פלונית נ' נחמיאס ואח'

החלטה

בפניי בקשה לתיקון פסק-דין.

מדובר בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בפסק-הדין נקבע כי על הנתבעות לפצות את התובעת בסך של 141,350 ₪ - סך אשר נבלע בתגמולים שהתובעת קיבלה מן המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בגין חלק יחסי מקצבת נכות כללית בסך של 150,908 ₪. עוד קבעתי כי על סכום פסק-הדין (141,350 ₪) יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין כחוק וכן כי על הנתבעות להשיב לתובעת את סכום האגרה ששילמה.

הנתבעות הגישו בקשה לתיקון פסק-הדין. בבקשתן טענו הנתבעות כי משמעותו של מצב, שבו תביעה "נבלעת" בתוך תגמולי המל"ל ששולמו לניזוק, הינה דחיית התביעה ולא קבלתה. לקביעה זו בנוגע לדחיית התביעה משמעויות מעשיות רבות, כגון:

אין לפסוק לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. אדרבא, יש לשקול להטיל עליה תשלום של הוצאות ושכר טרחת עורך-דין לטובת הנתבעות.

על התובעת להשיב לנתבעות את התשלומים התכופים שהללו שילמו לה (הואיל והתביעה נדחתה ולפיכך מלכתחילה לא היו חייבות לה מאומה).

יש מקום לשקול קביעה, לפיה על התובעת להשיב לנתבעות תשלומים שהללו שילמו למומחים במהלך המשפט.

אין מקום להשיב את האגרה ששולמה לתובעת.

הבקשה הועברה לתגובת התובעת. בתגובתו, לא התייחס בא-כוח התובעת לטענת הנתבעות, לפיה משמעות "בליעת" התביעה הינה דחייתה. תחת זאת טען בא-כוח התובעת כי במצב זה של "בליעת" התביעה קמה לתובעת זכות לקבל 25% מסכום הפיצויים שנפסקו לה, וזאת לאור הוראת סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה, אלא שלא מטעם זה של בא-כוח התובעת, אלא מן הטעם כי אין מדובר בתיקון "טעות" בפסק-דין כהגדרתה בסעיף 81 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "סעיף 81").

ראשית, אשר לטענת התובעת, לפיה קמה לה זכות לקבל 25% מסכום הפיצויים שנפסקו, הרי שיש לדחות טענה זו מכל וכל, וזאת מן הטעם כי זו הפעם הראשונה שטענה זו מועלית בפני בית-המשפט וכי לא הוצבה לטענה זו תשתית כלשהי על-ידי התובעת.

בהקשר זה יצוין כי הנתבעות טענו לאורך כל הדרך כי תביעת התובעת "תיבלע" לבסוף בתגמולי המל"ל. דא עקא, התובעת לא התייחסה כלל לטענה זו ולא הציבה לה תשתית כלשהי, לרבות לא בסיכומי התשובה מטעמה – סיכומים אשר הוגשו לאחר שהוגשו סיכומי הנתבעות שכללו, כאמור, את טענת "הבליעה".

בהקשר זה יצוין עוד כי פסיקת זכותו של הניזוק לקבל 25% מסכום הפיצויים שנפסקו אינה נעשית באופן "אוטומטי" כל אימת שתביעת הניזוק "נבלעת" בתגמולי המל"ל, אלא מדובר בעניין שיש להציב לו תשתית עובדתית ולהוכיח את היסודות הקבועים בחוק לגביו, כגון מסירת הודעה על התביעה למל"ל באופן הקבוע בחוק. ראו, למשל, ע"א 487/82 נדלר נ' שדה ואח', פ"ד לח(4) 21, 28-27 (1984); וכן דברי הנשיא א' ברק בע"א 8155/00 טיפוגרף נ' ד"ר קרברסקי ואח', פ"ד נו(5) 563, 570 (2002).

בנסיבות אלה השאלה הניצבת בפנינו הינה שאלה "פילוסופית" במידת מה - האם משמעותו של מצב, שבו תביעה "נבלעת" בתגמולים שהניזוק קיבל מן המל"ל, הינה דחיית התביעה (שכן, לכאורה, מלכתחילה לא הייתה לניזוק זכות תביעה נגד המזיק) או קבלת התביעה כשלעצמה, כאשר רק מבחינת "תזרים המזומנים" המשמעות בפועל היא כי המזיק אינו צריך לשלם לתובע אלא למל"ל (שהרי ניכוי תגמולי המל"ל אינו מפחית מחבותו העקרונית של המזיק, אלא הוא נעוץ באפשרות של תביעת שיבוב מצד המל"ל).

הצדדים לא העלו שאלה זו בפניי עובר למתן פסק-הדין ואף עתה לא התייחסו אליה בצורה העקרונית שבה היא מוצגת לעיל. עיון בפסיקה מעלה כי בתי-המשפט נוהגים דרך קבע להתייחס למצב שבו התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל כמצב שבו התביעה נדחית. דא עקא, לא מצאתי בפסיקה או בספרות התייחסות לשאלה עקרונית זו בצורה שהוצגה לעיל.

כך או כך, כאמור, הגעתי למסקנה שלפיה יש לדחות את הבקשה וזאת מן הטעם שאינני סבורה כי השגגה שנפלה בפסק-הדין – ככל שנפלה בו שגגה – נופלת בגדר "טעות" שאותה רשאי בית-המשפט לתקן במסגרת סעיף 81.

לעניין הגדרתה של "טעות" זו פסק השופט מ' שמגר (כתוארו אז) בשעתו כי:

מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, תקנה 486 [ההסדר שקדם להסדר הקבוע בסעיף 81 – א.ל.ע.] אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת.

[ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, 671-670 (1978)]

וראו ברם 5720/05 גופר ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה ואח' (ניתן ביום 5.8.07, פורסם במאגרים), שבו צוטטו דברים אלה בהסכמה על-ידי בית-המשפט העליון ויוחסו גם להסדר הקבוע כיום בסעיף 81.