פלוני נ' יפים פרידמן ובניו בע"מ

השופט (בדימ') צ' זילברטל:

           ערעור על פסק דינו מיום 28.4.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' גנות) בת"א 7728-05-11, בגדרו נדחתה תביעת פיצויים שהגיש המערער נגד המשיבות 2-1.

רקע

1. ביום 20.7.2008 הגיש המערער תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נגד המשיבה 1, חברת יפים פרידמן ובניו בע"מ (להלן גם: הקבלן) ונגד המשיבה 2, מבטחת הקבלן. המערער טען, כי ביום 23.10.2001 הוזמן לבית מגורים ביישוב עלי שנבנה על-ידי הקבלן ושהמשיבים 4-3 הם בעליו (להלן בהתאמה: הבית ובעלי הבית), על-מנת לקחת שולחן שאוחסן בעליית הגג. לטענתו, לאחר שהגיע לבית ועלה לעליית הגג אירעה תאונה (להלן: התאונה), כאשר לוח גבס שהיה מונח על פתח ברצפת עליית הגג, ושעליו דרך, נשבר כתוצאה מהעלייה עליו, והמערער נפל דרך אותו פתח (להלן בהתאמה: לוח הגבס והפתח) מגובה של כארבעה מטרים אל קומת הקרקע, ונפצע בגבו ובעקב ימין שלו. המערער תבע את הקבלן, בטענה שזה התרשל בכך שהותיר את הפתח מכוסה בלוח הגבס, ללא גידור או אזהרה כלשהם, מה שהביא לנפילתו מבעד לפתח, וגרם לו לנכויות נטענות בשיעור 37 אחוזים בתחום האורתופדי ובשיעור 20 אחוזים בתחום הפסיכיאטרי. בכתב הגנתו כפר הקבלן באחריותו להתרחשות התאונה ובחבותו בפיצוי המערער, וטען, בין היתר, כי בעלי הבית, שהסירו את שלט האזהרה שהציב בכניסה לעליית הגג (כפי שיפורט להלן), ולא הזהירו את המערער מפני סכנת הנפילה, הם האחראים לנזקו של האחרון. המשיבות 2-1 שלחו הודעות צד שלישי לבעלי הבית; למשיבה 5, שיזמה את פרויקט הבניה במסגרתו נבנה הבית (להלן: המדינה); ולשלושה גורמים נוספים שהיו מעורבים בפרויקט הבניה הנ"ל: המשיבה 6, ששימשה כמפקחת על הבניה; המשיבה 7, שתכננה את דגם הבית; והמשיב 8, ששימש כמהנדס הקונסטרוקציה (להלן בהתאמה: שומרון הנדסה, יעד אדריכלים והקונסטרוקטור). בעלי הבית, בתורם, שלחו הודעת צד רביעי למשיב 9, לו הושכר הבית למשך שנתיים החל משנת 2000, לרבות בעת קרות התאונה (להלן: השוכר). לשלמות התמונה, יצוין שגם המדינה הגישה הודעת צד רביעי, שכוונה כלפי הקבלן, בעלי הבית, שומרון הנדסה, יעד אדריכלים והקונסטרוקטור.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי - ממצאים עובדתיים – מבנה הבית, הגישה לעליית הגג ואירוע התאונה

2. בפתח פסק דינו ציין בית המשפט המחוזי שהמערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את מבנה הבית, ובפרט את מבנה עליית הגג ואופן הכניסה אליה, כפי המצב בעת קרות התאונה, ושהדבר פועל לחובתו. הודגש, כי במועד כלשהו לאחר קרות התאונה ביצעו בעלי הבית שינוי מבני בבית, ומשכך גובר הצורך בחוות דעת מקצועית שתעיד על מבנהו עובר למועד התאונה, אך המערער נמנע מלהגיש חוות דעת כזו. בית המשפט קיבל את טענת הקבלן כי תביעת המערער הוגשה בשיהוי (שכן זו הוגשה קרוב לשבע שנים לאחר קרות התאונה) וכי כתוצאה מכך נוצרו פערים ראייתיים, ודחה את טענת המערער לפיה הנתבעים נמנעו מהמצאת תכניותיו המקוריות של הבית, בהבהירו כי "אי המצאת התכניות לא נבעה מרצון להסתירן מידיעת בית המשפט", אלא מכך שהתכניות אבדו בחלוף השנים.

           חרף האמור, נמצא כי ניתן, בכל זאת, להסיק ממכלול העדויות שנשמעו את המסקנות הנדרשות בנוגע למבנה הבית (אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה, כי בין היתר מטעם זה, אין ממש בטענת השיהוי שהועלתה כלפי המערער, שכן בפועל השיהוי לא גרם לקשיים ראייתיים בכל הנוגע להבנת ההתרחשות; מה גם שממילא התאונה התרחשה זמן ממושך לאחר מועד תכנון הבית ובנייתו). צוין, כי מהעדויות השונות עולה שבבית שני מפלסי מגורים (להלן גם: מפלסים 2-1), וכן חלל עליית גג, אשר נבנה לצורך הרחבה עתידית אפשרית של הבית, ואף הוא מחולק לשני מפלסים (להלן: מפלסים 4-3). הודגש שאין גישה ישירה ממפלס 2 (קומת המגורים העליונה) למפלס 3 (עליית הגג התחתונה), ושעל-מנת להגיע לעליית הגג התחתונה "יש לטפס על מעקה הגודר את פינת המחשב בקומת המגורים השנייה ומשם להגיע לדלת עץ קטנה, שגובהה 80 ס"מ, לעבור מבעד לדלת העץ הקטנה, ואז להגיע למפלס הגג התחתון". כמו כן, הוברר שלא הייתה גישה ישירה ממפלס 3 (עליית הגג התחתונה) למפלס 4 (עליית הגג העליונה), שם נמצא הפתח דרכו נפל המערער, ושעל מנת להגיע למפלס 4 יש לעבור מעל קיר בטון שגובהו כ-1.40 מטרים, ולשם כך יש להיעזר בסולם או בשרפרף. במפלס 4, כך צוין, בסמוך לקיר הבטון האמור, מותקן דוד חשמלי לחימום מים (להלן: הדוד), שניתן לגשת אליו או ממפלס 3, ללא צורך לעלות למפלס 4, או מכיווּן גג הרעפים, שמפלס 4 מצוי תחתיו.

           מתצהירו של מנכ"ל חברת הקבלן בעת הרלבנטית (להלן: פרידמן), עולה, כי הבית נבנה בין השנים 1993-1991 במסגרת פרויקט בניה נרחב בישוב עלי, בהתאם לתכניות ביצוע שקיבל הקבלן מהמדינה (אשר, כאמור, יזמה את הפרויקט); וכי הבית נמסר לבעלי הבית בשנת 1993, כשמונה שנים עובר לקרות התאונה. בית המשפט הביא מדבריו של פרידמן, שהצהיר כי ברצפת מפלס 4 נבנה בזמנו "פתח המאפשר בניית מדרגות בעתיד לצורך עלייה לקומה נוספת שתיבנה תחת גג הרעפים"; כי "הפתח נחסם באמצעות לוחות גבס"; וכי הוצב שלט אזהרה בו נכתב "זהירות! תקרת גבס, אסור לדרוך!". בנוגע לשאלה האם הקבלן בנה הגבהה סביב הפתח צוין, תחילה, כי פרידמן העריך שלא בנה הגבהה כגון-דא, ולאחר מכן תואר כיצד בהמשך עדותו אישר שאכן נבנתה הגבהה. בנוגע לדלת העץ המקשרת בין מפלס 2 למפלס 3 (להלן: הדלת), הובהר שמדובר בדלת קטנה ('בגודל חצי דלת'), שניתן היה לגשת אליה רק באמצעות טיפוס על מעקה בקצה מפלס 2, ושנמצאה במקומה כבר בעת מסירת הבית לבעליו. בית המשפט ציין, כי הגם שהדלת לא נכללה בדגם הבסיסי על-פיו נבנה הבית, מדברי האדריכל מר דן שילה, שהועסק בעת הרלבנטית על-ידי יעד אדריכלים, עולה שבמסגרת תכניות הבניה ניתן היה לשנות את הדגם, וכי בעלי הבית בחרו ככל הנראה להוסיף את הדלת.

3. על-מנת לקבוע ממצאים בנוגע לאירוע התאונה, בית המשפט נסמך על תיאוריהם של המערער, של בעל הבית ושל השוכר. בית המשפט ציין שעדויותיהם של המערער ושל בעל הבית סותרות זו את זו באופן מהותי, ועל-כן ככלל אין לתת אמון רב בדבריהם, אך הבהיר שחרף האמור עלה בידו לחלץ מן העדויות את אופן התרחשות התאונה. נמצא, שביום אירוע התאונה הגיעו בעלי הבית והמערער אל הבית, בו שהה השוכר, וצוין שמטרת הגעתם לא הובררה דיה. בשלב כלשהו לאחר הגעת השלושה לבית, כך צוין, עלו בעל הבית והמערער יחדיו לעליית הגג (יצוין שגרסתו של בעל הבית לפיה עלה לשם בגפו ולא ידע שהמערער בא בעקבותיו נמצאה "שקרית" ונדחתה). תואר כי השניים עברו דרך הדלת למפלס 3, כשבעל הבית מוביל והמערער בעקבותיו. או-אז טיפסו וקפצו מעל קיר הבטון והגיעו למפלס 4, שם פסע המערער צעדים ספורים בטרם דרך על לוח הגבס שכיסה את הפתח, שנשבר תחתיו, וכתוצאה מכך נפל ונחבל. לשלמות התמונה ייאמר, כי בית המשפט הזכיר גם את עדות בעל הבית, לפיה השלט אותו הזכיר הקבלן (להלן: השלט), שנועד להזהיר מפני סכנת הנפילה במפלס 4, היה ממוקם על הקיר מימין לדלת הכניסה למפלס 3; וכן את עדות המערער כי בחלל עליית הגג שררה חשיכה, ולכן גם אם היה שלט ממילא לא היה רואה אותו.