פלאי נ' צבי לויפר

פסק דין

ביום ל' בניסן תשס"ה נכרת הסכם הלוואה בין מתתיהו פישר לבין עמותת עטרה ליושנה (ת/1). על ההסכם חתמו מתתיהו פישר - מצד אחד, והנתבע בשם העמותה ובצירוף חותמת העמותה - מצד שני. על פי ההסכם הלווה פישר לעמותה סך של 4,000 דולר אותם היה על העמותה להשיב תוך 60 יום. העמותה לא פרעה את ההלוואה ומכאן התביעה שבפניי, שהגיש התובע מכוח המחאת זכות שנתן לו פישר.

התובע הגיש את תביעתו נגד הנתבע ולא נגד העמותה. התובע טוען כי הנתבע אחראי לחובה של העמותה מפני שהוא לא היה מוסמך לפעול בשמה. לביסוס טענתו הגיש התובע מכתב מיום 22/6/05 מאת רשם העמותות (ת/2), בו נכתב כי העמותה לא תוכל לקבל אישור ניהול תקין לשנת2005 מפני שהנתבע מונה כמורשה חתימה בעמותה למרות שהוא איננו חבר ועד, וזאת בניגוד לתקנון העמותה ( ראו- נספח למכתב ת/2). התובע מוסיף וטוען כי גם אם הנתבע היה מוסמך ליטול הלוואה בשם העמותה, אזי הוא חייב אישית בפירעונה, מפני שהוא ידע שהעמותה מצויה בגרעון ולא תוכל לפרוע אותה.

הנתבע טוען בפתח סיכומיו כי לא ניתנה לו הזדמנות להביא את ראיותיו. טענה זו אינה במקומה לאחר שבישיבה המקדמית הסכימו שני הצדדים כי בית המשפט ישמע אותם על אתר ולאחר מכן ייתן פסק דין בלי צורך בקיום דיון נוסף. יודגש, כי הנתבע הסכים לאמור רק לאחר שנענתה בקשתו לפיה יותר לו להגיש סיכומים בכתב.

סעיף 6 לחוק השליחות קובע כך:

"(א) פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב) לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני האישור.

(ב) לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו".

כאמור, התובע הגיש כראיה להוכחת העדר ההרשאה את מכתבו של רשם העמותות ממנו עולה כי נפל פגם בהרשאתו של הנתבע. הנתבע לא התנגד להגשת המכתב ומכאן שהמכתב קביל כראיה להוכחת תוכנו. אין טענה מצד מי מהצדדים לפיה העמותה אשררה את פעולותיו של הנתבע. על כן חל בענייננו סעיף 6(ב) לחוק השליחות. תנאי להפעלת סעיף 6(ב) הינו העדר הרשאה. כב' הנשיא ברק מציין בספרו על השליחות כי סעיף 6(ב) חל גם על מקרים שבהם נפל פגם בהרשאה שניתנה לשלוח (א. ברק "שליחות" (1996) עמ' 836-835). ואולם, לא כל פגם בהרשאה מוביל בהכרח לבטלותה המיידית. הדבר תלוי בדיני החוזים הכלליים אשר חולשים על תהליך יצירת השליחות (שם בעמ' 577). והנה, על פי דיני החוזים גם אם נפל פגם בהרשאה היא איננה בטלה מעיקרא אלא רק ניתנת לביטול ( ראו- פרק ב' לחוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג- 1973). כמו כן, תוצאת הפגם עשויה להיות מושפעת מדינים אחרים החלים על עמותות. במקרה דנא, התובע לא הציג שום ראייה המלמדת על כך שההרשאה בוטלה על ידי העמותה עקב הפגם שנפל בה, או שהפגם הוא כזה אשר לפי הדין גורם לבטלות מעיקרא של ההרשאה. ודוק, גם רשם העמותות לא כתב במכתבו כי הפגם מוביל לבטלות אוטומטית של ההרשאה. לא הוכח , אם כן, שהנתבע פעל ללא הרשאה. כמו כן, התובע גם לא הוכיח את הטענה לפיה הנתבע ידע בעת כריתת הסכם ההלוואה כי העמותה לא תוכל לפרוע אותה, וגם לא הוכח כי הנתבע נטל את סכום ההלוואה לכיסו.

5.בחינת התובענה ממבט על גם היא איננה מובילה למסקנה אחרת. המלווה ידע שהוא מלווה כסף לעמותה. הוא סבר שהנתבע פועל בשם העמותה. אין שום ראיה אשר תוכיח כי הנתבע לא פעל בשם העמותה. במצב דברים זה ציפייתו הסבירה של המלווה הייתה שהעמותה תפרע את ההלוואה. למלווה לא הייתה שום סיבה להניח שהנתבע יפרע את ההלוואה באופן אישי. על כן התוצאה הסופית תואמת את ציפיותיהם המקוריות של הצדדים.

6.אשר על כן, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך של 500 ₪.

ניתן היום, יא' שבט תשע"א, 16 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.