לוי נ' ישראל ואח'

1.בפני עתירה ובה מתבקש בית המשפט להורות למשיבות - מדינת ישראל (להלן- "המדינה"), עיריית חדרה והועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה (להלן ביחד ולחוד "הועדה המקומית"), ליתן טעם מדוע לא ישיבו לבעלותו המלאה ולחזקתו של העותר את המקרקעין הידועים כחלקה מס' 37 בגוש 10026 (להלן: "חלקה 37"),זאת לאחר שבמשך עשרות שנים לא נעשה שימוש כלשהוא בחלקה 37 לרבות לצורך הייעוד הציבורי שלשמו הופקעה. יתרה מכך, בהתאם לתכנית חדשה (חד/1356,302-0367151) (להלן – "התכנית החדשה") שהוגשה לאחרונה לאישור ייעודה של חלקה 37 הינו מגורים בבניה רוויה.

2.כסעד אופרטיבי התבקש בית המשפט להורות על השבת חלקה 37 לעותר בדרך של רישום הבעלות בחלקה על שם העותר,ולחילופין באם יקבע כי השבת חלקה 37 בעין לידי העותר אינה אפשרית התבקש בית המשפט להורות על פיצוי העותר בפיצויי הפקעה או בכל פיצוי אחר המגיע לעותר על פי דין.

3.יוקדם ויצוין כי ההליך בתיק זה החל בתביעה אזרחית.אולם בהחלטתי מיום 5.12.17, הוריתי על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת לאחר שב"כ העותר הבהיר כי לטענת העותר הפקעת חלקה 37 התבצעה במקרה זה בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (להלן – "חוק התכנון והבניה ").

רקע עובדתי

4.על פי הנטען בעתירה, העותר הינו יורש של אביו המנוח יפת לוי ז"ל, אשר מונה בצוואתו לשמש כמנהל עזבונו.כמו כן נטען כי גם יורשיו של אחיו של האב המנוח – סעדיה לוי ז"ל , מסרו לעותר ייפוי כוח לטפל בעתירה עבורם.

יוקדם ויודגש כי המדינה חולקת על מעמדו המשפטי הנטען של העותר, ולטענתה אין לעותר זכות עמידה,ובכל מקרה הוא אינו מייצג את כל בעלי הדין הנדרשים, ובהתאם יש לצרף צדדים נוספים לעתירה.

5.מכל מקום, אביו המנוח של העותר, ואחיו (יקראו להלן ביחד : "הרוכשים"), רכשו בשנת 1944 את זכות הבעלות בחלקה 11 בגוש 10026, ששטחה במקור היה 27,411 מ"ר, כנגד תשלום סך של 1320 ל"י, וביום 5.1.1944 נרשמו הרוכשים כבעלי זכות הבעלות בחלקה 11 הנ"ל (להלן: "החלקה המקורית").

6.לטענת העותר, לאחר הרכישה ביקשו הרוכשים לחלק את החלקה המקורית למגרשים קטנים יותר באופן שיאפשר לשכן 26 משפחות עולים, ב – 13 מגרשים קטנים יותר, כך שבכל מגרש תתגוררנה 2 משפחות עולים.

7.אין מחלוקת בין הצדדים על כך שבתקופה הרלוונטית, ייעוד החלקה המקורית על פי תכנית חד/33 היוה שטח מעון "א" – דהיינו מגורים,ולטענת העותרים , בהתאם לתקנון התכנית גודל מגרש מינימלי לבנייה היה 2 דונם.

8.בנסיבות אלו, כך נטען, הומלץ לרוכשים על ידי המודד ע. רר ובעצת המהנדס ליפשיץ בחיפה, לפנות לוועדה המקומית ולהמציא מכתב הכולל את הסכמתם להפריש 25% משטח החלקה המקורית לצרכי ציבור וזאת בכדי שהועדה המקומית תאשר חלוקה של החלקה המקורית למגרשים בני 1,600 מ"ר כל אחד,על אף הוראות תכנית חד/33 המחייבות כאמור גודל מגרש מינימלי לבנייה של 2 דונם, ולעתירה צורף מכתב מיום 29.11.46 של המודד האמור, הכולל את ההמלצה לרוכשים (נספח "ד" לעתירה).