עת"מ 26135-10-16 צ'רפחה ואח' נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה שעניינה הסדרת מעמדה של העותרת 1 בישראל. העותרת 1 (להלן: "העותרת"), אזרחית אוקראינה, ילידת 1993, היא בתם של העותרים 2 – 3. בהיותה קטינה בת 12 נכנסה לישראל עם הוריה ואחיה הקטן וקיבלה אשרה מסוג א/5. מאוחר יותר יצאה עם משפחתה מהארץ למספר שנים, בנסיבות המפורטות בעתירה. שאלת הסדרת מעמדה התעוררה כעת לאחר חזרת המשפחה לארץ, זאת כמפורט בעתירה.

לאביה של העותרת, העותר 3, ולאמה של העותרת, העותרת 2, ניתנה אזרחות ישראלית בהיות העותר 3 נכד ליהודי ובהתאם להוראות חוק השבות. העותרת ואחיה הקטין קיבלו, כאמור, עם כניסתם לישראל, מעמד א/5, בהתאם לנוהל מתן מעמד לנין קטין של יהודי. בינואר 2007 יצאו העותרת ומשפחתה מישראל, כאשר העותרת הייתה כבת 14. ביום 7.3.16 חזרה העותרת יחד עם הוריה ואחיה לישראל והגישה בקשה לקבלת מעמד מכוח נוהל מתן מעמד לנין קטין של יהודי. בקשתה נדחתה מאחר והמעמד הארעי בו החזיקה העותרת פקע.

העותרים טוענים כי על אף יציאתה של העותרת 1 לחו"ל היא זכאית להמשך מעמד מכוח נוהל הטיפול במתן מעמד לנין של יהודי, זאת בהיותה נינה של יהודי אשר עלתה עם כל משפחתה לישראל בהיותה קטינה ואושר לה מעמד ארעי בשנת 2005. נטען כי ההחלטה ניתנה בחוסר סבירות וללא כל צידוק. כן נטען כי בנוהל הרלוונטי אין כל הוראה או דרישה לסגור/לבטל מספר ת.ז. אשר ניתן לעותרת 1 כדין ובהתאם לנהלים, רק בשל שהותה בחו"ל בנסיבות משפחתיות. נטען כי היה על המשיב לבחון חידוש הארכת אשרתה של העותרת 1 בהתאם לנסיבות ולא לדחות בקשתה על הסף. כן נטען כי על פי הנוהל היה על המשיב להעביר את הבקשה להתייעצות עם דסק אשרות במטה, אך במקרה זה נראה כי ההחלטה ניתנה על ידי לשכת המשיב וללא התייעצות המטה. נטען כי רק לאחר טענת העותרים לעניין זה נכתב לפתע במכתבו של המשיב מיום 27.7.16 כי ההחלטה לכאורה ניתנה בהתייעצות עם ראש הדסק, זאת למרות שלא צוין כך בהחלטה מיום 21.4.16. עוד נטען כי המשיב לא לקח בחשבון את נסיבות יציאתה של העותרת מהארץ עם משפחתה לאור מצבם הרפואי של סבה וסבתה, את העובדה שכל משפחתה מתגוררת כאן בישראל ואת העובדה שכתוצאה מההחלטה תתנתק העותרת, שחלק ניכר מחייה כילדה גדלה בישראל, ממשפחתה היחידה ותיוותר בגיל 22 לבדה באוקראינה. נטען כי מדובר בפגיעה קשה ולא מידתית בעותרת 1 ומשפחתה וזכותו של העותר 3 כיהודי.

המשיב טוען כי לא נפל פגם בהחלטה וכי בקשת העותרת נדחתה כדין מאחר שעניינה אינו עונה על התנאים שנקבעו בנוהל מתן מעמד לקטין נין של יהודי. נטען כי ההחלטה נכונה וראויה, התקבלה בהליך ראוי בהתבסס על מלוא המידע הנדרש ולאחר שהופעל שיקול דעת מקצועי. נטען כי ההחלטה מצויה בגדר מתחם הסבירות, אינה לוקה בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין ואין מקום להתערב בה.

עוד טוען המשיב כי ערך בירור אשר העלה כי העותרת אינה מקיימת את התנאים שפורטו בנוהל מתן מעמד לנין קטין שכן אינה קטינה, עזבה את ישראל, לא קיימה מרכז חיים בישראל משך 3 שנים לפחות ובוודאי שלא קיימה מרכז חיים בישראל יחד עם הוריה זכאי השבות. לכן נמצא כי אינה מקיימת את תנאי הנוהל. לאחר היוועצות עם ראש דסק צפון במטה רשות האוכלוסין התקבלה החלטת המשיב לדחות את בקשתה לקבלת מעמד מכוח הנוהל. גם הערר שהגישה העותרת נדחה מהטעם שהעותרת אינה עונה על תנאי הנוהל. נטען כי לא נפל כל פגם בהחלטה, אשר התקבלה כדין ובהתאם להוראות החוק והנוהל. נטען כי הנוהל חל רק על נין שהינו קטין וכי העותרת הגישה בקשתה לקבלת מעמד לאחר חזרתה לישראל וכאשר מלאו לה 22 שנים. לכן לא ניתן לראות בה קטינה. לכן גם נטען כי אין כל בסיס לעתירה ולדרישת העותרת כי יינתן לה מעמד בישראל. כן נטען כי גם חוק השבות אינו חל על מי שהוא דור רביעי ליהודי ואין העותרת זכאית למעמד מכוח חוק השבות. נטען כי המעמד הארעי שניתן לעותרת פקע שכן היה מדובר במעמד שניתן לשנה ובכל שנה יש להאריכו לאחר בדיקה האם הנין מקיים מרכז חיים משותף בישראל עם הוריו ולא עזב את הארץ בגפו או עם הוריו. לכן נטען כי אין כל ממש בניסיון העותרת לדרוש כי המשיב יחדש את הרישיון שניתן לה לפני שנים רבות, רישיון שפקע ואין מקום לחדשו או להאריכו מכוח נוהל נין קטין.

המשיב טוען כי העותרת בגרה. לא ניתן ליתן לה מעמד מכוחו של הנוהל. נטען כי העותרת יכולה להגיש בקשה מכוחו של מקור זכות אחר, ככל שעניינה ממלא אחר התנאים הנדרשים. נטען כי הטעם המובא – רצונה של העותרת לגור לצד משפחתה – אינו יכול ליתן מענה במסגרת נוהל מתן מעמד לנין קטין ולכן כדין נדחתה בקשת העותרת ואין מקום להתערבות ביהמ"ש. עוד נטען כי המשיב קיים את חובת ההיוועצות עם מטה רשות האוכלוסין ויש לדחות את ניסיון העותרת להטיל דופי בהתנהלות גורמי המשיב. כן נטען כי הנוהל אינו קובע חובה לציין בהחלטה את דבר ההיוועצות והיעדר ציון פרט זה אינו גורע מתקינות ההחלטה. עוד נטען כי דין העתירה להידחות מחמת השיהוי בהגשתה שכן החלטת המשיב ניתנה ביום 21.4.16 ואת הערר דחה המשיב ביום 8.5.16, אך העתירה הוגשה רק ביום 27.10.16.

להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט הורה בפתח הדיון, בצד הערות בנוגע לאופן בחינת והתייחסות הצדדים להליך שהתקיים, כי תוגש תגובה בכתב. המשיב, בהגינות באי כוחו, ובשים לב לסוגית תקינות ההליך שעליה הצביע בית המשפט עוד בהחלטתו מיום 26.10.2016, הגיש כתב תשובה, על כל המשתמע מכך.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטות המשיב בעניינם של העותרים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי נפל בהתנהלות המשיב פגם המצדיק החזרת עניינם של העותרים לבחינה מחדש אצל המשיב, תוך התייעצות עם דסק אשרות, בהתאם לנהלי המשיב.