עפ"ת 36440-11-15 ש' נ' מדינת ישראל

1.בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה מרכז (כב' סגן הנשיאה השופט צימרמן) בפלא' 3203-02-14 מיום 25.10.2015, במסגרתו הורשע המערער בעבירות של נהיגה בשכרות, מכוח סירוב ליתן דגימת שתן להימצאות סמים מסוכנים בגופו, עבירה בניגוד לסעיף 62(ד), 39א'+64(א) ו-64(ב) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") וכן עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה – עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודה ונהיגה ללא ביטוח תקף, עבירה בניגוד לסעיף2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל – 1970.

2.המערער נדון למאסר בפועל של 30 יום, פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 30 חודשים, קנס בסך 2000 ₪, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ו – 10 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

3.הערעור כוון רק נגד ההרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב ובהתאמה ביקש המערער להקל בגזר הדין.

כתב האישום ייחס למערער את העבירה של נהיגה בשיכרות, לאחר שבתאריך 15.1.2014 נהג ברכב תחת השפעת סמים וסירב לתת דגימה של שתן לפי דרישת שוטר.

4.המערער כפר בקיומו של חשד סביר, כנדרש בסעיף 64ב(ב) לפקודה וטען כי לא הייתה לשוטרים שעצרו אותו הזכות לדרוש ממנו ליתן דגימת שתן, בהיעדר חשד סביר שהוא נוהג תחת השפעת סמים. בדיון בפני ביום 27.3.2016, לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים לערעור, זוכה המערער מהעבירה הנ"ל מבלי שניתנו הנימוקים. הוקל עונשו של המערער.

להלן הנימוקים לזיכוי.

5.סמכותו של שוטר לדרוש מנוהג רכב, או מממונה על רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת דגימת שתן או דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול או סם מסוכן, מעוגנת בסעיף 64ב (ב) לפקודה.

מלשון הסעיף ברור כי התנאי המקים את סמכותו של השוטר לדרוש מנהג דגימת שתן הוא קיומו של חשד סביר כי הוא שיכור.

6.בענייננו, לא הייתה מחלוקת שהמערער שנהג ברכב נעצר לבדיקה אקראית ועוכב לתחנת המשטרה לאחר שהתברר, על פי בדיקה במסוף המשטרתי, כי אין לו רישיון נהיגה. בשלב זה לא היה כל חשד לנהיגה בשיכרות או תחת השפעת סמים. לא הייתה גם מחלוקת שבתחנת המשטרה בוצעה למערער בדיקת מאפיינים והם היו ללא דופי. המערער לא נראה שיכור, לא התנהג כשיכור ותגובותיו היו ללא דופי.

בחיפוש ברכב לא נמצא דבר.

מוסכם שהחיפוש היה ללא סמכות.