פז חברת נפט בעמ נ' תחנת תדלוק ושרותים צבר בעמ ואח'

החלטה בבקשת הנתבע 2 לעיכוב פסק דין

1.הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) מפעילה תחנת דלק בישוב אזור, יחד עם חברה שותפה נוספת.

הנתבע 2 (להלן – הנתבע) הוא בעליה ומנהלה של הנתבעת.

בפסק דין קודם חויבה השותפות לשלם חוב כספי שהיה לה כלפי התובעת.

פסק הדין לא קוים.

בתביעה זו נתבעו שני הנתבעים לשלם לתובעת את החוב שנפסק לשותפות.

הנתבעת נתבעה בשל היותה אחד השותפים ובהתאם לסעיף 20 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975.

הנתבע נתבע בשל התחייבותו וערבותו לתשלום חובותיה של הנתבעת לתובעת.

התביעה נגד שני הנתבעים התקבלה. כלפי הנתבעת – בהסכמת בא כוחה, כלפי הנתבע – לאחר קיום הוכחות ובפסק דין מנומק, מיום 23.4.13.

בהתאם לפסק הדין, חויב הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה 2,635,802 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת כתב התביעה, 6.2.11, ועד התשלום בפועל, וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ (להלן – פסק הדין).

בבקשה זו מודיע הנתבע על כוונתו להגיש ערעור על פסק הדין ומבקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן פסק הדין בערעור שיוגש.

התובעת מתנגדת לבקשה.

2.בדונו בעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט את השיקולים הבאים:

הראשון – סיכויי ההצלחה בערעור,

השני – אם יזכה המערער בערעורו לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו.

המערער לא הוכיח אף אחד משני המרכיבים הללו.

3.הנתבע לא נימק כלל מהם סיכויי ההצלחה בערעור, לדעתו, והסתפק באמירה שבית משפט זה "מכיר היטב את התיק והעובדות", וכי הערעור יתמקד "בנושא של התיישנות ופירוש כתב הערבות".

אולם, שני הנושאים שהוזכרו נדונו בפסק הדין ונדחו בהחלטה מנומקת, ועל הנתבע היה להראות מהם הטעמים שיצדיקו את הערעור על אותם נימוקים ועל אותן מסקנות, ולא להסתפק באמירה כללית ומעורפלת.

4.כידוע, כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטיה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301), ואין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי אם ניתן להבטיח את השבת הכספים למערער למקרה שיזכה בערעור (בש"א 7875/96 ע.ר.מ. רעננה לבניה בע"מ נ' שוקר, פ"ד נב(3) 295).

הנתבע לא טען כלל, ובודאי שלא הוכיח, שלא ניתן יהיה, או שקשה יהיה, לגבות מהתובעת את הכספים שישלם לה על פי פסק הדין, אם יזכה בערעורו.