פורת נ' בירס(פרץ) ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפינוי וסילוק יד.

הצדדים

1.התובע הוא הבעלים הרשום של 75% מזכויות הבעלות של חנות הכוללת גלריה, הנמצאת ברחוב מזרחי 11 פינת רחוב לוינסקי 10, ת"א (להלן: "המושכר").

הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") שכרה בשכירות מוגנת את המושכר על פי חוזה שכירות מיום 2.1.92 (להלן: "חוזה השכירות").

תמצית טענות התביעה

2.הנתבעת הפסיקה לפקוד את המושכר והעבירה את החזקה בו או את ניהול עסקיה במושכר לידי הנתבעות 2-4, או מי מהן, שהינן חברות בשליטת ובהנהלת הנתבעת או קרובי משפחתה. בכך הפסיקה הנתבעת את פעילותה העצמאית במושכר, ללא כל כוונה לחזור ולנהל את עסקיה בו.

נוכח האמור, קמה כנגד הנתבעת עילת פינוי בגין נטישת המושכר.

הנתבעת מסרה או העבירה את החזקה או השימוש או את ניהול העסקים במושכר לנתבעות 2-4 או למי מהן ללא הסכמת בעלי הבית בכתב, דבר המהווה הפרה של סעיף 5 לחוזה השכירות, ומקנה לתובע זכות פינוי מכוח סעיף 19 לחוזה השכירות, ובהתאם לסעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב 1972 (להלן: "החוק").

הנתבעות 2-4 או מי מהן, עושות במושכר שימוש המתבטא בין היתר באופן הבא:

שולחות סחורות, מקבלות סחורות, מציגות, מפרסמות וגובות כסף. המושכר משמש את הנתבעות 2-4 או מי מהן, בין היתר למשרד, לאחסון של סחורות, ומהווה צינור מרכזי לשיווק, מסחר, ולניהול עסקיהן.

פעולות אלה של הנתבעות 2-4 נעשו ללא הסכמת הבעלים וללא רשות בדין, באופן המהווה הסגת גבול ומקים עילה לסילוק יד כנגדן.

הנתבעת הרסה חלק מגג המושכר והנמיכה את גובה התקרה ללא הסכמה בכתב מאת הבעלים. בכך הפרה את סעיף 9 לחוזה השכירות, המקנה לתובע זכות לפינוי מכוח סעיף 19 לחוזה השכירות, ובהתאם לסעיף 131 (3) לחוק בגין גרימת נזק ניכר במעשה זדון במושכר.

תמצית טענות הנתבעות

3.הנתבעות טוענות כי יש לדחות את התביעה.

הנתבעת שכרה את המושכר בכדי שיהיה לה מקור לפרנס את משפחתה שמנתה אז 8 נפשות, עד פטירתו של בעלה (להלן: "מר בירס המנוח").

הנתבעת לא נטשה את המושכר ולא הפסיקה את פעילותה בו ללא כוונה לחזור ולנהל בו את עסקיה. הנתבעת מנהלת את עסקה במושכר מזה שנים ומשלמת את דמי השכירות בזמנם.

הנתבעות 2-4 אינן פועלות במושכר והוא אינו משמש אותן לא למשרד ולא לאחסון, ועל כן הן אינן מסיגות גבול ואין לתובע כל עילת תביעה נגדן.

אפילו היתה הפרה כלשהי, דבר המוכחש, הרי זו נעשתה בתום לב, בידיעת בעלי הבית והסכמתם, ומכל מקום תוקנה הרבה לפני הגשת התביעה.

הנתבעת לא גרמה נזק במעשה זדון למושכר. מאחר שהתובע הזניח את המושכר ולא תיקן את הגג, נאלצה הנתבעת לתקן בגג תיקון הכרחי ולשאת בעלותו.