עפ"ג 22429-02-15 א' (במעצר) נ' מדינת ישראל

השופטת ר' פרידמן-פלדמן:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופט ירון מינטקביץ) מיום 28.12.14 בת"פ 43140-08-14, לפיו נגזר על המערער מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים ומאסר על תנאי.

2. המערער הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977, ובעבירה של פציעה כשהעבריין מזויין, לפי סעיף 335(א)(1) לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 25.8.2014 התגלע ויכוח בין המערער למתלונן. לאחר הוויכוח, עזב המערער את המקום וחזר לאחר מספר דקות כשבידו סכין, אמר למתלונן כי הוא דוקר אותו ליד שוטרים, ודקר אותו באחורי ירכו השמאלית. כתוצאה מהדקירה נגרם למתלונן חתך מדמם עמוק והוא נזקק לחבישה.

3. בהסדר הטיעון, במסגרתו הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן, הוסכם כי המאשימה תגביל עצמה בטיעוניה לעונש ל-20 חודשי מאסר, וההגנה חופשית בטיעוניה.

4. לבית-משפט קמא הוגש תסקיר של שירות המבחן. על פי האמור בתסקיר, המערער ערבי מוסלמי כבן 45, גרוש ללא ילדים, סיים שבע שנות לימוד ועבד במסעדה של אביו, עד למות האב בשנת 1994. מאז החל לצרוך אלכוהול וסמים, התמכר להם וניהל אורח חיים שולי. צויין כי למערער שבע הרשעות קודמות וכי ריצה בעברו שני מאסרים. העבירה האחרונה משנת 2009. קצין המבחן התרשם כי תפקודו של המערער ירוד, הוא מתקשה לקחת אחריות על התנהגותו העבריינית, מצבו הנפשי לא יציב, הוא נעדר מסגרת עבודה או טיפול קבועה, וכי הסיכון שיחזור לבצע עבירות דומות בעתיד גבוה.

5. בית-משפט קמא קבע מתחם עונש הולם בין שנת מאסר לבין 3 שנות מאסר – בהתחשב במהות העבירות ובנסיבותיהן, ובעיקר בכך שהמערער עזב את המקום לאחר הוויכוח וחזר כשבידו סכין – וקבע כי חברה שומרת חוק אינה יכולה להבליג על התנהגות כזו.

לגבי נסיבותיו של המערער התייחס להרשעותיו הקודמות; לכך שהמערער ריצה בעבר מאסרים בפועל; ולקביעת קצין המבחן כי המערער אינו מקבל אחריות למעשיו וכי קיים סיכון גבוה למעורבות של המערער בעתיד בעבירות דומות.

בית המשפט ציין כי הודאתו של המערער הינה נקודת האור היחידה לזכותו, וכי מן הדין היה להשית על המערער את הרף הגבוה של ההסדר, וקבע כי אינו משית על המערער את הרף הגבוה שבהסדר, נוכח נכונותו של המערער להשתלב בתהליך טיפולי במהלך מאסרו.

לפיכך גזר על המערער, כאמור, מאסר למשך 18 חודשים ומאסר על תנאי.

6. ב"כ המערער טוען כי טעה בית-משפט קמא בעונש המאסר הממושך שגזר על המערער. לטענתו טעה בית המשפט כששם את הדגש על חומרת העבירות ועל עברו הפלילי של המערער, ולא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער.

נטען כי שגה בית המשפט בקביעתו כי מתחם העונש ההולם עומד בין שנה לשלוש שנות מאסר, וכי הסדר הטיעון יוצר במקרה זה את מתחם הענישה.