פ"ל 1741-09 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' סנבטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 6.5.10 על ידי כב' השופט (כתוארו אז) איזקסון .

ביום 2.6.16 הגיש הנאשם דנא ( להלן: המבקש) בקשה לביטול פסק הדין עקב חשש ממשי לעיוות דין. בתמצית, עולה מן הבקשה כי המבקש נשפט מבלי שלתביעה היה אישור מסירה להציג לבית המשפט וכי העונש שהוטל על הנאשם חורג בחומרתו מרף הענישה המקובל, גם ביחס למקרים חמורים יותר ועל כן הותרת פסק הדין בעינו מסבה למבקש עיוות דין. המבקש הבהיר, בבקשה נפרדת, כי בשל היעדר בקיאות בנושא, הוא סבר לתומו כי לא ניתן להשיג על פסק הדין שניתן ומטעם זה הוא שילם את הקנס שהושת עליו בתוספת פיגורים. באשר לרישיון הנהיגה טען המבקש, כאחד הנימוקים בבקשה לחישוב הפסילה, כי הוא אינו אוחז ברישיון נהיגה וסבר כי הפסילה שהוטלה עליו באה במניין. כעת, לאחר שניסה לקבל רישיון נהיגה גילה כי בשל הפסילה הוא מנוע מלקבל רישיון.

התביעה שאינה מוסמכת להסכים לקיים במסגרת הליך בבית המשפט דיון בבקשה לחישוב פסילת המבקש מותירה את בקשתו לביטול פסק הדין לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה

לטעמי יש מקום, בנסיבותיו החריגות של מקרה זה, לבטל את פסק הדין וזאת מן הטעמים הבאים: אפתח ואומר כי לטעמי יש לראות במבקש כמי שידע על פסק הדין בעניינו לכל המאוחר ביום 12.1.11 הוא המועד בו הגיש בקשה לביטול פסק הדין. כפי שעולה מעיון בתיק, בית המשפט התנה את עצם הדיון בבקשה בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה ובהפקדת רישיון. ידוע מתוך בקשותיו של המבקש כי רישיון הנהיגה שלו לא הופקד שכן הוא נמסר לטענתו לשלטונות הצבא ולא הוחזר לו ואין כל אינדיקציה לתשלום ההוצאות לטובת אוצר המדינה. יחד עם זאת, אני סבור כי יש לזקוף לזכותו של המבקש את העובדה כי הוא שילם לטובת אוצר המדינה את הקנס המשמעותי שהטיל עליו בית המשפט בגזר הדין בתוספת פיגורים ולדידי די בכך.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי וקובע כי יש להגיש בקשה לביטול פסק דין תוך 30 יום מהמועד בו קיבל הנאשם את פסק הדין אלא אם מוגשת הבקשה באיחור, בהסכמת תובע. במקרה זה אין חולק כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר ולטעמי בלתי מוצדק בעליל שכן כפי שהמבקש ידע יפה לפנות לעו"ד על מנת לסייע לו יש להניח כי היה יכול לעשות כן גם בשנים שחלפו לאחר פסק הדין בהן ישב המבקש בחיבוק ידיים ואפס מעשה. עם זאת, ניתן לראות בהסכמת התביעה להותיר את ביטול פסק הדין לשיקול דעתי כהסמכת "תובע" להגשת הבקשה לביטול פסק הדין באיחור.

לגופו של עניין, לא יכולה להיות מחלוקת כי משעה שהתביעה הצהירה כי אין ברשותה אישור מסירה למבקש להציגו לבית המשפט, לא היה מקום להרשיע את המבקש ולהשית עליו עונש. בשל כך, ובשל היות העונש שהוטל חריג בחומרתו, מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולבטל את פסק הדין.

במאמר מוסגר ומעבר לנדרש אציין כי קשה שלא להתרשם כי כיוון שהקנס שהושת על המבקש שולם, והמבקש אינו טוען שמץ טענה בעניין הרשעתו בדין הרי שתכליתו של הליך זה למעשה היא לחשב את פסילתו של המבקש או למצער לקיים בה דיון נוסף. כפי שציינתי, בהחלטה אחרת בתיק זה, בעקבות בש"פ 9075/12 הסמכות לחישוב פסילה נתונה כיום למשרד הרישוי ונראה כי טוב יעשה המבקש אם לפני חידוש הדיון בתיק זה ימצה את המהלך לחישוב פסילה מול הגורם המוסמך לכך.

התיק נקבע להקראה לפניי ליום 8.11.16 שעה 09.00.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.