פלוני נ' אלמוני

בפניי תביעה לביטול מזונותיה של קטינה, נוכח סרבנות קשר.

רקע עובדתי

התובע, מר XXX (להלן: "האב") והנתבעת, גב' XXX (להלן: "האם") היו נשואים זה לזו, עד לגירושיהם זה מזו בשנת 2009.

לצדדים ארבע בנות, כיום כולן בגירות. שלוש מהן נשואות והקימו משפחות.

הבת הרביעית, XXX, ילידת 2006 , כבת תשע עשרה שנים, היא הקטנה מביניהן (להלן: "XXX").

ההליך הנוכחי נסב על סוגיית מזונותיה של XXX.

בין הצדדים נערך הסכם גירושין, לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 12/4/10 (להלן: "הסכם הגירושין").

במסגרת הסכם הגירושין, נקבעו דמי מזונות עבור הקטינות, בסך של 6,320 ₪ (נספח 1 לכתב התביעה).

עובר להגשת כתב התביעה שבפניי, הייתה XXX בת 16 שנים. סכום המזונות אשר שולם עבורה, עמד על סך של כ-1,700 ₪ לחודש.

יצוין כי האב נישא בשנית, ולו ילדים מנישואיו אלו.

במהלך שנות ילדותה ונערותה, התמודדה XXX עם קשיים רגשיים ולימודיים. בעקבות קשיים אלו, XXX לא עמדה במטלות הלימודיות ואך הרבתה להיעדר מבית הספר.

כמו כן, אין חולק, כי במהלך שנות נערותה של XXX, לא התנהלו זמני שהות קבועים וסדירים בינה לבין האב.

לטענת האב, אשר אינה שנויה במחלוקת, הקשר בינו לבין בתו נותק החל מחודש מאי שנת 2022. לטענתו, למרבה הצער, ניסיונותיו החוזרים ונשנים להביא לחידוש הקשר עם XXX, לא עלו יפה, וזאת נוכח סרבנות קשר מצידה של XXX, הנובעת מניכור הורי אשר נקטה האם.

על רקע זאת, עותר האב להכריז על XXX כ"בת מורדת", וכפועל יוצא מכך, להורות על ביטול חיובה במזונות.

האם מתנגדת לתביעה, וטוענת כי ניתוק הקשר בין האב לבין XXX, נבע מהתנהלותו הבעייתית של האב כלפי הבת. מכאן, לטענתה, אין הצדקה לביטול חיובו של האב במזונותיה.

במסגרת ההליך הנוכחי, נעשו ניסיונות רבים מצד מותב זה, להיטיב ולשפר את הקשר בין האב לבין XXX, אך למרבה הצער, ללא הועיל.

כמו כן, נעשו ניסיונות לאתר עבור XXX מסגרת חינוכית מתאימה, תוך מעורבות קצינת ביקור סדיר בשירותי הרווחה XXXX.

בדיווחה מיום 24/5/23, עדכנה גב' חגית פייגר, קצינת ביקור סדיר, כדלקמן:

"במהלך חודש פברואר ש"ז קיבלתי פנייה מיועצת סמינר מכון ב"י למורות

י-ם, על כך שהתלמידה הנ"ל לא מגיעה ללימודים במשך כשבועיים.

עוד היא עידכנה, ששיתוף הפעולה של XXX בלמידה, הוא חלקי ביותר, וכל תכנית לימודים שבנו עבורה לאורך השנה-לא צלחה.

נפגשתי עם XXX ואמה, XXX סיפרה שלא אהבה את סגנון הסמינר, כבר מכיתה ט', וכל הזמן העירו לה על אי עמידה בתקנון, לכן רוצה לעבור בית ספר, בעדיפות למקום לימודים בXXX, ע"מ שיחסוך לה את הנסיעות מחוץ לעיר.

הצעתי לה את המסגרות "XXX" "XXX" ו"XXX", ואף הלכנו ביחד לראות ולהתרשם.

לאחר שביקרנו במסגרות הנ"ל, שוחחתי עם מנהלת XXX, והיא אמרה שהאם פנתה אליה כבר, ומבירור שעשתה, היו בעיות תפקוד ובק"ס בבית הספר הקודם, ולכן אינה מוכנה לקבל אותה.

ב"XXX"- המנהלת אמרה שבשלב זה של השנה התלמידות נמצאות כבר לקראת בחינות בגרות, ומכיוון שיש לXXX פער לימודים, היא מוכנה לקבל אותה לכיתה י' (במקום לי"א). בהתחלה XXX חשבה על האופציה הזו, אך לבסוף החליטה שלא מוכנה לרדת שנה על מנת להשלים לימודים. את "XXX"- XXX שללה, טענה שסגנון הבנות לא מתאים לה.

מדבריה של XXX, היא רצתה מקום לימודים שיתן לה מענה של 12 שנ"ל, ללא לחץ לימודים. הצעתי לה את סמינר XXX, בשמו העממי, והיא הלכה לראיון.

בעז"ה ביום ראשון הקרוב, 28/5/23 XXX תתחיל את לימודיה בתיכון XXX בירושלים. נאחל לה בהצלחה בלימודיה".

יצוין כי כיום, XXX עובדת בתחום הטיפוח והקוסמטיקה, וכן היא עובדת כמוכרת בחנות.

XXX מתגוררת בבית אמה, וסמוכה על שולחנה.

ביום 16/8/23 התקיימה בלשכת מותב זה פגישה עם XXX, בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע.

בעקבות מפגש זה, ובהתאם להמלצות העו"ס, הוריתי בהחלטתי מיום 30/8/23 על הפניית הקטינה לטיפול רגשי אצל ד"ר תמר רגב.

למרבה הצער, חל עיכוב בהתחלת ההליך הטיפולי אצל ד"ר רגב, וזאת בשל סיבות שונות, הקשורות, בין היתר, לרגישות המקרה ולרגישותה של XXX כלפי תהליך הטבת הקשר עם האב.

על רקע זאת, בהחלטתי מיום 24/12/23, הוריתי על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינה.

בהודעה מטעם הסיוע המשפטי, אשר הוגשה לתיק ביום 27/12/23, מונתה עו"ד ליאת אברהם רשתי כאפוטרופא לדין לקטינה.

בדיווחה מיום 22/1/24, שנכתב לאחר שהאפוטרופא לדין נפגשה עם XXX ועם הוריה, כתבה האפוטרופא לדין את עמדתה, כדלקמן:

"הח"מ נפגשה עם שני ההורים והקטינה ושמעה את עמדתם בנוגע למצבה הרגשי והלימודי של XXX בימים אלה.

מחד האב טוען שהאם אינה ממלאת אחר הוראות בית המשפט ואינה עושה מאמצים על מנת להכניס את XXX לקבלת טיפול שהיא זקוקה לו בדחיפות. האב טוען שהוא מעוניין לשלם בעבור הטיפול אך הדבר נבצר ממנו עקב התנגדותה החריפה של XXX. עוד טוען האב, כי האם גורמת לניכור הורי ומשכך XXX ניתקה עמו קשר.

מאידך גיסא האם טוענת כי האב נהג בקטינה התנהגות קשה, התבטא כלפיה במילים שפגעו בביטחונה העצמי, ושככל שXXX מתרחקת ממנו כך מוטב לה. האם מכחישה שהיא גרמה או גורמת לניכור נגד האב, ומעידה על XXX כילדה עקשנית המעורבת בהליך המשפטי שנוגע בה. האם טוענת שXXX קוראת את כתבי הטענות ואת החלטות בית המשפט.

משיחתי עם הקטינה, עולה כי היא נמצאת במצוקה רגשית ומוצפת ברגשות כלפי האב.

בעיקר, ויותר מכל, ניכר כי הקטינה מושפעת מהתנהלות ההליך המשפטי שבין הצדדים. העובדה שXXX קוראת את אשר מתרחש בין כותלי בית המשפט ובין באי כוח הצדדים היא גורם מכריע באשר למצבה הרגשי המעורער. היא מודעת לוויכוחים בין הצדדים, למחלוקות ולהשתלחויות ביניהם ורק מייחלת שהמשפט יגמר.

בשל כל האמור לעיל, יש לחדול באחת כל מעורבות של הקטינה בהליך המשפטי.

כמובן, לא נעלם מעיני כי מדובר בקטינה שכמעט הגיעה לגיל בגירות והיא מבינה דבר או שניים. על כן לא יהיה נכון להחביא ממנה את האמת. אלא, שאת המידע יש לספק ולתווך בצורה ניטרלית.

רק באופן זה, תוכל הקטינה להתרחק מעט מחילוקי הדיעות שבין הצדדים ותוכל להפנים כי מילותיו של האב אינן יוצאות מהפה ולחוץ, אלא שכוונותיו טובות והוא מתעניין בשלומה באמת ובתמים.

התנגדותה העיקרית של XXX בעניין הטיפול הרגשי היא מכוח הידיעה שאביה משתתף במימון הטיפולים ויכול לקבל מידע אודותם לכאורה, בשל כך XXX הבהירה כי היא חדלה מללכת לכל טיפול.

XXX הבהירה כי היא מוכנה שהטיפולים ימומנו על ידי גורמים חיצוניים כמו ע"י הרווחה, רק שהאב לא יקח בהם חלק וטענה שבית המשפט הבהיר לה שאף כך יהיה.

לאור מלוא האמור לעיל, אבקש להורות על קיום דיון דחוף בעניינה של הקטינה, לצורך קבלת החלטות קונקרטיות.

על XXX להתחיל הליך טיפולי לאלתר ולכל הפחות בהקדם האפשרי, כדי שתוכל לנהל אורח חיים תקין ולטפל בנפשה.

XXX הביעה את נכונותה והסכימה להתחיל טיפול, ומשכך נראה לנכון להורות כי עלויות הטיפול יחולו על האם, כדי למנוע כל התנגדות מצידה של הקטינה".

בהמשך לדבריה אלו של האפוטרופא לדין, התקיים בפניי דיון דחוף, ביום 14/2/24.

במהלך הדיון האמור, עדכנה האם כי הקטינה שבה ללמוד בבית ספר.

האב, מצדו, עדכן כי הוא הפסיק לשלם מזונות, נוכח ניתוק הקשר מצדה של XXX.

בהחלטתי מאותו מועד, קבעתי כדלקמן:

"האב הגיש תביעה לביטול המזונות. לטענתו, גורמת האם לניכור הורי חמור של XXX נגדו ולכן יש "להענישה" או לגרום לה לשלם את המחיר בכך שימנע ממנה את המזונות.

בין XXX לאב מערכת יחסים סבוכה מזה שנים. XXX היתה אך בת 4 כשהוריה התגרשו וחיה את מרבית חייה בנתק מוחלט בין הורים אשר אינם מתקשרים ויותר מזה, עויינים זה את זה.

לאב יש קשר עם חלק מהבנות. גם קשר זה הינו בעייתי, שכן האב משתמש בקשר זה על מנת לדלות פרטים אודות מצבה של XXX ופעילותה.

אין ספק בליבי שהאב רוצה את טובתה של XXX. הוא פנה לבית המשפט לפני כשנה בתביעה לכפות על XXX ללכת לבית ספר באופן סדיר, ואכן כך נעשה.

בסופו של יום, XXX הולכת לבית ספר במגמת בגרויות.

יצויין, XXX היא בת 17.5. לא ניתן לכפות על ילדה בגילה רצונות של האב שהיא אינה רוצה בהם . העובדה כי היום מקריא בא כוחו מתוך דו"ח האפוטרופה לדין, שורות "נבחרות" ונותן להם גוון חד מימדי, מעידה על כך כי הוא לא רואה את התמונה השלמה שבעיקרה היא נוגעת לתורת הנפש של XXX.

האפוטרופה לדין חזרה והבהירה, מצבה הנפשי של XXX קשה. XXX זקוקה לטיפול, אולם היא אינה מסכימה כי האב יהיה בקשר עם הגורם המטפל ולכן היא מתנגדת שיישא בעלות הטיפול או בחלקו.

האם טענה בפני כי היא מנסה לשכנע את XXX ללכת לטיפול, למרות שידה אינה משגת מימון הטיפול, ובעיקר נוכח העובדה כי האב אינו משלם לה מזונות מזה כ-4-5 חודשים.

.....

הבהרתי לאב כי הוא אינו יכול לפנות לבית המשפט לבקשת מתן סעד, בעוד בידו השניה הוא מתעלם מהחלטות בית המשפט בכך שאינו משלם את המזונות טרם שקיבל פסק דין המורה או מאשר לו לעשות כן. במיוחד, כאשר סוגיית שכר המטפלת הרגשית עבור XXX על המדוחה וכאשר האם טוענת כי אין בידה משגת לממן את הטיפול.

אני מקבלת עמדתה של האפוטרופה לדין כי יש להפנות את XXX לטיפול אצל הגב' תמר רגב, כמפורט בדו"ח החסוי של העו"ס, הגב' מיה בלוך אשר היתה עם XXX בלשכתי ואשר נמצאת בקשר עם XXX ושומעת אותה.

לשני ההורים ברור כי XXX זקוקה לטיפול (האפוטרופה לדין הבהירה כי גם הבנות האחרות היו בטיפול רגשי) ולכן, אני סבורה כי יש "לנקות" את השטח מכל הרעשים האחרים של הגדרת ההליך כניכור הורי או כי יש לפנות למטפל שמומחיותו בתחום הניכור ההורי. יש להפריד בין היחסים הקשים שבין ההורים לצרכיה של XXX שמשום מה מתערבבים בטענותיו של האב.

אשר על כן, אני מורה כי בתוך 7 ימים מהיום XXX תפנה למטפלת, הגב' תמר רגב, ותתחיל הליך טיפולי.

אני מאשרת לאפוטרופה לדין להביא בפני המטפלת נסיבות מיוחדות שעליה לדעת.

אני מורה כי שני ההורים ישלמו את עלות הטיפול בחלקים שווים, כאשר חלקו של האב ישולם באמצעות המזונות שיוגדלו לצורך העניין למחצית עלות הטיפול ובכפוף לכך שהטיפול אכן יינתן באופן סדיר.

החלטתי זו תהיה חסויה".

ביום 18/6/24 דיווח האב, כי ההליך הטיפולי לא צלח, והקשר בינו לבין הקטינה לא חודש.

אשר על כן, עתר האב להורות על המשך ההליך על דרך של הבאת ראיות. בקשתו התקבלה בהחלטתי מיום 20/6/24, במסגרתה הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית וכן נקבע מועד לדיון הוכחות.

האב הגיש תצהיר עדות ראשית ביום 18/2/25. האם הגישה תצהיר עדות ראשית ביום 16/4/25.

ביום 3/3/25 עידכנה האפוטרופא לדין, כי מאחר שלXXX מלאו 18 שנים והינה בגירה, הרי שסמכותה לייצגה פקעה.

בהתאם לכך, קבעתי בהחלטתי מיום 4/3/25 כי נוכח בגירותה של XXX, האפוטרופא לדין פטורה מהתייצבות לדיונים או מהגשת דיווחים נוספים.

דיון הוכחות התקיים בפניי ביום 4/12/25, במסגרתו נחקרו הצדדים נגדית.

במהלך דיון ההוכחות, טענו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

לאחר מכן, הוגשו סיכומים בכתב.

עמדת האב

האב מביע כאב רב בעקבות ניתוק הקשר עם XXX.

לטענתו, XXX מסרבת להיפגש עמו, מסרבת לשוחח עמו טלפונית, אינה עונה להודעותיו ואף "חסמה" אותו במכשיר הנייד שלה.

לטענת האב, הסיבה לניתוק הקשר עם בתו היא ניכור הורי מצד האם, אשר לאורך כל השנים, הסיתה את XXX כנגדו, השחירה את פניו ובכך מנעה ממנה את האפשרות ליצירת קשר תקין עמו.

עוד הוא טוען, כי האם עירבה את XXX בפרטי ההליך המשפטי ובפרטי המחלוקות בין הצדדים, דבר אשר ערער את מצבה הרגשי וגרם להתבצרות בעמדותיה השליליות כלפיו.

בנוסף, לטענתו, האם לא עודדה את XXX להתמיד בטיפול הרגשי, אשר עשוי היה להיטיב את מצבה ו"להכין את הקרקע" לחידוש הקשר עמו.

האב טוען, כי לא נפל כל רבב בהתנהלותו מול XXX, והראייה לכך היא, ששלוש בנותיהם הנוספות של הצדדים ומשפחותיהן, מצויות עמו בקשר מיטיב ואף מתארחות בביתו לעיתים קרובות, בייחוד בשבתות ובחגים.

לפיכך, לטענתו, התנהלותו תקינה, והמסקנה המתחייבת היא, כי העדר הקשר שלו עם XXX נובע מסרבנותה וניכורה בלבד.

נוכח זאת, טוען האב כי אין לאפשר מצב בו קיימות לו חובות כספיות בלבד, כלפי XXX, אשר אינה מכירה בו כאב.

האב מוסיף ומציין, כי XXX הינה בגירה ועובדת מזה מספר שנים למחייתה, ועל כן אינה זקוקה למזונותיו.

אשר על כן עותר האב לביטול חיוב המזונות כלפי XXX, וזאת ממועד הגשת התביעה.

עמדת האם

האם טוענת, כי התביעה הנוכחית הינה תביעה קנטרנית וחסרת כל רסן, במסגרתה האב בוחר לנהל "מלחמה משפטית" כנגדה וכנגד בתו, במטרה להשתמט מחובתו הכלכלית הבסיסית ביותר, לתשלום מזונות, תוך שהוא מנסה ליצור תמונה מעוותת של "ניכור הורי" ו"מרדנות", בהתעלם מהמציאות העובדתית.

לטענת האם, הנתק בין האב לבין XXX נובע ממצוקה רגשית קשה שלה, בעקבות התנהלות כוחנית ופוגענית מצדו, אשר הובילה לעיתים להתקפי חרדה.

לטענתה, עצם נכונותה של XXX להשתלב בטיפול רגשי, שוללת את הגדרתה כ"מנוכרת", ומעידה כי הכשל בקשר נעוץ באב עצמו, ובחוסר יכולתו להכיל את מצוקתה של XXX ומורכבותה הרגשית.

האם מוסיפה וטוענת, כי XXX עבדה ועובדת בעבודות מזדמנות לצורך "דמי כיס" בלבד. לטענתה, היא אינה עצמאית מבחינה כלכלית, ולכן עודנה נזקקת למזונות.

עוד טוענת האם, כי על פי הפסיקה, אין הצדקה משפטית לביטול רטרואקטיבי של "מזונות שנאכלו". בנוסף, המגמה בפסיקה היא להותיר על כנו את חיוב המזונות, אף במקרים בהם לא מתקיים קשר סדיר בין ההורה לקטין, וזאת מכוח עיקרון טובת הילד ועל מנת שלא לפגוע בצרכיו הקיומיים.

כמו כן, לטענתה, עסקינן בהליך משפטי, אשר הינו, הלכה למעשה, כנגד XXX, ולכן מטבע הדברים, עלול רק להעמיק את הקרע.

לאור זאת, טוענת האם, כי דין התביעה לביטול החיוב במזונות- להידחות.

דיון והכרעה

על פי הפסיקה, ביטול המזונות ואף הפחתתם הוא מהלך חריג וקיצוני.

בפסק הדין בע"א 723/72 יהלומי נ' יהלומי (12/9/73), קבע כב' השופט חיים כהן, כדלקמן:

"לעניין חבותו של אב לזון בנו "המרדן" המסרב לעבור לרשותו על-אף פסק בית-הדין הרבני המחייבו בכך, מסכים אני לדברי חברי הנכבד, השופט לנדוי, בע"א 425/68, [1], לאמור: "..... בל נשכח שלא אשמתו (של הילד) היא שבית הוריו נהרס, ואין למדוד התנהגותו של ילד בגיל זה בקנה-מידה של אדם מבוגר. בעיני דבר חמור הוא מבחינה חינוכית להשתמש בעניין המזונות כדי להשפיע על הילד שיישמע לצי בית-הדין. ספק רב הוא אם זו הדרך לקרב את לב הילד אל אביו; אדרבא, יש לחשוש שדרך זו עוד תעמיק את הקרע ביניהם. כמו שאמר בית-משפט זה ב-ע"א 446/67, [2], בע' 740:נ 'אין אנו סבורים כי שלילת מזונות ממי שמפרנס את הילד היא האמצעי המתאים להשגת שינוי מקום מגוריו של הילד'."

ובינתיים נזדמן לו לבית-משפט זה לחזור על אותם הדברים (ע"א 424/70, [3]), שם  נאמר כי "העובדה שהילד אינו נוהג על-פי הסכם ההורים שאושר על-ידי בית-הדין הרבני ודאי אינה צריכה להפקיר אותו ולהטיל את חובות המזונות על הציבור" (בע' 173].

אשר-על-כן נראה לי שהכלל הוא שאין לגרוע מחיוב האב לזון בניו ובנותיו, אך משום כך לבד שאין הם נמצאים אצלו, אפילו הסכימו ההורים, או פסק בית-דין או בית-משפט, שצריכים הם להיות אצלו. כלל זה אינו אלא תולדה מן הכלל הגדול, המשותף לדין התורה ולחוקי ישראל שבכל ענייני קטינים קובעת טובתם בלבד. טובת הקטין היא שלא ייגרע ממזונותיו, ואין אני מוכן להעניש או להוכיח את הקטין על שבתו במקומו, על-ידי הורדת מכסת מזונותיו מן "הרמה" שהיה רגיל בה והמתבקשת ממעמד הוריו, עד כדי שלא יסבול חרפת רעב בלבד".

בנוסף, אני מפנה לפסק דינו של כב' השופט אליקים קובינשטיין, ברע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית (15.7.10), בסעיף ח' לפסק הדין:

"אין חולק, כי שלילה (ואף הפחתה) של מזונות, אינה יכולה להיות "הקו הראשון" של התמודדות עם ילדים המסרבים לשמור על קשר עם הוריהם...לאורך השנים נדרש בית משפט זה לשיקולים שונים בבואו לדון בשלילת מזונות, וניתן לשאוב מאלה אמות מידה לעניין יישומה של הגמישות שהדין האישי מעניק. ראש לכל יש לזכור, כי הגם שמדובר בצעד אשר ננקט לאחר שהוחלט כי ילד מסרב לשמור על קשר עם מי מהוריו ללא סיבה "מוצדקת", גם בעניין זה יש חובה ליתן משקל לעקרון-העל של טובת הילד".

בפסק הדין שניתן בעמ"ש (מחוזי חיפה) 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (13.11.18), סוכמו הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לבחינת האפשרות להפחית או לשלול מזונות במקרה של סרבנות קשר, באופן הבא:

• ביטול המזונות הוא מהלך שיינקט במקרים חריגים ויש לשקול חלופה מתונה יותר כגון הפחתת המזונות.

• האם סרבנות הקשר נובעת מרצונו של הילד או שקיימת אשמה מצד האב למצב זה.

• האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר.

• האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר.

• מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומו הסביר של הקטין.

   

   

כמו כן, דומה כי לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת מילר בפסק הדין בתמש 14652/97 פלוני נ' פלונית ואח' (5.1.03):

"...לא בקלות מחליט בית המשפט לקבוע כי מזונות יבוטלו בגלל העדר קשר. הנטיה הטבעית היא לחשוב שילדים אינם אחראים להתנהגות הוריהם במהלך גירושין ולא לתוצאות הנגרמות כתוצאה מההליך הזה ובוודאי לא אמורים לשלם את המחיר על ידי צמצום רווחתם הכלכלית. מאידך, אב איננו "כספומט" וכאשר ילדים בגילאי 14-15 מסרבים לכל קשר עם האב ולכל טיפול שמטרתו ליצור קשר ופועלים כלפי האב בעלבון והשפלה, אינם יכולים לצפות ממנו לרווחה כלכלית".

האב מפנה בטיעוניו לפסק הדין בתמ"ש (משפחה ירושלים) 15303/04 ד.ל. נ' ל.ר. (29/10/09), במסגרתו הורתה כב' השופטת נילי מימון על ביטול מזונותיה של קטינה, בת 17 שנים, נוכח סרבנותה המוחלטת לכל קשר עם אביה. יצוין, כי באותו מקרה, הורתה כב' השופטת מימון על הותרתו על כנו של חיוב המזונות כלפי הקטין בן ה-13, וזאת נוכח גילו הצעיר יחסית, והיותו נתון להשפעת אמו.

לצורך הבנת נסיבותיו של המקרה האמור, אביא את הדברים כלשונם:

"מתסקיר פקידת הסעד אשר הוגש לבית הדין הרבני במסגרת הליכי הסדרי הראיה עולה כי פקידת הסעד מנסה להביא ליצירת קשר בין התובע לקטינים, אולם לדבריה צירוף הקטינים לטיפול ושילובם בו הוא הכרחי להצלחת הקשר, אולם הדבר לא נעשה.

מתסקיר קודם של ועדת תסקירים מיולי 2007 עולה כי האם איננה משתפת פעולה בענין הקשר בין הילדים לאב, כי נפגעה מאוד מהחלטת התובע להתגרש ו"מתבצרת" עם ילדיה ומונעת קשר שלהם עם אביהם, והילדים מסרבים לקשר בכל תוקף. האם מתקשה להבין את גודל הנזק שגורמת בכך לילדים, ומתעלמת מהנזק הרגשי שנגרם להם על אף התראות פקידת הסעד.

עפ"י האמור בתסקיר, הילדים חוזרים על דברים קשים ביותר שאמרה אמם כנגד אביהם, חוזרים על הדברים ללא שהדברים הוכחו.

הנתבעת נהגה להסתגר עם הילדים בחדר על מנת שלא יהיה לה ולהם קשר עם התובע.

כן צויין כי האם מתנגדת לטיפול הנחוץ על מנת לקדם את הקשר עם האב, והילדים מסרבים לכך.

לא זו אף זו. נקבע מועד לשיחה של בית המשפט, הילדים הוזמנו לבית המשפט לשיחה אולם ביום בו היו אמורים לבוא הודיעה אם הילדים שלא יבואו כי מסרבים לכך.

עולה מכל האמור כי "הכח" מצוי בידי אם הקטינים לאפשר ולקדם את יצירת הקשר בין הקטינים לבין אביהם, וכן לעצם הפנייתם לטיפול.

אם הקטינים מונעת ע"י רגשותיה הפגועים מעצם החלטת התובע להתגרש, עושה הכל על מנת למנוע טיפול מקצועי בילדים ושינוי בעמדתם לקראת קשר עם אביהם.

הקטינים עצמם מסרבים בכל תוקף לקשר למרות כל נסיונותיו של התובע לכך.

הקטינים מתנסחים בבוטות כלפי אביהם – התובע.

הקטינים מציינים התנהגויות מצד האב, אותם ציינה גם האם במהלך ההליכים ביניהם התנהגויות אשר לא הוכחו, וההתרשמות היא כי הילדים חוזרים על האשמות האם, ללא בסיס. יצוין כאן כי האם חרף האשמותיה אלה לא חפצה בגירושין אולם משעמד התובע על רצונו בגט, החלה במסע נגדו.

הקטינה בת 15 משתמשת כלפי התובע במילים קשות ביותר, "חולה נפש" "בהמה" "שערפאת יגיש לנו עזרה ולא חולה הנפש הזה". מבטאת כלפיו שינאה וזלזול, מדברת עליו בגוף שלישי.

מסרבת בכל תוקף לפגוש בו או לשמוע עליו ומציינת שמבחינתה גם אם יגיעו שוטרים היא עדיין תסרב לפגוש בו.

הבן בן 11 חוזר על דברי אחותו, אומר שאף אחד לא יחייב אותו להיפגש עם אביו, מסרב לפגוש באביו – התובע.

נסיבות אלה מובילות למסקנה כי אכן הקטינים מתנכרים לאביהם – התובע, הינם סרבני קשר. נוכח גילם והתנהגותם וסירובם אף להגיע לפגישה לבחון טיפול מקצועי על מנת לקרב ביניהם ובין אביהם וסירובם לבוא לבית המשפט לשיחה, כל אלה מורים כי יש לראות בהם ילדים סרבנים.

הקטינים מצויים במשמורת האם, וסמוכים לשולחנה.

בהיות הקטינים סמוכים על שולחנה היא בעלת הזכות לקבלת דמי המזונות עבורם.

כך באנאלוגיה לזכות אם לפנות להוצל"פ או לבית המשפט בתביעה למזונות חייל או בן בגיר בתביעה מטעמה ללא צורך בצירוף הבן כתובע.

בנסיבות לפיהן מזה שנים מניעה אם הקטינים את הקטינים לסרב להיפגש עם אביהם – התובע, והקטינים מסרבים להיפגש עם אביהם התובע, והאם והקטינים מסרבים לפנות לטיפול, אין מנוס כי אם לשקול ביטול או הפחתת דמי המזונות נוכח התנהגותם המתנכרת של הקטינים כלפי אביהם הנתמכת בהתנהגות אמם אשר על שולחנה הם סמוכים.

מ"א (ב"ש) 318/92אזולאי נ' אזולאי (21.2.93).

ע"א 1741/93אזולאי נ' אזולאי [פורסם בנבו] (13.7.94).

ע"א 199/77 חריר נ' חריר פ"ד לב(1) 458.

ע"א 4322/90  אדלשטיין נ' אדלשטיין פ"ד מו(1) 289.

מאז גדלו הקטינים הבת הינה בת 17 כיום והבן בן 13.

יחסם אל התובע אביהם לא השתנה, לא השתפר, הם עומדים בניכורם וסירובם להיפגש עמו, וכן מסרבים לפנות לטיפול וסיוע פסיכולוגי על מנת לסייע לקירוב ביניהם לאביהם על אף מינוי פסיכולוגית ע"י בית הדין הרבני לטפל בכך.

ניסיונות הפסיכולוגית ליצור קשר עם הילדים ולשיתוף פעולה מהם או עם הנתבעת- נכשלו.

הדברים הגיעו לקיצוניות כאשר התובע בעצת הפסיכולוגית שלח מכתבים לפני חג הפסח לילדים בהם הזמינם לפגוש בו והעביר 500 ש"ח לרכישת בגדים לחג, אולם הבת עמדה להתלונן כנגדו בגין הטרדה והאם רצתה להחזיר את סכום הכסף כי זה "כסף מזוהם", סרבה לרכוש עמו בגדים, רק לאחר שכנוע מצד הפסיכולוגית הסכימה לרכוש להם סנדלים אולם מבלי לאמר מהו מקור הכסף.

את המכתבים שכתב התובע לילדים כינתה כ"אסון".

כשהגיעה הפסיכולוגית לבית אמרה התובעת שהבת ברחה מהבית משום שסירבה לפגוש את הפסיכולוגית, כן הודיעה שלא תלך לבית הספר ותתלונן כנגד הפסיכולוגית במשטרה.

הנתבעת אומרת בכתבי טענותיה ובסיכומיה כי הילדים גדולים דיים להחליט עבור עצמם ודרך התנהלותם.

בנסיבות אלה, בהם הבת הגדולה עצמאית להחליט בדבר התנהלותה, מסרבת בעקשנות לכל טיפול בענין, הרי שנוכח גילה בת למעלה מ- 17 כאשר החיוב למזונותיה הוא "מדין צדקה", מכח החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות)התשי"ט-1959, ונוכח התנהגותה הסרבנית לקיום קשר כלשהו עם אביה, יש לבטל חיוב התובע במזונותיה.

אשר לבן בן ה- 13, סכום המזונות עבורו הופחת בפסק הדין האחרון מיום 30.11.08. אכן אף הבן ממשיך בסירובו לפגוש באב, עם זאת נוכח גילו ניתן לאמר שדעתו עדיין לא עצמאית לגמרי, הוא נתון להשפעת האם – הנתבעת. משכך לא יבוטל החיוב, דמי המזונות עבור הבן יעמדו על 750 ש"ח לחודש.

לסיכום: החיוב במזונות עבור הבת – נתבעת 2 – מבוטל.

החיוב במזונות עבור הבן – נתבע 3 יעמוד על 750 ש"ח לחודש".

השאלה שבפניי היא, האם סרבנות הקשר מצדה של XXX כלפי אביה, מצדיקה את ביטול מזונותיה, או שמא קיימות נסיבות נוספות, אשר לאורן יש לבחון את המקרה, ובגינן אין לבטל את חיוב המזונות.

יוער כבר כעת, כי נכון למועד כתיבת שורות אלו, XXX היא בת 19.5 שנים.

XXX אינה משרתת בשירות צבאי או לאומי.

לפיכך, מן הבחינה המושגית, אין לחייב את האב בשליש ממזונותיה של XXX, עבור העת הזו (וזאת בניגוד לחיוב במזונות בגיר המשרת בשירות צבאי או לאומי).

אשר על כן, בחינת תביעתו של האב לביטול החיוב במזונות, נבחנת באופן רטרואקטיבי, החל ממועד הגשת התביעה ועד להגיעה של XXX לגיל 18 שנים.

ומכאן, לעצם העניין.

אפתח ואומר, כי חשיבות הקשר בין האב לXXX, אינה מוטלת בספק.

הוריו של אדם מטביעים בו "טביעת אצבע", אשר אינה ניתנת למחיקה, והיא חלק ממהותו.

טובת כל ילד, בכל גיל, מחייבת קיומו של קשר סדיר ויציב עם שני הוריו.

לפיכך, הנתק בקשר שבין האב לבין XXX, יהא הגורם לו אשר יהא, הינו מצער ביותר, והוא משפיע לרעה הן על מצבה הרגשי של XXX והן על מצבו הרגשי של האב.

בהתאם לכך, בראש ובראשונה, אביע תקווה כי הזמן ירפא את המשקעים שבין XXX לאביה, ועם בגירותה של XXX, והפיכתה מקטינה לעלמה צעירה, היא תאזור את הכוחות בקרבה ותחדש את הקשר עם אביה, מתוך בגרות וחמלה.

לצד זאת, הנחת היסוד היא, כי הקשר בין האב לבין XXX הינו חשוב מכל עניין כספי שהוא, ובכלל זאת, התביעה הנוכחית.

במסגרת זו, יש להעיר, כי עצם הגשת התביעה לביטול מזונות על ידי האב, עלול ליצור אנטגוניזם בקרבה של XXX, אשר יקטין את הסיכוי לחידוש הקשר ביניהם.

דומה כי טוב היה עושה האב, אילו הפנה את משאביו למישורים פרודוקטיביים, העשויים לשפר את הסיכויים לקשר מיטיב ויציב מול בתו.

מכל מקום, עת הוגשה התביעה הנוכחית, יש להידרש לה בהתאם לדין, תוך בחינה עדינה של נבכי נפשה של XXX, והרקע לנתק המצער שנוצר עם אביה.

בסעיפים 3-15 לתצהיר עדותה הראשית, הציגה האם את גרסתה באשר לנסיבות ניתוק הקשר בין האב לXXX, כדלקמן:

"התובע הגיש תביעה לבטל את המזונות של הבת XXX ולהכריז עליה כבת מרדנית שעה שלא הוכיח את מרדנותה.

שנית, ניתוק הבת מהקשר עם האב לא נעשה כלאחר יד, המדובר בקשר בעייתי מאוד, מורכב ורווי קשיים. ניתוק הקשר אינו נובע ואינו נולד מהתנהגותה של הקטינה אלא מהתנהלותו הקלוקלת של האב שעה שלא ידע ככל הנראה כיצד להתייחס ולשוחח עם הבת באופן מותאם.

מעולם לא עודדתי את הבת XXX לנתק קשר עם אביה ועובדה כי שאר הבנות אכן בקשר עם אביהן, אפילו להפך, תמיד דחפתי לקשר עם האב אין לי כל סיבה כי שאר הבנות יהיו בקשר ורק אחת לא.

...

האב אינו יכול לטעון לבת מרדנית שעה שהוא יודע בעצמו כי לבת XXX יש בעיות רגשיות ולכן גם לא התמידה ולא הלכה לבית הספר לתקופה וכן מצב הרגשי היה בכי רע.

במקום שיבוא התובע ויעזור לבתו ויכיל ויבין את המצב המורכב הוא תובע ביטול מזונותיה בעוד אני התמודדתי לבדי עם הילדה ועודני מתמודדת עמה.

כמו"כ האב מעביר מסרים קשים לבת XXX...ולמעשה עשה הכל כדי להרוס את הקשר ולא לבנות אותו, אילו האב היה לוקח חלק בהדרכה הורית ייתכן והיה נוהג אחרת.

חלק ניכר ממצבה הרגשי המורכב של הבת הינו עקב התייחסותו המחפירה והלא מותאמת של האב כלפי הבת.

האב אף טען בעצמו כי הבת סבלה מנידוי חברתי וחרם בגיל 13 או 14 כך שידע כי מצבה של בת זו הינו מורכב ולא דומה לאחיותיה.

האב אף הבין וידע כי הבת XXX נמצאת במצוקה וכי אני בעצמי מתמודדת איתה.

עם כל הכבוד התובע הוא זה אשר תרם לניתוק הקשר בהתנהגותו הקלוקלת ובמה דברים אמורים? התובע לאחר חתונת האחות רבקה הטיח בXXX האשמות קשות עד כי היא נכנסה להיסטריה והתקף חרדה ועד כדי קושי בנשימה, הבת עודנה סובלת מהתקפי חרדה.

הבת XXX לא יכלה לשאת כאב נפשי זה והתמודדות זו עם האשמותיו הקשות של האב ועל כן ניתקה את הקשר עמו על מנת להבריא את עצמה".

האם חזרה והבהירה את עמדתה בחקירתה הנגדית, וכמילותיה:

"כב` הש` גרינוולד-רנד: אז אני רוצה שתרחיבי, תספרי על הקשר שלו עם הילדה מאז הפרידה שלכם, איך היה קשר איך היו הסדרי ראייה, תספרי, לי יש הרבה אינפורמציה פה בדוחות החסויים, הרבה מאוד אינפורמציה כן.

העדה, גב' XXX: התחלה עוד איכשהו ההסדרי הראייה היו בסדר אחר כך הם התחילו.

כב` הש` גרינוולד-רנד: בת שנתיים וחצי כשזה מתחיל כן.

העדה, גב' XXX: הוא בא לראות אותה בירושלים, כשהוא לוקח את הבנות הגדולות אליו לשבתות זה היה בהתחלה בלי הילדה הקטנה, זה היה לפי הפסיקה, אחר כך כשגדלה הוא כבר כן לקח אותה, בשלב יותר גדול כשהגדולה גדלה היא לקחה אותם איתה באוטובוס הם היו נוסעים אליה לשבתות, הוא לא עמד בהסדרי ראייה בשלב די מוקדם, אני לא זוכרת מתי, אבל משהו כמו שנתיים שלוש אחרי הגירושים, הוא בא באיזה ימים שהוא בא, באיזה שעות שהוא רוצה, לא היה לי בעיה אמרתי תלכו כמה שאתם רוצים לא מנעתי ממנו אף פעם לראות את הילדה, גם כשזה לא היה בימים האלה, מתי שהוא רוצה כמה שהוא רוצה.

כב` הש` גרינוולד-רנד: אני שואלת על הקשר שלו עם הילדה.

העדה, גב' XXX: וכל פעם כשהיא חזרה ממנו היה היסטריה, היא הייתה חוזרת עם כאבי ראש, עם בחילות, עם מיגרנה, עם חום, היא הייתה אומרת שהיא לא רוצה לשבת, אין לך ברירה את צריכה, פסקו שאת צריכה, מי מחליט עליי וכל שנה זה יותר חמור, כל שבת מריבות איתו, כל פעם עונשים.

עו"ד נפתלין : מתי הגדולה הייתה אצלך?

העדה, גב' XXX: אני צריכה לדבר בשמה?

כב` הש` גרינוולד-רנד: את צריכה לספר מה היא סיפרה לך.

העדה, גב' XXX: הוא מוציא אותה מהשולחן, הוא צועק עליה, הוא לא נותן לה דברים, הוא מאיים עליה בכל מיני דברים, זה קשה לי לעלות את זה".

(עמ' 40-41 לפרוטוקול הדיון מיום 4/12/25).

גרסתה זו של האם לא הופרכה, והיא עולה בקנה אחד עם הנאמר בדיווחים חסויים אשר הוגשו בפניי, ומטבע הדברים לא אוסיף.

אני סבורה, כי טוב יעשה האב אם יפנה לקבלת הדרכה הורית, על מנת לרכוש כלים לצעידה נכונה בנתיבי ההורות.

על רקע האמור, ניתן לקבוע, כי לאב "תרומה ניכרת" לכך שXXX בחרה שלא ליצור עמו קשר סדיר.

אני קובעת, כי למרבה הצער, האב, בהתנהלותו, יצר אנטגוניזם בקרבה של XXX.

XXX, מצדה, ניסתה להגן על נפשה. בחירתה להתרחק מאביה, הייתה לה כמנגנון הגנה.

כאמור, יש לייחל כי מצב זה ישתנה, והקשר בין השניים יחודש.

מכל מקום, מהאמור עולה, כי אין להטיל את האחריות להעדר הקשר האמור, על כתפיה הצעירות של XXX. האב אמור היה ליטול את התפקיד של "המבוגר האחראי" וללמוד את הכלים, בין היתר על ידי קבלת הדרכה הורית, לפנות לליבה של XXX, חלף הטחת ביקורת עליה ואליה.

אשר על כן, ניתן לקבוע כבר כעת, כי לא עלה בידי האב להוכיח את הפרמטרים להכרזתה של XXX כ"בת מורדת". אין לאב להלין אלא על עצמו, ולא ארחיב בדבר מפאת כבודו.

זאת ועוד. את התנהלות הקשר, או העדר הקשר, בין האב לבין XXX, יש לבחון באספקלריית מצבה הרגשי והתפקודי לאורך שנות ילדותה ונערותה.

אין חולק, כי כתלמידה, התקשתה XXX למצוא את מקומה במסגרות החינוכיות אשר ייועדו לה מלכתחילה. האב והאם ייחלו לכך שXXX תעשה חייל בסמינר "XXX" בירושלים בו למדה, אך XXX לא חיבבה את המקום והתקשתה לעמוד בכללי התקנון.

כאמור, לאחר היעדרויות רבות מהמוסד החינוכי, ובעקבות מעורבות קצינת ביקור סדיר, אותר עבור XXX תיכון אקסטרני, למטרת התמקדות במבחני הבגרות.

למרבה הצער, XXX לא השלימה עד כה את מבחני הבגרות.

וכדבריה של האם:

"כב` הש` גרינוולד-רנד: העבודות ברורות, תגידי בבקשה באיזה בית ספר היא למדה בסוף כי אני לא זוכרת.

העדה, גב' XXX: יסמינה קוראים לזה, זה בית ספר של בגרויות לבנות שאין להן את הסבלנות לשבת וזה רק יומיים בשבוע והיא הופיעה והיא עשתה את המבחנים, נכשלה בהם, לכן אין לה בגרות, אבל היא עשתה, היא הגישה, היא בקשר עם המנהלת, הייתה בקשר עם מנהלת.

כב` הש` גרינוולד-רנד: מה היא עושה היום?

העדה, גב' XXX: עושה את הדברים שהיא אוהבת, את הלק ג'ל והחלקת שיער בבית יש לה החדר שנתתי לה, יש לה שם עמדה, אין לה הרבה עבודה, מדי פעם פה ושם היא עשתה קצת מוכרת באיזה חנות".

(עמ' 44, ש: 8-17 לפרוטוקול הדיון מיום 4/12/25).

מובן, כי ככלל, ועבור XXX בפרט, לעולם לא מאוחר להשלים מבחני בגרות.

הדרך פתוחה בפני XXX לשוב ולהירשם למסגרת אקסטרנית של לימודים לבגרות.

מכל מקום, מהראיות והעדויות שבפניי עולה, כי הסיבה לכך שעד כה, לא עלה בידיה של XXX להשלים בהצלחה את מבחני הבגרות, נובעת מקשיים רגשיים ומנטליים, אשר ספק אם קיבלו מענה מתאים.

אמנם, במהלך תקופה מסוימת, קיבלה XXX טיפול רגשי אצל ד"ר תמר רגב, אך למרבה הצער, לא היה בו כדי להניב תוצאה חיובית ומשמעותית מן הבחינה הלימודית-תפקודית.

לא מן הנמנע, כי הסיבה לאמור נובעת מכך, שלXXX קשיי קשב וריכוז, אשר אובחנו אצלה כבר בלימודיה בבית הספר היסודי.

וכלשון הפרוטוקול:

"כב` הש` גרינוולד-רנד: אני רוצה רגע לעשות הפסקה ולפנות לאבא, אם הילדה אי פעם אובחנה כמי שיש לה בעיות קשב וריכוז, מה יש אבחון כזה?

התובע, מר XXX: לא.

כב` הש` גרינוולד-רנד: למה?

התובע, מר XXX: בית הספר לא הוציא לה.

כב` הש` גרינוולד-רנד: למה אתם כהורים לא פניתם?

התובע, מר XXX: אני פניתי וקיבלתי אישור לפטור אותה ממבחנים, לקחתי אותה לאבחון.

כב` הש` גרינוולד-רנד: לקחת אותה?

התובע, מר XXX: לקחתי אותה לאבחון והוצאתי לה את ה-007.

כב` הש` גרינוולד-רנד: מה זה 007?

עו"ד נפתלין : מה שהיא אמרה מקודם.

התובע, מר XXX: שהיא פטורה.

כב` הש` גרינוולד-רנד: אבל איפה האבחון?

העדה, גב' XXX: היא עברה אבחון כשהייתה בת 12-13 בבית ספר יסודי דרך עיריית ירושלים, הבית ספר הביא לבית ספר והיא קיבלה שם את האישור הזה של ה-07 שלה, כך קוראים לילדה שמאובחנת 07.

כב` הש` גרינוולד-רנד: זאת אומרת שהיא יש לה הפרעות קשב וריכוז, זאת אומרת שזה אחד הדברים שמונע ממנה.

העדה, גב' XXX: ללמוד נכון, השאלה שלי פה האם הדיון פה על ההוצאות או על ניכור הורי?

עו"ד נפתלין : אני אגיד עוד דקה אני אגיד לאיפה אני מכוון, מי מימן את הלק ג'ל את הלימודים?

העדה, גב' XXX: לא עלה לה.

עו"ד נפתלין : אז איך?

העדה, גב' XXX: למדה אצל אחותה לק ג'ל.

עו"ד נפתלין : ואת ההחלקת שיער?

העדה, גב' XXX: היא למדה את זה לבד.

עו"ד נפתלין : ומי לימד אותה?

העדה, גב' XXX: מה השאלה?

עו"ד נפתלין : עלה כסף?

העדה, גב' XXX: לא יודעת תשאל אותה, לא יודעת, אני לא שילמתי את זה".

(עמ' 50-51 לפרוטוקול הדיון מיום 4/12/25).

דומה כי בדברים אלו, יצא המרצע מן השק.

שני ההורים גם יחד מאשרים, כי XXX אובחנה עם הפרעות קשב וריכוז, אשר מנעו ממנה ללמוד כראוי, אך חרף זאת, הם מנסים, בכל דרך, להסיט את הזרקור, מצרכיה הרגשיים והלימודיים של XXX, אל עניינים כספיים הנוגעים למימון קורסי "החלקת שיער" ו"לק ג'ל", ומטבע הדברים, גם לסוגיית המזונות ומימון הוצאותיה של XXX.

בכך מתעלמים שני ההורים מן העיקר, דהיינו, עולמה הפנימי של XXX והקשיים עמם היא מתמודדת אשר מנעו ממנה, בסופו של דבר, להתמיד ולקבל תעודת בגרות.

הם מתמקדים בטפל- האופן בו מומנו קורסים מקצועיים אותם למדה XXX.

ייתכן כי בכך שורש העניין, אשר הקשה על XXX להתמיד בלימודיה ולסיימם בהצלחה, שהרי ידיעה שיפוטית היא, שאין בהפרעת קשב וריכוז בכדי להפחית כהוא זה מרמת אינטליגנציה של תלמיד, אך ייתכן כי יש בה בכדי להקשות על תפקודו הלימודי ובכך להפחית את סיכויי הצלחתו.

לא מן הנמנע, כי קשייה של XXX להתמודד כדבעי עם מטלותיה הלימודיות ולהשלימן, השליכו לרעה גם על אופן ההסתכלות שלה על העולם, ועל יחסיה הבינאישיים והמשפחתיים.

התרשמותי היא, כי למרבה הצער, שני הוריה של XXX לא השכילו להבין זאת מבעוד מועד.

מאחר שהתביעה הנוכחית עניינה ביטול חיוב המזונות של האב לאור "מרדנותה" הנטענת של XXX, ראוי לבחון, בהקשר זה, את האופן בו האב מביט על מציאות הדברים.

עיון בתצהיר עדותו הראשית של האב, מעלה, כי הוא הביע השגות שונות הנוגעות לעניינה של הקטינה, לא רק באשר להתנהלותה כלפיו, אלא גם בנוגע לכך, שנכון למועד כתיבת התצהיר, היא לא הגיעה באופן סדיר לבית הספר.

כלומר, למרות שהאב מודע לכך שXXX סובלת מקשיי קשב וריכוז, הוא "מתעלם" מהם במכוון, וחלף זאת, הוא ממקד את משאביו בהפניית "רמיזות" בדבר האחריות המוטלת על כתפיה הצעירות.

בסעיפים 4-12 לתצהיר עדותו הראשית, טען האב כדלקמן:

"כל ניסיונותיי לחידוש הקשר עימה עלו בתוהו, ולמצער פניתי לבית המשפט בדצמבר 2022 בניסיון לכפות טיפול על הקטינה על מנת לחדש את הקשר עימי.

בשיחתי האחרונה עם בתי היא הטיחה בי האשמות שכביכול אינני נושא בתשלום מזונות, ואני פוגע באימה. ניסיתי להסביר לה שזה לא מעניינה וכי אני פועל על פי החלטות שיפוטיות.

פניתי ליועצת בית הספר בו למדה XXX, ונמסר לי כי מצבה הנפשי של הקטינה פגיע וכי היא זקוקה לטיפול רגשי באופן בהול.

בהעדר שיתוף פעולה מצד האם לטיפול בקטינה, כאמור, פניתי לבית משפט נכבד זה...במהלך הדיון שנתקיים ביום 17.05.2023 נודע לבית המשפט הנכבד כי XXX עזבה את בית הספר ומזה שבועות היא אינה במסגרת חינוך.

בית המשפט הורה לפקידת הסעד לטפל בנידון, או אז התחוור כי בתי ספר סירבו לקבלה לאחר שבמשך חודשים ארוכים היא לא עמדה במטלות בית הספר ולא הגיעה באופן סדיר.

בהתערבות פקידת סעד סודרה הקטינה במסגרת לימודית חלופית ביום 28.05.2023.

עוד יצוין, כי מאז הגשת התביעה XXX מתפרנסת ועובדת בהחלקות שיער ומוכרת בחנות תכשיטים".

במהלך חקירתו הנגדית של האב, נאמר כדלקמן:

"עו"ד ישראל: בת שנתיים וחצי, מתי פנית לבית המשפט בשהייתה בת 16, כלומר 14 שנה לא היה כלום?

העד, מר XXX: 14 שנה היה נהדר, אני שילמתי על המורות, אני הייתי בקשר עם הסמינר, אני שילמתי אצל טיפולים ב-60 או 70,000 שקל, אני ליוויתי את הילדה בכל מה שהיא הייתה צריכה, אני קניתי לה את הכל, היא קיבלה את כל מה שהיא רוצה, ביום שהגיעה לגיל 16 האמא ניתקה אותה, לא יכלה, הקטנה התחתנה.

כב` הש` גרינוולד-רנד: מה קרה?

העד, מר XXX: מה קרה, XXX התחתנה נשארה לבד ממורמרת.

כב` הש` גרינוולד-רנד: על מה?

העד, מר XXX: על מה ממורמרת, על החיים.

כב` הש` גרינוולד-רנד: שמה?

העד, מר XXX: איך שהיא ככה לבד.

כב` הש` גרינוולד-רנד: האפוטרופא לדין אומרת ב-14/02/2024 בפרוטוקול, גם האב וגם האם ציינו שXXX שונה מילדות אחרות שבבית, היא עושה דברים בשונה מהבנות האחרות, היא דעתנית, יודעת מה היא רוצה, היא מתנהגת באופן אחר מהבנות האחרות, גם התקופה השתנתה וגם הגיל, זו ילדות אחרת שהייתה בה, גם מסלולי בית הספר לא קלטו אותה, גם הבת שמעליה קצת בנתק היום מהאב, XXX צריכה טיפול, יש פעמים שXXX הולכת לבית ספר ויש פעמים שלא, תראה אני אנחנו,

העד, מר XXX: מתי נודע לי הדבר הזה שהילדה לא הולכת לבית ספר שהייתי צריך לערב עם קב"סית?

כב` הש` גרינוולד-רנד: נכון עכשיו למה עוה"ד שלך אומר שהזמן בוזבז, שאנחנו קצת בזבזנו את הזמן ואני כועסת שאומרים לי את זה כי הדבר היחיד שאני הייתי עסוקה איתו בשנה הראשונה זה להחזיר את XXX להליך מסלול כלשהו של בית ספר שהיא תלמד משהו, שתלמד מקצוע, שיהיה לה משהו ביד כי XXX הייתה שונה והיא חוותה מה שהיא חוותה, יכול להיות שילד בגיל שנתיים וחצי שחווה גירושי הורים מגיב אחרת, יכול להיות אני לא יודעת, אבל אפוטרופוס לדין אומרת ילדה שונה, היא אחרת, יש לה תגובות אחרות אבל בעיקר היא אמרה היא צריכה טיפול, אין פה שום אמירה שהאמא מנכרת.

עו"ד נפתלין: והאימא מנעה את הטיפול.

כב` הש` גרינוולד-רנד: רק הילדה האישיות שלה דורשת טיפול.

עו"ד נפתלין: אמת והאימא מנעה את זה.

העד, מר XXX: והיא לא רוצה שאני,

כב` הש` גרינוולד-רנד: שאתה תממן את זה.

העד, מר XXX: אז שזה יגיע בעקיפין.

כב` הש` גרינוולד-רנד: נכון.

העד, מר XXX: מתי השופטת נתנה את הפסיקה הזאת?

כב` הש` גרינוולד-רנד: אני לא זוכרת אני על הפרוטוקלים שלך.

העד, מר XXX: אבל הפנת גברתי, באוגוסט 23' ומתי היא פנתה 8 חודשים אחרי זה היא הגיעה רק לד"ר רגב, בן אדם שרוצה לטפל בבן שלו כי הוא לא בסדר, כי הוא עובר תהליכים רגשיים לא טובים לא מחכה 8 חודשים.

...

כב` הש` גרינוולד-רנד: ...עכשיו תראה ילדה שזקוקה לטיפול היא לא ילדה מורדת, יש לה את האישיות שלה ויש לה את הבעיות שלה ואני לא יודעת מה היה עד שהגשת את התביעה, אני לא כל כך חשופה, אבל היא ילדה שהיא מגיעה למועד שבו מוגשת התביעה והיא בעייתי וזה מתבטא בין היתר בזה שהיא לא הולכת לבית ספר כי היא באמת לא הולכת במסלול הרגיל היא שונה ויש לה בעיה אמיתית, יש לה בעיה והבעיה הזאת,

העד, מר XXX: ואז הגעתי לבית המשפט.

כב` הש` גרינוולד-רנד: נכון אבל זה לא הופך אותה רק שנייה, אתה ב-2022 אומר לי ילדה מורדת, אתה לא אומר לי XXX צריכה טיפול.

עו"ד נפתלין: בדיוק להפך, בית המשפט לא זוכר את הטקסט.

כב` הש` גרינוולד-רנד: רק שנייה בתביעה שלך ב22' אין פניה להליך טיפולי, אין פניה לחידוש קשר, יש פניה להכריז עליה כילדה מורדת עכשיו ב-22' היא בת כמה 16 והורה מנכר, XXX בגיל 16 כבר יודעת שזה הסטייט אוף מיינד שלך מה חשבת שהיא תעשה, מה חשבת שתעשה, איך היא תפעל לחידוש קשר?

העד, מר XXX: למה היא אמורה לדעת?

כב` הש` גרינוולד-רנד: היא בת 16, אדוני תקשיב הילדה יודעת, גם אם האמא דיברה איתה, הילדה במצב מסוים.

העד, מר XXX: השאירה מכתבים השולחן ואמרה לה תראי את אבא שלך, תראי מי הוא.

כב` הש` גרינוולד-רנד: יכול להיות אבל הילדה מגיעה למצב הזה כשהיא כבר בבעיה, בגיל 16 יש לה כבר בעיה, אתה מגיש את התביעה שהיא בגיל 16, אני לא יודעת כמה זמן לפני כן אני כבר לא רואה אותך".

(עמ' 23-25 לפרוטוקול הדיון מיום 4/12/25).

אני סבורה, כי בכל הכבוד, ניסיונו של האב להטיל אחריות, גם אם באופן מרומז, על XXX, הוא ניסיון אשר אין לו תכלית מעשית.

כפי שהבעתי את עמדתי בדיון, לא ניתן לבחון את המקרה הנוכחי באופן צר, בנקודת הזמן בה מלאו לXXX שש עשרה שנים, עת היא חדלה להיות בקשר עם אביה, אלא יש להתבונן במציאות הדברים לאורך ציר הזמן ושנות ילדותה של XXX.

ככלות הכל, הצדדים התגרשו בהיותה של XXX רכה בשנים, בת שנתיים בלבד.

ניתן לומר, כי XXX "נולדה" לתוך מציאות של הורים גרושים, אשר הסכסוך ביניהם מתנהל בעצימות גבוהה וללא תקשורת תקינה.

במצב דברים זה, פיתחה XXX רגישות ופגיעות, אשר לא קיבלו מענה מתאים.

פגיעות זו, בצירוף הפרעת קשב וריכוז, הקשו עליה את ההתמודדות היום יומית בבית הספר ומנעו ממנה לבצע את המטלות הלימודיות כראוי.

מכאן נוצר הרושם, כי XXX אינה הולכת ב"מסלול הרגיל" ואינה מתפקדת כמצופה מנערה בגילה.

האב רואה מצב דברים זה כבעייתי. דומה כי הוא אינו מישיר מבט לבעיותיה הרגשיות והתפקודיות של בתו, כפי שהן, תוך מתן טיפול מתאים להפרעת הקשב והריכוז, אלא חלף זאת, הוא מצפה כי XXX תלך בנתיב, אשר בו הוא החליט שתלך, הגם שאינו תואם לרגליה.

לצד זאת, בעת מלאו לXXX שש עשרה שנים, עותר האב לביטול החיוב במזונותיה, בטענה כי היא בת "מורדת".

לא ברור לי, מדוע סבר האב כי XXX תקבל בשוויון נפש את עתירתו להכריז עליה כ"מורדת". מובן, כי מודעותה של XXX למציאות דברים זו, רק תשיג את התוצאה ההפוכה מזו אשר האב מייחל לה, ותפחית מסיכויי אפשרות הטבת הקשר בין השניים.

התמונה המצטיירת היא, כי האחריות לנתק המצער הקיים, אינה מוטלת על XXX.

XXX בעלת נפש עדינה ורגישה. היא מתמודדת גם כך עם אתגרי קשב וריכוז המקשים על למידה ותפקוד תקינים. אתגרים אלו לא קיבלו מענה טיפולי הולם. עובדה זו נתנה את אותותיה בקשיים משמעותיים אותם חוותה XXX, במהלך לימודיה בסמינר ובתיכון האקסטרני, עד כי לא עלה בידה לעבור בהצלחה את מבחני הבגרות.

מטבע הדברים, אי השלמת מבחני הבגרות סיכלה, לעת עתה, את אפשרות קבלת תעודת בגרות, באופן אשר הרע את מצבה הרגשי של XXX (ומובן כי מצב זה יכול להשתנות לטובה בעתיד).

מכל מקום, בעת הזו, XXX עוסקת בתחום הקוסמטיקה והטיפוח, ונראה כי היא נוחלת הצלחה מעיסוקה זה.

האב ניסה כל השנים "להצעיד" את XXX בנתיב אותו הוא בחר עבורה, תוך התעלמות מקשייה האובייקטיבים אשר פורטו לעיל, וכפי הנראה, גם תוך הטחת ביקורת והטלת עונשים, אשר לא היטיבו את מצבה.

לא זו הדרך להגיע לליבה של XXX. צר לי כי האב לא השכיל להבין את הדבר.

בנסיבות אלה, אין הצדקה להכריז על XXX כ"בת מורדת" לצורך ביטול חיוב המזונות.

לעולם לא מאוחר להטבת קשר בין הורה לילד, אך עתירה להכרזת הילד כ"מורד" אינה הדרך לעשות כן.

לאמיתו של דבר, תשלום מזונותיה של XXX, בתקופת היותה קטינה, היה בבחינת המינימום אשר היה על האב לעשות עבור XXX. צר לי כי הוא מבקש לבטל חובה זו כלא הייתה.

סיכום

XXX נולדה וגדלה לתוך מציאות מורכבת ומאתגרת.

בין הוריה התנהל, לאורך כל השנים, סכסוך בעצימות גבוהה ביותר.

בתוך כך, XXX סובלת מקשיי קשב וריכוז.

צירוף שני הדברים, מנע ממנה להשיג מטרות לימודיות.

האב לא התמודד כראוי עם צרכיה הרגשיים והתפקודיים של XXX, דבר אשר יצר בקרבה פגיעות רבה אף יותר, עד לכדי בחירתה "להתנתק" מדמותו, כמעין מנגנון הגנה.

אין להטיל על XXX את האחריות למצב, אשר לא היא יצרה.

יש לעשות כל הניתן בכדי לחדש את הקשר בין האב לבין XXX. הגשת תביעה לביטול מזונותיה אינה הדרך הראויה לכך.

לאור האמור, התביעה נדחית.

אני מחייבת את האב בתשלום הוצאותיה של האם בסך של 30,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות מתבקשת לסגור את התיק ולשלוח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר תשפ"ו, 18 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.