הקהיליה הרפואית" [ע"א 2342/09 נ' גי' ואח' נ. ביה"ח משגב לדך (פורסם; 6.4.11) ב-עמ' 12].

          12. החובה של המטפל למסור למטופל מידע בענין אסכולה רפואית נוספת חילופית, מובהרת בענין ע"א 6936/09 יהודה נ. קופת חולים כללית (פורסם; 5.3.12)]: "שומה על הצוות הרפואי לשתף את המטופל בבחירתו באסכולה המסוימת דווקא, ואף לגלות לו את דבר קיומה של אסכולה חלופית, וזאת כחלק מחובתו לגלות אמצעי טיפול חלופיים. שאחרת אין להוראה – המחייבת גילוי קיומם של טיפולים רפואיים חלופיים (כלשון החוק) או אלטרנטיבות טיפוליות (כלשון הפסיקה) – כל משמעות" [ר' בפסקה 16 לפסיקת המשנה לנשיאה כב' השופט רבלין].

          13. חובת הגילוי והיידוע של רופא בייעוץ לקראת ניתוח אלקטיבי היא חובה מוגברת. באשר לניתוחים שאינם ניתוחים חיוניים נפסק כי "ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר...ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח חיים רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, נוסף על התייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים, גם אם סיבוכים אלו נדירים. דרישה נרחבת זאת מתחייבת בייחוד בתקופתנו, בה מתפתחת רפואה פרטית המציעה לציבור הרחב- אם בדרך ישירה באמצעות פרסומים, ואף בעקיפין, בהסתמך על מוניטין של רופא המקיים מרפאה פרטית- ניתוחים אלקטיביים למיניהם..." [ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה פ"ד נו (4) 746, 757]. וכן באותו ענין [בעמ' 768]: "ככל שהניתוח דחוף פחות כך נקפיד יותר עם הרופא ונדרוש ממנו מתן מלוא המידע...כן נדרוש ממנו להציע למטופל אלטרנטיבות לניתוח- ככל שהן קיימות, ונאפשר למטופל לשקול את האלטרנטיבות בשובה ובנחת. הקפדה יתרה נקפיד גם, לדעתי, עם הרפואה הפרטית. ברפואה הפרטית קיים לעיתים ניגוד עניינים מובנה בין השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין האינטרס של המטופל...".

          14. בענין ההלכה שההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי, שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח חיים רגיל, נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, וכולל בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים, גם אם אלה נדירים הם, ראה גם בפסק דין שניתנה בענין ת"א (המחוזי ב-חי') 920/99 שלמה יצחק נ' עמותת בית חולים שערי צדק ירושלים (פורסם; 3.10.06), שערעור עליו נדחה [ע"א 8946/06 ‏עמותת בית החולים שערי צדק נ' שלמה יצחק (פורסם; 8.7.09)].

          15. כפי שפורט בפרק הממצאים בענייננו, מצאתי כי התובעת פנתה אל הנתבע כמומחה בכירורגיה פלסטית על מנת לטפל בגבנון שבאפה, אך גם בעניין קשיי נשימה קלים [כעדותה בתצהירה: סבלה טרם הניתוח שנים "מקשיי נשימה קלים ומגבנון קל על גשר אפי"], כשהנתבע מאשר שהצביע על האפשרות לבצע יישור של המחיצה במסגרת הניתוח, לגרסתו - במהלך תיקון הגבנון והאף באספקט האסתטי. עוד מצאתי, כי לא הובהר לתובעת כי הנתבע עומד לטפל בניתוח רק בחלק הקאודלי (החיצוני, המרוחק מהגוף) של המחיצה (ובעיקר – לא הובהר, שיש בכך כדי ללמד על סיווג הניתוח כ"אסטתי", כעמדת הנתבע), לא נמסר לה כי קיימים סוגי טיפולים וניתוחים שמיועדים לטפל באופן יעיל יותר באספקט התפקודי של האף (כמו – ניתוח ה-SMR, שבו היתה המחיצה שהיתה קבועה בסטייה באפה של התובעת, זוכה לטיפול מסיבי יותר בכל חלקיה), ולא הוסבר לה (למרות שהתלוננה על קשיי נשימה) שהניתוח שהיא עומדת לעבור הוא "ניתוח רינופלסטיקה (ש)מעצם טבעו גורם להצרת האף ולהצרת מעבר האוויר" (מה שניתן ללמוד, לראשונה, מחוות דעתו ומעדותו של פרופ' אלידן, מטעם הנתבע).

          16. בפסיקה הקיימת, במיוחד בניתוחים מהסוג האלקטיבי, מוזהר הרופא המטפל מהנטייה שעלולה להיות לו - לעשות את חשבון העלות עבור המטופל, ולהימנע מלפרוש לפניו את כל מפת הקשיים והפתרונות, אך מתוך הנחה, שממילא המטופל לא יהיה מעוניין באחד מהפתרונות בשל עלותו. בענין ת"א (חי') 59456-11-14 ע. ק. נ' ד"ר אפרים דביר (פורסם; 24.9.17) נקבע כי: "בכל הקשור לעלות –אין בנתון זה כדי לשנות את חובת הרופא להציג לפני המטופל את כל האפשרויות לכריתת הקעקוע, על חסרונותיהן ויתרונותיהן, והמלצתו לטיפול, בנסיבות. עלות הניתוח יכולה להיות חיסרון למטופל, אך אין היא חלף התוויה הרפואית. אם רופא בדעה שפעולה רפואית מסוימת אינה הפעולה הנכונה לכריתה או שפוטנציאל הנזק שלה גבוה מחלופות אחרות, חובתו לידע את המטופל על כך, ולעיתים, בשים לב לנסיבות, אף להימנע מלפעול ולנתח בדרך זו, גם אם משמעות הדבר אי מתן טיפול לאותו מטופל. מעבר לכך, גם מקום בו הרופא נאות לבקשת מטופל בכל זאת לבצע את ההליך הרפואי שלא בדרך המועדפת עליו, עליו לוודא שהתובע מבין את המשמעות ומסכים לכך לרבות, בכתובים. הדברים אמורים במיוחד עת עסקינן בניתוח אלקטיבי (ראו: ע"א 7416/12 קופת חולים מאוחדת נ' פלוני [פורסם בנבו] (4.11.14); ע"א 4576/08 בן צבי נ' היס [פורסם בנבו] (7.7.11); ע"א 9936-07 בן דוד נ' ד"ר ענטבי [פורסם בנבו] (22.2.11))".

          17. כאמור, התובעת העידה כי אילו כל זה היה מובהר לה, היתה בוחרת שלא לעבור את הניתוח שהוצע לה על ידי הנתבע. וכאן נשאלת השאלה מה הוראת הדין לענין הנטל ועוצמת הוכחת הקשר הסיבתי בין היעדר היידוע והגילוי, שהתובעת גורסת שהוביל אותה לטעות שלה להסכים לניתוח (היינו - בין עצם ההטעיה), לבין הנזק הנטען. לשון אחר, נשאלת השאלה מה המדדים במקרה כמו בענייננו - לקביעה: מה היה מתרחש "אילו"? אילו הנתבע היה מגלה את המידע במלואו, כנדרש לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות.

          18. נפתח בחלק השני - בסוגיית הנזק. אזכיר, כי לא מצאתי שהניתוח בוצע ברשלנות, ולא מצאתי כי הוכח כי הליקויים הנטענים מטעם התובעת נגרמו בשל התרשלות בניתוח; מאידך - מצאתי גם שהליקויים הואדרו בתלונות התובעת. אזכיר עוד, כי לא מצאתי שהוכח שקיים כיום עוות באפה של התובעת, כזה החורג מתוצאה סבירה של ניתוח אסטתי לתיקון אפה של התובעת.

          19. אם כן, מה הנזק שניתן לייחס לעצם תוצאת ההטעיה שקבעתי לעיל? על מנת לבחון את הנזק הזה, עלי לבחון ולקבוע מה היה סיפור המעשה בעניינה של התובעת, אילו הנתבע היה מיידע ומגלה לתובעת את מה שקבעתי שהיה חסר במצג שהציג בעת ההתקשרות בהסכם.

          20. לצורך מתן תשובה לשאלה לעיל, יש לבחון מהם מבחני הקשר הסיבתי המקובלים, בבחינה וההכרעה שאכן אילו היה הגילוי שלא ניתן – ניתן, היתה החלטת התובעת שונה; מה שקרוי "סיבתיות ההחלטה". לפי העולה מענין ע"א 1303/09 מרגלית קדוש נ' בית החולים ביקור חולים (פורסם; 5.3.12), הפסיקה לא קבעה "במשקפיו" של מי נבחנת סיבתיות היפותתית זו: "המטופל הסביר" או "המטופל הספציפי" או "המטופל המעורב/משולב". כב' השופט עמית בדעה כי המבחן הראוי הוא מבחנו של המטופל הספציפי; אך, מאידך, הוא מודע לחיוניות של שמירה על הקורלציה בין מבחני הפרת חובת הגילוי למבחני סיבתיות ההחלטה, מה שיכול לכוון אולי לנקוט במבחן "המטופל הסביר" - בנתוניו של המקרה [פסקה 55 לפסיקתו].

          21. אני מוצא כי בנסיבות ענייננו, בהם מדובר בניתוח אלקטיבי, שבחלקו נועד גם לתיקון אסטתי, קיים הגיון בהקלת הנטל המוטל על התובעת להוכיח קשר סיבתי בהקשר של גרימת הנזק כתוצאה מההטעיה. בענין ת"א (השלום ב-ת"א) 16790/04 שלום אורנה נ' ד"ר שפלן מיכאל (פורסם; 21.8.06), מצביעה כב' השופטת ארנה לוי על כך, שמשום שאנו עוסקים בניתוח שמטרתו שיפור המראה האסתטי ומקורו רצון סובייקטיבי של המטופל להרגיש טוב יותר עם מראה גופו, ואין בו דחיפות או הכרח, אדם סביר יעבור ניתוח כזה, עליו הוא משלם במיטב כספו - רק אם הוא כל כולו משוכנע וחדור אמונה ובטחון כי אכן ישיג את התוצאה האסתטית הרצויה לו. וכחיזוק נוסף מצביעה כב' השופטת לוי: "אוסיף ואציין כי במקרים כגון אלו, לטעמי, ובמיוחד כאשר עוסקים ברפואה פרטית, בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין שאיפותיו הכלכליות של הרופא ובין הצורך הרפואי האמיתי בניתוח והאפשרות להגשים חלומותיו של הלקוח, יש להקל עם התובע לעניין נטל הוכחת הקשר הסיבתי מקום בו לא נמסר לו מלוא המידע, כך שלמבחן הסובייקטיבי ולעדות התובע יינתן משקל גבוה בבחינת מאזן ההסתברויות הנדרש להוכחת הקשר הסיבתי".

          22. לאור כל האמור לעיל, על פי מאזן ההסתברויות ובחינת השאלה במבחן מעורב, לאמור, אובייקטיבי וסובייקטיבי, אני קובעת כי הוכח בענייננו קיומו של קשר סיבתי בין אי-מסירת מלוא המידע הנדרש לתובעת לבין הנזק שנגרם לתובעת. הוכח, במידת ההוכחה הנדרשת, כי התובעת לא הייתה מסכימה לעבור את הניתוח כפי שבוצע בה אם היו בפניה מלוא הנתונים הרלוונטיים.

          23. עם זאת, לאור מכלול הראיות, והעובדה שהתובעת עברה לאחר הניתוח הנדון - עוד ניתוחים פלסטיים משמעותיים לשיפור המראה שלה, אינני מוצא לקבוע כי התובעת לא היתה פועלת לעבור ניתוח כלשהו באפה. בנסיבות, בהחלט סביר שהתובעת (לאחר שיודעה וגולה לה הנדרש) היתה מוודאת תחילה שניתוח כזה מתבצע באופן שהוא מכיל התייחסות ישירה וברורה לתפקוד הנשימתי של האף, לרבות - באמצעות טיפול יסודי בהצבת המחיצה כולה במקומה (ולא רק בחלק הקאודלי), כזה שמוגדר כנותן מענה גם לצורך התפקודי.

          24. אזכיר כי לא קבעתי כי מדובר בניתוח רשלני, או בניתוח שנכשל באשמו של הנתבע. על כן, לאחר שקבעתי לעיל כי קיימת סבירות רבה שהתובעת היתה בסופו של דבר, פונה לניתוח באפה, בעצם – במהותו - מה שנמנע מהתובעת בשל האופן בו התנהלו הייעוץ, המו"מ (בחירת טיב הניתוח משתי אפשרויות בלבד) וההתקשרות מול הנתבע, הוא ההזדמנות לבצע את הניתוח באפה ב"מכה אחת", ניתוח שיש בו להבטיח התייחסות מליאה וברורה לחלק הרפואי שנדרש בעניינה; אם ניתוח שכולל SMR, ואם כל אופן אחר שמתייחס לקושי הנשמתי.

          25. את הכשל שבפעולות או מחדלי הנתבע בגרימת ההטעיה הזאת והנזק בעקבותיה, ניתן לראות כהתרשלות שגרמה לנזקי קיום (מה שהתובעת מכנה בכתב התביעה - התנהגות "לפני הניתוח" שהתבררה כרשלנית), או - כהפרה של הנתבע של חובת תום הלב בניהול מו"מ לכריתת חוזה שגרמו לנזק הסתמכותי יותר באופיו [ע"א 8737/00 "שלפרד" חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' ד'אק פ"ד נו(4) 662, בעמ' 671 – 672]. בענייננו אני מוצא כי מדובר בהתרשלות, באשר היה על הנתבע לדעת כי המצג שהציג לתובעת חסר, ומטעה; והיה עליו להבהיר לה את מגבלות השירות שהוא מציע לה, גם אם - האופציה הניתוחית המשלבת מראש גם פתרון תפקודי (רפואי) יקרה יותר משתי האופציות שהציע הנתבע בענייננו.

          26. כיצד ניתן לכמת הפיצוי לו זכאית התובעת בגין עגמת הנפש שבידיעה, שתלווה אותה לאורך כל חייה, שהדברים היו יכולים להתנהל אחרת, ואולי להביאה כבר לאחר הניתוח הבודד למצב טוב יותר, ואת הכאב והסבל שבאילוץ העתידי לעבור ניתוח משלים, שקיים סיכוי (של 80-90%, בשל תופעות הניתוח המשלים בתחום זה), שהיה נמנע, אילו התמונה כולה היתה נפרשת על ידי הנתבע מראש לתובעת, כאמור?

          27. אזכיר כי פיצוי בשל עוגמת נפש וכאב וסבל הוא פיצוי על נזק לא מוחשי, וניתן לבססו גם על פיצויי הסתמכות בגין נזק שנגרם בגין מו"מ שנוהל שלא בדרך מקובלת או שלא בתום לב, וגם על פיצויי קיום, בגין הטעיה שנגרמה בהתרשלות - כפיצויים המגיעים לתובעת בגין הפרת חוזה על פי הוראת סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1971 (ולהלן: "חוק התרופות"). הפיצוי החוזי בעניין זה דומה במהותו לפיצוי הנזיקי וכך נפסק: "קיים קשר חוזי בין החולה לבין הרופא שמעניק לו טיפול והמוסד שבמסגרתו ניתן טיפול כזה. חוזה זה כולל תנאי מכללא, שלפיו הטיפול שיינתן לחולה יעמוד באמות המידה הנדרשות של מיומנות וסבירות. מתן טיפול ללא קבלת הסכמתו המודעת של החולה לטיפול מהווה הפרה של חובה זו, ומכאן – הפרה של חובה חוזית כלפי החולה...בגין הפרה זו, עשויה לעמוד לחולה – בין השאר- התרופה הקבועה בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1971...נזקים אלו הם דומים במהותם לנזקים הנגרמים לחולה בגין הפגיעה באוטונומיה" [ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה נג(4) 526 (1999)].

          28. הערכת הפיצויים בגין נזק לא ממוני על פי דיני הנזיקין נעשית על בסיס אינדיווידואלי, ולא על בסיס מכני ונוסחאות פיצוי מוגדרות, ואף אינה אמורה להיות מושפעת מנוסחאות כאלו, הקיימות למשל בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה–1975. בשנים האחרונות קיימת מגמה בפסיקה ואף הנחייה, לפסוק סכומים גבוהים יותר בראש הנזק הלא ממוני מאשר בעבר [למשל: ע"א 398/96 קופת חולים כללית נ' דיין פ"ד נה(1) 765, 767- 768; ע"א 6978/96 עמר נ' קופת חולים הכללית פ"ד נה(1) 920, 930; ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב זאב פ"ד נה(5) 241, 248-249; ע"א 9927/06 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם; 18/1/15); ת"א 16790/04 שלום נ' ד"ר שפלן (פורסם; 21/8/06)].

          29. בהתחשב בכלל האמור לעיל, אני מעמיד את הפיצוי בגין עגמת הנפש הכאב והסבל שנגרמו לתובעת בענייננו על סך של 100,000 ₪.

          30. כאמור, התובעת זכאית גם להשבת הסכומים שהוציאה בגין הניתוח, בגין הניתוח. על פי הקבלות שהציגה שילמה לנתבע בגין הניתוח סך של 13,550 ש"ח באפריל 2011, שהוא סכום הכולל מע"מ. בליווית הצמדה וריבית כדין מגיע סכום זה נכון להיום לסך של 15,800 ₪ (בקירוב).

          31. התובעת עותרת לפיצוי גם בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד בגין נכות צמיתה. כאמור, לא מצאתי כי הנכות הרפואית שניתן לייחס לתובעת כיום בהקשר של אפה נגרמה בגין התרשלותו או אשמו של הנתבע. עם זאת, בשל הצורך שנותר אצל התובעת ליתן מענה לבעיה תפקודית שנותרה באפה (כשרופאים של קופת החולים מוצאים כי עדיין קיימת סטיה קלה של המחיצה, וגם פרופ' אלידן המומחה מטעם הנתבע מאשר בחוות דעתו: "סטייה קלה של מחיצת האף לשמאל"), אני מוצא כי יש לפצות את התובעת בגין אותו הפסד שכר שייגרם לתובעת בגין ההידרשות לניתוח הנוסף (בתקופת אי-הכושר – בשל הניתוח), לרבות הוצאות נסיעה והוצאות נלוות, בסך של 9,200 ₪.

          32. עוד אציין, כי משדחיתי את טענות התובעת לגבי הרשלנות בעצם ביצוע הניתוח והקשר הסיבתי לליקויים שהיא מצביעה עליהם, אני מוצא לשפותה רק בגין מחצית הוצאותיה בגין חוות הדעת ועדויות המומחים.

             

            ה.3. התביעה נגד הנתבע 2 - נדחית

             

          33. מטעם הנתבע 2, המרכז הרפואי, העיד פרופ' זליקובסקי, שהוא מומחה בתחום כלי הדם. הוא הקים את המרכז הרפואי בו בוצע הניתוח בתובעת, והמרכז הרפואי היה בבעלותו עד לשנת 2015.

          34. בעדותו העיד כי הנתבע 2 הינו מרכז כירורגי רב-תחומי, המעניק ייעוץ, אבחון וטיפול בתחומי הכירורגיה האמבולטורית, ומתקיימים בו ניתוחים קטנים ובינוניים. הרופאים אשר פועלים במרכז הרפואי עובדים באופן עצמאי ובמסגרת פרטית, ואין למרכז הרפואי כל אחריות לרופאים הפועלים בו, והוא לא משמש מעסיקם או מעורב באבחנות, החלטות רפואיות או בטיפולים אשר נערכים בו.

          35. לאחר עיון במכלול הראיות והעדויות, מצאתי כי כי הוכח שתפקידו של המרכז הרפואי הוא לספק שירותי אכסניה בלבד. בחקירתו העיד פרופ' זליקובסקי, בין היתר: "שאין לי יד ורגל בבחירה של החולים, או במה שהרופא אומר, אני משמש אכסניה..." [עמ' 232 לפרו']; בהמשך הוסיף: "... אני פשוט נותן את השירות של אחיות, מרדים, חדר ניתוח... ואשפוז, במידת הצורך, זה מה שאנחנו נותנים לכל רופא ורופא... על זה בנוי גם המרכז הרפואי, כל היתר זה רק הרופא..." [עמ' 238 לפרו']; והבהיר: "... דרך אגב, כל חולה וחולה, הרופא מביא את החולים שלו שבאו ממנו, אני לא בוחר לאף רופא אף חולה, המקום בנוי על רופאים שמביאים את החולים שלהם, והרופא עבד אצלנו, הביא את התעודות וקיבל את ההכשר..." [עמ' 248 לפרו'].

          36. מהעדות עולה עוד, כי המרכז הרפואי לא העסיק את הנתבע 1 ולא התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד, וכי הנתבע שכר מהמרכז הרפואי בהתאם לבקשתו חדר ניתוח, צוות מרדימים וסיעוד.

          37. אינני מקבל את טענת התובעת כי בנסיבות ענייננו, בהם הטענה היחידה שהתקבלה נגד הרופא הנתבע היא טענת הטעיה, עומדת לה עילה של אחריות שילוחית נגד המרכז הרפואי. ספק בעיני שבהתחשב בטענות התביעה קיימת יריבות בין התובעת לבין המרכז הרפואי. פרופ' זליקובסקי העיד בחקירתו באשר ליחסים בינו לבין התובעת, בעדות שלא נסתרה: "אני לא מכיר אותה, היא לא פנתה אליי, היא הלכה לרופא שהיא בחרה, היא סיכמה איתו את הניתוח, או לא סיכמה, כל מה שקרה ביניהם, אותו רופא, הביא את החולה אליי למלון. במלון היא קיבלה שירותים, איך אני אחראי עליה? לא קבעתי לה את הניתוח, לא בחרתי את סוג הניתוח, לא, אני, אין לי בכלל מגע איתה." [עמ' 250 לפרו'].

          38. על אף האמור לעיל, אני מוצא לציין כי המרכז הרפואי כשל בשמירת המסמכים הרפואיים המלאים מהניתוח שבוצע; לפניתה של התובעת – ששילמה על קבלת העתק החומר הרפואי שנשמר באותה אכסניה, כל שנמצא על ידי המרכז הרפואי היה דו"ח הניתוח; היתר – לא אותר. התובעת לא טענה בענין זה גם בכתב התביעה המתוקן, לרבות לא – לנזק ראייתי, והמרכז הרפואי מצביע על כך, שטענות נגדו במישור זה של אובדן המסמכים הינן הרחבת חזית.

          39. עם זאת, אני סבור שבקביעת הוצאות משפט לטובת המרכז הרפואי, יש להתחשב בכשל של הנתבע 2 בשמירת מסמכים מהניתוח. יש לקחת בחשבון שהתובעת פנתה למרכז הרפואי טרם הגשת התביעה (וגם לאחריה) בדרישה לקבלת מסמכים, שילמה עמלה, והמסמכים לא נמצאו. מחובתו הבסיסית של המרכז הרפואי, כמי שמשמש אכסניה לניתוחים, לשמור בהתאם להוראות הדין - מסמכים רפואיים של הניתוחים שמתקיימים בין כתליו. בגין היעדרם של המסמכים, כאמור, המצג שהוצג לתובעת מאת המרכז הרפואי טרם הגשת התביעה היה כזה, "שעודד" אותה לנהוג זהירות ולהבטיח את עירובו בתביעה כנתבע, לפחות בשלב הראשון.

             

            סוף דבר

            התביעה הנדונה נגד הנתבע 1 מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 125,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום;

            כמו כן, יישא הנתבע 1 בתשלומים כדלקמן:

            1. במחצית מהוצאות חוות הדעת הרפואיות של התובעת ושכר עדות מומחי התובעת בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום (לפי חשבוניות);

            2. בסכום האגרה ששולמה בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום;

            3. ובשכר טרחת עורך דין בשיעור 29,250 ₪.

              התביעה נגד הנתבע 2 נדחית. התובעת תישא בשכר טרחת עורך דין של הנתבע 2 בשיעור של 8,000 ₪.

              51293זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

               

               

              ניתן היום, י"ט אלול תש"פ, 08 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

               

              Picture 1

               

               


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ