עת"מ 13816-05-15

בפני עתירה להסדרת מעמדה של העותרת מכוח קשר זוגי נטען עם העותר, שהוא אזרח ישראלי. העותרת הינה אזרחית בריטניה. נטען כי העותרים הכירו ביוני 2013 דרך האינטרנט, נפגשו באנגליה בפברואר 2014 וכעבור מספר חודשים נפגשו בישראל ביום 14.5.14 וביולי 2014 הגיעה העותרת שוב לישראל והעותרים החלו לגור יחד בדירת העותר. באוקטובר שבה העותרת לאנגליה להסדיר מסמכים ואת נושא המעבר לישראל ונטען כי ביום 30.10.14 חזרה לישראל לשם מגורי קבע עם העותר במטרה לנהל זוגיות וחיים משותפים. העותרים מעוניינים למסד את הקשר ביניהם ולהינשא בקפריסין אך טוענים כי המשיב מסרב לאפשר לעותרת לצאת ולשוב לישראל.

בתחילת שנת 2015 הגישו העותרים בקשה למשרד הפנים להסדרת מעמדה של העותרת לפי נוהל טיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים והעותרים זומנו לשימוע ליום 11.2.15. העותרים טוענים כי היה עליהם להשלים את המסמכים שהגישו למשיב ובשל בעיות בירוקרטיות שחלקן תלוי בדואר הגיעה תעודת היושר של העותרת באיחור של ארבעה ימים מעבר לזמן שהוקצב לעותרים להמצאת המסמכים. לכן החליט המשיב ביום 19.3.15 לדחות את הבקשה על הסף ולהורות על גירושה של העותרת מן הארץ. העותרים הגישו ערר על החלטה זו וביום 29.4.15 נתן המשיב החלטה בערר לפיה יש לדחות את בקשת העותרים למעמד לעותרת בשל התרשמות שלילית מכנות הקשר, היכרות פיזית קצרה של העותרים והעדר הוכחות משכנעות לקיום משק בית משותף. העתירה הוגשה נגד החלטה זו ובמסגרתה נטען כי החלטת המשיב הינה שגויה וכי העותרים הם בני זוג לכל דבר ועניין כשנה ומקיימים חיים משותפים ואף מתעתדים להינשא. נטען כי העותרים הציגו בפני המשיב הוכחות לקיום משק בית משותף ולכנות הקשר. העותרים מבקשים לבטל את החלטת הסירוב של המשיב ולהחיל עליהם את ההליך המדורג בהתאם לנוהל בני זוג ידועים בציבור.

ביחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים, במסגרתה ביקשו העותרים ליתן צו שיאסור על הרחקת העותרת מהארץ וכן ביקשו כי תינתן לעותרת אשרה המאפשרת לה לצאת ולחזור לישראל באופן בו יוכלו העותרים לצאת לקפריסין ולהינשא ולחזור לאחר מכן לארץ. בכל הנוגע לבקשה לצו ביניים לאשר לעותרת לצאת ולחזור לישראל נקבע כי בקשה זו תידון במסגרת הדיון המוקדם שנקבע ליום 12.7.15.

יצוין כי ביהמ"ש הורה למשיב להגיש כתב תשובה עד ליום 5.7.15, אך המשיב לא הגיש כתב תשובה ובמקום זאת הגיש ביום 9.7.15 הודעה מעדכנת לפיה ביום 8.7.15 נערך לעותרים ראיון נוסף ולאור הראיון הנוסף צפויה להינתן החלטה חדשה בעניינם של העותרים תוך 45 ימים. עוד הודיע המשיב כי עד למתן החלטה לא יינקטו הליכי אכיפה לגירוש העותרת מישראל. לאור זאת, סבור המשיב כי העתירה מתייתרת, שכן לאחר שתינתן החלטה חדשה בעניינם של העותרים, ככל שיחפצו לתקוף את ההחלטה שתינתן, יוכלו לעשות כן בדרך של הגשת עתירה חדשה ולא בדרך של תיקון העתירה דנא.

העותרים מתנגדים לדחיית או מחיקת העתירה וטוענים להתנהלות קלוקלת מצד המשיב, אשר לא הגיש תשובתו לעתירה וטרם נתן החלטה חדשה.

ביום 12.7.15 התקיים לפני דיון מוקדם במסגרתו עמדו העותרים על בקשתם ליתן החלטה בעתירה. ב"כ המשיב טען כי צפויה להינתן החלטה תוך 30 יום וייתכן שהעותרים יוזמנו לשימוע נוסף ומשלים במידה שיהיה צורך בהשלמת פרטים. כן טען ב"כ המשיב כי איש לא מונע מהעותרים להתחתן בחו"ל או לבקר את מי שהם רוצים. נטען כי אפשר להגיש בקשה ספציפית ומסודרת לעניין זה ואין מקום ליתן אשרה. נטען כי העותרת יכולה לצאת מהארץ, לבקר את בנה ולהינשא לעותר ואז יוכל בן הזוג הישראלי להזמין אותה חזרה לישראל.

בנסיבות העניין, סבורני כי אין מקום לקבל את העתירה כפי שהוגשה. זאת מאחר שהמשיב החליט לבחון מחדש את החלטתו, קיים לעותרים שימוע נוסף וצפוי ליתן החלטה חדשה בזמן הקרוב, על פי הצהרת ב"כ המשיב. אמנם הוצהר כי ההחלטה תתקבל תוך 30 יום מתאריך הדיון ולמרות שחלפו מעל ל-30 ימים ככל הנראה טרם ניתנה החלטה, שכן לבימ"ש זה לא הוגשה כל הודעה בנושא, אך מאחר שצפויה להינתן החלטה חדשה בקרוב, אין מקום להיעתר לעתירה בנסיבות העניין.

עם זאת סבור אני כי עצם העובדה שהמשיב עצמו הבין כי עליו לאסוף עוד נתונים, לערוך שימוע נוסף ולשקול שוב את בקשת העותרים, מעידה, בנסיבות המקרה שבפני, על כך שההחלטה נושא העתירה התקבלה בלא שנבחנו כל העובדות במידה הנדרשת ובלא שניתן המשקל המספיק למשמעות כל החלטה שתתקבל לעניין זכויות אזרח ישראלי המבקש למסד בישראל קשר זוגי עם אזרחית זרה וזכויות אדם של אזרחית זרה המבקשת לקשור גורלה עם אזרח ישראלי . כתוצאה מכך נאלצו העותרים לפנות בעתירה לבית המשפט, דבר שיכול היה להיחסך לו נבחנו טענותיהם לעומקן בשלב מוקדם יותר. ענין זה יובא בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות.

אשר על כן, ובסיכומו של דבר, אני מורה כדלקמן: