מדינת ישראל נ' עיסמי

בפניי בקשה לביטול כתב האישום כנגד המבקש וזאת בשל טענת סיכון כפול והגנה מן הצדק.

ב"כ המבקש ציין כי במסגרת תיק זה הוגש ביום 26.9.16 כתב אישום כנגד הנאשם (המבקש) (להלן: "כתב האישום השני"), לפיו ביום 27.1.16 נהג ברכבו עת היה בזמן פסילה, רישיונו פקע מתוקף, נהיגה ברכב ללא ביטוח ותוקף רישיון הרכב פקע. כמו כן, הוא ציין כי ביום 27.10.16, במסגרת פ"ל 5005-09-16 בבית משפט השלום בחיפה, הודה המבקש בעבירות מיום 18.9.16 וכן צירף תיק פ"ל 1127-05-16 (להלן: "כתב האישום הראשון"), המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח (עבירות מיום 27.1.16). ביום 15.11.16, במסגרת פ"ל 5005-09-16, גזר כב' השופט ג' קרזבום את דינו של המבקש בשני התיקים המצורפים. ב"כ המבקש ציין כי אין מחלוקת כי האירוע נשוא כתב האישום הראשון, אותו צירף המבקש ונגזר דינו בגינו, וכתב האישום נשוא כתב האישום השני, בגינו עומד המבקש עתה לדין בפני בית משפט זה, הינו אותו אירוע.

לטענת ב"כ המבקש, העמדת המבקש לדין בגין אותו אירוע, עליו כבר עמד לדין ואף ריצה בגינו עונש של מאסר בפועל, מעמידה אותו בפני סיכון כפול, המחייב את ביטול כתב האישום. הוא ציין כי במקרים בהם מועמד נאשם לדין בגין אותו אירוע, יש להורות על ביטול כתב האישום המאוחר וזאת בשל סיכון כפול בו מעמידה מערכת אכיפת החוק את מבצע העבירה. לדבריו, מדובר במעשה (אקטוס ראוס) אחד וכי המדובר במעשה אחד שהוליד עבירות על מספר סעיפים בספר החוקים. עוד הוא ציין כי המאשימה ידעה על קיומה של העבירה נשוא תיק זה ואין כל הסבר מתקבל על הדעת מדוע לא יוחסה למבקש אותה עבירה במסגרת ההליך הקודם. לאור האמור, המבקש עלול למצוא את עצמו נענש פעמיים בגין אותו אירוע ולכן יש להורות על ביטול כתב האישום וזיכויו של המבקש מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום השני.

ב"כ המבקש הפנה בעניין זה לעפ"ת (ת"א) 43601-04-13 ריגלר נ' מדינת ישראל (9.5.2013), שם קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות בהגשת כתבי אישום נפרדים בגין אותן עבודות ונסיבות משום מעשה שלא יעשה. כמו כן, הוא הפנה לע"פ (ת"א) 1709/90 שיינמן נ' מדינת ישראל (16.1.1991), בו הועמד לדין אדם על עבירת כניסה לצומת באור אדום והורשע, ולאחר מכן הועמד לדין שוב בגין אותה תאונת דרכים והפעם בשל עבירה של כניסה לצומת באור אדום ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונה. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר באותו מעשה בגינו הועמד הנאשם לדין כבר קודם, והורה על ביטול כתב האישום השני, והסביר את החלטתו כי בעת שלחצה רגלו של הנאשם על דוושת התאוצה של רכבו, נעברו שתי עבירות בו זמנית וכי המדובר באותו מעשה.

ב"כ המשיבה ציין בתגובתו כי ביום 27.1.16 נעצר המבקש על-ידי ניידת משטרה ונרשם נגדו דו"ח תעבורה, שם יוחסו לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וכן נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה. לדבריו, באותו מעמד עוכב המבקש והובא לחקירה, שם ייחסו למבקש את העבירות שנרשמו בדו"ח, ובנוסף, לאחר בדיקה שנערכה במשרדי הבוחנים, התווספה עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ותיק פ"ל זה הוגש לבית המשפט וקיבל מס' הליך 6560-09-16 (כתב האישום השני). הדו"ח, אשר רק בשל טעות לא בוטל במעמד פתיחת הפ"ל, הוגש גם הוא לבית המשפט וקיבל מס' הליך אחר: 1127-05-16 (כתב האישום הראשון). במסגרת הודיית המבקש בהליך אחר, צורף גם ההליך שקשור לדו"ח וניתנה הכרעת דין במסגרת צירוף תיקים. לדבריו, בשל אותה טעות, נשפט המבקש בגין הדו"ח ואילו ההליך הקשור לתיק הפ"ל נשאר תלוי ועומד, אולם הוא ציין כי הליך הפ"ל מייחס למבקש, בנוסף לעבירות העולות מן הדו"ח, גם עבירה של נהיגה בזמן פסילה, אשר עליה המבקש טרם נשפט, והינה עבירה מן החמורות, בעוד שהעבירות שבהן הורשע במסגרת כתב האישום הראשון הינן עבירות קלות באופן משמעותי ועיקר הענישה שהושתה שם על המבקש התבססה דווקא על התיק השני (שכלל אף הוא עבירה של נהיגה בזמן פסילה).

עוד ציין ב"כ המשיבה כי לפי סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי, אין דנים את אותו האדם פעמיים אם "זוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו" ואילו במקרה הנדון המבקש לא הורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, אשר מיוחסת לו בתיק זה. כמו כן, לטענתו, ב"כ המבקש ידע כי מתנהלים שני ההליכים במקביל, בהיות משרדו מייצגו בשני התיקים, והוא בחר לצרף את הדו"ח, שהינו התיק הקל שביניהם, ולאחר ההרשעה פנה לבית המשפט וטען "סיכון כפול" בעניין הפ"ל. לאור האמור, הוא טען כי אין בנסיבות שתוארו כדי להצדיק חזרה מאישום בתיק הנוכחי, ובנסיבות אלה תסכים המשיבה לתיקון כתב האישום, באופן שיימחק סעיף 4 לפרק העובדות (נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף) וכן סעיף 2 לפרק הוראות החיקוק, ואילו יתר העובדות והסעיפים בכתב האישום יוותרו ללא שינוי.