פלונית ואח' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח'

(בשאלת החבות)

תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק") בגין תאונת דרכים קטלנית בה נפצעה התובעת, אז קטינה בת 15.5 שנים, שישבה ברכב כנוסעת. הנהג, נהרג.

רקע

1. בתאריך 9.11.06, בשעת לילה, יצאו ארבעה צעירים לבילוי משותף: התובעת שהיתה בת 15.5, חברתה הטובה ובת גילה לודמילה מרליס (להלן: "מילה"), מכר של מילה וידיד המשפחה, צד שלישי, אלי ישראלי (להלן: "אלי") וחברו רותם ביטון, ז"ל (להלן: "המנוח") - שניהם בשנות העשרים לחייהם. עובר לאותו לילה, התובעת לא הכירה את אלי או את המנוח, וחברתה מילה היא שהציעה לה לצאת לבילוי המשותף.

אלי והמנוח אספו את התובעת ומילה מביתה של התובעת בX ברכב מרצדס שבבעלותו של אלי (להלן: "הרכב"), כשאלי נוהג והמנוח יושב לצדו. הארבעה נסעו לאזור התעשייה בבת-ים, בסמוך לבית העסק של אביו של אלי, ועצרו שם.

על התפתחות האירועים שלאחר מכן קיימת מחלוקת עובדתית, לכך עוד אדרש, אולם כבר עתה אומר כי למרבה הצער, המנוח, שלא היה לו רישיון נהיגה, נטל בשלב מסוים את מפתחות הרכב ונכנס למושב הנהג, כשהתובעת יושבת לצדו וכשאלי ומילה מחוץ לרכב. המנוח נהג לפיצרייה בבת-ים, קנה פיצה ובדרך חזרה, ארעה תאונת דרכים קשה (ככל הנראה המנוח התנגש במשאית חונה). המנוח נפצע קשה ומאוחר יותר מת מפצעיו בבית החולים. התובעת, תבדל"א, נפצעה ופונתה לבית החולים כשהיא מונשמת.

2. חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב (נתבעת 1) טענה כי אין תוקף להוראות הפוליסה שהוציאה, בין היתר מאחר שלמנוח לא היה רישיון נהיגה בתוקף, ואכן התביעה נגדה נדחתה בהסכמה (ראו פסק דין מתאריך 28.1.13). נתבעת 2 - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") אשר מתוקף תפקידה מפצה נפגעי תאונות דרכים מקום שאין בידיהם לתבוע מבטח, גם היא סירבה לפצות את התובעת, מאחר שלטענתה המנוח נהג ברכב ללא אישור בעליו (אלי) והתובעת ידעה על כך – ידיעה שעל פי חוק הפיצויים שוללת ממנה את הזכות לקבל פיצוי. התובעת אמנם העלתה טענות שונות, שיש בהן לדידה כדי לעקר את עמדתה של קרנית, אך בשל המחלוקת שהתעוררה פוצל הדיון בין שאלת החבות לבין שאלת הנזק. פסק דין זה עניינו בשאלת חבותה של קרנית בלבד.

כפי שיבואר, דין התביעה נגד קרנית, להתקבל.

דיון