עת"מ 38420-01-16 קניון רמת אביב בעמ נ' עיריית תל-אביב

א.העותרת, חברת קניון רמת אביב בע"מ (להלן: "העותרת"), הגישה כנגד המשיבה, עיריית תל אביב (להלן: "המשיבה" או "העירייה") עתירה מנהלית, כפי שיפורט להלן.

המשיבה, עיריית תל-אביב, הגישה בקשה לסילוק העתירה על הסף, והחלטה זו עניינה בקשת המשיבה לסילוק על הסף, כאמור.

ב.העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

העותרת היא חברה שבבעלותה מרכז מסחרי הידוע כקניון רמת אביב. העותרת עוסקת בהשכרת שטחים בקניון לשוכרים שונים, לרבות משרדים, חנויות, דוכנים, מעברים, חצרות פריקה, שטחים טכניים וחניון (להלן: "הקניון").

לטענת העותרת, לצורך השכרת נכסים בקניון מתקשרת היא בהסכמי שכירות עם שוכרים, ועל פי מתכונת הסכמי השכירות, השוכרים הם חייבים, יחד, בכל תשלומי החובה העירוניים, לרבות ארנונה, בגין כלל השטחים המוחזקים על ידם.

בהסכם השכירות של כל שוכר מוגדרים השטחים המושכרים על ידו, כשטח העיקרי, לרבות חלקו בשטחים המשותפים בקניון, עפ"י חלקו העיקרי של השוכר.

העותרת פנתה, לטענתה, לעיריית תל-אביב וביקשה לרשום את השוכרים כמחזיקים בשטחים המשותפים בקניון עפ"י הסכמי השכירות, וצרפה לבקשה זו, חישוב של כל השטחים המשותפים, עפ"י חלקו היחסי של כל שוכר.

לאחר דין ודברים שקיימה העותרת עם המשיבה, דחתה המשיבה את פניית העותרת לרשום את השוכרים, עפ"י הפרטים שנמסרו ע"י העותרת, כמחזיקים בשטחים המשותפים.

המשיבה חייבה את העותרת בתשלום ארנונה בגין השטחים המשותפים, וחיוב זה הינו ביסוד העתירה שהוגשה ע"י העותרת.

העותרת טוענת כי המשיבה לא הייתה רשאית לסרב לרשום את השוכרים כמחזיקים, ומשכך, חיוב העותרת בתשלום הארנונה בגין השטחים המשותפים, הוטל שלא כדין.

ג.המשיבה, עיריית תל-אביב, הגישה בקשה לסילוק העתירה על הסף.

לטענת המשיבה, יש לסלק את העתירה על הסף כי, ככלל, הלכה היא שקיומו של סעד חלופי שולל אפשרות פניה לבית משפט בעתירה מנהלית. לשון אחר, לא יינתן סעד בעתירה מנהלית מקום בו קיים סעד בהליך חלופי שיועד לכך.

לטענת המשיבה, לא ניתן לפנות בעתירה מנהלית למתן סעד המצוי בסמכותו של הפורום הייחודי שהוא, בענייננו, ועדת הערר לענייני ארנונה. לטענת המשיבה, על העותרת למצות את הדין מול ועדת ערר לענייני ארנונה, באשר רק במקרים חריגים, שנקבעו בהלכה הפסוקה, ניתן לפנות בעתירה לבית המשפט בעניין הנתון לסמכות ועדת הערר.