משולם אבני ובנו בע"מ נ' עיריית חיפה

העותרת, חברה פרטית בבעלותו של מר משולם אבני שהינו נכה צה"ל, הגישה עתירה בה ביקשה להורות למשיבה לתקן את חיובי הארנונה בהם חויבה לשנים 2018-2019 וחלק משנת 2020 כך שתינתן לעותרת הנחה בתשלום לנכי צה"ל בשיעור של 2/3 מגובה הארנונה.

נטען שהבקשה לפטור כאמור סורבה במכתב מיום 30.12.2020 מטעם העיריה בעקבות פניית ב"כ העותרת מיום 14.9.2020. העתירה הוגשה ביום 7.2.21.

עמדת העותרת

נטען שעניינה של העתירה סירובה של המשיבה להעניק לעותרת הנחה בתשלומי ארנונה מכוח סעיף 6 א' לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג-1953 (להלן: "חוק הפטור") ותקנה 14ז' לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות ההנחה").

נטען שעמדת המשיבה מנוגדת לחוק, חסרת תום לב ומקוממת. נטען שבכדי לסייע לנכי צה"ל בשיקומם ובתפקודם, המדינה חוקקה חוקים והעניקה זכויות והטבות, בעוד שהמשיבה מנסה לעקוף אותם כדי למנוע את הגשמת התכלית האמורה. נטען שעמדת המשיבה היא דוגמה לאדישות ולקשיים אשר עימם נאלצים להתמודד נכי צה"ל.

העותרת טוענת שהיא זכאית לקבל את ההנחה המבוקשת, כאשר היא עומדת בכל הקריטריונים הקבועים בחוק הפטור ובתקנות ההנחה. נטען שפרשנות המשיבה והאבחנה שהיא יוצרת בין בית עסק המוחזק ע"י נכה צה"ל באופן אישי לבין בית עסק אשר מוחזק ע"י תאגיד בבעלותו ובשליטתו, הינה שגויה.

הוזכרה החובה המוסרית שיש למדינה לסייע בשיקומם של נכי צה"ל, שגובשה במספר דברי חקיקה. נטען שתכלית חוק הפטור מביאה לכך שיש לפרש את הוראותיו כחלות גם על עסקים שנכי צה"ל מפעילים באמצעות חברות שבבעלותם ובשליטתם (עת"מ 218/03 דוד שי ז"ל נ' עיריית נצרת עלית (7.1.13)).

נטען שסעיף 6א' לחוק הפטור מעניק הנחה מארנונה לבתי עסק המופעלים ע"י נכי צה"ל, כאשר הקריטריון היחידי להענקת הפטור הינו הרווחיות של העסק ולא סוג העסק או צורת הפעלתו, באמצעות עוסק מורשה או חברה בע"מ – כל עוד העסק פטור ממקדמות. נטען שחוק הפטור מגדיר את המונח "מחזיק" בהתאם לסעיף 2 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ככולל גם חבר בני אדם, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד. על כן, נטען שלשון החוק קובעת באופן מפורש כי ההנחה בארנונה ניתנת לבית עסק ללא קשר אם הוא מופעל באמצעות אדם פרטי או חבר בני אדם, לרבות חברה בע"מ. נטען שאפשרי להגיע לאותה מסקנה גם באמצעות הרמת מסך, וזאת באמצעות סעיף 6(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999. נטען שההצדקה להרמת מסך גוברת כאשר מדובר בחברה פרטית קטנה.

נטען שהמבחן היחיד לזכאות לקבלת ההנחה מארנונה הינו רווחיות העסק: הפטור יחול ביחס לעסק אשר הרוויח בשנת העסקים הקודמת מעט ולא יחול ביחס לעסק מאד רווחי. נטען שבמקרה דנן העותרת עומדת בכל התנאים: היא החזיקה בפועל בנכס בשנים הרלוונטיות; בעל המניות היחיד, שהוא בעל השליטה בה, הינו נכה צה"ל ברמת נכות רפואית של 100% לצמיתות; העותרת לא נדרשת לשלם מקדמות במס הכנסה. נטען שאמנם המשיבה טענה שהעותרת לא זכאית לקבלת ההנחה בשל היותה חברה מצליחה ומשגשגת, שלא עומדת בקריטריונים הקבועים בחוק הפטור, אך נטען שטענה זו נטולת אחיזה במציאות.