עת"מ 40961-08-15

1.לפניי בקשה לזימון עדים ולמתן צו לפרטים נוספים, אשר הוגשה על ידי העותר. בבקשה התבקש בית המשפט לאפשר את חקירת המצהירה מטעם עיריית רעננה (להלן: "העירייה"), גב' מיכל הירש – נגרי, המשמשת בתפקיד מנכ"לית העירייה. עוד נתבקש על ידי העותר לאפשר זימון שני עדים שלא הגישו תצהיר: מר נחום חופרי, מי שכיהן כראש עיריית רעננה בעבר, וכן היועצת המשפטית בעירייה, עו"ד דפנה קינן.

בנוסף, נתבקש צו למסירת עותק מלא מהמכרז להפעלת "בית אוכל אחר" בחטיבת הביניים רימון וכן מסמכי ההארכה והשינוי של המכרז. עניין זה של מסירת עותק של מסמכי המכרז בא על פתרונו ואינו עוד חלק מהמחלוקת שלפניי.

2.לטענת העותר, יש לאפשר את חקירתה של מנכ"לית העירייה, שהגישה תצהיר בתמיכה לתגובת העירייה, זאת בכדי להציג מידע שהוסתר על ידי העירייה לגבי סכסוך שפרץ בינה לבין רעיית העותר. חקירתה הנגדית של המנכ"לית נדרשת אף בכדי לחשוף הליכים בעניין פרסום מכרזים באשר להפעלת קפיטריות בבית הספר רימון ובחטיבות הביניים יונתן ורננים.

3.זימון מר חופרי נדרש בכדי להוכיח את טענת העותר, לפיה מר חופרי הוא שהורה לנציגי העירייה לחבר את המבנה המשמש את העותר לתשתיות ובכך הפך אותו מ"קיוסק" ל"בית אוכל". זימונה של עורכת הדין קינן נדרש על מנת לחשוף את הפגישות שנערכו במשרדה בכדי להציע לו להרחיב את פעילות הקיוסק.

4.המשיבה התנגדה לבקשה.

לשיטתה, אין לעותר זכות קנויה לחקירת עדים כלל. יתר על כן, חקירתה של מנכ"לית העירייה לא תועיל לעותר, שכן במשך שנים הוא הוזהר כי הוא פועל ללא רישיון עסק כדין ואף נמצאו ליקויים תברואתיים בבית העסק שהוא מפעיל. גם זימונה של היועצת המשפטית בעירייה לא יסייע לבירור המחלוקת, שכן עצם קיומן של השיחות אינן שנויות במחלוקת. כך גם לא שנויים במחלוקת ניסיונותיו של ראש העיר הקודם, מר חופרי, לסייע לעותר להרחיב את עסקו.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שדין הבקשה להידחות.

ראשית, הכלל הוא כי "הדין המינהלי (המהותי והדיוני) הנוהג בבית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה מנהלית, הוא הדין המינהלי הנוהג בבית המשפט הגבוה לצדק. בעתירות המינהליות יפעיל בית המשפט את עילות הביקורת במשפט המינהלי, ולא יפעל כבית משפט אזרחי רגיל" (עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פ"ד נט(6) 411, 418 (2005)]. מכאן שחקירת המצהיר היא החריג לכלל, שכן "התערבות בממצאים שנקבעו על ידי הרשות, הגם שהיא אפשרית, תיעשה במשורה, בנסיבות מיוחדות ובשים לב למעמד הרשות המינהלית כרשות מקצועית האמונה על העניינים שבסמכותה" [אורי גורן בתי משפט מינהליים (תשס"ח 2008) עמ' 298)].

בענייננו, העותר הוא שבחר בבית המשפט לעניינים מנהליים כאכסניה להשמעת טענותיו כנגד הרשות. מכאן שהוא שקבע את עילות הביקורת לבחינת החלטת הרשות ואת אופן בירורן. העותר אינו יכול "לאחוז בחבל משני קצותיו" – לעתור בעתירה מנהלית ובבקשה לצו ביניים כנגד פינויו משטח בית הספר וסיום הרשות להשתמש בחצר בית הספר לצורך הפעלת המזנון, ובה בעת לערוך בירור ראייתי עובדתי, משל מדובר בערכאה אזרחית.

שנית, החלטת הרשות נבחנת בהתאם לאמות המידה בתחום המשפט המנהלי: אי-חריגה ממתחם הסבירות והיעדרם של טעמים זרים בקבלת ההחלטה המינהלית, לגבי סיום תקופת הרשות של העותר כמפעיל מזנון בחצר חטיבת הביניים "רימון". בסופו של יום, סבירות ההחלטה תיחתך בהתאם להסכם הרשות שנערך עם העותר ועם חובתה של הרשות לערוך מכרזים באשר להפעלת נקודות מכירה לתלמידים בשטח בתי הספר.

לעדותו של ראש העיר הקודם כמו גם לעדותה של היועצת המשפטית בעיריית רעננה אין תרומה עניינית לבירור סוגיות אלה.