פלדמן ואח' נ' מידן ואח'

פסק - דין

מבוא

בפני תביעה לסילוק יד, צו עשה ותביעה כספית, שהוגשה על ידי פלדמן זיו ורות (להלן: "התובע" ו- "התובעת" בהתאמה ובמאוחד "התובעים") כנגד מידן אלון וקורן חגית (להלן: "הנתבע" ו- "הנתבעת" בהתאמה ובמאוחד "הנתבעים"), בגין הפרת הסכם שכירות של בית ברחוב בר כוכבא 7 בנס ציונה, (להלן: "המושכר" ו/או "הנכס"), שנחתם בין הנתבעים לתובע ביום 1.12.06 (להלן: "הסכם השכירות" ו/או "ההסכם"). אין חולק, כי בעת עריכת ההסכם היה רוני פלדמן, בעלה של התובעת ואביו של התובע, (להלן: "המנוח"), הבעלים הרשום של המושכר וכי לאחר פטירתו ירש בנו, התובע, את הבעלות בנכס. כמו כן, אין חולק, כי התובעת היא זו אשר טיפלה בהשכרת הנכס וכי הנתבעים קיבלו את החזקה במושכר ביום 1.2.07.

טענות הצדדים בקצרה:

טענות התובעים

1.התובעים טענו, כי בכל התקופה הרלוונטית לתביעה, המחו הבעלים, תחילה המנוח ולאחר מכן התובע, את זכותם בנכס לידי התובעת, כאמור בסעיף 1 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט – 1969, כך שהתובעת הייתה אחראית על הטיפול בנכס, והנהנית היחידה מהכספים וההטבות הקשורים בנכס.

2.עוד טענו התובעים, כי הנתבעים אשר ניהלו מו"מ עם התובעת, עובר לחתימת ההסכם, ניצלו את מצוקתה ומצבה הנפשי של התובעת אשר טיפלה במנוח בחודשים האחרונים לחייו, וערכו הסכם השונה מטיוטת ההסכם שערכה התובעת ומההסכמות אליהם הגיעו הצדדים במו"מ. כך, לטענת התובעים, סיכמו הצדדים ביניהם כי הנכס יושכר לתקופה של שנה ובאם שני הצדדים יהיו מעוניינים ויגיעו להסכמות, תקופת השכירות תוארך כל פעם לתקופה של שנה נוספת. התובעת אשר לא התעמקה בהסכם השכירות, קיבלה את הסבר הנתבעים כי ההסכם משקף את טיוטת ההסכם שכתבה וכי נדרשת הסכמת שני הצדדים להסכם לצורך מימוש תקופת האופציה.

3.לטענת התובעים, שנת השכירות הראשונה, שהחלה ביום 1.2.07, היום בו קיבלו הנתבעים את החזקה במושכר, ונסתיימה ביום 1.2.08, עברה ללא תקריות מיוחדות, אולם משפנתה התובעת לנתבעים, לקראת סוף השנה השנייה של השכירות, בדצמבר 2008, והודיעה להם כי בכוונתה להעלות את דמי השכירות וכי על הנתבעים להחליט ולהודיע האם הם מעוניינים להישאר בנכס שנה נוספת מעבר לפברואר 2009, סירבו הנתבעים לשלם כל סכום מעבר לסכום ששילמו אותה העת עבור השכירות, סך של 1,200$ לחודש, וכעבור מספר ימים שלחו מכתב לתובעת בו הודיעו כי הם מעוניינים לממש את האופציה, בהתאם להוראות ההסכם.

4.התובעים טענו, כי מעולם לא הועברה לידם הודעה בדבר רצון הנתבעים להמשיך לשכור הנכס טרם סיום תקופת השכירות הנקובה בהסכם. לפיכך, לכל המאוחר, הסכם השכירות בוטל ביום 1.2.08 ואין במכתב הנתבעים מיום 25.12.08 בכדי להאריך את תקופת השכירות שכן בשלב בו נשלח - לא היה עוד ההסכם בתוקף. עוד טענו התובעים, כי פעלו בהתאם לסעיף 19 (א) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א -1971, הקובע כי כל צד רשאי להביא את השכירות לסיומה בהודעה למשנהו.

5.לטענת התובעים, התנהלות הנתבעים מהווה ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט, בניגוד לדין ותוך ניצול האמון שנתנה בהם התובעת, נוכח ההיכרות הקרובה בין אם הנתבעת לתובעת ותוך כדי ניצול מצוקתה הנפשית של התובעת. זאת ועוד, התנהגות הנתבעים עולה כדי הפרה של חובת תום הלב במשא ומתן ובקיום חוזה. לטענת התובעים, הנתבעים הציגו מצג שווא לתובעת אשר הוטעתה על ידם ו/או טעתה בהבנת ההסכם אשר אינו משקף את כוונתם האמיתית של הצדדים.

6.לאור האמור, טענו התובעים, כי יש להצהיר על בטלות ההסכם מכוח עילות הביטול "עושק", "טעות" ו - "הטעיה" ומכוח הפרת חובת תום הלב במשא ומתן ובקיום חוזה.

7.עוד טענו התובעים, כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית בכך שביצעו שינויים במושכר ללא ידיעתם ואישורם של התובעים ולא העבירו לידי התובעים שטר ביטחון בסך של 10,000 ₪, הגם שהיה עליהם להעבירו עוד במועד חתימת ההסכם. התובעת טענה, כי האמינה לנתבעים שיעבירו לה את הביטחונות והערבים ולכן חתמה על ההסכם והעבירה את החזקה בנכס, טרם השלימו הנתבעים התחייבויותיהם. כמו כן, טענו התובעים, כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שביטחו רק את תכולת המבנה ולא את המבנה עצמו.

8.בסוף כתב התביעה, ביקשו התובעים היתר לפיצול סעדים לתביעת נזקים נוספים אשר יתגבשו בעתיד.

טענות הנתבעים

9.הנתבעים טענו, כי לקראת סוף שנת 2006, נודע להם כי אחד מנכסיה של התובעת עומד להתפנות משוכריו ולכן פנו לתובעת בבקשה להשכירו. לטענת הנתבעים, היחסים בין אם הנתבעת לתובעת הסתכמו ביחסי שכנות והכרות רבת שנים ובין התובעת לנתבע לא קיימת כל היכרות מוקדמת.

10.כבר בשיחתם הראשונה, בטלפון, הבהירה הנתבעת לתובעת כי הנתבעים מעוניינים לשכור את הנכס לטווח ארוך, בהתחשב בצרכיהם ובצרכי ילדיהם ליציבות והמשכיות במוסדות הלימוד בהם הם לומדים. התובעת השיבה לנתבעת באותה השיחה, כי הבית מיועד להשכרה וכי אין מניעה שהנתבעים ישכרוהו לתקופה ארוכה.

11.הנתבעים טענו, כי כשנפגשו לראשונה עם התובעת בביתה, טרם שנוהל משא ומתן כלשהו בין הצדדים, הציגה התובעת לנתבעים את המסמך שצורף לכתב התביעה כנספח ב' ובו רשימת הצעות בנוגע לתנאי השכירות. הנתבעים הכחישו, כי מסמך זה נמסר להם במהלך המשא ומתן וטענו כי נספח ב' אינו אלא רשימת הצעות של התובעת. עוד טענו הנתבעים, כי המסמך אינו בעל תוקף משפטי וכי הצדדים לא התכוונו להעניק לו תוקף כזה. לטענתם, לא הסכימו לערוך את ההסכם על פי המסמך הנ"ל ובאותה פגישה, התובעת ביקשה מהם, ביוזמתה, כי יערכו טיוטת הסכם ויגישו אותו לעיונה.

12.טרם החתימה על ההסכם, הודיעה הנתבעת לתובעת, בשיחה טלפונית, כי לאור תקופת השכירות הארוכה, מסכימים הנתבעים לשאת בביטוח המבנה, אך לא יישאו במרכיב רעידות האדמה של הביטוח והתובעת הסכימה לכך.

13.הנתבעים טענו, כי הנתבע הוריד מהאינטרנט טיוטת הסכם שכירות שנערך כשרות לסטודנטים ע"י אגודת הסטודנטים של המכון הטכנולוגי בחולון וכי השינויים היחידים שהוסיף לטיוטה, היו על בסיס ההסכמות שהושגו. כמו כן, הגביל הנתבע את תקופת השכירות הכוללת ל-10 שנים משום שסבר שתקופת שכירות בלתי מוגבלת בעייתית לכל הצדדים.

14.ביום 1.12.06, נפגשו הנתבעים עם התובעת והמנוח בביתה של התובעת, ומסרו להם את טיוטת ההסכם.