עפ"ת 25822-02-15 נודלמן נ' מדינת ישראל

מבוא

1. לפניי ערעור על הכרעת הדין מיום 1.2.15 (להלן:" הכרעת הדין"), שניתנה ע"י ס' הנשיא, כב' השופט ג.קרזבום, בתיק נ"ב 1459-07-14 בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא"). בהכרעת הדין הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות, כדלקמן:

   עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 (להלן:"תקנות התעבורה"), עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, עבירה של אי שמירת רווח, עבירה על תקנה 49 לתקנות התעבורה וכן עבירה של אי השארת פרטים - עבירה על תקנה 145 (ג)(1) לתקנות התעבורה.

    

   2.בית משפט קמא השית בגזר הדין מיום 1.2.15 על המערער את העונשים הבאים: קנס בסך 1000 ₪; פסילה מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, וכן פסילת רישיון נהיגה על תנאי למשך 3 חודשים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א -1961 ויורשע בגינה.  

    

   כתב האישום

   3.בעובדות כתב האישום בפני בית משפט קמא נטען, כדלקמן:

   ביום 30.12.13 בשעה 07:58 נהג המערער ברכב פרטי מסוג פיאט ברח' האורן בחיפה כשלפניו רכב מסוג פורד נהוג ביד מר סוסונוב אלכסיי (להלן: "מר סוסונוב"), אשר נעצר בעקבות רכב אחר שעצר לפני מעבר חצייה. המערער, אשר לא שמר די מרחק, בלם והתנגש עם קדמת רכבו בחלקו האחורי של רכב הפורד. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכבו של מר סוסונוב. המערער, בהיותו מודע לעובדה כי היה מעורב בתאונת דרכים, עזב את המקום מבלי למסור פרטיו, כנדרש בחוק.

    

    

   תשובת המערער לכתב האישום

   4.המערער כפר בעובדות כתב האישום. בתשובתו בפני בית משפט קמא לכתב האישום, טען המערער: "לא הייתה תאונה. הייתה נגיעה בין הרכבים אבל נגיעה זו לא תאונה. אני אומר בעצם שלא הייתה נגיעה. הרכבים היו ממש קרובים אבל לא הייתה נגיעה. אני הייתי לבד ברכב. לא היו לי עדים נוספים שהיון עמי ברכב. איך אפשר למצוא אותי ולהתקשר לפלאפון הסלולארי האישי שלי כשהרכב הוא של הבן שלי? אני אמנם נהגתי. כשאני יצאתי מהרכב שלי ראיתי שהכול שבור לחלוטין בפנס, אבל אני לא פגעתי בו".

    

   הכרעת הדין של בית משפט קמא

   5.בית משפט קמא הרשיע, כאמור, את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית משפט קמא הגיע לכלל מסקנה כי המאשימה הוכיחה, מעל לכל ספק סביר, את אופן התרחשות התאונה. בית משפט קמא ציין, על יסוד העדויות שהובאו בפניו, כי עדותו של הנהג המעורב, מר סוסונוב, לא נסתרה בשום שלב וכי הותירה בו רושם אמין.

   בית משפט קמא הטעים, כי עדותו של מר סוסונוב אף מתיישבת עם גרסת המערער במסגרת הודעתו במשטרה (ת/1) לפיה, הודה המערער כי לא שם לב וכי פגע עם חלקו הקדמי של רכבו בחלקו האחורי של הרכב שעצר לפניו. נקבע בהכרעת הדין, כי יש בגרסה זו בכדי לתמוך ולחזק את גרסתו של מר סוסונוב. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי מעדות המערער בפניו עולה, כי הוא אינו שולל מגע בין הרכבים, אם כי טען המערער כי אם היתה נגיעה זו הייתה חלשה וייתכן שכלל לא היתה. בנקודה זו קבע בית משפט קמא בהכרעת דינו, כי הוא מעדיף את גרסת המערער במשטרה, במסגרתה הודה מפורשות כי פגע עם רכבו בחלקו האחורי של הרכב שעצר לפניו, גרסה המתיישבת כאמור עם גרסת הנהג המעורב, מר סוסונוב, אשר לא נסתרה.