עפ"ת 34353-01-15 מחאמיד כאלד נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על גזר הדין מיום 7.12.14 (להלן: "גזר הדין"), אשר ניתן בתיק תת"ע 8853-05-13 בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה ע"י כב' השופטת כרמית פאר גינת (להלן:"בית משפט קמא"),לפיו הורשע המערער בביצוע העבירות העולות מכתב האישום בתיק הנ"ל- בעבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 ובעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן:"פקודת התעבורה"), וכן הורשע המערער בעבירות העולות מכתב האישום בתיק שצורף לתיק הנ"ל (תת"ע 8704-08-13) -בעבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 ובעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

גזר הדין 

2.בית משפט קמא השית בגזר הדין על המערער את העונשים, כדלקמן: עונש של מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים לבל יעבור תוך 3 שנים עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה,נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ו/או נהיגה בזמן פסילה; פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים, בחופף להפעלת פסילה על תנאי בת חודש (סה"כ 11 חודשי פסילה בפועל מיום מתן גזר הדין); פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה ויורשע בגינה ; קנס כספי בסך 1500 ₪ או 15 ימי מאסר תחתיו.

3.בית משפט קמא קבע בגזר הדין מיום 7.12.14, לאחר ששקל את טיעוני ב"כ הצדדים, כי מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע המערער נע בין מאסר על תנאי למאסר בפועל למשך חודשים ספורים עד שנה. בית משפט קמא קבע עוד, כי מקומו של המערער בתוך מתחם ענישה זה יעשה לאחר שקלול נסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירה. במסגרת הנסיבות לחומרא, ציין בית משפט קמא את עברו התעבורתי של המערער שלחובתו 91 הרשעות קודמות אשר כוללות עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, פקיעת רישיון, אי החזקת רישיון נהיגה ועבירות נוספות. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי נגד המערער עומד ותלוי עונש פסילה על תנאי לתקופה של חודש אשר נגזר עליו במסגרת תיק 33440-06-11 ביום 5.7.11.

4.בית משפט קמא ציין, כי נהיגה ללא רישיון נהיגה היא עבירה המבטאת בחובה סיכון הן לנאשם עצמו והן לנוהגים האחרים בדרך ולעוברים בדרך. כן נקבע כי, במי שנוהג ללא רישיון נהיגה, גלומה ההנחה כי אינו בעל הכישורים הראויים לשם נהיגה, כך שהסיכון שהוא יוצר לעצמו ולאחרים גדול יותר מהסיכון שיוצר מי שיודע לנהוג ומחזיק ברישיון נהיגה בר תוקף.

5.בית משפט קמא הוסיף וציין, במסגרת הנסיבות לחומרא, כי בנידון דידן אין המדובר במי שזו לו הפעם הראשונה שהוא נוהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף. בית משפט קמא הדגיש כי המערער חזר על דרך התנהגותו לאחר שכבר הורשע בעבירות זהות, כאשר ידוע לו כי מעל ראשו מרחף עונש של פסילה על תנאי.

6.במסגרת הנסיבות לקולא, התייחס בית משפט קמא להודאת הנאשם ולחיסכון בזמן השיפוטי. לאחר שקלול הטעמים לחומרא בצד הטעמים לקולא, גזר בית משפט קמא את דינו של המערער, כאמור לעיל.

הודעת הערעור

7.בהודעת הערעור מדגיש המערער את הודאתו בביצוע העבירות המיוחסות לו, זאת מבלי שנשמעו הראיות בתיק זה ובכך נחסך זמן שיפוטי יקר. לטענת המערער, שגה בית משפט קמא בכך שלא התחשב די בנסיבותיו האישיות ובנסיבות שפורטו בפני בית משפט קמא בטיעונים לעונש בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירה. מטיעוני המערער עולה, כי בית משפט קמא שגה עת שלא התחשב בנסיבותיו האישיות - אובדן בנו אשר הובילו לדיכאון כבד, אובדן מקור הפרנסה ואי יכולתו לעבוד וכן להצטברות החובות הכבדים שמנעו ממנו לחדש את רישיון הנהיגה שלו.

8.המערער מוסיף וטוען, כי שגה בית משפט קמא עת שקבע כי עברו התעבורתי של המערער אינו פועל לטובתו. בנקודה זו נטען, כי המערער נוהג למעלה מ- 45 שנה וכי מעולם לא הורשע ו/או עבר כל עבירה שיש בה סיכון חיי אדם ו/או תאונה כלשהי וכן כי העבירות שבוצעו על ידו בעבר הן מהעבירות הקלות שבפקודת התעבורה.