ערר על ההחלטה לעצור את העוררים עד תום ההליכים-התקבל חלקית

זו פעם שנייה שפרשה זו נדונה בבימ"ש זה, כאשר בפעם הקודמת, ביום 29 אוקטובר, החליט המשנה לנשיא לדחות את העררים שהוגשו בפרשה זו, נגד החלטת בימ"ש קמא (כב' השופטת רס"ן דליה קאופמן), להאריך את מעצרם של העוררים לצורך חקירה. עיקרי העובדות פורטו בהחלטה הקודמת, ותמציתם היא שבפשיטה של משטרת ישראל על בית בא-רם ביום 16 אוקטובר נתפסו שלושת העוררים, כאשר העורר 1 התחזה לאחר במהלך החקירה, עד שהתגלתה זהותו האמיתית, העורר 2 החזיק בתעודת זהות מזויפת, ובכיסו נמצא חומר חשוד כסם מסוכן, והעורר 3 שהה אף הוא בדירה בנסיבות מחשידות. בדירה נמצאו כלים המשמשים לחלוקת מנות סם וכן אקדח אויר,ובמקום סמוך אחר נמצאו שתי שקיות ובהן כמות גדולה יחסית של חומר שנבדק במעבדה וזוהה כסם מסוכן. התביעה ביקשה הארכת מעצר בשלושה ימים לצורך הגשת כתב אישום, ובימ"ש קמא נעתר לבקשה, ומכאן הערר שבפני. בהסכמת הצדדים, נדונו העררים יחדיו, והחלטה זו מתייחסת לשלושתם.

בפתח הדיון בפני, הודיעה התובעת כי נוכח חומר חקירה חדש שהגיע, ובו תמלול שיחות בין העוררים, היא אינה עומדת על המשך מעצרו של עורר 3, אולם היא עומדת על המשך מעצרם של שני הנותרים. התובעת הוסיפה כי רק נגד העורר 2 בכוונת התביעה להגיש כתב אישום בעבירות סמים, ואילו העורר 1 צפוי להיות מואשם רק בגין התחזותו לאחר במהלך חקירתו. הסנגור טען כי אין הצדקה למעצרו של העורר 1, אף שאין מחלוקת על הראיות בעניינו, וכי אין ראיות הקושרות את העורר 2 לעבירות סמים. גם בעניינו של העורר 2, מודה הסנגור כי הוא החזיק בתעודת זהות מזויפת, אלא שלדבריו אין בכך כדי להצדיק מעצר.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות. כאמור, העורר 1 אינו חשוד במעורבות בעבירות סמים. אמנם אין מחלוקת שהתחזה לאחר בחקירתו, אולם אני מתקשה להבין  על בסיס איזו עילה עותרת התביעה למעצרו. מדובר במעשה שעם כל חומרתו, אין בו כדי לבסס עילה של מסוכנות. לאחר שהעורר הודה והוא צפוי לעמוד לדין בשל מעשיו, אף אינני סבור כי יש חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט, במידה שיש בה כדי להצדיק את המשך מעצרו. לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, להלן: חוק המעצרים, מעצר לצורך הגשת כתב אישום מותנה בין היתר בכך שבית המשפט ישוכנע כי יש עילה לכאורה לבקש מעצר עד תום הליכים. מאחר ובעניינו של העורר 1, אינני סבור כי יש עילה למעצר עד תום הליכים, אין גם עילה למעצר לצורך הגשת כתב אישום. לפיכך אני מקבל את הערר בעניינו של עורר זה, ומחליט כי הוא ישוחרר ממעצר, בתנאים הבאים:

1. הפקדת 5000 ש"ח במזומן, להבטחת התייצבותו להמשך משפטו.
2. ערבות צד ג' על סך 7000 ש"ח, אשר ישולמו, אם לא יתייצב העורר להמשך משפטו.

שונים הדברים בעניינו של העורר 2. מחומר הראיות עולה כי יש ראיות לכאורה אשר קושרות אותו לעבירות סמים חמורות. מעבר לחומר החשוד כסם שנמצא במכנסיו, נמצאו טביעות אצבעותיו על אחת השקיות שנמצאו בפיר הבניין, אשר הכילה כמויות נכבדות של סם מסוכן. די בכל אלו, בהצטרפן למוצגים נוספים שנמצאו בדירה כמו אמצעים לחלוקת מנות סם, כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה לעבירות של סחר בסם מסוכן, ואף לבסס חזקה של מסוכנות כעולה מסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, אשר יש בה כדי להצדיק בקשה למעצר עד תום הליכים. לפיכך, צדק השופט קמא, כאשר החליט להיעתר לבקשת התביעה ולהאריך את מעצרו של העורר 2 לצורך הגשת כתב אישום נגדו.

סיכומם של דברים, העררים בעניינם של העוררים 1 ו-3 מתקבלים, כאשר העורר 1 יוכל להשתחרר ממעצר בכפוף למילוי התנאים לעיל, והעורר 3 שוחרר ללא תנאים, בהסכמת התביעה. הערר בעניינו של העורר 2 נדחה, והוא יישאר במעצר כהחלטת בימ"ש קמא. 

ניתנה היום, 5 בנובמבר 2007, כ"ד במרחשוון התשס"ח. מזכירות ביהמ"ש תעביר עותק מהחלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: