פלאפון תפצה לקוחה ששילמה ביתר על אף שטענותיה לא הוכחו כדבעי

1.         א.         במהלך חודש יולי 2007, התקשר נציג מטעם הנתבעת לביתה של התובעת וביקש לתאם פגישה במטרה להוזיל את עלויות מכשיר הפלאפון שברשותה.

נציג מטעם הנתבעת, בשם כפיר, הגיע לאותה פגישה בבית התובעת והציג בפניה תוכניות משתלמות יותר, אשר יוזילו משמעותית את סכום התשלומים עבור המכשירים שברשותה.

באותה פגישה, ציין כפיר, שנגמרה ההתחייבות עבור המכשירים שברשות התובעת ועל כן הוא מציע לה לרכוש מכשירים חדשים ולא לשדרג את הקיימים.

בפגישה זו, הבהירה התובעת לכפיר, שאין היא חפצה בשינוי המספרים ועל כן הציע כפיר שלא תשלם כלל עבור המכשירים שברשותה, למעט עלות השיחות היוצאות ובנוסף אף הבטיח שהתובעת תקבל מספרים "יפים" ללא כל עלות.

בחודשים שלאחר חתימת החוזה, לא הגיעו לביתה של התובעת החשבוניות החודשיות, אולם כאשר ראתה התובעת את החיובים במסגרת כרטיסי אשראי - שהיו חיובים גבוהים מהרגיל, פנתה התובעת ובקשה את העתקי החשבוניות.

מבדיקת העתקי החשבוניות התברר לתובעת, שהיא משלמת הן עבור המכשירים הישנים והן עבור המספרים "היפים" על אף ההבטחה שלא תצטרך לשלם.

בשיחה של התובעת עם נציגת הנתבעת, הבטיחה הנציגה לבצע זיכויים בחשבונה של התובעת בגין המספר היפה.

מאחר ולא בוצעו הזיכויים, כמתחייב, ערכה התובעת במהלך חודש אוקטובר 2007, שוב שיחה עם נציגת הנתבעת ובמסגרת שיחה זו ביקשה שוב התובעת לתקן את העוול ושהזיכוי המובטח בגין החיובים שחוייבו שלא כדין ובסתירה למוסכם עם כפיר, יבוצע מיידית.

באחת משיחות הטלפון שערכה התובעת עם נציגי הנתבעת, נמסר לה שכפיר אינו עובד של הנתבעת - זאת בניגוד לכרטיס הביקור שהשאיר בידי התובעת.

במהלך חודשים רבים ועד לחודש דצמבר 2007 שוחחה התובעם עם נציגים שונים, שהבטיחו לבדוק את הנושא, אך הכל ללא תוצאות חיוביות.

לכן, לאור האמור, שלחה התובעת ביום 19.12.07 מכתב לפניות הציבור של הנתבעת וגם מכתב זה נותר ללא מענה בכתב, ברם הגב' רנית, שהיא נציגת הציבור טרחה לשוב אל התובעת טלפונית וזו הבטיחה לבדוק את הנושא על ידי בירור מעמיק ולחזור אליה עם תשובה הולמת.

בשיחה נוספת שנערכה עם רנית, הציעה רנית לתובעת זיכוי בסך של 500 ש"ח ולהעביר את שלושת המנויים למסלול "איזי" ללא כל עלות.

הפעם, ביקשה התובעת לקבל ההצעה בכתב, אך למרות שהובטח להעביר ההצעה בכתב, לא נעשה דבר.

לאור השתלשלות הענינים, החליטה התובעת לפנות לעזרתו של עו"ד אשר שלח מכתב בשמה ומיד ובסמוך למשלוח המכתב, יצרה רנית קשר עם התובעת והתחייבה שוב לבדוק את הנושא וליצור עמה קשר.

גם הפעם לא יצרה רנית קשר עם התובעת - כמובטח על ידה.

בסופה של התביעה, מציינת התובעת, כי במהלך כל החודשים בהם נעשה הבירור,כביכול, המשיכה הנתבעת לגבות את התשלומים מחשבונה של התובעת שלא כדין ובעורמה תוך שהיא עושה דין לעצמה בניצול הוראת הקבע המצויה בידה.

בתאריך 20.5.08 שוב הציעה הנתבעת את הצעתה הקודמת לקבל זיכוי בסך 500 ש"ח, למרות שבינתיים בוצעו חיובים נוספים בחשבונה.

התובעת לא הסכימה להצעה המוצעת, יען כי היא לא נראתה לה הגיונית בשל העובדה שבמהלך חצי השנה שעברה המשיכה הנתבעת לגבות את הסכומים בניגוד להתחייבות.

לאור כל האמור לעיל, החליטה התובעת להגיש תביעה זו, בה ביקשה לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך של 1,800 ש"ח- שהוא הסכום שהנתבעת גבתה בחוסר תום לב ושלא כדין וכן ביקשה לחייב הנתבעת בסך של 800 ש"ח בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעת.