לרנר ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון

תכנית רצ/106/1, וטענות העותרים

1. ביום 18.5.05 פורסמה למתן תוקף "תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה – תמ"א/38". מכיוון שלא ניתן היה לחייב בעלי זכויות במקרקעין לחזק מבנים שבבעלותם, מעניקה תמ"א 38 תמריצים כלכליים והקלות תכנוניות, אשר בסמכותה של הועדה המקומית לאשר, לצורך חיזוק המבנה מפני רעידות אדמה. ההוראות העיקריות בענין זה מצויות בסעיפים 11 – 14 של תמ"א 38, הקובעים הוראות שונות בענין תוספת זכויות הבניה שהועדה המקומית רשאית לאשר.

   סעיף 23 של תמ"א 38 מאפשר למוסד תכנון לאשר תכניות מפורטות, שמטרתן חיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, על מנת להתאים את הוראות התמ"א לתנאים ייחודיים המתקיימים ביישוב מסוים או חלקים ממנו.

   סעיף 23א' של תמ"א 38 קובע כי אם אושרה תכנית (מפורטת) לפי סעיף 23 הנ"ל, כי אז לא יחולו הוראות סע' 11 – 14 של התמ"א, על מבנים בתחום התכנית המפורטת (אא"כ נאמר אחרת בתכנית).

    

2. ואכן, מכוח סעיף 23 הנ"ל, אישרה הועדה המחוזית "תכנית מתאר מקומית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה ולעיבוי בינוי, רצ/106/1", שפורסמה למתן תוקף ביום 17.9.08.

   בפרק "מטרות התכנית", בסעיף 7.1, נקבע כי המטרה היא "קביעת הוראות להוצאת היתרי בניה מכוח תכנית זו ובהתאם להוראות סעיף 23 בתמ"א 38, וזאת לצורך עיבוי וחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה, על פי מספר יחידות הדיור הקבועות בכל מתחם בתכנית זו".

   סעיף 15 של תכנית רצ/106/1 קובע כי:

   "15. הוראות נוספות לעיבוי בינוי:

   15.1 תותר הוצאת היתרים בהתאם לתכנית זו ללא התניות פרוגרמטיות בכל מתחם ומתחם (ר' נספח מתחמים), בהתאם לטבלה שלהלן:

   	טבלה 1 – מס' יחידות דיור מותרות לחיזוק, לפי חלוקה למתחמים
   מס' מתחם	תוספת יחידות דיור מותרת למתחם, ללא התניות פרוגרמטיות
   1	180
   2